ובעירובין קב. אמר רב יוסף מאי תיבעי לר"ז, ובחולין יח: קראו יוסף בר חייא.
ובחולין מו. יסופר שפ"א באו פולמוסא (חיל השלטון) לפומבדיתא וערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה, והיטב דברו התוס' שם שר"ז לא ברח יען שאביו היה גבאי המלך, ובלי שום ספק שזה היה כשישבו כולם ביחד לפני רב יהודה ואך יען שחיל המלך באו התייראו רבה ורב יוסף פן יבוזו אותם לכן ברחו.
ובספר חקרי לב ח"ב צד 28 עירבב המעשה הזה עם המעשה דב"מ פו: שברח רבה מפני אימת המלכות שהלשינו עליו ונפטר עי"ז, וטעה בזה טעות גדול וכאשר אמרנו כי המעשה עם ר"ז זה היה בהיותם כולם תלמידי דרב יהודה, ואח"כ הלך ר"ז לא"י בחיי ר' יוחנן ולא שב עוד, ורבה מלך אח"כ כב שנה ואז אירע המעשה דב"מ, וא"כ בין המעשה הראשונה והשניה היתה לערך קרוב לשלשים שנה. וכן טעה בזה החכם גרעץ בח"ב צד 411.
עמלו בתורה גדולה כ"כ עד שכמה פעמים חלש מגרסיה כעירובין כח: ר"ז כי הוה חלש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי אמר כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא, וכששאלו לו מחדדן שמעתך השיב להו דיממי נינהו, כעירובין סה., ובספר חקרי לב ח"ב צד 56 יאמר שר"ל שאלו כן וטעה בפשט הגמרא.
ובימיו עלו כמה מתלמידי ר"ה ורב יהודה לא"י ללמוד תורה מפי זקן הדור ר' יוחנן ובל"ס גרמו להם הנחותי שבאו מא"י לבבל וספרו מגדולת ישיבת ר"י ומגודל קדושת הארץ, וזה שמצינו ב"מ מג: שא"ל ר"ז לר' אבא בר פפא כי אזלת להתם (לא"י, רש"י) אקיף אסולמא דצור ועול לגביה דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיעא ליה לר' יוחנן הלכה וכו', וכן עירובין פ. כשאמר ההוא מרבנן בשם ר' יוחנן, א"ל ר"ז לר' יעקב ברה דבת יעקב כי מטית התם אקיף וזיל לסולמא דצור ובעיא מר"י בר אידי, וזה יען שרי"בא היה תלמידו המובהק דר' יוחנן ולכן כל שמעתתא שהיה מסופק להן אם אמרה ר"י אם לא שלחו לתלמידו המובהק אם יש בידו הקבלה האמיתית.
וגדלה תשוקתו מאוד לעלות לא"י ולזכות לקבל בעצמו מפי רבן של כל ישראל ר' יוחנן, אך קודם שגמר בדעתו פשפש במעשיו שמא אינו ראוי לזה, וזה שאמר ר"ז ברכות נז. אנא לא סלקי לא"י עד דחזאי שערי בחלום ואמרו שם הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו, אך רבו היקר רב יהודה היתה דעתו נגד העולים מבבל לא"י ואמר שכל העולה – עובר בעשה, ולכן השתמיט ר"ז ממנו פן יגזור עליו רבו שלא ילך, אבל לא נשאו לבו לעזוב את רבו ולא לראותו טרם נסיעתו לכן הלך אליו ואשכחיה בי באני ושמע דקאמר (בלשון הקודש) הביאו לי נתר – מסרק, פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ואשתו ממיא רבי באני, אמר אלמלא באתי אלא לשמוע דבר זה די כשבת מא..
והלך מפומבדיתא לעיר קורקוניא ומשם לסורא ומשם עלה לא"י, כמפורש ע"ז טז: שאמר ר"ז כי הוינן בי רב יהודה אמר לן גמירו מינאי וכו' כי אתאי לקורקוניא אשכחתיה לרב חייא בר אשי דיתיב וקאמר משמיה דשמואל – כי אתאי לסורא אשכחתיה לרבה בר ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרב וכו', כי סליקת להתם אשכחתיה לר' אסי דיתיב וקאמר וכו', (ודרכם היה לילך מבבל לא"י דרך סורא כדמצינו שבת ס: גבי ר' חייא ברש"י שם ד"ה עד דאתא).
ועלה ר"ז דרך הים כעירובין יב.
