עיקר תוי"ט על ראש השנה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ראש השנה ג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) עד שחשיכה. היינו צאת הכוכבים. ר"ל ג' כוכבים כדפירש הר"ב בסוף פ"ב דשבת שאם לא יצאו אלא ב' כוכבים קרי ליה תנא דהתם ספק חשיכה כו':

(ב) (על הברטנורא) בגמרא דאמר קרא כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חוק, בגמר דין. דהאי קרא לענין ר"ה דרשינן ליה וה"ה (לכל החדשים) וקא קרי ליה משפט, ומשפט ביום:

(ג) (על הברטנורא) לשון הר"ב צ"ע, דמשמע שבא לחלק בין הלילות והא "ליתא. ועתוי"ט שהאריך:

(ד) (על המשנה) ב"ד. פירוש של עשרים ושלשה. תוספ':

(ה) (על הברטנורא) והלכך גם למחר אין סומכין על ראייתן דאל"כ היתה ראיי' בלילה במקום קבלת עדו' ואין קבלת עדים אלא ביום כו'. תוספ':

(ו) (על הברטנורא) ולהכיהוא דאצטריך למתני הך סיפא כדאיתא בגמרא:

(ז) (על הברטנורא) גמרא. ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. תוספ':

(ח) (על המשנה) השנים. הכא שאין. הב"ד אלא ג'. קתני השנים לפי שהם ידועים שאין כאן אלא ב' וא'. ומן הסתם אין שלשתן שוה. ואחד גדול בתוכם והוא נשאר יושב. משא"כ ברישא שהב"ד הם כ"ג שאין שנים מבוררים קתני שנים:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) בגמרא. ונ"ל דתנא נסיב פרה ולא שור כדכתיב בקרא. דלא תטעה לומר דוקא של שור אבל של פרה לא. ומוהר"מ כ"ץ תירץ דקמ"ל דלא תימא יובל דוקא של זכר קמ"ל של פרה דוקא לא. הא של שאר נקבות כשרות. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) בקרן. תימא דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב בסבך בקרניו כו'. י"ל דנ"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה בשמעכם קול השופר. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) פירש"י אקרי קרן כדאמרן ואקרי שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר. וכתבו התוספ' אבל מהאי קרא דמתניתין אין ראיה דאדרבה מניה מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא אקרי שופרות בלא קרן:

(ג)

(יב) (על המשנה) יעל. פירש הקונטרס חיה שכן שמה, וקורין אותה שטיינבא"ק. ובערוך פירש שהוא כשבה נקבה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט. וכפירוש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן מתרגם ויעלה ורימא. תוספ'. ומדבריהם למדנו שפירש פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט:

(יג) (על המשנה) מן הצדדין. פירש הר'ן דג' המהלכין בדרך גדול באמצע (יומא דף ל"ה) והכא שופר גדול שמצות היום בשופר:

(יד) (על המשנה) מאריך. להכירא בעלמא להודיע שמצות היום כו' ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק אף על גב דתרי קלא לא משתמע הכא משום דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע. גמרא:

(ד)

(טו) (על הברטנורא) כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן. הר"מ:

(טז) (על המשנה) כפופין. שסתמן כפופין. רש"י. וטעמא דבעינן כפופים מפרש בגמרא כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) כסף. מפרש בגמרא דתענית יומא דכנופיא ואשכחן בכנופיא דחצוצרות של משה היו של כסף. א"נ דתורה חסה על ממונן של ישראל ובר"ה משום כבוד יו"ט עבדינן דזהב גמרא:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יח) (על הברטנורא) ואף על גב דלקמן גבי ניקב וסתמו פסלינן שלא במינו דוקא התם בניקב שסתם בחתיכה אחרת בחלל הנקב דחסר הוא. אבל אם חבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים. הרא"ש:

(יט) (על הברטנורא) רש"י ונראה שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לב' חתיכות. ולא נהירא דא"כ היינו דבק שברי שופרות אלא נסדק היינו שנסדק מצד אחר לארכו על פני כולו והיינו טעמא משום דכיון דנסדק כולו אין שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה ועשה כעין שופר דמי. וכ"ש דבק שברי כו' וזו ואצ"ל זו קתני תוספ' וע"ע:

(ז)

(כ) (על המשנה) וכן וגו'. משוה אותם מזה הצד שבשניהם המשמיע והשומע אינן במקום אחד:

(ח)

(כא) (על המשנה) כלפי מעלה. יתכן בעיני שהיתה הרמת ידיו של מרע"ה הוראה לבני ישראל שיסתכלו כלפי מעלה וישעבדו לבם לשמים כעין הוראת הנחש שעל הנס כדבסמוך כו' ויתכן מאד שהיה עומד על הגנ: עה כטעם הנחש שעל הנס כדי שיוכלו לראותו כל ישראל וכאשר ראו כי הרים ידו גם המה הסתכלו וכונו לבם ולא כן כאשר הניח ידו:

(כב) (על המשנה) זה הכלל. נראה דלאתויי ברכת הנהנין דתני בגמרא שאם יצא אינו מוציא דבשלמא ברכת המצות כל ישראל ערבין זה בזה ולפיכך אע"פ שהוא יצא לעצמו מוציא לאחרים כדי לצאת ידי ערבתו אבל ברכת הנהנין אין כאן ערבות דלא לתהני ולא לברך: