ירושלמי יומא ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת יומא · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי




דף ח עמוד א[עריכה]

מתניתין בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש. מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון:

גמרא רבי מנא בעי ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן איתא חמי שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס חזר רבי מנא ואמר שחיטה אינה כשירה אלא ביום אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה אם אומר את יפים אף הוא אינו משכים על הספק מאי חמית מימר כן (ויקרא ו, ב) כל הלילה (שם, ג) והרים מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה: זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב רשב"ל אמר פטור מה טעם דרשב"ל (במדבר יח, ז) עבודת מתנה יצא זה שהוא בהרמה מ"ט דר' יוחנן לכל דבר המזבח רבי יוסי בי רבי בון בשם רב ארבע

דף ח עמוד ב[עריכה]

עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ זר מתחייב עליהן מבפנים ואי זו זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין. ואתיא כרשב"ל לוי אמר אפילו לתרומת הדשן ואתיא כרבי יוחנן. חתה גחלים תפלוגתא דרבי יוחנן ודרשב"ל. הותיא שאר הדשן תפלוגתא דר' יוחנן ודרשב"ל אתיא כמ"ד אחרים פחותים מהן ברם כמ"ד אחרים לרבות בעלי מומין הוא זר הוא בעל מום הכל מודין בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב אמר ר' זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה (ויקרא א) ונתנו בני אהרן הכהן אשר על המזבח וערכו עצים תני א"ר יהודה מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת ת"ל ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמר ר"ש וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח התיבון והא כתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה מיכן להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי ר' יהודה מחלפה שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר וכא הוא אינה צריכה כהן כשר א"ר תנחום בר יודן מה את שמע מינה נאמר בראש המזבח וזר. תרם והפריחתו הרוח תפלוגתא דר' יוחנן ודר' חנינה דא"ר חנינה קומין שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה ר"י אמר

דף ט עמוד א[עריכה]

משיאחוז האור ברובו מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת אתא ר' חזקיה ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת תרם חצייה תפלוגתא דר' יוחנן ודר"י בן לוי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו אפי' שומשמין יצא ר' יהושע בן לוי אמר מתני' לא אמרה כן אלא הקטיר בקומצו פעמים כשירה ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יהושע בן לוי אין קמיצה פחות משני זתים ואין הקטרה פחותה מכזית ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה תרם בשמאל תפלוגתא דר' יוחנן ור' יהודה בי רבי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל יהודה בי רבי אומר או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין התיבון והא תני קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר למזבח לא כל שכן לבזך א"ר לא אם שנייא אדם ר' לעזר בר ר"ש שנייה דתני רבי אלעזר בי ר"ש אומר אינה צריכה קידוש בזך אתיא דר' לעזר בי ר"ש בשיטת ר"ש אביו דתנינן תמן שלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר מאי כדון רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין ר"ש דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין א"ר מנא ותמיה אנא היך רבנן מדמין תרומת הדשן להקטרה ולא דמיא אלא לקמיצה שזו בהרמה וזו בהרמה (ויקרא ו) והרים ואין והרים אלא

דף ט עמוד ב[עריכה]

בששייר (ויקרא ו) אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית היה בכולו כזית ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור והרים אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל (שם) עולה אי עולה יכול איברי עולה ת"ל (שם) אשר תאכל האש הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד מצוה להקדים אש לעצים שנא' (ויקרא א) וערכו עצים על האש קידם עצים לאש סידר עד שלא תרם משחיל ותורם מפרק ותורם ר' יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ שנתנו על גבי מערכת לילה מה הן ר' ירמיה אמר חילפיי שאל אימרין שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן ולא מתני' היא אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד מתני' למצוה מה צריכה ליה לעיכוב ציץ מהו שירצה על טומאת ידים ידים מהו שיפסלו משם יוצא ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו וניטמו מטבילן והן טהורות יצא לא נפסלו משם יוצא ואתיא כמאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים מה צריכה ליה ברם הכא כמאן דאמר לינה פוסלת בידים ידים מהו שיפסלו משם מחוסר זמן ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר אמר רבי יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים ר' חייה בר יוסף אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו חברייא בשם רבי יוחנן

דף י עמוד א[עריכה]

משהוא מגביהו הוא משקיעו מתני' פליגא על רבי חייה בר יוסף קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי. רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי חייא בר יוסף פתרי מתני' קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי אלעזר בר' שמעון אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי יוחנן פתר מתני' קידש ידיו ורגליו ביום צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין בתחילת עבודות בין בשירי עבודות חילפיי אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור מתני' פליגא על רבי חילפיי קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עוסק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת תלמידוי דרבי יוחנן בשם חילפיי הכיני קידש ידיו ורגליו כו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת ובלבד מיום ללילה מה בין בתוך ארבע אמות לכבש בתוך ארבע אמות למזבח מן מה דתנינן מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש הדא אמרה בתוך ארבע אמות למזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון בפירוש תני לה רבי חייה כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות למזבח זכה מהו הצביעו הוציאו אצבע הוציאו אחת מונין לו שתים מונין לו שלש אין מונין לו מהו אין מונין כל עיקר אין מונין לו את היתירה ארבע הממונה מכה אותו בפקיע ובטל הפייס: אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין: אין אומר ממי במקדש אלא הממונה היה

דף י עמוד ב[עריכה]

מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל וחש לומר שמא לאוהבו או לקרובו כמין קובליים היו עושין כיצד היה הפייס מהלך לימין לשמאל א"ר בון בר חייה מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה הדא אמרה לימין הפייס מהלך תלמידוי דר' יונה בשם ר' חילפיי הכיני לשמאל הפייס מהלך הזוכה זכה לימין מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו עמד לו ר' צדוק על מעלת האולם אמר להן שמעוני אחי בית ישראל כתיב (דברים טז) כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל מן העזרות שרון כל עמא בכיין עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין מלמד שהיתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי א"ר יוחנן כדי לעשות פומפי לדבר תמן תנינן הניח הכוז על מעלה שנייה ויצא ונטל את הכוז ממעלה שנייה ויצא א"ר יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים אלא כדי לעשות פומפי לדבר רשב"ל אמר דבר תורה הוא (שמות ל) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה מה עבר לה ר' יוחנן עובד להטיב ומקטיר: