משנה ראש השנה ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ב · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון.

ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו: אמור, כיצד ראית את הלבנה? לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה גבוה? ולאין היה נוטה? וכמה היה רחב?

אם אמר לפני החמהטו, לא אמר כלום.

ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו.

אם נמצאו דבריהם מכוונים, עדותן קיימת.

ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים.

לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבוא.

נוסח הרמב"ם

כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון מכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה לאחר החמה לצפונה לדרומה כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני החמה לא אמר כלום ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו נמצאו דבריהן מכוונין עדותן קיימת ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שצריכין להן אלא שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילין לבוא.


פירוש הרמב"ם

כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון כו': לפני החמה או לאחר החמה רוצה בו המאיר ממנה מצד השמש. ואמר לצפונה או לדרומה כי הלבנה והכוכבים ירחקו מדרך השמש פעם בדרום ופעם בצפון ושמא היה רחב הלבנה צפוני כשיתחדש ושמא יהיה דרומי. ואמר כמה היה גבוה רוצה בו כמה היה גבהו מן האופק לפי ראות העין. ולאין היה נוטה ענינו קרניה כי קרני הלבנה ישתנה היותם אל נוכח הרוחות כפי רחב המדינה ורוחב הלבנה ומקומה מגלגל המזלות. וכמה היה רחב ענינו כי הלבנה ישתנה שיעורה כשתתחדש כפי קירובה או ריחוקה מן השמש. וסיבות אלו השינוים כולם וידיעתם לא יתאמתו אלא במינים רבים מן החכמות במופתים וחכמת התכונה ובאותו זמן היו מחשבין הלבנה בכל חדש ויודעים אם תראה אם לא תראה כפי היות החשבון האמתי ואם היו יודעים שלא תראה לא היו משגיחין לדברי האומר אני ראיתיה לפי שהוא עד שקר ואם היו יודעים בדרך החשבון כי ראייתה היתה דבר הכרחי היו מבקשין עדים על ראייתה לפי *(שאי שאפשר) לראותה בדרך התכונה אלא שהעבים מכסין אותה או יהיה האויר בלי זך ועכור או יהיה המקום שמביטין אותה ממנו נמוך ולא תראה והיו בודקין אותן אם היתה ראייתם ראייה אמיתית או שקר באלו הפנים שזכרנו. וזה כי היו מחשבין ויודעין באיזה רוח הלבנה אם בצפון אם בדרום ולאין היו נוטים קרניה מרוחות האופק ושיעור האור הנראה בה וכמה היתה גבוהה לפי ראות העין. ואם העידו עדות מכוונת למה שתתחייב התכונה פסקו כעדותם וכמו שחשבו הבית דין מקודם כמו שבארנו ואם אמרו בדרך משל שראו אותה נוטה מדרך השמש לצד הצפון והיה רוחב הלבנה בדרום ידעו בלי ספק כי הם עדי שקר. ולא תתבטל עדותם באומרם כמה היה גבוה אלא כשחולקין העדים בשיעור גובה הלבנה מחלוקת גדולה אבל אם אמרו כולם כשיעור עשרה אמות היתה גבוהה או אמרו כולם שיעור מאה אמה היתה גבוהה אין מתבטל בזה הדבר שום עדות העדים לפי שנאמר זה השעור היתה גבוהה כפי ראות עיניהם ואלו העיקרים שזכרתי לך היא דרך החקירה בראיית הלבנה ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד והוא מאמין אלו הכתובים כולם ואני רואה שהרואה זה אינו מאמינו אבל היתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי העיקר דתנו בנוי על הראייה אם לא תראה הלבנה נשלים שלשים יום לחדש שיצא ולשון המשנה והגמרא ומעשיות רבות ממה שאירעו בזה הענין באורך השנים כולם יעידו באמיתת זה הענין והשם יתברך אמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' ובאה הקבלה האמיתית שהראה לו הקב"ה למשה דמות הלבנה ואמר כזה ראה וקדש. ומה שהיו סומכין על החשבון אם תראה אם לא תראה היא כמו שבארתי לך לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אע"פ שמצד החשבון תראה. וסוד העיבור שמסר לו הקב"ה למשה בסיני הוא ענין חשבון שיודעין בו קצת הראייה באמת ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקין בו ועד הנה נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שיעורו באמת. וזה החשבון שיש בידינו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחלתו לפי שהוא מנין הקבוץ האמצעי בלבד. ועוד אבאר לך בחיבור מיוחד ענין זה העיבור שהוא בידינו ומה היתה הכוונה בראיות ברורות לא יכחישם אלא מי שהתנצלותו איולת ממש כפי רוב בני אדם אבל כולם אין אצלם מלאכת הקבוץ בלבד רוצה לומר קבוץ מנין למנין אחד וידמה שהוא התגבר על חכמה גדולה ולא ידע לא ענין ולא כוונה אם היא מלאכה תכוין הראייה אם לא וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוין הראייה בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין על פי הראייה והעיקר החשבון התוריי ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמיתיים אלא בהעדר החכמה ואין שום אדם שיבין שיעור מה שאמרנו ושהועלנו בזה המאמר המועט שקדם לא במה שאני עתיד לומר באותו חבור שאחבר אלא אדם בעל אמונה ודעת וחריצות וזריזות בידיעות האמיתיות ומי שאינו מטעה עצמו ובתנאי שהוגע עצמו ועמל שנים רבות בחכמת הפרדסיות עד שלקח מהם מנה יפה לעצמו ואם לאו יהיו דברי בידו מחיר ביד כסיל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לפני החמה או לאחר החמה - פגימתה של לבנה לפני החמה, נוטה לצד החמה, או לצד אחר. ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום, שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר יג:

בצפונה או בדרומה - שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום, ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא, בידוע שעדי שקר הן:

כמה היה גבוה - מן הארץ לפי ראות עיניכם. אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלש, עדותן קיימת. אחד אומר שלש ואחד אומר חמש, עדותן בטלה:

ולאין היה נוטה - ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין, לצד צפון או לצד דרום:

וכמה היה רחב - שהלבנה משתנה שעורה יד כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה:

פירוש תוספות יום טוב

לפני החמה או לאחר החמה. פירש הר"ב פגימתה כו' דלעולם חלק המאיר ממנה מה שפונה לצד השמש. לפי שאין אור ללבנה מצד עצמה אלא מה שנאצל עליה מאור השמש. ושניהם כדורים. וכדור הלבנה קטן מגוף השמש הרבה מאוד ולפיכך אע"פ שמפני שאין לה אור אלא הנאצל עליה מהשמש. הנה לא יאיר ממנה אלא חלק כדורה שכלפי השמש. אבל אחרי שכדורה קטן מכדור השמש. לכך מתפשט אצילת אור מהכדור הגדול שהוא השמש. על כדור הקטן שהוא הלבנה יותר מהחצי ממנו. וזו סיבה לקרנות הנראות. ומבואר מזה שא"א שהקרנות שהם בחלק הבלתי מאיר שיהיו כלפי השמש:

לצפונה או לדרומה. פירש הר"ב שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון כו' לפי שאין שניהם קבועים בגלגל אחד. שהלבנה קבועה בגלגל הסמוך אצלנו. והחמה בגלגל הרביעי ממטה למעלה על סדר שצ"ם חנכ"ל וגם קביעותם בגלגליהם אינם שוים בערך ושיווי כאחד. אבל קביעת החמה בגלגלה ומהלכה. תחת אמצע חגורת המזלות. והלבנה בגלגלה ומהלכה יש לה נטייה מחגורת המזלות. החצי לצפון וחצי לדרוס. כמעשה האופן בתוך האופן ונוטים זה מזה שאין להם שווי אלא בשני קצוות נוכחיים בלבד. ומה שמקצה הזה עד הקצה שכנגדו ונוכחו נוטה לימין ר"ל לדרום וכן מעבר השני. מה שמקצה זה עד לשכנגדו ונוכחו נוטה לשמאל ר"ל לצפון. ומבואר שכל צד הוא החצי מהאופן. אחרי שהשוים אינם אלא ב' נקודות בלבד. ואע"פ שגלגלי השמש והירח הם כדורים שלמים. ואנחנו לא רשמנו כי אם אופן שהוא כקו עגולי וכדורי בלבד. זהו בכוונת מכוון. לפי שגם מה שאנחנו אומרים מנטיית הלבנה. הנה זהו מצד קביעותה שבגלגלה ומהלכה שכשנערך זה בערך קביעות החמה בגלגלה ומהלכה. יהיה כשני קוים עגולים וכדורים. שקראתי אותם אופנים אבל הכדורים השלמים שזה בתוך זה כמו גלדי הבצלים א"א להעריך להם נטייה זה מזה כי כל עגולי אין לו לא ראש ולא סוף. אבל במעשה האופן בתוך האופן אותן שתי נקודות שנוגעים זה בזה האופנים השנים שזולתן אין להם נגיעה ביחד אלא נטייה המה יקראו ראש וסוף. ומהן הנטייה לצד זה ולצד זה. והנה הירח הולך סובב בכ"ט י"ב תשצ"ג בכל גלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. וא"כ בהכרח שלפעמים תהיה נטייתה לדרום. ופעמים לצפון:

כמה היה גבוה וכו'. בכולה מלתא בלשון זכר. כדכתיב (בראשית א') המאור הקטן. ולא כתיב המאורה הקטנה אע"פ שבנוסח ברכת הלבנה תקנוה בלשון נקיבה ע"ש שהיא מקבלת אורה מהחמה. דוגמת נקבה המקבלת מזכר:

ולאין היה נוטה וכו'. פירש הר"ב לצד צפון או לצד דרום. כבר. אמרנו כי החלק מהלבנה שכלפי החמה. הוא המאיר ממנה לא זולת. ואם כן כשיהיו שניהם מכוונים זה למטה מזה על קו אחד כאילו יהיו שניהם בחלק אחד מן הגלגל. אחד למעלה וא' למטה אין נראה מאור הירח כלום. לפי שפניה המאירים למעלה כלפי השמש. ואין העין שולטת לראות מאורה. וכל שמתרחקת מהשמש. מתראה מחלק המאיר ממנה. כפי הריחוק עד שאם יעמדו ויתנגדו זה כנגד זה שזהו בחצי החדש ממש. אז כל עבר פניה המאירים נראית כולה. לפי שהחמה מאירה אל הפנים שכנגדה. ואותם פנים עצמם עינינו הרואות. מה שאין כן כשהם מכוונים זה על זה. שאז פני המאירים פונים למעלה. ובלתי נראים אצלנו. ומבואר מזה שכפי ריחוקה מהשמש. ככה ערך ראות האור ממנה אלינו. שאם ריחוקה מעט. לא תראה אלא מעט. ואם הרבה נראה חלק רב עד כולה שהוא בחצי החדש. והנה בפגיעתם זה על זה נקרא קבוצם וכשתזוז הירח מעט מהחמה. ההוא נקרא מולד אע"פ שעדיין אינו נראה מפני המעט שנתרחקה אלא שיודעים אנחנו בהכרח. שנגלה ממנה דבר מועט. וכשנתרחק מן השמש כמו יום אחד. נראה מקצת ממנו לעינים. כעין קרנים בולטות. מפני שלא נראה רק מקצת מהחצי הכדור המאיר. עם תוספת אורה המתאצלת על חצי השניה מפני קטנות כדורה לערך כדור החמה המאיר עליה. ומבואר מאוד שהחמה בעת ראיית הלבנה בתחלת החדש היא כבר שקוע במערב. ואם הלבנה בנטייה הצפונית שזכרנו למעלה. אז החמה מערבית דרומית לה. ונמצא שאור השמש מאציל עליה בחלק הכדור שכלפי דרום. ויהיו אם כן הקרנים פונים למזרח. ויש להם נליזה אל הדרום. שהרי החמה במערב הלבנה נוטה לדרום. ואם הלבנה בנטייה הדרומית. יהיו קרניה פונים למזרח עם נליזה לצד צפון. לפי שהחמה מערבית צפונית לה. כל זה מבואר ברמב"ם סוף הלכות קדוש החדש. ומתוך דברינו אלה תבין דהא דתנן לאין היה נוטה פירושו נליזה ועקום בלבד ולא שראשי הפגימות עומדות למול הצפון או הדרום ממש. כתחלת ההבנה מלשון הר"ב שזה א"א שא"כ תהיה החמה רואה פגימתה של לבנה. שהרי הנליזה היא כלפי החמה. כמו שחמרנו בהכרח אלא שהנליזה עצמה אינה נטייה לראשי קרנות ממש. וכמו שכבר אמרנו שראשי הקרנות לעולם פונים מול המזרח לצד שכנגד השמש אלא נליזה יש כלפי השמש. על הדרך שבארנו:

וכמה היה רחב. פי' הר"ב שהלבנה משתנה שעורה כו'. ר"ל בראיית העין:

אם אמר לפני החמה לא אמר כלום. דזה א"א בשום פנים וה"ה אם אמר לצפונה וע"פ החשבון היא לדרומה כמ"ש הר"ב. וכן באינך. וא"ת א"כ נמצא שע"פ החשבון היו סומכין. ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא דכתיב (שמות יג) החדש הזה לכם. ובאה הקבלה שהראה לו הקב"ה דמות הלבנה. וא"ל כזה ראה וקדש. ונמצא שהיו צריכין לשניהם שעל כל פנים יהיו עדי ראיה. ושהחשבון יסכים עמהם. ועוד בה שלישיה. שצריך שיאמרו מקודש. ואם לא אמרו הרי זה מעובר כדתנן רפ"ג. וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא א"א לדחותו עוד כדלקמן. ולא הוצרך לראיה. גם לחשבון עיין לקמן. וא"ת שכיון שצריך לעדי ראיה ולא סגי בחשבון. הרי אפשר שמפני העבים. או מפני התרשלות שלא יתראה הירח. או לא נתכוון אדם לראותה. ואם יארע זה חדשים רבות זה אחר זה אפשר ונמצא שמעברין כולם. ויארע שתראה הירח בכ"ה לחדש. או פחות מזה. אחר שנתעברו הרבה. ואין במהלכה שלשים יום כמפורסם. דבר זה ביאר הרמב"ם בפי"ח מהק"ה. שקבלה היא ממשה רבינו ע"ה שבזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש. ב"ד קובעים חדש מעובר משלשים יום. וחדש חסר מכ"ט יום וכן מחשבינן וקובעין חדש מעובר וחדש חסר לא בקידש. ופעמים עושין מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון כו' עכ"ד. ועל התנאי הג' שהב"ד יאמרו מקודש אין להשיב כי ב"ד זריזין הן ולא יארע תקלה מתחת ידם שלא יתקדשו חדש אחר חדש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) עיין בזה בתוי"ט מענין מהלך הכוכבים ומסילותם:

(יד) (על הברטנורא) ר"ל בראיית העין:

(טו) (על המשנה) לפני החמה כו'. דזה א"א בשום פנים וה"ה אם אמרו לצפונה וע"פ החשבון הוא לדרומה וכן באינך. וא"ת א"כ נמצא שע"פ החשבון היו סומכין ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא דכתיב החודש הזה לכם ובאה הקבלה שהראה לו הקב"ה דמות הלבנה וא"ל כזה ראה וקדש ונמצא שהיו צריכין לשניהם שעכ"פ יהיו עדי ראיה. ושהחשבון יסכים עמהם. וצריך ג"כ שיאמרו מקודש וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא א"א לדחותו עוד כדלקמן. ועתוי"ט:

תפארת ישראל

יכין

כב) או לאחר החמה דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז "לפני החמה", ר"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או "לאחורי החמה" ר"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:

סעיף קטן כב

כג) או לדרומה ר"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה.

כד) כמה היה גבוה משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם.

כה) ולאין היה נוטה לאין היו פניה נועדים להלוך.

כו) וכמה היה רחב קו המאיר שבה. והב"ד ידעו כל אלה ע"פ חשבונם.

כז) לא אמר כלום דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא"כ א"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א"א כלל.

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים