שולחן ערוך חושן משפט שלט א

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו ואם אחרו עובר בלאו. אחד שכר אדם או בהמה או כלים, אבל על שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו כו': ילפינן לה מדכתיב לא תבא עליו השמש, ובסמוך יתבאר דהכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין מ"מ לא כתב הרמב"ם והט"ו כאן אלא דעובר בלאו משום דאינך לאוין אינו עובר אלא א"כ אין דעתו לשלם לו כלל משא"כ בלאו דלא תבא כו' דעובר מיד שעבר זמנו אף שדעתו לשלם לו, ולא כע"ש ששינה ל' הרמב"ם והט"ו וכתב ז"ל מ"ע ליתן שכר שכיר בזמנו דכתיב לא תעשוק כו' עד ואם אחרו עובר בלאו דכתיב בה כמו שיתבאר לפנינו, ולא דק דבעל הבית שאינו נותן בזמנו ודעתו ליתן לאחר זמנו אינו עובר משום לא תעשוק אלא משום לא תבא עליו השמש, וגם לא דק לחלק בין הא למ"ש בסמוך:

אחד שכר אדם כו': ילפינן לה מדכתיב לא תעשוק שכר שכיר עני ואביון מאחיך מגרך אשר בארצך בשעריך, דמדכתיב לא תעשוק שכר כו' אשר בארצך ילפינן שעל כל אשר בארצך חייב על שכר אדם או בהמה או כלים, מיהו על שכר קרקע כתב הטור בשם הרמ"ה (והוא היש מי שאומר שכתב המחבר) דאינו עובר דדרשינן אשר בארצך ולא ארצך ממש:

קצות החושן

עריכה

(א) שכר קרקע. בטור כתבו בשם הרמ"ה ומשום דכתיב כל אשר בארצך ולא ארצך ע"ש. והוא בפ' המקבל דף קי"א שם אין לי אלא שכר אדם מניין לרבות בהמה וכלים ת"ל בארצך כל שבארצך ע"ש ומשום דשכר קרקע לא מיקרי כל שבארצך אלא ארצך ממש אין לנו לרבות. ונראה דלדעת הפוסקים דבית מיקרי תלוש כיון שהוא תלוש ולבסוף חיברו ואפי' לפי מ"ש הרמ"א בסי' צ"ה דבית ה"ל דין קרקע ע"ש אכתי יש לחלק בין איסור לממונא דלענין איסור' תלוש ולבסוף חברו דין תלוש הוי ועיין ש"ך סי' צ"ה ועמ"ש שם סק"ג ולכן נראה לענ"ד דהכא לענין איסור בל תלין שהוא איסור דאוריית' יש לחוש לדעת הפוסקים דה"ל דין תלוש ועמ"ש בסי' שי"ז סק"ג:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}