משנה ראש השנה ב דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ראש השנה ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א

אם אינן מכירין אותו, משלחין אחר עמו להעידו.

בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם.

משקלקלו המינין, התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים.

משנה ב

בראשונה היו משיאין משואות.

משקלקלו הכותים, התקינו שיהו שלוחין יוצאין.

משנה ג

כיצד היו משיאין משואות?

מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.

משנה ד

ומאין היו משיאין משואות?

מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש.

משנה ה

חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים, ובית דין בודקין אותם שם.

וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזין משם כל היום.

התקין רבן גמליאל (הזקן) שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח.

ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת, הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.

משנה ו

כיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון.

ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו: אמור, כיצד ראית את הלבנה? לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה גבוה? ולאין היה נוטה? וכמה היה רחב?

אם אמר לפני החמה, לא אמר כלום.

ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו.

אם נמצאו דבריהם מכוונים, עדותן קיימת.

ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים.

לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבוא.

משנה ז

ראש בית דין אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש.

בין שנראה בזמנו בית שלא נראה בזמנו, מקדשין אותו.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אם לא נראה בזמנו, אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו שמים.

משנה ח

דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר: הכזה ראית או כזה?

מעשה שבאו שנים ואמרו, ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב.

אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם.

כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.

ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה; וקיבלן רבן גמליאל.

אמר רבי דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן! היאך מעידין על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה?

אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.

משנה ט

שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.

הלך ומצאו רבי עקיבא מצר.

אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי יי מקראי קדש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.

בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל".

ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.

נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקיבלת את דברי.

משנה ראש השנה ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב