ירושלמי פסחים ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת פסחים · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


מתניתין

כל שעה שהוא מותר לוכל מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו לא יסיק בו תנור וכירים ר' יודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים

גמרא

א"ר אימי מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל אסור לאוכל אסור להאכיל ר"מ ברם כר' יודה חמישית אע"פ שהוא אסור לוכל מותר להאכיל התיב ר' בא והתנינן שאור ישרף והאוכלו פטור ואמר רב הונה בשם רבי מותר להאכילו לכלבים א"ר יוסה מה אתינן מיתני כל חמץ לא שעות מאן תנא שעות ר' מאיר א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירא זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר סבר ר' ירמיה ככרות א"ל ר' יוסה לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל ואיידא אמר דא (שמות יג) לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים הרי זה בא לאוסרו בהנייה מה אנן קיימין אם לכלבו הני איסור הנייה אלא כי נן קיימין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת שאסור להאכילן לבהמת הבקר ר' אבהו בשם ר"א כל מקום שנא' לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה וכי מה פירש לנו באבר מן החי (שמות כב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו וכי מה פירש לנו בנבילה (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב והא כתיב (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייא היא דכתיב (שם) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו והכתיב (דברים יב) רק הדם לא תאכלו מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייה היא דכתיב (שם) על הארץ תשפכנו כמים מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה והכתיב (בראשית לב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות והא כתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי שנייה היא שקבע הכתוב זמן והא כתיב (ויקרא יא) לא תאכלום כי שקץ הם א"ר מיעט איסור הנייה שבו ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור מכלאי הכרם לוקה אמר רבי חנינא (דברים כב) פן תקדש פן תוקד אש מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב מתניתא פליגא על ר' יוחנן ממשמע שנ' (שמות כ) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם הוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו הכא תימר הכין והכא תימר הכין א"ל חדא בשם ר' לעזר וחדא בשם ר' יוחנן רבנן דקיסרין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר (ויקרא ו) לא תאכל לא תאכלו אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה בניין אב שבכולן (שם) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נא' וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אפילו למלאכת גבוה ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבלה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה בא להודיעך גר תושב אוכל בנבילות ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה ת"ל לכלב תשליכון אותו אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה מתניתא מסייע' לדין ומתניתא מסייע' לדין מתניתא מסייע' לר"א לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל ואתה אומר לעשות המאכיל כאוכל או אינו אלא לאוסרו בהנייה וכשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ הא למדנו שהוא אסור בהנייה מת"ל לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כאוכל ד"ר יאשיה ר' יצחק אומר אינו צריך אי מה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל ומה ת"ל לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה בגין כן כתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית ש"מ כלום והדא מסייעא לר' יוחנן לא יסיק בו תנור וכירים עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן תני ר' יודה אומר אין ביעור חמץ אלא בשריפה דין הוא מה אם פיגול ונותר שאינו בבל יראה ובל ימצא אינו אלא בשריפה חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא יבעיר אמרה תורה (שמות יב) תשביתו שאור מבתיכם כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה מניין ליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה א"ר יודה הרי אני דן מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעת מטמא את אמו טומאת לידה היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה אמרו לו לר' יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא כג) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר שהיה ר' יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא כג) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר שהיה ר' יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכת של כל דבר וכן עזרא אמר (נחמיה ח) ואשר ישמיעון ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר וגו' חזר ר' יודה ודנו דין אחר חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה מה זה בשריפה אף זה בשריפה אמרו לו נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה ונותן אסור באכילה ובהנייה אל תוכיח נבלה שאינה אסורה בהנייה אמרו לו והרי שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ונותן אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת אל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו והרי חלב שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן אמרו לו והרי אשם תלוי בשיטתך יוכיח שהוא אסור באכיל' ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ואינו בשריפה ושתק רבי יודה תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואתיא כרבי יודה אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר ואתיא כרבנין ר' אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בל יראה ובל ימצא ואי זה זה בשריפה רבי ירמיה בעי פטר חמור שהמית במה הוא מיתתו בעריפה או בסקילה רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה