עליו שלא יקשה לר"י שבא שנים, אך מפני הבזיון שנעשה לו אמר מה שהורידוני שבע שורות יהא כפרה תחת השבע שנים, ואז קם ר"כ ואמר ליהדר מר ברישא, אמר ר' יוחנן שמעתתא ואקשיה והעלוהו לשורה השישית וכן הקשה לו פעם שנית ושלישית עד שהעלוהו לשורה העליונה אצל ר"י.
ור' יוחנן ישב מעל לעם על שבע מצעות, וכשהתחיל להקשותו ולא יכול להשיבו שמטו מתחת ר"י המצעות עד ששמטי מתחתיו כל המצעות עד שישב ר"י על הארץ, ור"י היה אז כבר זקן וגבות עיניו היו גדולות, ובקש ר,י שיגביהו את גבות עיניו כדי שיוכל לראות את החריף הבבלי הזה. ור"כ היה שפתו קרוע ע"י מכה והיה נראה תמיד כשוחק, אך ר"י לא ידע מזה וסבר ששוחק עליו על שלא היה יכול לענותו על קושיותיו, חלש דעתיה דר"י ונח נפשיה דר"כ. למחר כשאמר ר"י לתלמידיו ראו דרכי הבבלים שאין להם ד"א, אז ספרו לו דדרכיה הכי, אז בעי ר"י רחמי וחיה, ובקש מחילה ממנו ואמר אלו ידעתי כן לא הוה חלשא דעתי השתא ישב אדוני אצלנו, אך ר"כ השיבו עם יוכל אתה להבטיחני שלע תכעיס עלי עוד אשאר פה ואם לא, לא אוכל להיות פה כי לא בכל יום מתרחש ניסא. ואז שאלו ר"י כל ספיקא דהוה ליה והוא פשט ליה, והיינו דאמר ר"י דילכון אמרי? דילהון היא, (היינו שבני בבל יותר גדולים מבני א"י).
ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ח יסופר שר"כ היה אז יניק וחכים (וכשאירע לו המעשה עם ר' יוחנן שמת ואח"כ חיה) פגשו חד בר פחין (לץ) ושאלו בדרך הלצה מה קלא בשמיא שמע א"ל שמע שהוא ימות וכן היה. וכן אירע לשני, ויאמר ר"כ הלא עליתי לא"י למיזכי ולהגות בתורה ולבסוף חוטא אני להרוג בני אדם, ובא לר"י ושאלו אם אחד שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו להיכן ילך א"ל ילך למקום שמכבדין אותו. וזה היה כמו נטילת רשות לחזור לבבל, אך ר"י לא הבין כונתו ותמה מה שלא בא ר"כ אצלו ליקח ברכת הפרידה, אך תלמידיו א"ל הלא אתה בעצמך אמרת לו שיחזור לבבל.
והנה אם כי יסופר המעשה בקצרה כדרך האגדה שתספר אך מקרי הדברים העקרים, אבל בל"ס נמשך זמן שנים אחדות שהיה בא"י, ובאמת קבל גם מר' יוחנן כדמצינו שבת פה:, ע"ז לה: ר"כ אר"י. ובכתובות מו: שלח ר"כ (לבבל) משמיה דר"י.
וכן אפשר שקבל מר"י דרכי הרפואות כדמוכח שבת קי: דאר"י הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו, רב אחא בר יוסף חש ביה, עבד ליה ר"כ (רפואת ר' יוחנן) ואיתסי.
וכן שקיל וטרי עם ר"ל ככלאים פ"א ה"ו שבעי כהנא מר"ל המרביע בחית הים מהו - א"ר יוסי בר' בון בהא פרס כהנא מצורתיה על ר"ל וצדייה (שלה היה יכול ר"ל להשיב לו כלום).
ובב"ר פ"ז-ד העתיק שלא כהוגן כי שם איתא ר' ירמיה כהנא והטעות בא מבבלי ב"ק נה., ומצינו שבת סג. ר"כ אר"ל.
והנה מכל המעשה הנפלא הזה ברור לנו שר"כ כשבא לא"י היה אז עול ימים, ור' יוחנן היה אז כבר גבר סבא, וכשבא לבית המדרש שאל "ריש לקיש הכא" אף שר"ל ישב אז בב"המד וחזר עם בני הישיבה את לימוד המתיבתא דר"י. ומזה אנו רואין בבירור שלא ידע את ר"ל ולא ראהו מעולם. ולכן קשה מאוד להבין דברי רבותינו בעלי התוס' בסוכה מד. ד"ה והא. וגיטין פד: ד"ה ר"י, שר"כ
