רש"ש על המשנה/ראש השנה/ב

רש"ש על המשנה מסכת ראש השנה פרק ב

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת ראש השנה · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

ברע"ב ד"ה אחר עמו לב"ד הגדול שמקדשין כו' וברש"י שמקדש כו'. והגרי"פ הגיה שמקדשין. ובמחכ"ת מצינו בכ"ד שב"ד נקרא בל"י ומהן לקמן בגמ' (כ"ה) במשנה כל ב"ד וב"ד שעמד כו' ועו"ש ב"ד על ישראל הרי הוא כו'. וכן בכ"מ נקראו ב"ד הגדול (וכלשון רש"י הכא) ולא הגדולים:

ב

במשנה משקלקלו הכותים. כאן א"א לפרש כפירש"י לעיל ד"ה להטעות את החכמים דהא בירושלים אשר שם קדשו אה"ח יניפו את העומר ביום ב' וכן קרבני עצרת. אלא שלא היתה כוונתם רק להטעות את ישראל שלא יעשו המועדות במועדם. ולכן לעיל אמר בייתוסים וכאן כותים. והתוי"ט נראה שלא הרגיש בזה:

ג

בתוי"ט ד"ה מוליך כו' ואם הם זולתם הרי הם קיימים. ל"ד שגם הם מהלכים ממזרח למערב ע"י כח גלגל היומי רק שאין להם מהלך עצמי כמבואר בספרי התוכנים:

ו

בתוי"ט ד"ה לצפונה כו'. הירח הולך בכ"ט י"ב תשצ"ג בגלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. במחכ"ת ל"ד כי בזמן הנזכר כבר היא שבה נגד השמש אשר הלכה במשך הזה יותר מכ"ט מעלות. ולאותה נקודה חוזרת בכ"ז ימים ואיזו שעות: שם ד"ה ולאין היה נוטה כו'. שהחמה בעת ראיית הלבנה כו' כבר שקעה במערב. הן מוכח בכ"ד (עי' כ"א ב' ברש"י ד"ה שלוחין) דאפשר שתראה ביום. וכן בר"פ דלקמן ואמאי ל"ת שמיעה גדולה מראיה אר"ז כגון שראוהו בלילה. ואפשר דאין כוונתו שקיעה ממש תחת האופק אלא דר"ל שהיא במערב הלבנה. ומש"כ עוד ואם הלבנה בנטיה הצפונית כו' הקרנים כו' נליזה אל הדרום כו' ואם כו' הדרומית כו' נליזה לצד צפון כו' שהרי הנליזה היא כלפי החמה כו'. לכאורה כ"ז הוא להיפך ובדוחק יש ליישב לשונו:

ז

במשנה ראב"צ כו' שכבר קדשוהו שמים. ז"ל הירושלמי טעמא דראב"צ כיון שב"ד שלמעלן רואה שאין ב"ד מקדשין אותו הן מקדשין אותו. ופי' הק"ע מקדשין את יום ל"א מיד בתחלת הלילה. ול"ד דהא א"מ אה"ח בלילה כבר"פ דלקמן. ולשון התוס' בסנהדרין (י' ב') מן הבוקר ביום ל"א. ומה שפי' הרע"ב (והוא מפי' הרמב"ם) בטעמיה שקה"ח אינו חובה כו'. תמוה דכן ס"ל לראב"ש בגמ' דבין כך ובין כך א"מ אותו. אבל ראב"צ ע"כ ס"ל דמצוה לקדש חדשים רק דבשלנ"ב כבר קדשוהו שמים וכ"נ מפרש"י לעיל (ח' ב'):

ח

במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל"נ (והוא ליל ל"א כפירש"י לעיל ס"ד כ"ב וכ"נ מפירש"י כאן) וקבלן ר"ג. משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב"ם מש"כ בפ"ג מהל' קה"ח הל' ט"ז דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מגמ' (כ"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופירש"י ואי תנא ה"ז מתקדש למחר ה"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט"א לקמן ברפ"ג אישתמיט במחכ"ת דברי הרמב"ם הללו וחדושי הרשב"א שם: ברע"ב ד"ה קיבלן ר"ג כו' פ"א נתקשרו שמים כו' בכ"ז לחדש כו'. גם בפי' הרמב"ם הגי' בכ"ז. ובגמ' לפנינו בכ"ט ונראה דלזה כיון רש"י בד"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה"ג. ודלא כס"א שמחקוהו לגמרי: בתוי"ט ד"ה קבלן ר"ג כו'. א"א כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ' ב') אר"נ כ"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתי ולדידהו כו' ע"ש. ודע שבציוריו יש ט"ס וצ"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש"כ בסה"ד ול"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש"כ הרמב"ם בעצמו א"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים: [שם שמש הוא דידע מבואו כו'. נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש"כ במגילה (ג') בס"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור"ל שהי"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש]: