משנה נגעים ז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ז · משנה ב | >>
נשתנו מראיהן, בין להקל בין להחמיר.
כיצד להקל? היתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל, כצמר לבן, וכקרום ביצה. נעשית מספחת שאת, או מספחת עזה.
כיצד להחמיר? היתה כקרום ביצה ונעשית כצמר לבן, כסיד ההיכל וכשלג, רבי אלעזר בן עזריה מטהר.
רבי אלעזר חסמא אומר, להקל, טהור. ולהחמיר, תראה בתחלה.
רבי עקיבא אומר, בין להקל בין להחמיר, תראה בתחלה.
נוסח הרמב"ם
נשתנו מראיהן - בין להקל, בין להחמיר.
- כיצד להקל?
- היתה כשלג -
- ונעשת כסיד ההיכל, וכצמר לבן, וכקרום ביצה,
- ונעשת מספחת שאת, או מספחת עזה.
- היתה כשלג -
- כיצד להחמיר?
- היתה כקרום ביצה -
- ונעשת כצמר לבן, כסיד ההיכל, וכשלג.
- רבי אלעזר בן עזריה - מטהר.
- רבי אלעזר חסמא אומר:
- להקל - טהור,
- להחמיר - תיראה כתחילה.
- רבי עקיבה אומר:
- בין להקל, בין להחמיר - תיראה כתחילה.
- היתה כקרום ביצה -
פירוש הרמב"ם
זה המאמר דבק באשר לפניו, וזה שזאת הבהרת אשר מנה ואמר שהן טהורין מפני זמן מה או עניין מה, כאשר משתנה מראיה והתחזק לבנותה או החסיר אחר זה הזמן או אחר הסרת העניין, כמו שישתנה מראה הבהרת אשר היתה בה והוא גוי, או קודם מתן תורה אחר הכנסו באמונה או אחר נתינת התורה, או שנשתנה מראה הבהרת אשר היה בקמט אחר שנגלה. רבי אלעזר בן עזריה אומר, שהוא טהור כאשר הגיע לנגע טהור. ורבי אלעזר חסמא אומר, שהיא כאשר התחזקה לבנותה אז יהיה טמא, ונאמר שהנגע אשר התחיל חידושה. ורבי עקיבא אומר, תראה כתחילה.
ואמרו הנה כסיד ההיכל וכצמר לבן - אין הכוונה בזה שהיא תהיה כסיד ההיכל ותחסר לבנותה ותחזור כצמר לבן, לפי שכבר ביארנו בראש המסכתא שצמר לבן אצל חכמים יותר חזק הלובן מסיד ההיכל, וביארנו עניין זה. ואמנם ירצה בזה שהבהרת עזה אשר היה מראה כשלג חזרה למראה סיד ההיכל, או מראה השאת אשר היא צמר לבן או כקרום ביצה. וכאילו הוא יאמר שאין הפרש בין חזרת מראה חבירתה אשר היא שאת או מראה תולדתה או מראה תולדת חבירתה, והוא אמרו ונעשית מספחת שאת, או מספחת עזה. וזה שהמראה אשר חלש לבנותה קרא השם "מספחת", והוא אמרו "והנה כהה הנגע מספחת היא"(ויקרא יג, ו). ובא אלינו הפירוש שאמרו בכאן "כהה" אינו רוצה בו שחסר לבנותה עד שחזרה יותר חלושה מקרום ביצה שהוא סוף מראות הנגעים, לפי שכל מה שהוא פחות לובן מקרום ביצה הנה הוא בוהק כמו שכבר התבאר, ואמנם ירצה בזה שהוא חסר ממה שהיה ולא יצא מארבע מראות נגעים. והוא אמרם בספרא "והנה כהה"(ויקרא יג, ב), יכול למטה מארבע מראות, תלמוד לומר הנגע, אי הנגע יכול במראיו, תלמוד לומר כהה, הא כיצד, כהה מן הכהה, לא למטה מארבע מראות". וכאילו הוא בזה הכלל, ואמר בכאן נעשית המספחת שאת, רוצה לומר ירד מלובן השאת, והוא מראה אשר בין ראש מראה השלג עד ראש מראה השאת. והבן זה.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
נשתנו מראיהן. אבהרות טהורות קאי כגון דהות כשלג עד שלא נתגייר ומשנתגייר נעשית כסיד ההיכל:
וכצמר לבן וכקרום ביצה. כלומר תחלה היתה כצמר לבן ועכשיו נעשית כקרום ביצה:
נעשת מספחת. שאת או מספחת עזה אי אפשר לומר שהמספחת נעשית שאת או עזה דהא להקל קמפרש אלא כלומר השאת שנעשית מספחת או העזה שנעשית מספחת וכבר תנא ליה רישא אלא פירושי קמפרש ומספחת לשון תולדה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נשתנו מראיהן - אבהרות טהורות קאי. כגון דהוות כשלג עד שלא נתגייר, ומשנתגייר נעשית כסיד ההיכל:
כצמר לבן וכקרום ביצה - כלומר, תחילה היתה כצמר לבן ועכשיו נעשית כקרום ביצה ב:
נעשית מספחת שאת או מטפחת עזה - כלומר, שהשאת נעשית מספחת, שחזרה להיות כתולדה שלה. או שהעזה נעשית כמספחת שלה. ופרושי קמפרש לרישא דקתני היתה כשלג ונעשית כסיד ההיכל, היינו שנעשית עזה מספחת. ואותה שהיתה כצמר לבן ונעשית כקרום ביצה, היינו שנעשית שאת מספחת:
וכסיד ההיכל וכשלג - כלומר היתה כסיד ההיכל ועכשיו נעשית כשלג:
רבי עקיבא אומר כו' - והלכה כר' עקיבא:
פירוש תוספות יום טוב
כצמר לבן וכקרום ביצה. פי' הר"ב כלומר תחלה היתה כצמר לבן ועכשיו נעשית כקרום ביצה. וכ"כ הר"ש. ולשטתם אזלי דס"ל בפ"ק משנה ג' דלרבנן דר"מ כי נשתנה ממראה למראה שלא כסדר השנוי. [אלא שנשתנו מהאב לתולדה שאינה שלו או מתולדה לתולדה] מקרי נגע אחר. ולא הוו פליגי בהו תנאי דהכא. כיון דלרבנן דהתם לעולם מקרי נגע אחר. ואי נמי לרבי מאיר כדאית ליה. אלא דהכא נשנו כסדרן שנשנו בלשון חכמים דהתם בראש הפרק. אבל לשטת הרמב"ם שכ' הר"ב שם. אפי' כי נשתנה משלג לקרום. לא הוי נגע אחר. מפרש מתניתין דהכא. וז"ל. ירצה בזה שהבהרת עזה אשר היה מראה כשלג. חזרה למראה סיד ההיכל. או כמראה השאת. אשר היא צמר לבן. או כקרום ביצה. וכאילו יאמר שאין הפרש בין חזרת [מראיה] מראה חברתה אשר היא שאת. או מראה תולדתה או מראית תולדת חברתה. והוא אמרו ונעשית מספחת שאת. או מספחת עזה. ע"כ. וניחא נמי טפי. דלהר"ב סיפא דנעשית מספחת כו'. אינה אלא פירושא דרישא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על הברטנורא) הר"ש. ולשיטתם אזלי דסבירא להו בפרק קמא משנה ג' דכי נשתנה מאב לתולדה שאינו שלו, או מתולדה לתולדה, מיקרי נגע אחר, ולא הוו פליגי תנאי דהכא כו'. אבל הר"מ לפי שיטתו דאפילו נשתנו משלג לקרום לא הוי נגע אחר, פירש, שהבהרת כשלג חזרה לסיד או לצמר לבן או לקרום, וכאילו יאמר שאין הפרש בין חזרת [מראיה] מראה חברתה שהיא שאת, או תולדתה או תולדת חברתה. והוא אומרו ונעשית מספחת שאת, או מספחת עזה. ע"כ. ואתי שפיר טפי. דלהר"ב סיפא דנעשית מספחת אינה אלא פירושא דרישא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כצמר לבן. כך צ"ל בלא וי"ו:
נעשית מספחת שאת. כצ"ל ג"כ בלא וי"ו:
תפארת ישראל
יכין
נשתנו מראיהן: ר"ל אם נגעי' הנ"ל דאמרינן שהן טהורין נשתנה מראיתן בסוף בזמן חיוב להיות מראה אחרת מאותה המראה שהי' בה בתחלה. [ונ"ל דבהלכה וחזרה ביני ביני לכ"ע תראה בתחלה]:
בין להקל: שהוכהה לבנוניתן נמוך מבתחלה:
בין להחמיר: שהתלבנו השתא טפי מבתחלה:
היתה כשלג: בזמן פטור. והוא היותר עז שבלובן:
ונעשה כסיד ההיכל: בזמן חיוב. והוא תולדת שלג. וכהה ממנו:
וכקרום ביצה: ר"ל או שמראה שלג שהי' לה בזמן פטור. נתהפך השתא בזמן חיוב למראה צמר או למראה קרום. והרי כולן כהין משלג:
או מספחת עזה: א"א לומר דה"ק תנא. שמספחת נעשת שאת. או מספחת עזה. ליתא. דהרי התנא להקל רצה לפרש. וגם קשה עלינו לומר דה"ק. שאת שהוא כצמר לבן. נעשת מספחת שהיא כקרום ביצה. או שנגע עזה דהיינו כשלג. נעשת כמספחת שלה. דהיינו כסיד. ג"כ ליתא. דמלבד שא"כ יהיה בבא זו יתר כנטול דכבר תני לה ברישא [ומ"ש הר"ב דתני והדר מפרש. במחכ"ר איפכא הול"ל. דמפרש והדר תני]. קשיא נמי שהלשון מסורס. אלא נ"ל דה"ק או שעזה כשלג נעשת כשאר מספחת של שאת. דהיינו שכהה טפי מצמר לבן ועז יותר מקרום. או שעזה כשלג נעשת כשאר מספחת של עזה. שכהה משלג ועז מסיד. ולרבותא דר"ע נקט הכי דאע"ג דנשתנה רק קצת ממראיתו שבתחילה. ועדיין לא הגיע למראה האחרת. או אפי' נשתנה רק למראה שאינה מד' מראות שמנו חכמים. אפ"ה מחשב שנוי ותראה בתחלה [ורבינו רב"א זצוק"ל עוררני לזה הפירוש]. ונקט כל השנויים במראה שלג. מדהיא המראה הראשונה והיותר עזה שמנו חכמים. וה"ה בסיד וצמר שהוכההו לבנינותן:
היתה כקרום ביצה ונעשה כצמר לבן: שבזמן חיוב נתהפכה לכצמר לבן שהוא עז טפי מקרום והוא אב לקרום:
כסיד ההיכל וכשלג: ר"ל או שמראה קרום שהי' לה בזמן פטור. נתהפך השתא בזמן חיוב למראה סיד או למראה שלג. והרי כולן עזין הם מקרום. וה"ה בנשתנה מספחת לשאת. או מספחת לבהרת וכלעיל. אלא חד אופן מהשינויים נקט ואינך מרישא שמעינן להו. וגם מה"ט לא נקט תנא בהשינויים להחמיר רק בנגע כקרום. שהוא היותר כהה שבד' מראות. וממילא שמעינן דה"ה בצמר וסיד שהועז לבנינותן:
רבי אלעזר בן עזריה מטהר: דס"ל דאע"ג דנשתנה מראיתו. והול"ל דנגע חדש הוא. אפ"ה כל שהוא ממראה חיוב למראה חיוב. אמרינן דהיא היא. מיהו בהוכהה לנמוך מקרום. לכ"ע נידון כעברה לגמרי. וכששוב נתהפכה תראה בתחלה:
ר' אלעזר חסמא אומר להקל טהור: אם בזמן החיוב הוכהה מראיתה מבתחלה אע"ג דגם מראה כהה זו מין חיוב הוא:
ולהחמיר: ר"ל ואם בזמן החיוב נתחזק לבנינותה טפי מבתחלה:
תראה בתחלה: דלבנונית כהה היא בכלל עזה. ולהכי נדונת כאילו היא היא. אבל אין עזה דהשתא בכלל כהה דמעיקרא ולהכי הו"ל השתא כנגע חדש:
תראה בתחלה: דס"ל דבין כהה או עזה אין א' בכלל חבירו. וכל שנשתנה מזה לזה נדונת כנגע חדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת