מצוה:לא לאחר שכר שכיר
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר.
(ויקרא יט, יג)
בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
(דברים כד, טו)
הזהירנו שלא לרמות השכיר ושלא לאחר שכרו אצלנו. והוא אמרו "לא תלין פעולת שכיר".
וזה שאם היה שכיר יום, הוא גובה כל הלילה, באמרו "עד בקר". ואם היה שכיר לילה, הנה זמן פריעתו כל הלילה וכל היום ולא תבוא השמש קודם שיפרעהו, והוא אמרו "ביומו תתן שכרו וגו'". ולשון המשנה (בבא מציעא קי:) שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום. ואין זה שתי מצוות, אמנם היא מצוה אחת ובאו בה שני לאוין כדי להשלים דין המצוה, וזה שאנחנו באלו שתי הלאוין ידענו זמן הפירעון מתי הוא.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בט' ממציעא.
שלא נאחר שכר שכיר, שנאמר "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" (ויקרא יט, יג). וזה הכתוב אמרו זכרונם לברכה (בבא מציעא קי:) שמדבר בשכיר יום, והאריכה התורה זמן פרעונו כל הלילה, שנאמר "עד בקר" (ויקרא שם). ובשכיר לילה למדנו במקום אחר שזמן פרעונו כל היום, שנאמר "ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש" (דברים כד, טו) ופרשו זכרונם לברכה (שם) שזה הכתוב מדבר בשכיר לילה. ולשון המשנה (שם), שכיר יום גובה כל הלילה, ושכיר לילה גובה כל היום. ואף על פי שבאו במצוה זו שני כתובים, אינם אלא מצוה אחת, והאחד נאמר להשלים דין המצוה, ואין לנו למנות מה שיבוא בתורה לתשלום דין מצוה בפני עצמה. וענין מצוה זו שלא נאחר לשכיר פרעונו, אבל נפרעהו תוך זמן קצוב. זהו יסוד המצוה. ועם שני הלאוין אלו הנזכרים בה, ידענו זמן הפרעון בשכירין. בין שכיר יום בין שכיר לילה, מתי הוא. וזכר זה העקר בכל המצוות, כי עיקר גדול הוא בחשבון המצוות, והוא העיקר שהסכימו עליו שני עמודי העולם, הרמב"ם זכרונו לברכה (לאו רלח) והרמב"ן זכרונו לברכה.
משרשי המצוה. לפי שהשם ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באחור המזונות, יאבד הגוף ועל כן צונו לתת שכר שכיר, כי אליו הוא נושא את נפשו. להתפדנס בו. ולפי הנראה, על כן שם גבול זמנו יום אחד ולא יותר, כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים. ובפרוש הודיע הכתוב טעם הדבר באמרו (שם טו) ואליו הוא נושא את נפשו. ואף על פי שדרשו בו זכרונם לברכה (בבא מציעא קיב.) בענין אחר, פשטיה דקרא כמו שכתבנו משמע.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (דף קיא.) שאחד שכר האדם והבהמה והכלים, יש בהם משום ביומו תתן שכרו, ומשום בל תלין. וכן מה שפרשו זכרונם לברכה (שם) ששכיר שעות של יום גובה כל היום, ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה, שכיר חדש שכיר שבת שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה שכרו כל היום, יצא בלילה גובה שכרו כל הלילה. ודין נתן טליתו לאמן, גמרה והודיעו, כל זמן שהטלית ביד אמן, אינו עובר, נתנה לו ולא פרעו ביום שנתנה לו, עובר, שהקבלנות כשכירות, כן פרשו זכרונם לברכה.
ודין שליח ששכר פועלים מי עובר משום בל תלין הוא או בעל הבית, שהכל הולך לפי הלשון שאמר לפועלים. ומה שאמרו (שם) שאין השוכר עובר אלא בזמן שתבעו השכיר ולא נתן לו, אבל אם לא תבעו אינו עובר. [תוספת: או שתבעו ולא היה לו מה שיתן לו ואינו מוצא מי שילוהו אינו עובר, עד כאן]. וכן אם המחה לפועל אצל אחר שיפרע לו השכר וקבל הפועל, פטור השוכר אף על פי שלא פרעו האחר אחר כן. ומה שאמרו זכרונם לברכה (דף קי:) שהמשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה, חייב ליתן לו מיד שיתבעהו, וכל זמן שישהה פרעונו אפילו אחר הזמן, עובר עוד על לאו של דבריהם זכרונם לברכה, וסמכו לזה המקרא שכתוב "אל תאמר לרעך לך ושוב וגו'" (משלי ג, כח). ודין השכיר שנשבע ונוטל כל זמן שתבע שכרו תוך זמנו, ואפילו היה השכיר קטן, גם הוא נשבע ונוטל, ונתנו זכרונם לברכה (שם קיב ב) טעם בזה לפי שבעל הבית טרוד בפועליו. ויתר פרטיה מבוארים בפרק תשיעי ממציעא.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ועכב שכר שכיר עד אחר הזמן המגבל בטל עשה ועובר על לאו ואין לוקין על לאו זה לפי שנתן להשבון, שהרי חייב הוא לשלם שכרו בכל עת. ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם קיא א) בכובש שכר שכיר על דרך האזהרה, שעובר משום בל תעשוק ובל תגזל ובל תלין, ומשום לא תבוא עליו השמש. ואמרו (שם) בגר תושב שיש בו משום ביומו תתן שכרו, אבל אין עוברין בו משום בל תלין וזה הדין דגר תושב מפורש במשנה פרק המקבל וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה, דהוא הדין לבן נח.
הזהירה תורה בפרשת קדושים "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" (ויקרא יט, יג). מפרש בפרק המקבל (בבא מציעא קי:) שזהו שכיר יום שגובה כל הלילה שאחר יום השכירות. ועל שכיר לילה הזהיר בפרשת כי תצא "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשערך ביומו תתן שכרו" (דברים כ"ד, י"ד-ט"ו), זה שכיר לילה שגובה כל היום שאחר ליל השכירות. ושכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה וכל היום דקיימא לן כשמואל בדיני שמפ' כן [שם דף דף קי"א] ושכיר חדש שכיר שנה יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום [כך מצאתי בספר מדוייק וכן משמע שם אליבא דשמואל שפסק המחבר כמותו וכן הוא גם בסת' מתניתי' שם דף ק"י].
[שם דף קי"ב] כל הכובש שכר שכיר כאילו הוא נוטל נשמתו ממנו, שנאמר "ואליו הוא נושא את נפשו" [שם דף קי"א] ועובר בארבע אזהרות ועשה, משום "לא תעשוק", ומשום "לא תגזול", ומשום "לא תלין פעולת שכיר", ומשום "לא תבא עליו השמש", ומשום "ביומו תתן שכרו". [שם] וגר תושב יש בו משום "ביומו תתן שכרו" ואם איחרו אינו עובר בל"ת. [שם דף ק"י] תניא ממשמע שנאמר "לא תלין פעולת שכיר" איני יודע "עד בקר" מה ת"ל "עד בקר" מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך עובר בלאו של דבריהם אל תאמר לרעך לך ושוב.
שנינו שם [בדף קי"א] אחד שכר אדם ובהמה וכלים, יש בהן משום "ביומו תתן שכרו" ומשום "לא תלין", שנאמר "בארצך" כל אשר בארצך. כך מפרש בגמרא [שם] ואע"פ שזה המקרא אינו מדבר בשכיר לילה, מכל מקום שכיר לילה לומד שם בגזירה שוה: שכיר, שכיר. ובתורת כהנים [קדושים פרק ג'] תניא אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה וכלים וקרקעות מניין? תלמוד לומר "לא תלין פעולת שכיר", "פעולת" כל דבר במשמע.
לא תבעו או אין לו במה לפרוע או המחאו אצל חנווני ואצל שלחני, דורש שם [בפרק המקבל דף קי"ב] מ"לא תלין פעולת שכיר אתך" שאינו עובר בלאו. והלכתא כרבה שאומר שם שאם לא פרעו החנווני, שחוזר הפועל על הבעל הבית. וכן פסק רב אלפס ורב מתתיה גאון [שם] דדיוק המשנה כמותו ואינו עובר מיעבר הוא דלא עבר הא מהדר מצי הדר ומה שאומר בירושלמי [פ' ז' דשבועות] העמיד בעל הבית פועלים אצל השלחני, אין להן אצל הבעל הבית כלום. ההיא כרב ששת ואנן כרבה ק"ל. כל זה פי' רב אלפס [דלעיל] נתן טליתו לאומן וגמרו והודיעו אפילו איחרו עשרה ימים, כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר עליו. נתנה לו בחצי היום, כיון ששקעה עליו החמה עובר משום "בל תלין", שהקבלנות כשכירות הוא וחייב ליתן לו בזמנו. וכן מסיק רב ששת [שם].