רמב"ם הלכות איסורי ביאה יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הקדמההמדעאהבהזמניםנשיםקדושההפלאהזרעיםעבודהקרבנותטהרהנזקיםקניןמשפטיםשופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קדושה · הלכות איסורי ביאה · פרק שבעה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), ה"ב, ת"ש , עה"ת

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

שלש נשים נאסרו על כל הכהנים גרושה זונה וחללה ועל כהן גדול ארבע אלו השלש והאלמנה אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה או המרובה בגדים ואחד כהן העובד ואחד כהן גדול שמנוהו ועבר וכן כהן משוח מלחמה כולן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה.

הלכה ב[עריכה]

כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל לוקה ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה שנאמר לא יקחו עד שיקח ויבעול.

הלכה ג[עריכה]

אבל כהן גדול שבא על אלמנה לוקה אחת אע"פ שלא קידש שנאמר לא יחלל כיון שבעלה חללה ופסלה לכהונה אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו ולפיכך לוקה כהן גדול לבדו על בעילת אלמנה לבדה אף על פי שאין שם קידושין שהרי חללה והוא מוזהר שלא יחלל כשרים לא אשה ולא זרעו.

הלכה ד[עריכה]

קידש כהן גדול אלמנה ובעלה לוקה שתים אחת משום אלמנה לא יקח ואחת משום לא יחלל ובין כהן גדול ובין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה.

הלכה ה[עריכה]

וכל מקום שהוא לוקה היא לוקה וכל מקום שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין זולתי בשפחה חרופה בלבד כמו שביארנו.

הלכה ו[עריכה]

כל כהן הבא על הכותית בין גדול בין הדיוט לוקה משום זונה שהרי אינה בת קידושין והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית בין כותית.

הלכה ז[עריכה]

החלוצה אסורה לכהן מד"ס מפני שהיא כגרושה ומכין אותו מכת מרדות מדבריהם כהן שנשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו והיא כשרה וולדה כשר מפני שלא גזרו על ספק חלוצה אלא על חלוצה ודאית וכן מי שהיתה ספק גרושה או ספק אלמנה או ספק זונה וספק חללה מכין אותו מכת מרדות ומוציא בגט.

הלכה ח[עריכה]

כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה שאין איסור חל על איסור אלא א"כ היו שני איסורין באין כאחת או שהיה האיסור האחד מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה.

הלכה ט[עריכה]

לפיכך אשה שהיתה אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה ובא עליה כהן גדול אח"כ לוקה ארבע מלקיות על ביאה אחת לפי שהאלמנה אסורה לכהן גדול ומותרת להדיוט.

הלכה י[עריכה]

חזרה להיות גרושה נוסף בה איסור ונאסרת לכהן הדיוט לפיכך נוסף בה איסור אחר על איסור האלמנה ועדיין היא מותרת לאכול בתרומה נעשית חללה נוסף בה איסור שהרי נאסרת בתרומה ועדיין היא מותרת לישראל נעשית זונה הואיל ויש שם זנות שאוסרה על ישראל אם זינתה אשתו ברצון נוסף בה איסור אחר והוא הדין לכהן הדיוט שבא על הגרושה שנעשית חללה ואחר כך זונה שהוא לוקה שלש על ביאה אחת אבל אם נשתנה סדר זה אינו לוקה אלא אחת.

הלכה יא[עריכה]

מי שנתאלמנה מאנשים הרבה או נתגרשה מאנשים הרבה אין לוקין עליה אלא אחת על כל ביאה אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין אסורה.

הלכה יב[עריכה]

כהן גדול שמת אחיו אע"פ שהוא מן האירוסין ה"ז לא ייבם אלא חולץ נפלה לו יבמה והוא כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול אף על פי שעשה בה מאמר כשהוא כהן הדיוט ה"ז לא ייבם אחר שנתמנה אבל אם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג ה"ז יכנוס אחר שנתמנה היתה מקודשת ספק קידושין ומת ארוסה הרי זו ספק אלמנה.

הלכה יג[עריכה]

מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה ומשתבגור תאסר עליו והוא אשה בבתוליה יקח אשה לא קטנה בבתוליה ולא בוגרת הא כיצד יצאת מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה זו נערה ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים.

הלכה יד[עריכה]

כהן גדול לא ישא מוכת עץ אע"פ שלא נבעלה [נבעלה שלא כדרכה הרי זו כנבעלה כדרכה נבעלה לבהמה ה"ז מותרת].

הלכה טו[עריכה]

כ"ג שנשא בעולה אינו לוקה אבל מוציא בגט נשא בוגרת או מוכת עץ ה"ז יקיים אירס בעולה ונתמנה כהן גדול ה"ז יכנוס אחר שנתמנה.

הלכה טז[עריכה]

אנס נערה בתולה או פיתה אותה אפילו אנסה או פיתה אותה כשהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול קודם שיכנוס הרי זה לא יכנוס ואם כנס מוציא.

הלכה יז[עריכה]

אירס את הקטנה ובגרה תחתיו קודם נישואין ה"ז לא יכנוס מפני שנשתנה גופה ואם כנס לא יוציא.

הלכה יח[עריכה]

אחת גרושה מן האירוסין או מן הנישואין אבל הממאנת אפילו גירשה בגט והחזירה ומיאנה בו ה"ז מותרת לכהן כמו שביארנו בהלכות גירושין וכל מי שאינה ראויה לחליצה אם נחלצה לא נפסלה לכהונה.

הלכה יט[עריכה]

יצא עליה קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו או נתן גט לאשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו אין מוציאין אותה מתחת בעלה ואם נשאת לכהן אחר תצא מן השני.

הלכה כ[עריכה]

יצא שמה בעיר שנתקדשה ונתגרשה מן הקידושין חוששין לה כמו שביארנו בהלכות גירושין אבל אם יצא עליה קול שהיא חלוצה אין חוששין לה.

הלכה כא[עריכה]

יצא קול על הבתולה שהיא בעולה אין חוששין לה ותנשא לכהן גדול יצא עליה קול שהיא שפחה אין חוששין לה ותנשא אפילו לכהן יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט הרי זו מותרת לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.