קטגוריה:ויקרא יג ו

והרב המזרחי רצה לתקן דברי רש"י, דהא דאמר 'אם עמד במראיתו טמא' היינו שאם עמד במראיתו של נגע הראשון, כגון שהיה כשלג, דהוא בהרת (נגעים פ"א מ"א), ונשאר במראיתו, או בצמר לבן, והוא שאת (שם), ונשאר במראיתו, וכן בשאר תולדות, בודאי טמא. והא דקאמר (רש"י מגילה ח ע"ב) 'ואף על גב שהוא עומד טהור' היינו שהוא בכלל מראות הנגעים, דהיינו דמתחלה היתה עזה כשלג - ונעשה כצמר לבן או פחות, וכן בשאר, ומכל מקום הוכהה קצת ממראיתו. והביא ראיה מתורת כהנים, דדריש "והנה כהה", יכול כהה מד' מראות, תלמוד לומר (מן) "הנגע". אי "הנגע" יכול עמד בעיניו, תלמוד לומר "כהה", הא כיצד, כהה ממראיתו ועדיין בכל ד' מראות. ומזה משמע ד"הנה כהה הנגע" שהוכהה ממראיתו, אבל הוא עדיין בתוך המראות:

והרמב"ן וכן רבינו שמשון (נגעים פ"א מ"ג) מפרשים בזה, דהכתוב שאמר "והנה כהה הנגע" - רבותא, שלא תאמר כיון דכהה הנגע הוא מראה אחר, וצריך הסגר חדש כאילו היה הנגע אחר, זה אינו, אלא הוא אותו נגע עצמו, ואין צריך הסגר. תירןץ זה - דוחק לפרש לפי האמת, לפי שאין צריך לכתוב "והנה כהה", דמהיכי תיתי לחלק, ולא הוי למכתב רק 'ולא פשה טהור', ולמה היה עולה על הדעת לפרש שאם היה הכהה ממראיתו דהוא נגע אחר:

וכן באמת הך ברייתא דתורת כהנים יש קצת ראיה לדברי רש"י, שצריך שיהיה הנגע כהה בסוף שבוע שנית. והפירוש שפירש בזה רבינו שמשון (שם) דברייתא אתא לאשמועינן שלא תאמר שהוא נגע חדש, ואמר 'יכול [כהה] מד' מראות' דווקא טהור, אבל עומד בתוך ד' מראות טמא, וקאמר על זה 'תלמוד לומר "הנגע"', אף על גב שיש כאן עוד נגע - הוא טהור. וקאמר, אי הכי, דילמא דוקא שהוא לגמרי עומד בעיניו, דאין זה נגע חדש, אבל אם היה מתחלה עזה כשלג ועתה יש לנגע מראה אחר, דלמא נגע חדש, וקאמר 'תלמוד לומר והנה כהה כו. ופירוש זה דחוק מאד, שלא יהיו שוים הסברות; דמתחלה אמר 'יכול [כהה] למטה מד' מראות', ופירושו שלכך הוא טהור שאין כאן מראה של נגע. ואחר כך אמר סברא אחרת 'אי "הנגע" יכול עמד בעיניו', כלומר שזה דוקא טהור משום דלא הוי נגע אחר, אבל אי כהה הוי נגע אחר. ודבר כזה לא מצאנו. ולכן קצת נוטה ברייתא זאת לדברי רש"י:

אבל דבר זה לא יתכן, דהא כמה משניות אפילו היה כסיד ההיכל ואחר כך כשלג טהור כאילו לא העז, וכבר הביא רבינו שמשון (שם) כל המשניות, ואין לפקפק בהן. ולעייל פילא בקופא דמחטא ללא יועיל - למה הוא זה. ובודאי דבר ברור הוא מאוד שהעומד בסוף שבוע שנית טהור. ועדים רבים ממשניות וברייתות וגמרא הם:

ומה שאמר הכתוב "והנה כהה הנגע וגו'", אין אני מפרש כדברי הרמב"ן שהוא רבותא, דאפילו הכי טהור - שלא תאמר מראה נגע אחר והוי להסגיר בתחילה, דזה לא הוי צריך למכתב, אלא יראה לי דקרא ד"כהה הנגע" לא אתא לדיוקא, ושלא כדברי רש"י, רק משום קרא דכתוב אחר כך (פסוק ז) "ואם פשה תפשה וגומר", ולמדך הכתוב דאף על גב דכהה הנגע, לא תאמר כאשר פשה אחר כך, נגע חדש הוא, ובעי הסגר, אלא טמא מוחלט, כדכתיב קרא. ואהא קאי ברייתא דתורת כהנים, '"והנה כהה" יכול [כהה] מד' מראות, תלמוד לומר "הנגע וכו'"'. והכי פירושו דברייתא, יכול אפילו הוכהה מד' מראות - אם פשה אחר כך הוא טמא מוחלט, תלמוד לומר "הנגע כו'", דאם הוכה מד' מראות ופשה אחר כך - זה הוי נגע חדש לגמרי. 'אי "הנגע", יכול בעיניו לגמרי', כלומר שאם עמד בעיניו ואחר כך פשה הוי טמא מוחלט, אבל אם כהה ואחר כך פשה הוי נגע חדש, תלמוד לומר "והנה כהה", הא כיצד, הוכהה ממראיתו - ועדיין הוא עומד בד' מראות, ואהא אתא קרא "ואם פשה תפשה". והשתא הכל כפשוטו נכון מאוד, ואין צריך לכל הדחקים:

והשתא אין להקשות דלמה כתב "והנה כהה" כלל, דאם לא כתב "והנה כהה" הייתי אומר דהא דכתיב "אם פשה תפשה" היינו שלא נראה שהנגע הוכהה ומתחיל להתבטל, אבל אם נראה שהוכהה הנגע, אם פשה אחר כך - זה פשיון חדש, וסגי בהסגר, לכך צריך למכתב. והשתא דברי רש"י אין להם על מי שיסמכו, כי המשענת של תורת כהנים גם כן נלקה:

ואם תאמר, מנא לן לומר כך שמצורע מוסגר צרעתו תלוי בימים, ואם עמד הנגע בעיניו בשבוע השנית - טהור, ולמה לא נפרש כפשוטו, דוקא אם כהה הנגע אז הוא טהור, אבל אם לא כהה ועמד בעיניו טמא, יש לומר, דתורת כהנים דריש ליה "וטהרו הכהן מספחת היא" אף על גב דלא נשתנה מראיהו, מזה דרשו דהעומד בשבוע שנית טהור, מיתורא ד"מספחת היא":

[י] הואיל ונזקק. דאם לא כן, אחר ד"מספחת היא" דהוא נגע טהור (רש"י כאן), למה הצריך כבוס, אלא 'הואיל ונזקק וכו: