משנה ראש השנה ג ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ג

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח

עריכה

(א)

רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל,

נֶחְקְרוּ הָעֵדִים,
וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשֵׁכָה,
הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר.
רָאוּהוּ בֵּית דִּין בִּלְבַד,
יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ.
רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין,
יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם,
וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ;
שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
(ב)

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין,

חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן,
שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו): "בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל":
(ג)

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט,

וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב,
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.
שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת,
שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
(ד)

בַּתַּעֲנִיּוֹת,

בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין,
וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶּסֶף,
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּאֶמְצַע.
שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת,
שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
(ה)

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִתְקִיעָה וְלִבְרָכוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים,
וּבְיוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
(ו)

שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ, פָּסוּל.

דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת, פָּסוּל.
נִקַּב וּסְתָמוֹ,
אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה, פָּסוּל;
וְאִם לָאו, כָּשֵׁר:
(ז)

הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס,

אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא;
וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לֹא יָצָא.
וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת,
אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,
וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה,
אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא;
וְאִם לָאו, לֹא יָצָא.
אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע,
זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ, וְזֶה לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ:
(ח)

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" וגו' (שמות יז).

וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה?
אֶלָּא לוֹמַר לָךְ:
כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְגַּבְּרִים;
וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין.
כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (במדבר כא).
וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה?
אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים;
וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים.

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן: