סמ"ג לאו קפא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · קפא · >>


מצות לאו קפא - לא לאחר שכר שכיר

הזהירה תורה בפרשת קדושים "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר(ויקרא יט, יג). מפרש בפרק המקבל (בבא מציעא קי:) שזהו שכיר יום שגובה כל הלילה שאחר יום השכירות. ועל שכיר לילה הזהיר בפרשת כי תצא "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשערך ביומו תתן שכרו" (דברים כד, יד-טו), זה שכיר לילה שגובה כל היום שאחר ליל השכירות. ושכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה וכל היום דקיימא לן כשמואל בדיני שמפ' כן [שם דף דף קי"א] ושכיר חדש שכיר שנה יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום [כך מצאתי בספר מדוייק וכן משמע שם אליבא דשמואל שפסק המחבר כמותו וכן הוא גם בסת' מתניתי' שם דף ק"י].

[שם דף קי"ב] כל הכובש שכר שכיר כאילו הוא נוטל נשמתו ממנו, שנאמר "ואליו הוא נושא את נפשו" [שם דף קי"א] ועובר בארבע אזהרות ועשה, משום "לא תעשוק", ומשום "לא תגזול", ומשום "לא תלין פעולת שכיר", ומשום "לא תבא עליו השמש", ומשום "ביומו תתן שכרו". [שם] וגר תושב יש בו משום "ביומו תתן שכרו" ואם איחרו אינו עובר בל"ת. [שם דף ק"י] תניא ממשמע שנאמר "לא תלין פעולת שכיר" איני יודע "עד בקר" מה ת"ל "עד בקר" מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך עובר בלאו של דבריהם אל תאמר לרעך לך ושוב.

שנינו שם [בדף קי"א] אחד שכר אדם ובהמה וכלים, יש בהן משום "ביומו תתן שכרו" ומשום "לא תלין", שנאמר "בארצך" כל אשר בארצך. כך מפרש בגמרא [שם] ואע"פ שזה המקרא אינו מדבר בשכיר לילה, מכל מקום שכיר לילה לומד שם בגזירה שוה: שכיר, שכיר. ובתורת כהנים [קדושים פרק ג'] תניא אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה וכלים וקרקעות מניין? תלמוד לומר "לא תלין פעולת שכיר", "פעולת" כל דבר במשמע.

לא תבעו או אין לו במה לפרוע או המחאו אצל חנווני ואצל שלחני, דורש שם [בפרק המקבל דף קי"ב] מ"לא תלין פעולת שכיר אתך" שאינו עובר בלאו. והלכתא כרבה שאומר שם שאם לא פרעו החנווני, שחוזר הפועל על הבעל הבית. וכן פסק רב אלפס ורב מתתיה גאון [שם] דדיוק המשנה כמותו ואינו עובר מיעבר הוא דלא עבר הא מהדר מצי הדר ומה שאומר בירושלמי [פ' ז' דשבועות] העמיד בעל הבית פועלים אצל השלחני, אין להן אצל הבעל הבית כלום. ההיא כרב ששת ואנן כרבה ק"ל. כל זה פי' רב אלפס [דלעיל] נתן טליתו לאומן וגמרו והודיעו אפילו איחרו עשרה ימים, כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר עליו. נתנה לו בחצי היום, כיון ששקעה עליו החמה עובר משום "בל תלין", שהקבלנות כשכירות הוא וחייב ליתן לו בזמנו. וכן מסיק רב ששת [שם].