בבא מציעא קיא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וזה לפי שאין פעולתו אצלו היכי דמי אי דאמר להו שכרכם עלי שכרו עליו הוא דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו אלא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל הבית יהודה בר מרימר א"ל לשמעיה זיל אגיר לי פועלים ואימא להו שכרכם על בעל הבית מרימר ומר זוטרא אגרי להדדי אמר רבה בר רב הונא בהני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי אבל משום בל תשהא ודאי עובר:
שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום:
אמר רב גשכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום תנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום תיובתא דרב אמר לך רב לצדדין קתני שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה תנן היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יוצא ביום גובה כל היום יוצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום אמר לך רב תנאי היא דתניא שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה דברי ר' יהודה ר"ש אומר שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום מכאן אמרו דכל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו ועשה משום (ויקרא יט, יג) בל תעשוק את ריעך ומשום (ויקרא יט, יג) בל תגזול ומשום (דברים כד, יד) בל תעשוק שכיר עני ומשום (ויקרא יט, יג) בל תלין ומשום (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו ומשום (דברים כד, טו) לא תבא עליו השמש הני דאיכא ביממא ליכא בליליא דאיכא בליליא ליכא ביממא אמר רב חסדא שם שכירות בעלמא האיזה הוא עושק ואיזהו גזל א"ר חסדא (משלי ג, כח) לך ושוב לך ושוב זה הוא עושק יש לך בידי ואיני נותן לך זה הוא גזל מתקיף לה רב ששת ואיזהו עושק שחייבה עליו תורה קרבן דומיא דפקדון דקא כפר ליה ממונא אלא אמר רב ששת נתתיו לך זהו עושק יש לך בידי ואיני נותן לך זה הוא גזל מתקיף לה אביי זאיזה הוא גזל שחייבה עליו תורה קרבן דומיא דפקדון בעינן דקא כפר ליה ממונא אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זה הוא עושק נתתיו לך זה הוא גזל ולרב ששת מאי שנא עושק דקשיא ליה ומאי שנא גזל דלא קשיא ליה אמר לך גזל דגזליה והדר כפריה אי הכי אפילו עושק נמי דהדר כפריה הכי השתא בשלמא התם כתיב (ויקרא ה, כא) או בגזל מכלל דאודי ליה מעיקרא אבל גבי עושק מי כתיב או בעושק (ויקרא ה, כא) או עשק כתיב שעשקו כבר רבא אמר זה הוא עושק זהו גזל ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין:
מתני' חאחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר טאימתי בזמן שתבעו ילא תבעו אינו עובר עליו כהמחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו לשכיר בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל מאם יש עדים שתבעו (בזמנו) הרי זה נשבע ונוטל נגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר:
גמ' מני מתני' לא תנא קמא דמאחיך ולא רבי יוסי ברבי יהודה מאי היא דתניא
רש"י
[עריכה]וזה לפי שאין פעולתו עליו - ולא קרינא ביה פעולתו אתך:
ואימא להו וכו' - דאי לא משתלימנא לא עברנא:
אגרי להדדי - כשהיה האחד צריך לפועלים חבירו פוסק עמהן ואמר להן שכרכם על בעל הבית:
הני שוקאי דסורא - בעלי בתים של סורא שאין מגיעין למעות עד יום השוק:
לא עברי - על שכר פועלין:
מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמכי - להגיע למעות הלכך אפילו אית ליה מעות גביה לא עבר דאדעתא דהכי איתגר ליה וכיון דמיומא קמא לא עברי תו לא עברי כדאמרינן לעיל שאינו עובר עליו אלא בקר ראשון:
אבל משום בל תשהא עובר - מיום השוק ואילך:
שכיר שעות דיום - שנשכר לו מן הבקר עד חצות:
גובה כל היום - דהא כלתה שכירתו מחצות ואיכא בלא תבא:
שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה - ולכשיעלה עמוד השחר עובר משום בל תלין דהא נשתעבד לו קודם לכן:
ושמואל אמר שכיר שעות דיום הוא גובה כל היום - כדקאמרת ואין לילה הולך אחר יום אבל שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום שהיום הולך אחר הלילה הואיל ושכירותו בליל יום זה לא דמי לשכיר יום דאתמול שאינו גובה אלא כל הלילה:
תנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום - בשלמא שמואל מוקי לה בשכירות שעות דלילה אלא רב במאי מוקי לה:
לצדדין - והכי קאמר שכיר שעות יש שגובה כל הלילה ויש שגובה כל היום וכדאמרי אנא:
יצא בלילה וכו' - אלמא הואיל ומשכה פעולתו בלילה הוה ליה שכיר שעות דלילה וקתני גובה כל הלילה וכל היום:
משום לא תגזול - דהא אוקמיה באיזהו נשך (דף סא.) לכובש שכר שכיר דאי גזל ממש מלאו דריבית ואונאה נפקא:
ה' שמות - חמשה לאוין לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין ולא תעשוק שכיר עני ואביון ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש ועשה ביומו תתן:
שם שכירות - כולהו בחד ודאי לא משכחת לה אלא הכי קאמר עבירות כל השמות הללו בשם שכירות הן יש מהן בשכירות לילה ויש מהן בשכירות יום:
גזל - משמע שאנסו בידו מידו ממש טפי מעושק דכתיב (שמואל ב כג) ויגזול את החנית מיד המצרי וכן (שופטים ט) בבעלי שכם ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך:
מתקיף לה רב ששת - על כרחיך עושק דקא כפר ליה הוא מדחייביה עליו בתורת כהנים קרבן שבועה דכתיב (ויקרא ה) וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו':
אלא אמר רב ששת וכו' - לקמן פריך לרב ששת מאי שנא עושק דקשיא ליה ומ"ש גזל דלא קשיא ליה:
לא שכרתיך מעולם - לא דמי לגזל כי נתתיו לך דהא מודי ליה דעבד בהדיה וקא גזל ליה:
מ"ש גזל דלא קשיא ליה - הא איהו נמי גבי קרבן שבועה כתיב ואי לא כפר שבועה היכא:
דגזליה והדר כפריה - כל זמן שלא תבעו בבית דין אלא בינו לבין עצמו היה גוזלו ואומרו איני נותן לך וכשתבעו בב"ד כפר ונשבע ולעולם גזל לא איקרי אלא א"כ אומר לו איני נותן לך:
אי הכי עושק נמי - נוקמיה כרב חסדא בלך ושוב ודקשיא לך שבועה היכא כגון דהדר כפריה:
הכי גרסינן הכי השתא בשלמא התם או בגזל - כתיב וכחש השתא מכלל דאודי ליה מעיקרא כלומר וכחש בעמיתו בגזל במה שהיה גוזלו עד עתה בתורת גזל כחש עכשיו וכפר ומקודם כחש קרוי גזל:
אבל הכא מי כתיב או בעושק - דנימא וכחש בעושק דמעיקרא:
או עשק כתיב - על ידי הכחשה עשקו:
שעשקו כבר - משעה שהתחיל לתובעו עושקו בכחישה ולא נקרא עשק על ידי דבר אחר קודם כחישה:
מתני' שכר בהמה וכלים - יליף בגמרא:
לא תבעו אינו עובר עליו - בגמרא יליף ליה דכתיב אתך מדעתך ולא מדעתו:
המחהו - נתקן מאצלו והעמידו אצל חנוני שהיה פועל צריך לקנות פירות מחנוני ואמר לו בעל הבית לחנוני תן לו בדינר פירות ועלי לשלם:
או אמר לשולחני - תן לו בדינר מעות:
נשבע ונוטל - מפרש בגמרא:
ואם יש עדים שתבעו - בזמנו:
גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבילות וטריפות:
יש בו משום וכו' - מפרש בגמרא:
תוספות
[עריכה]אמר ליה לשמעיה זיל אגיר לי פועלים. לא משום שהיה דעתו לדחות אלא היה ירא שלא יהא פנוי ליתן להם ואפילו משום בל תשהא לא היה עובר כיון שהוא עסוק במלאכה אחרת:
מתקיף לה אביי איזהו גזל כו'. תימה וכי לא ידע אביי דרב ששת מוקי לה באודי ליה והדר כפריה וי"ל דסבר אביי דאית לן לאוקמי גזל דומיא דעשק וכי היכי דלא קאי וכחש אעושק לא קאי נמי אגזל אלא תחילת גזל דקרא ותחילת עושק הוא כיחש ולא דייק כדדייק רב ששת בסמוך דהכא כתיב או בגזל והכא כתיב או עשק בלא בי"ת: או עשק כתיב לא גרסינן שעשקו כבר:
ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין. לאו משום דכתיב גזל ועשק ששינה בלשון דייק אלא משום דכתיב תרי לאוין תימה בשלמא הכא חילקן כדי לעבור עליו בשני לאוין אבל גבי אשם גזילות למה נכתבו שניהם או בגזל או עשק:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קיא א מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה ד', סמ"ג לאוין קפא, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף ז':
קיב ב טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף ט':
קיג ג מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף ד':
קיד ד מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף ב':
קטו ה מיי' פ"א מהל' גזילה ואבידה הלכה ג' והלכה ד, סמג לאוין קצו, טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ט סעיף ז' וסעיף ח, ודלא כסוגיין וע"ש:
קטז ו ז מיי' פ"ז מהל' גזילה ואבידה הלכה א' והלכה ב, סמ"ג עשין עג:
קיז ח מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה א', סמ"ג לאוין קפא, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף א':
קיח ט י כ מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ט סעיף י':
קיט ל מ מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה ו', ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג לאוין קפא, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ט סעיף ג':
קכ נ מיי' פי"א מהל' שכירות הלכה א', סמג שם:
ראשונים נוספים
בחמשה שמות: פירש הראב"ד, ה' שמות בין עשה בין לא תעשה, ואינו מונה לאו כפול כי אם השמות החלוקים. ורש"י פירש, ה' לאוין ולאו דלא תעשוק כפול הוא מונה, וכלשונו מצאתיה בתוספתא (פ"י, ה"א) דתניא התם, הכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. (שיטמ"ק).
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/בבא מציעא (עריכה)
לא צריכא דא"ל שכרכם על בעל הבית פי' ואפ"ה בעה"ב פטור ואע"ג דאיהו אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלין וקי"ל בכל התור' שלוחו של אדם כמותו. וטעמא דמילתא דכי חזו פועלין לבעה"ב כד מוגר להו סמכו דעתייהו דלפרעינהו ביומי' אבל כי לא חזו לי' לא סמכו דעתייהו דלפרעינהו דאע"ג דאמ' להו שכרכם על בע"ה וסומכו עלוי' נהי דסמכי עלוי' דלפרעינהו אבל לאלתר לא סמכו דעתייהו ומש"ה אינו עובר:
לא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל הבית. ואי אוגרינהו סתמא נראה לומר דאינו עובר אפילו השליח כיון דלא אמר להו עלי שכרכם אלא דאמר להו באו עשו מלאכה בשדה פלוני בכך וכך שכר ליום ולא אמר מי יתן שכרם מיהו איהו פרע להו. כן נראה. ואפשר לומר דכיון דאמר להו מלאכה של פלוני הוא אינהו אפסידו אנפשייהו דלא שיילוהו שכרם על מי ולא שקלי אגרייהו אלא מבעל הבית שמלאכתן אצלו כיון שהשליח שכרם ברשות. הרמ"ך.
אמר ליה לשמעיה זיל אגיר לי פועלים. לא משום שהיה דעתו לדחות וכו' ככתוב בתוספות. או שמא אין איסור כל כך בבל תשהה כמו בבל תלין הרא"ש.
הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין שהן בעלי חנויות שאין מעות מצויות אצלם אלא ביום השוק. אבל משום בל תשהה עוברים אם שכרם סתם ולא אודעינהו דאיומא דשוקא ליפרעו. ואי לית להו זוזי. תימה לי אמאי עובר משום בל תשהה. ונראה לומר דליתא להלכתא ומהאי טעמא שבקה מרנא זק"ל. הרמ"ך.
כתוב בספר המאור כתב הרב רבי אברהם. רב סביר שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה דכיון וכו'. ולי נראה וכו' עד והיינו כרב אסי דאמר אפילו לא שכרו וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם ואיך למדנו טעמא דשמואל מהכא ולמה גובה כל הלילה וכל היום והלא שכיר שעות דלילה הוא ויכול לפרוע שברו בלילה במה שנשאר בו ויעבור על לא תלין כמו שאמר רב ומה צורך לנו שכיר שכיר אטו שכיר שנה שכיר שבוע שלוצא בלילה ומאליו הוא נושא נפקא ליה לתנא דידן והלא כמה אשכולות וכמה כרמים בצר והרי הוא בכלל לא תעשק את רעך ולא תגזול הכתובים אצל לא תלין מעתה יעבור עליו בבקר על לא תלין. ועוד כי הדמיון אשר הוא מדמה שכיר שעות לאשכול אחד אינו דומה לו כלל כי כששאל רבי יוסי ברבי יהודה האי לא תלין אתך מאי קעביד ליה ואמר מיבעי ליה לכדרב אסי לימא ליה מיבעי ליה לשכיר שעות אלא ודאי האי לחוד והאי לחוד ושכיר שעות בכלל שכיר הוא הילכך אין לנו טעם לשמואל כי אם כאשר פירש אדוני הרב שהיום והלילה אחת הם ויש בו משום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ואפשר עוד לומר כי כשיגיע לבקר יעבור משום בל תלין שהרי עדיין בקר ראשון אלא דקשיא ליה מאי דאמרינן בגמרא הני דאיתנהו ביממא ליתנהו בליליא ודאיתנהו בליליא ליתנהו ביממא. ואי קשיא לך כיון דשכיר שעות בכלל שכיר הוא למה ליה קרא יתירה לכדרב אסי. הא לא קשה דהא דרב אסין מלאכה ידועה היא וכעין קבלנות אבל שכיר שעות ודאי בכלל שכיר אחרינא הוא דלא כתיב ביה יום בתורה וטעם יפה הוא זה דאי לאו הכי רב אסי מאי אתא לאשמועינן.
מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר. פירוש מאחר דאפילו בשכר שעות עובר אם כן בכל שכירות שבעולם הוא עובר על חמשה שמות. הר"ן.
בחמשה שמות. פירש הראב"ד חמשה שמות בין עשה בין לא תעשה ואינו מונה לאו כפול כי אם השמות החלוקים. ורש"י פירש חמשה לאוין ולאו דלא תעשוק כפול הוא מונה וכלשונו מצאתיה בתוספתא דתניא התם הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. הרשב"א.
ונראה שרש"י גורס בחמשה שמות ועשה דהיינו ביומו תתן שכרו וכן הוא בגמרות שמכתיבת יד. גליון.
שם שכירות אחת היא. לא שיהיו כולן במקום אחד אלא משום דשכירות אחת היא כלל אותם התנא בכלל אחד. הראב"ד ז"ל.
אי זהו עשק ואי זהו גזל ששניהם בשכר שכיר וכדאמרינן באיזהו נשך. והא דומיא דפקדון בעינן דקא כפר ליה ממונא כדכתיב וכחש בעמיתו בפקדון. מתקיף ליה אביי איזהו גזל האמור בתורה וכו' כלומר כיון שאתה אומר יש לך בידי ואיני ניתן לך זהו גזל דמשמע לן לשון גזל שהוא בא בכח כעין ויגזול את החנית אבל כפירה אינה לשון גזל אם כן גזל דכתב רחמנא גבי שבועת הפקדון בכהאי גוונא נמי מחייבינן ליה קרבן דהא גזל מיקרי והא דומיא דפקדון בעינן דכפר ליה ממונא. אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עשק נתתיו לך זהו גזל. ולא ידענא טעמא אבל נראה לי כל לשון עשק הוא מגזרת חשק כדכתיב הן עשקה לי ערבני כאלו אמר חשקה לי ובלשון רבותינו ויסתבל החגב אלו עגבות כאלו אמר העגב והחשק אינו אלא לשעה אבל לשון גזל משמע לעולם לפיכך לא שכרתיך מעולם סופו להודע ואינו אלא השמטה לשעה אבל נתתיו לך אין סופו להוודע והוא לעולם. הכי השתא בשלמא הכא או בגזל כתיב בגזל דכחש השתא מכלל דאודי ליה מעיקרא וכחש בגזל שכבר היה הגזל ועכשיו כחש בו וזהו יש לך בידי ואיני נותן לך כחש בו לגמרי אבל הכא לא כתיב או בעשק או עשק כתיב שעשקו כבר ובמה בכחש בו דומיא דפקדון נמצא כי העשק עצמו ענין כפירה הוא. רבא אמר זהו עשק זהו גזל וכו' כדאיתא באיזהו נשך. הראב"ד.
ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין. ולא גרסינן ולהכי אפקינהו בתרי לישני דאף אי הוו תרווייהו בלשון אחד הכי נמי דעבר בשני לאוין. ואיסור לאו קאמר אבל מלקות אין כאן דהוי לאו הניתק לעשה. ומיהו קשה עשק וגזל הכתובים באשם גזלות למה חלקן הכתוב. ור"מ פירש לאשמועינן משיכה קונה מדלא אהדריה לתשומת יד ואהדריה לעשק כדאמר רבא גופא לעיל פרק הזהב. הרא"ש. נראה דגזל דגבי אשם הוי גזל ממש ולא בעושק שכר שכיר דדוקא הכא דלא איצטריך לאו דגזל מוקמינן מעניניה דקרא. עד כאן גליון.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה