משנה ראש השנה ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ראוהו בית דין, וכל ישראל,

נחקרו העדים,
לא הספיקו לומר "מקודש" - עד שחשיכה,
הרי זה מעובר.
ראוהו בית דין בלבד -
יעמדו שנים - ויעידו בפניהם,
ויאמרו: "מקודש, מקודש".
ראוהו שלשה - והם בית דין,
יעמדו שנים,
ויושיבו מחבריהם - אצל היחיד,
ויעידו בפניהם,
ויאמרו: "מקודש, מקודש",
שאין היחיד נאמן - על ידי עצמו.


(ב) כל השופרות - כשרים,

חוץ - משל פרה,
מפני - שהוא קרן.
אמר רבי יוסי:
והלוא - כל השופרות נקראו קרן,
שנאמר: "והיה במשוך בקרן היובל,
כשומעכם את קול השופר" (יהושע ו ה).


(ג) שופר - של ראש השנה,

של יעל - פשוט,
ופיו - מצופה זהב.
ושתי חצוצרות - מן הצדדים,
השופר - מאריך,
והחצוצרות - מקצרות,
שמצות היום - בשופר.


(ד) בתעניות -

בשל זכרים - כפופים,
ופיהם - מצופה כסף.
ושתי חצוצרות - באמצע,
השופר - מקצר,
והחצוצרות - מאריכות,
שמצות היום - בחצוצרות.


(ה) [ד] *הערה 1: שוה היובל - לראש השנה,

בתקיעה,
ובברכות.
רבי יהודה אומר:
בראש השנה - תוקעים בשל זכרים.
וביובל - בשל יעלים.


(ו) [ה] שופר שנסדק,

ודבקו - פסול.
דבק שברי שופרות - פסול.
ניקב - וסתמו,
אם מעכב הוא את התקיעה - פסול.
ואם לאו - כשר.


(ז) התוקע - לתוך הבור,

או לתוך החדות,
או לתוך הפיטס,
אם קול שופר שמע - יצא.
אם קול הברה שמע - לא יצא.
וכן מי שהיה עובר - אחורי בית הכנסת,
או שהיה ביתו - סמוך לבית הכנסת,
ושמע - קול שופר,
או קול מגילה,
אם כיון לבו - יצא.
ואם לאו - לא יצא.
אף על פי - שזה שמע, וזה שמע,
זה כיון את לבו - וזה לא כיון.


(ח) [ו] "והיה כאשר ירים משה ידו,

וגבר ישראל" (שמות יז יא) -
וכי ידיו של משה - עושות מלחמה?
או ידיו - שוברות מלחמה?
אלא כל זמן -
שהיו ישראל מסתכלין - כלפי מעלן,
ומכוונין את ליבם - לאביהם שבשמים,
היו מתגברין.
ואם לאו - היו נופלים.
כיוצא בדבר אתה אומר:
"ויאמר ה' אל משה, עשה לך שרף" (במדבר כא ח) -
וכי הנחש ממית, ומחיה?
אלא כל זמן -
שישראל מסתכלין - כלפי מעלן,
ומשעבדין את ליבם - לאביהם שבשמים,
היו מתרפאין.
ואם לאו - היו נימוקים.
חירש, שוטה, וקטן -
אין מוציאין את הרבים - ידי חובתן.
זה הכלל -
כל - שאינו חייב בדבר,
אינו מוציא את הרבים - ידי חובתן.

הערות[עריכה]

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה ראש השנה ג