עיקר תוי"ט על נגעים ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נגעים ז: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) הר"ש. וקשה, למאי תני וחיו, כיון שכבר משנעשו צרבת היינו טומאה. ועוד, היכי תני עד שלא נעשו צרבת. ולשון הר"מ, ונעשה מקומה שחין או מכוה וחיו והרי הן כעור הבשר. ע"כ. ולדבריו, ר' אליעזר בן יעקב לא פליג אלא כשחיו לגמרי ולא שנעשו צרבת. ועתוי"ט:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) הר"ש. ולשיטתם אזלי דסבירא להו בפרק קמא משנה ג' דכי נשתנה מאב לתולדה שאינו שלו, או מתולדה לתולדה, מיקרי נגע אחר, ולא הוו פליגי תנאי דהכא כו'. אבל הר"מ לפי שיטתו דאפילו נשתנו משלג לקרום לא הוי נגע אחר, פירש, שהבהרת כשלג חזרה לסיד או לצמר לבן או לקרום, וכאילו יאמר שאין הפרש בין חזרת [מראיה] מראה חברתה שהיא שאת, או תולדתה או תולדת חברתה. והוא אומרו ונעשית מספחת שאת, או מספחת עזה. ע"כ. ואתי שפיר טפי. דלהר"ב סיפא דנעשית מספחת אינה אלא פירושא דרישא:

(ג)

(ג) (על המשנה) יסגיר. ידבר בנגעי עור בשר או בקרחת וגבחת אשר בהם שני שבועות והוא ההיקש בשאר נגעים. הר"מ:

(ד) (על המשנה) לאחר. כו'. יש לומר דאצטריך למסתם כרבנן דר' עקיבא פרק ד' משנה ח':

(ה) (על המשנה) יפטור. ואצטריך לאשמעינן דלעולם לא תצטרף בהרת זו ליטמא בנגע, כגון שכנסה כחצי גריס למזרח ופשתה כחצי גריס למערב, לא נימא תיראה בתחלה. והוי מחלוקת ואח"כ סתם כרבנן דפ"ד מ"ח:

(ד)

(ו) (על הברטנורא) וקשה, שאין ראיתו אלא על שלא ראה, וילמוד ממנו עד שיאמר לו אע"פ שראה. ובתוספתא איתא שר"ע לא אמר אלא הראיה משלא ראה על שלא ראה. ואמרו לו יפה אמרת. ואח"כ איתא אחד עומד כו'. שאחר שהסכימו לר"ע בלא ראה, הוסיפו עוד לפסוק הדין שאף כל שלא אמר כו':

(ז) (על המשנה) ואחד כו' טהור. רוצה לומר אחר ימי ההסגר אם לא ימצא בו הכהן סימן טומאה [אחר]:

(ח) (על המשנה) לכשיוולד כו'. ואע"ג דתנן אין מחליטין את המוחלט, שאני הכא דנקצצה ומן הדין טהור, וקנסא בעלמא הוא: