יבמות נט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא מני ר' מאיר היא ורב דאמר כר' אלעזר אי כרבי אלעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה דהא א"ר אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה אמר רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה דהתם משום בעולה איכא משום זונה ליכא אמר ליה אביי ממה נפשך אי בעולה הויא זונה נמי הויא ואי זונה לא הויא אבעולה נמי לא הויא וכי תימא מידי דהויא אמוכת עץ שלא כדרכה אם כן אין לך אשה שכשרה לכהונה שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור אלא אמר רבי זירא בבממאנת אמר רב שימי בר חייא גנבעלה לבהמה כשרה לכהונה תניא נמי הכי דנבעלה למי שאינו איש אע"פ שבסקילה כשרה לכהונה כי אתא רב דימי אמר מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחריה והכשירה רבי לכהונה אמר שמואל ולכהן גדול בימי רבי כהן גדול מי הוה אלא ראויה לכהן גדול א"ל רבא מפרקין לרב אשי מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה דכתיב (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב ותנן האתנן כלב ומחיר זונה מותרין (משום) שנאמר (דברים כג, יט) גם שניהם שנים ולא ארבעה ת"ר ואנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא ר' אליעזר בן יעקב אומר זהולד חלל וחכמים אומרים הולד כשר:
אם נשא נשוי:
אמר רב הונא אמר רב חומוציא בגט ואלא הא דקתני אם נשא נשוי אמר רב אחא בר יעקב לומר
רש"י
[עריכה]
הא מני ר"מ - דאמר בתולה עד שיהו כל בתוליה קיימין פרט לבוגרת ואייתר ליה בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה דשריא:
ורב - דאמר פסולה כרבי אלעזר דאמר לעיל בתוליה מקצת בתולים לרבויי בוגרת ואתא בבתוליה למעוטי בעולה שלא כדרכה כדלעיל:
דהויא לה זונה - ואפי' לכהן הדיוט אסורה:
דהא אמר רבי אלעזר כו' - לקמן בפירקין (דף סא:):
איסור זונה ליכא - דילפינן לקמן בשמעתין אין זנות לבהמה:
אי זונה לא הויא - א"כ לאו ביאה היא ואפי' לכהן גדול תשתרי:
וכ"ת מידי דהויא אמוכת עץ - דהא רבי אלעזר קאמר במתני' לא ישא את מוכת עץ ותיבעי למימר דאפי' במוכת עץ שלא כדרכה פסולה: א"כ אין לך אשה שכשרה לכהונה גדולה שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור. של קינוח בית הכסא:
אלא א"ר זירא - משכחת לה להא דרב אליבא דרבי אלעזר דהויא בעולה ולא זונה ולא אלמנה ולא גרוש' בקטנה יתומה הנישאת לבעל ובעלה שלא כדרכה ומיאנה בו דאין כאן פסול זנות ואלמנות וגירושין ואשמעינן רב דיש כאן פסול בעולה לכהן גדול:
כשר' לכהונה - אפי' לכהן גדול דמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי במוכת עץ שרי בה:
למי שאינו איש - בהמה:
שבסקילה - אם יש עדים והתראה היכא דליכא עדים והתראה כשרה לכהונה:
בהיתלו - שם מקום:
כופרי - כלבים גדולים שצדין בהן חיות:
מאחריה - שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרעה ממוכת עץ: רבי לאחר חורבן הבית היה כמה דורות שהוא סוף התנאים ובימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית דתנן (ר"ה דף כט:) משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכו':
אתנן כלב - שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי ומחיר זונה שהחליף זונה בטלה מותרים למזבח ומדשרי אתנן כלב אלמא לאו זנות הוא:
לא ישא - כהן גדול דכתיב בתולה יקח (ויקרא כא) בשעת ליקוחין תהיה בתולה:
תוספות
[עריכה]הבא על אחותו ומשני משעת העראה הוא דפגמה איפטר ליה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה ופירש בקונטרס דאין משלם קנס עד גמר ביאה שיש שם השרת בתולים ומפרש ר"ת וריב"א דודאי משלם קנס אהעראה ואשלא כדרכה אע"ג דאין משיר בתולים והתם דוקא קאמר דלא משלם עד גמר ביאה משום דמעיקרא קם לי' בדרבה מיניה דניתן להצילה בנפשו והא דנקט התם כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה בכדרכה הוה מצי למינקט וחזר ובא עליה שלא כדרכה כיון דחייב קנס אשלא כדרכה ועוד מצינו למימר דאע"ג דיש קנס בשלא כדרכה בהעראה אין קנס לפי שלא נתרבתה העראה להיות כגמר ביאה לענין קנס דהא לעריות וחייבי לאוין וחייבי עשה ואשה לבעלה ויבמה מצרכינן קראי לעיל (דף נה:) לרבות העראה וכן משמע מתוך הך דשמעתין דאי יש קנס בהעראה הוה ליה לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה ובנשיקה אינו משיר בתולים כדמשמע בפרק בן סורר (סנהדרין דף עג: ושם) וא"ת ואי אין קנס בהעראה היאך איש מתחייב קנס למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה דבהכנסת עטרה הוא משיר בתוליה כדמוכח בבן סורר (ג"ז שם) ואז היא כבר בעולה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה וי"ל דבהכי חייב רחמנא הואיל ובבעילה זו נעשית בעולה אע"ג דלא מתחיל חיוב קנס עד אח"כ דאי לא תימא הכי למה ליה למכתב העראה כלל לילף העראה מנערה המאורסה בכל העריות דאיתקוש כולם להדדי כדאמרי' בריש פירקין (דף נה.) ובנערה המאורסה ע"כ מיחייב בהעראה דאי בגמר ביאה כבר השיר בתוליה בהכנסת עטרה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה כדדרשינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין סו, ב) אלא ע"כ אפי' לא מחייב אלא עד גמר ביאה כיון דבביאה זו נעשית בעולה חייב רחמנא אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א"כ מאי פריך בבן סורר הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מיחייב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש:
הא מני ר' מאיר. אע"ג דלר' מאיר חייבי לאוין וכריתות בני קנס דרב גופיה מוקי מתניתין דריש אלו נערות (כתובות כט, ב) כרבי מאיר הכא לאו מקנס ממעט להו אלא לענין שאין ראויה לקיימה כדקתני נמי סיפא באלו נערות (שם לט.) אם לא היתה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו תימה דהתם (דף מ.) פריך עלה וליתי עשה ולידחי לא תעשה ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך הכי וניתי עשה וכי תימא שאני הכא דגלי קרא אם כן נגמר מהכא בכל מקום דלא דחי א"נ פריך דלא הוה ליה לאוקמי קרא בחייבי לאוין אלא בחייבי כריתות דוקא דהוה אמינא שמותר לקיימה הואיל ואיתרבו לקנס מהבתולות ומנערות בריש אלו נערות (שם דף כט:) דקראי משתמעי דהיכא דאיכא קנס איכא נישואין אבל בחייבי לאוין נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה אבל קשה דמשני היכא אמרינן דדחי כגון מילה בצרעת אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל א"כ למה לי קרא למעוטי שלא ישאנה ונראה לר"י דהכא לאו מיתורא קדריש אלא הכי פירושו ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה משום דדרשינן באלו נערות (שם דף לח.) תהיה מדעתה וכיון דבעינן מדעתה א"כ בעינן אשה הראויה לו דלא חשיב עשה דהא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל ומעיקרא דפריך וניתי עשה ונדחי לא תעשה סלקא דעתך דכי אמרה מיהא בעינא ליה ידחה עשה את לא תעשה דלא מסיק אדעתיה דלא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא כגון מילה בצרעת כו' א"נ מעיקרא ס"ד כדפי' דמייתורא קא דריש:
ורב דאמר כרבי אלעזר. לא שסבר רב כרבי אלעזר דהא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ורבי אלעזר מכשיר בוגרת אלא הכי קאמר דרב דאמר לרבי אלעזר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה כיון דמכשיר בוגרת וליה לא סבירא ליה והשתא ניחא דפריך אי כר' אלעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא זונה דהא אמר רבי אלעזר פנוי כו' ואי אליבא דנפשיה קאמר מאי פריך דאטו משום דסבר לה כר' אלעזר בחדא סבר לה כותיה בכל מילי דאין שני הדברים הללו תלויין זה בזה דמה ענין זה אצל זה ועוד דעל כרחך לא סבר כוותיה בהא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה מדפריך ארב בסמוך ובהא אמר רב עמרם דאין הלכה כר' אלעזר ובסוף פ"ק דכתובות (דף טו. ושם) גבי תינוקת שנאנסה פסיק לשם כר' יוסי דמכשיר והיכי הוה מכשיר אפילו בתרי רובי אי סבר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ודוחק לומר דלא אצטריך לפסוק אלא לבא עליה לשום אישות אלא אליבא דר' אלעזר קאמר וליה לא סבירא ליה:
שנים ולא ארבעה. וא"ת ומהיכא תיסק אדעתיה למיסר דאיצטריך קרא למעוטי וי"ל דסלקא דעתך לאסור משום דאיתקוש וכי תימא אם איתא דהני נמי אסור לכתוב רחמנא אתנן ומחיר כלב וזונה א"כ הוה אמינא דכל חד לחוד שרי ומיהו למאן דאמר (ב"מ צד: ובשאר דוכתי) משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו ה"ל למכתב הכי ובפ' כל האסורין (תמורה דף ל: ושם) מהאי דרשא דשנים ולא ד' נפקא לן דאין זנות לבהמה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
סג א מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה י"ד:
סד ב מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח:
סה ג ד מיי' פי"ח מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, סמג לאוין קפא, טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף ח':
סו ה מיי' פ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה י"ח:
סז ו מיי' פ"א מהל' נערה בתולה הלכה ו', ומיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו והלכה טז:
סח ז מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה ז', טוש"ע אה"ע סימן ?? סעיף יב:
סט ח מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו והלכה טז, ומיי' פ"א מהל' נערה בתולה הלכה ו':
ראשונים נוספים
אי כר' אלעזר מאי אריא משום בעולה תיפוק ליה דה"ל זונה. קשיא לן דילמא סבר לה כותיה בהא ופליג עלי' התם דמילתא אחריתא היא ותו לימא ורב דאמר כר' שמעון דמכשיר בבוגרת ולא מצינו לו שהוא עושה פנוי הבא על הפנויה זונה תו קשה לי לרבה דאמר כל באונס לא קרינא בה זונה הא קרא באונס כתיב אלא הוא הדין דמצי למימר הכי אלא מקשה לפום מאי דשנינן דאמר ורב כר' אלעזר ולא בעי לתרוצי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא דדוחק הוא לומר כן משום דמוקים לה רב גופיה לר' אלעזר כראב"י לקמן בשמעתין.
ובתוספות מתרצין דרב ודאי לא סבר לה כרבי אלעזר בשלא כדרכה אלא לר' אלעזר אמרה וליה לא סבירא ליה כדאיתמר לקמן (יבמות דף ס') רב ורבי יוחנן דאמרי תרווייהו בוגרת ומוכת עץ לא יכנוס והיינו כרבי מאיר ומש"ה אקשינן כיון דלרבי אלעזר אמרה לימא לדידיה נמי משום זונה.
ולא משמע לי האי תירוצא משום דלישנא דגמרא משמע השתא ד רב כר' אלעזר ס"ל וכן נמי ללישנא בתרא דלקמן רב כרבי אלעזר ס"ל כדפרישית ואי משום דאמר בוגרת ומוכת עץ לא יכנוס ההיא אם נשא נשוי קמ"ל ונקט בוגרת לרבי מאיר אי נמי ר' יוחנן קאמר לה ועוד נימא כר' שמעון אמרה אי נמי באונס כדפרישית.
אתנן כלב ומחיר זונה מותרין משום שנאמר גם שניהם. אי קשיא תיפוק לי' דקם ליה בדרבה מיניה לא קשיא דהא אמר רבא אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו ואיכא דפריש דמהכא נפקא ליה לרבא מדאיצטריך קרא למיכתב שנים ולא ארבעה למעוטי אתנן כלב ש"מ אתנן אסרה תורה ואפילו בא על חייבי מיתות ולאו מילתא היא משום דכיון דמיעוטא משניהם נפקא ליכא למידק שניהם ולא ארבעה אלא דוקא שניהם ולא יותר הוא דדייקינן הילכך איכא למימר מיעוטא כי איצטריך למחיר זונה איצטריך אי נמי כי מיעט אתנן כלב כגון שאמר לה הילך טלה ותבעל כלבתך לעבדי או שפחתך לכלבי ובכי האי גונא איתמר בתמורה (דף כ"ט) אלא ההיא דרבא נפקא לן מדכתיב גבי אתנן תועבה היא וגמר תועבה תועבה מחייבי כריתות ומיתות ב"ד לומר שבכולן יש בהן אתנן.
הא מני ר' מאיר היא: קשיא לי בין לר' מאיר בין לר' יהודה תיפוק ליה משום בעולה דהא ביאה שלא כדרכה ביאה היא. ויש לומר דביאה הויא ודאי בין לקנות בין לעונשין, אבל אין אחר דלאו בעל עושה אותה בעולה בשלא כדרכה וכרבי ומחלקתו דאמרינן בפרק קמא דקדושין (ט, ב) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה בשלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה בשלא כדרכה.
ורב דאמר כר"א: קשיא לי אמאי שבקיה לר' שמעון בר זוגיה לימא דרב דאמר כר"א ור' שמעון דהא תרוייהו פסלי שלא כדרכה. ונראה לי דהאי מתרץ הוה משמע לי דטעמא דרב משום בעולה ולא משום בתולים, מדקאמר נבעלה שלא כדרכה ולא קאמר בא עליה שלא כדרכה, ואלו לר"ש אינה פסולה משום בעולה אלא משום דריבה הכתוב בבתוליה דבעינן כל בתוליה קיימין, וטעמא דר' שמעון נמי דלא משום בעולה משום דסבירא ליה כרבי ומחלקתו דאמרי אין עושה אותה בעולה בשלא כדרכה, הלכך הוה סלקא דעתיה דמתרץ דלא אפשר לאוקמי לרב כר' שמעון. אלא דאכתי קשה לי דלר"א נמי משמע דאית ליה דאין אחר עושה אותה בעולה בשלא כדרכה, מדדריש שלא כדרכה מבתוליה, דאלמא אי לאו דרבי רחמנא בבתוליה, בעולה שלא כדרכה כשרה לכהונה. ונראה לי דכי אוקמא לרב כר"א הוה מצי לאקשויי ליה הכי ומי מצית מוקמת לה דרב כר"א והא מדאצטריך ליה לר"א למעוטי שלא כדרכה מבתוליה הא משום בעולה לא. אלא דאשכח פירכא אחרינא דעדיפא מיניה דלר"א כל שנבעלה שלא לשם אישות הויא לה זונה.
אי כר"א מאי איריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה: פירוש דמדקאמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה משמע דאין פסולה אלא משום שהיא בעולה בלבד ולכהן גדול דוקא, דאי לא הוה ליה לפרוש נבעלה שלא כדרכה עשאה זונה ופסולה לכהונא.
אי ר"א תיפוק ליה משום זונה: קשיא לי דהא רבה גופיה הוא דאמר לעיל (נו, ב) כל באונס לא קרינן לה זונה ואפשר לומר דהאי קושיא לאו רבה הוא דקא מקשה לה אלא תלמודא, אי נמי יש לומר דלר"א אפילו באונס הויא זונה, דהא כל שלא נבעלה לשם אישות הויא זונה קאמר כנ"ל.
ואוקמה רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה: והוא הדין דהוה מצי לתרוצי דרב סבר לה כר"א בשלא כדרכה, וסבר לה כאידך תנאי בזונה. ואם כן הוי מצי לאוקמה כר"ש דלא שמעינן דאית ליה בפנוי הבא על הפנויה כר"א. ואי נמי הוה מצי לתרוצי כגון שנבעלה באונס וכל שבאונס לא קרי לה זונה לרב וכדאמר רבה לעיל.
אמר רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה: קשיא לן מאן דוחקיה לאוקמוה להא דרב בשנבעלה לבהמה ואליבא דר"א, לוקמה בשנבעלה לאיש וכר"ש דבעי בתולה אף בשלא כדרכה כר"א ולא אשכחן דאית ליה כר"א בזנות דפנוי הבא על הפנויה. והא הוה עדיף טפי משום דלא אשכחן תנא דאית ליה דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר"א. ויש לומר דאין הכי נמי אלא כל היכא דמצי לאוקמה בין לר' שמעון בין לר"א טפי עדיף ליה מלאוקמה אליבא דחד תנא לבד. ולפי מ"ש למעלה לא הוה ליה לאוקמה מעיקרא בהכי.
ואוקמה במסקנא בממאנת: ויש לי לפרש דרב פסולה לכהונה דקאמר, משום דשויה בעולה הוא וכמו שכתבתי, ואף על גב דלאו ביאת בעל הוא דאורייתא וכאחר דמי, לית ליה כרבי ומחלוקתו דאמר דאחר לא משוי לה בעולה בשלא כדרכה, ואי נמי יש לי לפרש דרב נמי אית ליה כרבי ומחלוקתו, והכא לאו משום בעולה קא פסיל לה רב, אלא משום דבעי פסולה אפילו שלא כדרכה וכיון שכן למסקנת רב כר"א ור' שמעון וזה נראה לי יותר, חדא דמוקמינן להו לרב ור"א ור' שמעון אפילו כרבי ומחלוקתו. ועוד דאי לא תימא הכי אפילו השתא דמוקמינן לה להא דרב בממאנת וכר"א אכתי תיקשי לן כר"א, והא ר"א לאו משום בעולה פסיל לה אלא משום דכתיב בבתוליה דבעינן כל בתוליה קיימין ואפילו בשלא כדרכה וכמו שכתבתי למעלה, אבל השתא ניחא דנבעלה דקאמר רב משום דכתיב בבתוליה קאמר וכר"א ור' שמעון כנ"ל.
אלא אמר רבי זירא בממאנת: וקשיא לי דהא אנן בדאורייתא איירינן ונשואי קטנה דרבנן נינהו אבל מדאורייתא אינן אלא כביאת פנוי הבא על הפנויה, ולר"א תהוי כזונה וכדאמרינן לקמן בפרקין גבי הא דתניא ר"א אומר כהן לא ישא את הקטנה, ואתינן לאוקמה בכהן גדול ומשום דלכי גדלה הויא לה בעולא. ודחי רבא ואמר מלבי לב היכי דמי אי קדשה אביה מעיקרא קני לה, ואי קדשה עצמה בהא ר"א ולא רבנן כלומר, בכל כי הא אפילו רבנן מודו דאסור, אלמא נשואי קטנה דרבנן לא מהני באסורי כהונה ולא מידי וניחא לי דשאני התם דכל שנבעלה בלא נשואין דאורייתא אסורה דבעולה אסר רחמנא לכהן גדול בהדיא. אבל הכא לא אסר רחמנא אלא זונה, וכל שנבעלת בעילת נשואין אפילו בדרבנן לאו בעילת זנות היא, ואפילו לר"א משרא שריא כנ"ל.
תניא נמי הכי נבעלה למי שאינו איש אף על פי וכו': נראה לי אפילו בכדרכה קאמר דאינה אלא כמוכת עץ כאידך תנא דפרק קמא דנדה (ח, ב) דקתני שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת קרקע בתולת שקמה, ואמרינן עלה בתולת אדם למאי הלכתא לכהן גדול.
ובא מעשה לפי רבי והכשירה לכהונה: קשיא לי דהכא משמע דוקא משום דרבעה כלב, ולרבי מאי שנא כלב אפילו אדם נמי דהא איהו הוא דקאמר בפרק קמא דמסכך קדושין (ט, ב) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה בשלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה בשלא כדרכה וצריך לי עיון.
אתנן כלב ומחיר זונה מותרין משום שנאמר גם שניהם: ואי קשיא לך תיפוק ליה דקים לי בדרבה מיניה. לא קשיא דהא אמר רב אתנן זונה אסרה תורה ואפילו בא על אמו כדאיתא בכריתות ובבא קמא פרק מרובה (ע, ב) ואי נמי איכא דמימר דכי מיעט רחמנא אתנן כלב כגון שאמר הילך טלה ותבעל כלבתך לעבדי או שפחתך לכלבי.
אי כר' אליעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק לי' דהויא לה זונה וא"ת ודילמא איהו נמי משום זונה פסיל לה לכהונה ואפי' לכהן הדיוט י"ל דא"כ ה"ל לפרושי בהדיא עשא' זונה וכיון דלא קאמר הכי ודאי משמע משום בעולה בלחוד הוא דפסיל לה ולכהונה דקאמר היינו לכ"ג:
מה נפשך אי בעולה הויא זונה נמי הויא פי' לאו דהוי הכי לכ"ע אלא משום דאוקימנא לר' כר' אלעזר פרכינן הכי דאי לר' אלעזר כל שהיא בעולה בזנות זונה חשיב לה ואפי' בעולת עצמו כגון אנוסת עצמו ומפותת עצמו זונה לר' אלעזר אבל למאן דל"ל דר' אלעזר ליכא למימר הכי וזה פשוט ותמיה מילתא דדילמא רב סבר לה כר' אלעזר בחדא בעולה שלא כדרכה פסול לכ"ג ופליג עליה באידך דמשום בעולה שלא לשם אישות לא הויא זונה וליכא למימר דכל דמחמיר בהא מחמיר כוותיה באידך חדא אמאי דהא טעמי דפליגי נינהו לגמרי ולא שייכי אהדדי:
והא ר"ש דסבר כר' אליעזר בבעולה שלא כדרכה ולא אשכחן דסבר לה כוותיה באידך ואע"ג דבפ"ד מיתות איכא ברית' דמוקמי' לה כר"ש ואמרי' הא מני ר"ש היא דאמר שריפ' חמורה והדר פרכי' והא לזנות כתיב. ופרקי' כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כבר פי' שם ר"י זכרונו לברכה דההיא מתניתין ר"מ היא דסבר כרבי שמעון דאמר שריפה חמורה וכדאיתא הכא ואמר לקמן במכילתין אינה מופקרת לית ליה כר' אליעזר דאמר בביאה אחת של פנוי נעשה זונה והיינו דלא אמרינן התם סבר לה כרבי אליעזר אלא דאמרינן כר' אליעזר כלומר שהולך בשיטתו ומשום דרבי שמעון מפורסם בסברא דשריפה חמורה ורבי אליעזר מפורסם בפנוי הבא על הפנויה נקט לה בר"ש ור' אליעזר. וכבר הארכתי בענין זה בקונטריס במחלוקת שהיה לי עם הרב ר' דן אשכנזי ז"ל (עיין שו"ת הר"ן סי' ל"ב ועיין שו"ת הרשב"א סי' אלף רכ"ט החי"דא ובעיקרא קושיי' דסוגיי' כלה להגדיל תורה ולברורי מילי אליבא דר' אליעזר ומשום דאוקימנא לרב כוותיה בחדא עבדי' להכאלו איירי הכא ר' אלעזר גופיה ובעי לברורי שמעתא לדעתין דאי לאו בדין הוא דיכלין למימר דרב סבר לה כוותיה בחדא וכ"פ מהרא"ה ז"ל וכן הרשב"א ז"ל:
בממאנת פי' דהשתא ליכא משום זונה ואפי' לר' אליעזר ואעפ"י שנפקע קדושין ונשואין למפרע דמ"מ לשום אישות היתה בעילתו ור' אליעזר לא עביד זונה אלא כשנבעל' שלא לשם אישות ולהכי נקט ההוא לישנ' דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות למעוטי אם בא עליה לשם נשואין כלל שאינו פסול לכהונ' משום זונה ומדלא אוקמינן כשנבעלה באונס שמעי' דלא שאני ליה לר' אליעזר בין אונס לרצון בזונה ודומיא דשבויה בין העכו"מז לרבנן וכן בתנוקת שירדה למלאות מן העיין ונאנסה וכן כתוב בתוס' ולית הלכתא כר' אליעזר:
אמר רב אשי נבעלה לבהמה כשרה לכהונה פרש"י ז"ל כשרה לכ"ג למאן דמכשר במוכח עץ ואינו מחוור דאי כדרכה כ"ע פסלי במוכח עץ וסתמא דמתני' ולא ישא את מוכח עץ בלא שום פלוגתא אלא אף ר' אליעזר ור"ש מודה בה ואי בשלא כדרכה כ"ע מכשירי במוכת עץ כדאמ' לעיל דאל"כ אין לך אשה כשרה לכ"ג שכולן מוכת עץ ע"י צרור דבית הכסא:
והא דרב אשי ודאי כשנבעל' שלא כדרכ' ומשום דפשיטא דבכדרכה ליכא מאן דמכשר נקט סתם ולד"ה אמר' וסמכו לענין זו הביאו ההו' עובדא דר' שרבעה כלב כופרי מאחרים משום דהא נמי שלא כדרכ':
כ"ג בימי ר' מי הוה פי' ולא פרכי' לעיל הכי גבי מימרא דרב דמיירי לכ"ג משום דההי' מימרא הוא להגדיל תור' ולהאדיר אבל בזו שבא' ע"י מעשה קס"ד דלכ"ג ממש הכשיר' ופרישנא דהא נמי ראויה לכ"ג קאמר:
מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמ' פי' ולא חשיבא ביאתו לענין פסול יוחסין אלא כמוכת עץ דעלמא וכדאמרי' לעיל ואעפ"י שיש בביאתו חיוב מיתה:
אתנן כלב פרש"י ז"ל שאמ' לה הילך טלה והיבעלי לכלבי וה"ה כגון שאמר לה הילך טלה והתבעל לי בכלבתיך וא"ת ולמה לי למעוטי דלא הוי אתנן מדכתי' שנים ולא ד' תיפוק לי דקם ליה בדרבה מיניה ומפטר מן התשלומין וכי יהיב לה מתנה בעלמא הוא דיהיב לה וי"ל דהק"ל אתנן זונה אסרה תורה ואפי' בא על אמו. וא"ת וההיא מ"ל וי"ל דמהכא שמעי' ליה מדאיצטריך קרא למעוטי אתנן כלב ולא מחוור דדילמא לא אתא קרא אלא משום מחיר זונה ושניהם ולא ג' א"נ דאתא לאומר הילך טלה ותבעל שפחתך לכלבי או שפחתי לכלבך דל"ל קם בדרבה מיניה ור"י ז"ל פי' דנפק' לן מדכתי' תועבה וגמרי' תועבה תועב' דעריות דחייבי כריתות ומיתות ב"ד א"נ סתמא אמ' קרא אתנן זונה בכל שיש שם זנות:
לומר שאין משלם קנס במפותה פי' אלא נותן לה כתובתה והיינו מנה כדין בעולה דכי נסבא הויא בעולה ולעולם מוציאה בגט ומסתברא דלרב הונא מדאוריית' נמי אסור לקיימ' דלא אמרי' סופ' להיות בעולה תחתיו וכדפיר"י לעיל אדרש' דקר' תיפוק ליה דהוי' בעולת עצמו ואליב' דרב הוה פרכינן לה כדפרכי' לעיל אלמ' לדידיה מקרא ממעט' וכיון דכן דלמאן דאמר דבאנוסת חברו הולד חלל אלמא סופיה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות מוכת עץ תחתיו כך הגרסא בכל הספרים שלנו וכגרסת רש"י זכרונו לברכה ופירוש הוא זכרונו לברכה להיות נבעלת תחתיו דעדיפא ממוכת עץ ומכל מקום לכתחלה לא ישא את מוכת עץ דמשמע דכ"ע הוא ואפי' למ"ד מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא לעולם חשיב בתולה כל זמן שלא נבעלה ואתיא כי הא דתניא בפ"ק דנדה ג' בתולות הן בתולות אדם כ"ז שלא נבעלה ומיהו אין זה מחוור דהא לקמן גבי טומאת קרובי' משום דמוכת עץ אפי' לר"ש פסול לכ"ג מן התורה וכיון דכן אפילו בדיעבד נמי דומיא דבעולת אחרים וההיא מתני' דמ' נדה מני ולפיכך יש שאין גורסי' הכא ומוכח עץ כלל וההיא דמסכ' נדה כל זמן שלא נבעלה לאו דוקא אלא שלא נעשה בה מעשה בעילה ולאפוקי בוגרת ואתיא כמאן דמכש' הכא בבוגר' ומ"מ אף לפי הגרס' הראשונ' מוכת עץ אסורה היא לכתחל' לד"ה וכ"ש נבעלה לבהמה והא דקתני לעיל שהיא כשרה אפי' לכתחלה נבעלה שלא כדרכ' מיירי ע"כ כדפי' לעיל:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
אר"ש ב"א נבעלה לבהמה כשירה לכהונה, תנ"ה נבעלה למי שאינו איש אע"פ שאסר לה כשירה לכהונה כי אתה ר"ד אמר מעשה בריבה א' בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחרי' והכשירוה לכוהנ, א"ל רבא מפרזיקיא לר"א מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה א"ל דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב אבל מחיר זונה ואתנן כלב תביא. פי' א"כ כגון שא"ל בעל הכלב הבעל לכלב ואתן לך טלה זה, ומחיר זונה שהחליפה הזונה הטלה, ואותו טלה מותר למזבח, ומדשרי א"כ ש"מ אין זנות לבהמה ותנן א"כ ומ"ז מותרים משום שנאמר גם שניהם שנים ולא ארבעה:
ת"ר אנוסת עצמו מפותח עצמו ל"י ואם נשא נשוי. אנוסת חברו ומפותת חברו ל"י ואם נשא ראב"י הולד חלל וח"א הולד כשר. אמר מר ואם נשא נשוי כדרב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומו"ע ל"י ואם נשא נשוי דרב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומו"ע ל"י ואם נשא נשוי אלא סופה להיות בוגרת תחתיו וסופה להיות מוכ"ע תחתיו ה"נ סופה להיות בעולה תחתיו:
כ"ג שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר אירוסין אזלינן ושריא ליה או בתר נשואין אזלינן ואסורה. ופשיט מן האירוסין כשרות אלמא מדלא פסלינן מאירוסין דבתר נשואין אזלינן ותימה דהשתא פשיטא ליה דבתר נשואין אזלינן ולקמן פשיטא ליה דבתר אירוסין אזלינן מההיא דנתמנה להיות כ"ג יכנוס. וע"ק דקאמר לשווייה חללה לא קא מבעיא ליה משמע דר' יוחנן היה סבור דרבי חייא בעי לשווייה חללה ולפ"ה הלא לא מיירי כלל לשווייה חללה אלא לענין אם אסורה לו או מותרת אכן שהיה מדמה איסור חללות לאיסור קיחה והול"ל שאני איסור חללה מאיסור קיחה ונראה דודאי ס"ד לר' יוחנן דר' חייא קא בעי לענין חללות ופשיטא ליה דאסור לכונסה. אכן דכאן קבעי לר' מאיר דאמר משמרת לביאה פסולה לא אכלה ולכך קבעי היכא דקדשה קטנה ובגרה אי בתר נשואין אזלי' והויא ביאה פסולה וחשבינן לה משעת אירוסין משמרת לביאה פסולה ולא אכלה או דלמא לא. ופשיט לה מגופה דמתני' דאזלינן בתר נשואין וקא"ל לשווייה חללה לא קא מיבעיא ליה א) כיון דס"ד דפשיטא ליה שאסור לכונסה דודאי בזה אנכי מסופק אי שרי לכונסה אי לא אי קיחה דאירוסין או קיחה דנשואין ופשיט ליה מההוא דיכנוס דקיחת אירוסין קאמר קרא וא"כ מ"מ הדרן קושיין לדוכתא דמעיקרא פשיט לה ר' יוחנן מההיא דמתני' דבתר נשואין אזלינן ולכן פשיט ליה דאסור לכונסה והשתא קא פשיט מההיא דיכנוס דשרי לכונסה וי"ל דלעיל לא קא פשיט אלא לדבריו לאשר עלה בדעתו דרבי חייא היה שואלו ממנו לשווייה חללה ועל כן היה ר' יוחנן סבור שהיה פשוט לר' חייא שאסור לכונסה ועל כן היה משיב לו לפי דעתך שפשוט לך דאסור לכונסה ומיבעיא לך אי חשבינן לה לפסול מתרומה כיון דהאירוסין הוו הוו בכשרות הא ודאי בתר נשואין אזלינן והוו נשואי פסלות אבל ר' יוחנן אליבא דנפשיה סבר דשרי לכונסה כמו שהשיב לו לבסוף דקיחה דאירוסין קאמר קרא:
אי כר"א מאי איריא. ותימה דאטו משום דס"ל כרבי אלעזר במלתי' דשלא כדרכה יסבור כמותו מכל וכל. וא"כ מאי פריך מאי אריא משום בעולה תיפוק לי' דהוה לה זונה דאמר ר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דלמא לא סבר לה כוותיה במילתא דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה וע"ק דהלכה כרב באיסורי וא"כ הלכה כר' אלעזר דבתולה שלימה משמע וא"כ היכי הוי מנהג שאנו כותבין בכתובות בוגרת כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא הלא כתיב כי יפתה איש נערה בתולה דבתולה שלימה משמע ומינה שמעינן מוהר הבתולות שהוא מאתים וא"כ אין בוגרת כבתולה. וע"ק דודאי רב לא מצי סבר כרבי אלעזר דבפ"ק דכתובות פסק רב כר' יוסי דאמר אם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה ולא אמרינן עשאה זונה משום פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות ועוד דלקמן קאמר רב בוגרת לא ישא אלמא לאו כר' אלעזר ס"ל דמכשר בבוגרת וע"ק דהלכה כרב ולקמן פסקינן הלכה כראב"י דלא ס"ל כר"א בההיא דפנוי הבא על הפנויה וא"כ קשה הלכתא אהלכתא לכנ"ל דרב כר"א ר"ל דאליבא דר"א קאמר אבל לא סבר כן ולהכי פריך לר' אלעזר מאי אריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה:
גם שניהם שנים ולא ארבעה. מפורש במרובה:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ו (עריכה)
אמר רב שימי בר חייא נבעלה לבהמה כשרה לכהונה ואפי' לכ"ג דאין זנות לבהמה. וקטנה שנתפתתה תחת בעלה אסורה לבעלה כהן ומותרת לבעלה ישראל דפיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל משרא שרי. הא דתניא אי אתה עושה חלל מנדה ה"ק אפילו בא עליה ב' פעמים דאילו ראשונה לא צריך דהא [אין חלל אלא] מאסור כהונה אלא כגון שחזר ובא עליה ביאה שניה כיון דנדה שכיח לבעלה בתר יומי נדותה אינה מתחללת. נראה בפרק עשרה יוחסין אמר רב אסי הלכך כהן שבא על אחותו זונה עשה לה חללה לא עשה לה חזר ובא עליה עשאה חללה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה