תפארת ישראל על ראש השנה ב
משנה ראש השנה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה | סדר מועד | מסכת ראש השנה
תפארת ישראל על מסכת ראש השנה: א | ב | ג | ד | כל המסכת
יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט || בועז || הלכתא גבירתא
יכין לפרק שני
[עריכה]א) אם אינן מכירין אותו שאין הב"ד המקדשים מכירין את העד.
ב) משלחין ב"ד שבעירו.
ג) אחר זוג אחר של עדים, שניכרין לב"ד המקדשין.
ד) עמו להעידו שהוא כשר.
ה) משקלקלו המינין הצדוקים ששכרו עדי שקר (כפ"א סי' מ"ה).
ו) בראשונה היו משיאין משואות מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה.
ז) משקלקלו הכותים שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים.
ח) מביאין כלונסאות [שטאנגען].
ט) של ארז שקשה עצו מלהתלהב מהר.
י) וכורך כולן בראש הכלונס.
יא) במשיחה [שנורע] למטה ורחוק ממקום הדלקה בכלונס.
יב) ומעלה ומוריד שלא יחשוב הרואה מרחוק שהוא [וועטטער לייכטע] והוא אור שמתהווה באויר.
יג) מהר המשחה הוא הר הזיתים שסמוך לירושלים.
יד) לסרטבא כולן שמות מקומות.
טו) ומבית בלתין לא זזו משם נ"ל דאין להקשות ל"ל שלא היו רשאין לזוז משם עד וכו' דל"ל כולה האי. י"ל דמשום דרק עד הגולה היו הרים כדי להשיא ע"ג משם למרחוק משא"כ בגולה שהיה ארץ מישור, ולא היו יכולים להשיא משואות, לכן היה ממתין עד שכל א' עולה לגג במדורה וכו' וידע עי"ז דאפרסמא מלתא, ויתפרסם מהם גם למרחוק שלא ראו המשואות.
טז) עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש שכל א' מעלה אבוקה לראש גגו.
יז) אלא אף החכמה [העבאממע].
יח) ומן הגייס חיל שונאים.
יט) ומן הנהר שעלה והציף.
כ) ומן המפולת אב"י [ערדבעבען] בל"א [כתענית פ"ג מ"ד].
כא) ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר (שם בא"ח).
כב) או לאחר החמה דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז "לפני החמה", ר"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או "לאחורי החמה" ר"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:
כג) או לדרומה ר"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה.
כד) כמה היה גבוה משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם.
כה) ולאין היה נוטה לאין היו פניה נועדים להלוך.
כו) וכמה היה רחב קו המאיר שבה. והב"ד ידעו כל אלה ע"פ חשבונם.
כז) לא אמר כלום דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא"כ א"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א"א כלל.
כח) בין שנראה בזמנו בליל שקודם יום ל'.
כט) בין שלא נראה בזמנו שאז ר"ח ביום ל"א.
ל) מקדשין אותו ר"ל יאמר ראש ב"ד מקודש החודש.
לא) שכבר קדשוהו שמים ר"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל"א ר"ח ושכך רצון הקב"ה שנקרא שמים (כתענית י"ח א').
לב) דמות צורות לבנות כצורות דלעיל.
לג) ובכותל בעלייתו ר"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות (כסנהדרין די"א א'), שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפי עדותו ידונו ב"ד בהצורות שלפניהן על השולחן.
לד) שבהן מראה את ההדיוטות אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ"ל שבמשנה ו'.
לה) ואמרו ראינוהו ללבנה ביום כ"ט לחודש.
לו) אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת "ממש" שכתבני, הוא ל"ד ודו"ק] ולהכי כ"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא"כ איך אפשר שתראה ביום כ"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז.
לז) קיבלן רבן גמליאל דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו.
לח) ובליל עבורו ליל שקודם ל"א.
לט) לא נראה לב"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן].
מ) וקבלן רבן גמליאל אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ"פ מדידע ע"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר"ג אין ר"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח"כ קידש ר"ג את החודש, ליתא דא"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [ כלקמן רפ"ג ]. אלא מיירי שר"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר"ג, ר"ל אע"ג שבליל עבורו לא נראה אפ"ה החזיק ר"ג לקבלתו מהעדים דמקודם.
מא) אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר.
מב) הרי הוא כבית דינו של משה ר"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלוני שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד.
מג) ותלמידי שקבלת דברי פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות (א).
בועז לפרק ב
[עריכה](א) [ואע"ג דאמרינן (מ"ק כ"ט א' וברכות דס"ד) דאל יאמר "בשלום כ"א לשלום". נ"ל ע"פ מ"ש הכותב סוף ברכות דהחילוק בין בשלום ללשלום, דבשלום משמע השלימות שבו לא יוסיף ולא יגרע. משא"כ לשלום משמע שהשלום למולו, והוא מתקרב אליו ומוסיף שלימות. ומה"ט נ"ל דהנפטר מהמת לא יאמר לך לשלום דהרי זה א"א שיוסיף שם שלימות דהיום לעשותן כתוב (כע"ז ד"ג א'). אבל יאמר לו לך בשלום כלומר יה"ר שידנוך בעה"ב כאילו כבר השגת השלימות הראוי. משא"כ הנפטר מהחי, כשיאמר לו לך בשלום הוא מקללו, שלא יוסיף שלימות. אבל יאמר לו לך לשלום, שתמיד תוסיף שלימות. א"כ יש חלוק גדול בין הליכה לביאה, דר"ג שבא אצלו ר"י, אילו א"ל בא לשלום, מחזי כיוהרא וכמגדפו שאינו שלם עדיין, וע"י שיבא אצלו יוסיף שלימות. אבל א"ל בא בשלום, ר"ל בשלימות שיש בך תבוא אצלי ובשלימות שבך קיימת דברי וגזירתי. וא"ת עכ"פ היאך הורה ר' דוסא שרשאי לילך הרי אמרינן הוריות פ"א דבהורו ב"ד וידע א' מהן שטעו, ואפ"ה עשה עמהן חייב חטאת והרי ר' דוסא לא ידע מילפותא דר"ע דקאמר בש"ס אתם אתם, אתם אפילו שוגגין וכו', אלא טעמא אחרינא קאמר אם באין אנו וכו', א"כ בכל הוראות ב"ד שידע א' שטעה נמי נימא הכי. ונ"ל דהתם בהוריות היינו ביודע שטעו הב"ד בדין אבל הכא לא בדין טעות חשדו לרבן גמליאל, דהרי דבר פשוט היה האיך מעידין על אשה שילדה וכו'. אלא חשדוהו שמפני שכבר קידש החדש ע"פ העדים וכמש"כ לעיל [סי' מ"א] להכי מפני הבושה לא בעי שווייה נפשיה הדרנא, או אולי יש לו טעם אחר לקיים הקידוש דמעיקרא, וכאשר היה באמת, דאחשבוניה סמיך, והיינו דקאמר ליה ר' דוסא אם באין אנו לדון וכו', ור"ל והיאך נחשוד אותו ולא נדונו לכף זכות, ור' יהושע אהא סמיך טפי לילך, מאילפותא דר"ע, שהוא לימוד חדש]:
הלכתא גבירתא
[עריכה]הלכתא גבירתא כללא דפרק ב
משניות א-ד
אעפ"י שדין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש שאפילו קדשו החודש ע"פ עדים ונמצאו זוממים בעדות זו, הרי זו מקודש, ולפיכך קבלו בראשונה עדות החודש מכל אדם מישראל, שכולם בחזקת כשרות עד שיודע שזה פסול, מכמ"ק משקלקלו האפקורסים, והיו שוכרין אנשים להטעות הב"ד, התקינו שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא מאותם שמכירים הב"ד, ובאינם נודעים הואים לב"ד משלחין עמם אנשי העיר של הרואים אנשים שמכירין ומזכין אותן לפני ב"ד וכלעיל פ"א מ"ד וכו'. וכן היו הב"ד בראשונה אחר שקדשו החודש משיאין משואות בראשי הרים כדי שידעו הרחוקים, משקלקלו הכותים שהיו משיאין משואות להטעות העם התקינו שיהו השלוחין יוצאין ומודיעין לרבים והשלוחין אין מחללין השבת.
משניות ה-ט
כל מי שראוי להעיד עדות החודש בא לב"ד, וב"ד מכניסין אותם כולם למקום אחד, ועושים להם סעודות גדולות שיהיה העם רגילין לבא, ובודקין הזוג הראשון כמ"ו, ושאר כל הזוגות שואלין ראשי דברים אעפ"י שא"צ להם, שלא יצאו בפחי נפש ויהיו רגילים לבא, ואחר שתתקיים העדות ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש, מקודש (מקודש), ואין מקדשין החודש אלא בשלשה ואין מחשבין אלא בשלשה, ואין מקדשין אלא חודש שנראה בזמנו, ואין מקדשין אלא ביום שלשים [ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש](ובדיעבד שקדשו בלילה שלאחריו), ואפילו ראוהו ב"ד וכל ישראל ולא אמרו ב"ד מקודש עד שחשכה ליל ליום אחד ושלשים או שנחקרו העדים ולא הספיקו ב"ד לומר מקודש עד שחשכה ליל ל"א אין מקדשין אותו והחודש העבר מעובר דהיינו ל' יום, ולא יהיה ר"ח אלא יום ל"א אעפ"י שנראה החודש בליל שלפני שלשים, שאין הראיה קובעת אלא הב"ד שאמרו מקודש כרפ"ג.