משנה נגעים ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ט · משנה ג | >>
שאלו את רבי אליעזר, מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין.
אמר להם, יסגיר.
אמרו לו, למה, לגדל שער לבן אינה ראויה, ולפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמא.
אמר להן, שמא תכנוס ותפשה.
אמרו לו, והלא מקומה כגריס.
אמר להן, לא שמעתיו.
אמר לו רבי יהודה בן בתירא, אלמד בו.
אמר לו, אם לקיים דברי חכמים, הין.
אמר לו, שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו.
אמר לו, חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים.
נוסח הרמב"ם
שאלו את רבי אליעזר:
- מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע,
- ומקומה צרבת השחין?
- אמר להם: יסגיר.
- אמרו לו: למה?
- לגדל שיער לבן - אינה ראויה,
- ולפסיון - אינה פוסה,
- ולמחיה - אינה מיטמאה.
- אמר להן: שמא תכנוס, ותפסה.
- אמרו לו: והלוא מקומה כגריס?
- אמר להן: לא שמעתי.
- אמר לו רבי יהודה בן בתירה: אלמד בו.
- אמר לו: אם לקיים דברי חכמים - הין.
- אמר לו: שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו - ויפסה לתוכו.
- אמר לו: חכם גדול אתה - שקיימת דברי חכמים.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם שהשחין והמכווה לא יתטמאו במחיה, ואמנם סימן הטומאה בהן שער לבן או פסיון. וכבר קדם ששחין ומכווה אין פושין לעור הבשר, ולא עור הבשר פושה לתוכן, ואמנם יהיה הפסיון בשחין עצמו. וידוע שכף האדם לא יצמח בו שער.
והניחו לרבי אליעזר זאת ההנחה, והוא שיהיה בכף שחין על התואר המותנה בו, ובהרת בכלל זה השחין כבר כללהו, ואמר יסגיר.
והקשו לו, מה יהיה זה סוף ההסגר, ששער לבן לא יצמח בזאת הבהרת, ולא מחיה תטמא בה, ואין לה מקום שתפשה, לפי שבתוך השחין ועור הבשר יוסיף, ואין השחין פושה לעור הבשר.
ואמר להם, תועלת ההסגר שמא תכנס ביום שביעי עד שתשוב כגריס ויפטור אותו הכהן, ואחר זה תפשה בשארית השחין אשר כנסה ממנו ויהיה הפסיון, ויהיה מוחלט לפי שהפסיון מטמא אחר הפטור כמו שקדם בשלישי.
ואמרו לו, אפשר כאשר היתה הבהרת כסלע כמו שהנחנו שהיא אפשר שתכנס ותעמוד על כגריס, ואם היה מקומה כגריס מה תועלת ההסגר, רוצה לומר אם היה בתוך הכף שחין ובהרת כגריס בתוך השחין.
ואמר לא שמעתי, רוצה לומר לא נשמע תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית.
ואמר לו רבי יהודה בן בתירה, שאנחנו נאמר בזאת השאלה מעט.
ואמר לו רבי אליעזר, אם תמצא פנים יחייב בו הסגר ותראה תועלת ההסגר הנה הוא (טהור) [טוב], ואם תקיים הטענה שלא יהיה צריך הסגר לא אקבל ממך דבר, שאני קבלתי שהוא צריך הסגר, ולא אדע איזה דבר אפשר להתחדש בזה ההסגר ממה שיחייב טומאה ממה שהוא תכלית ההסגר.
ולמדנו מרבי יהודה בתועלת ההסגר כמו שתראה, ואמר שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו, שהשחין פושה לשחין כמו שהשרשנו, וזה מאמר אמיתי:
פירוש רבינו שמשון
אמרו לו למה. יסגיר הא אי אפשר להולד בו סימן טומאה דכף היד אינו מגדל שער לעולם ובפסיון נמי א"א כדאמרן דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ומחיה נמי לא כדאמרן בב' סימנין בשער לבן ובפסיון ולא במחיה. שמא תכנוס ותפשה כגריס ותחזור ותפשה ויחליט:
הרי מקומה כגריס. שצרבת השחין כגריס ונולדה בו בהרת:
לא שמעתי. כלומר גם זה יסגיר אבל לא שמעתי בו טעם והיינו דקאמר ליה לר' יהודה בן בתירא אם לקיים דברי חכמים הן שיאמר טעם לקיים מה שקיבל מרבותיו דבעי הסגר ובת"כ קתני בהדיא אמרו לו והלא מקומה כגריס אמר להן כך שמעתי יסגיר. תניא בת"כ (ויקרא יג) שחין אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה שאין לו להיכן שיפשה מנין ת"ל (שם) כי יהיה בו אפילו בכולו פי' אפילו שכסתה הבהרת כל השחין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אמרו לו למה - יסגיר הא אי אפשר להוולד לו סימן טומאה:
לגדל שער אין ראויה - דכף היד אינו מגדל שער לעולם:
לפשיון אינה פושה - דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר:
למחיה אינה מטמא - דהא תנן בשני סימנים בשער לבן ובפשיון, ולא במחיה:
שמא תכנוס - כגריס, וכשיראנה הכהן בסוף שבוע יפטור אותו, ולאחר הפטור תחזור ותפשה בתוך השחין שמקומו כסלע, ויחליט:
אמרו לו הרי מקומה כגריס - כלומר, ואם היה מקום הצרבת כגריס בלבד והבהרת בתוכה, למה יסגיר ה, והלא אין שייך לומר כאן שמא תכנוס ותפשה:
אמר להן לא שמעתי - כלומר גם זה יסגיר, אבל לא שמעתי בו טעם:
אלמד בו - תרשני שאלמד בדין זה דבר:
אם לקיים דברי חכמים הן - אם תמצא טעם לקיים דברי חכמים שאמרו שטעון הסגר, אמור, אבל ללמד שאינו טעון הסגר לא תאמר, שאיני מניח מה שקבלתי מרבותי ושומע ממך:
שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו - ששחין פושה לשחין. וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
שמא תכנוס ותפשה. פי' הר"ב שמא תכנוס כו' ויפטור אותו כו'. עי' מ"ש בשם מהר"ם פ' דלעיל משנה ז:
אמרו לו והלא מקומה כגריס. לשון הר"ב למה יסגיר כו'. גם הרמב"ם מפרש כן ויש לדקדק היאך שאלו למה יסגיר ועדיין לא אמר להם כלום בזה שיסגירו וכן קשה דעל אמר להם לא שמעתי מפרש הר"ב. כלומר גם זה יסגיר כו'. והרי כבר ידעו השואלים שיסגיר. אבל לשונו זה דלקמן הוא מפי' הר"ש והוא לא פי' כן בוהלא מקומה כגריס למה יסגיר כלשון הר"ב. ולפיכך יש לפרש לדבריו שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו וכ"פ הר"ש והר"ב בפי"א משנה ז. וכשא"ל לא שמעתי מפרש כלומר גם זה יסגיר דמדא"ל לר' יהודה אם לקיים דברי חכמים כו'. שמעינן דתשובתו היתה שיסגיר ובת"כ קתני בהדיא אמר להם כך שמעתי יסגיר והרמב"ם שמפרש בשאלתם שהיתה למה יסגיר כדברי הר"ב הוא אינו מפרש על א"ל לא שמעתי כלומר גם זה יסגיר כלשון הר"ב. אבל מפרש וז"ל לא שמעתי ר"ל לא [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית ע"כ. ונמצא עכשיו שהר"ב לא דק בהעתקת פירושו. שמתחלה העתיק פי' הרמב"ם. ואח"כ פי' הר"ש ואינם עולים בשטה אחת:
לא שמעתי. ולא אמר לא ידעתי כדכתב מהר"ם וז"ל דר"א לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כדאיתא (בחגיגה) [בסוכה דף כ"ח ע"א]:
חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים כנותן טעם לדבריהם. יותר מאילו סתרת דבריהם. א"נ חכם גדול אתה שלא בלבלוך הקושיות לסתור דבריהם. קרבן אהרן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) הר"מ. וקשה, הא עדיין לא אמר להם בזה שיסגיר. וכן קשה, דעל לא שמעתי מפרש הר"ב גם זה יסגיר, והוא לשון. הר"ש, והרי כבר ידעו שיסגיר. ולדעת הר"ש יש לפרש שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו, ואמר להם לא שמעתי ויסגיר. והר"ב ערבב שני הפירושים:
(ו) (על המשנה) לא שמעתי. ולא אמר לא ידעתי, דר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שאלו וכו'. אמרו לו לְמה. מצאתי מנוקד הלמ"ד בשו"א:
ומקומה. המקום אשר נולד בו השחין קרם והיה בו צרבת השחין ועל הצרבת בא הבהרת:
והלא. ה"ר יהוסף ז"ל הגי' והרי:
תפארת ישראל
יכין
ומקומה צרבת שחין: ר"ל שהבהרת שיש שם ע"ג צרבת השחין הי' הצרבת והבהרת כל א' מהן גדול כסלע. מה דינה. וה"ה שהי' יכולין לשאל שאלה כזו במכוה רק נקטו שחין שמצוי טפי דאדם שומר א"ע שלא יכוה:
לגדל שער לבן אינה ראויה: דתוך כף היד אין מגדל שער:
ולפשיון אינה פושה: דבהרת שבשחין ומכוה אינו פושה רק על הצרבת שתחתיו. וזו הרי גדולה כהצרבת שתחתיו:
ולמחיה אינה מטמא: דמחיה אמ"ט בשחין ומכוה רק כשמקימה צלקת. ובשלמא בשאר עור הבשר שיש שם שחין ומכוה כה"ג. י"ל שמסגירו אולי יולד שם ש"ל. אבל תוך היד הרי גם לש"ל אין לחוש. ולמה יסגירו:
אמר להן שמא תכנוס ותפשה: אי"ל דה"ק שמא משתעמוד בעיניה בסוף ההסגר ויפטרנה ותחזור לאחר הפטור ותכנס לכגריס ותחזור ותפשה. ליתא דמשום פשיון כזה לא יחליטנו הכהן. מדעכ"פ לא פשתה על הגודל שהי' לה בשעה שפטרו מההסגר. דהרי בשני הזמנים הי' רק כסלע. והרי אפילו אם תוך ימי ההסגר נתמעטה עד כגריס. ובסוף השבוע מצא שחזר עד כסלע כבתחלת ההסגר טהור. וכ"ש כשפטרו מדעמד בעיני'. ולאחר הפטור כנס לכגריס וחזר ופשה לכסלע מכ"ש שנשאר בטהרתו. אלא ה"ק שמא בסוף שבועת ההסגר ימצא הכהן שנתמעטה עד כגריס. ויפטרנה דהרי אפילו היתה עומדת בעינה עד אז. הי' פוטרו. וכ"ש כשנתמעטה עד כגריס. ומדפטרו בשיעור גריס. כל זמן שתפשה אפילו מיד אחר שפטרו בכגריס מחשב פשיון ויוחלט. הא אילו לא הי' מסגירו השתא כשהיא כסלע. רק היה ממתין עד שיהי' כגריס. והי' מסגירו אז מדאפשר בפסיון. אז אפילו יפשה תוך שבועת ההסגר לא הי' הכהן מחליטו עדיין. עד שיראה בו הפסיון בסוף שבועת ההסגר:
אמרו לו והלא מקומה כגריס: ר"ל והלא מקומה בתורה שכתוב וכי יהי' בעורו שחין. מקובל לנו שהיא כגריס. ועלי' אמרה תורה להסגירו ז' ימים [ומתורץ בזה קושיא ו' שהקשינו בבועז]. ואי אמרת שגם על נגע שתוך ידו. שגדולה כהצרבת שתחתי'. גם על זה נאמרה הפרשה שתסגר. הרי באופן כזה א"א שתפשה לבסוף וגם א"א לומר שמסגירו מחשש שבסוף ההסגר. ימצא שכנסה עד לפתות מכגריס ויפטרנו. ואח"כ תחזור ותפשה. ליתא. דכיון דפטרו בפחות מכגריס. הו"ל הנגע הראשונה כליתא. וכשיראנו הכהן אח"כ בפסיון. נגע חדש הוא. ואינו מחליטו עדיין עבור שהיא גדולה יותר מהנגע הראשון שפטרו בה [ועי' פ"ד משנה ז' משא"כ לעיל הרי מיירי שפטרו הכהן ע"י שנתהווה הנגע כגריס רק שאח"כ פשה לכסלע מחשב שפיר פסיון]:
להן לא שמעתי: ר"ל אמת שכדבריכם כך הוא. דגם בכה"ג אמרה תורה שיסגיר. אבל אני לא שמעתי טעם בדבר. ומדכך קבלתי שגם בזה יסגיר. אולי כאן גזיה"כ הוא שיסגירו אף שא"א שיבוא לידי החלט. ואף שמסיים בו הפרשה שאפשר שיחליטו הכהן. עכ"פ כך קבלתי דלא בעינן בזה כולה קרא כדכתיב. והא דלא אמר טעם להסגר זה מכח סברא. כתלמידו ריב"ב בסיפא. ה"ט משום שהי' נזהר מלומר דבר בתורה מכח סברת עצמו אם לא שמע כן מרבו [כסוכה כ"ח א]:
אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו: לשון שאלה הוא דשאל רשות מרבו לומר דעתו בזה:
אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו: הבהרת שבשחין א' יפשה לתוך הצרבת שבשחין האחר שסמוך לו שנולד מחדש:
אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים: דבהטעם שאמרת נתת קיום וחיזוק לדברי חכמים שקבלתי מהן להסגיר נגע כזו. והי' כמלתא בלי טעמא. ועי"ז אפשר שהי' משתכח לבסוף ככל דבר בלי טעם. אבל ע"י דבריך נתת להם חיזוק [ומתורץ בזה גם קושיא ז' שהקשינו בבועז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת