סמ"ע על חושן משפט שלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שלט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו כו':    ילפינן לה מדכתיב לא תבא עליו השמש, ובסמוך יתבאר דהכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין מ"מ לא כתב הרמב"ם והט"ו כאן אלא דעובר בלאו משום דאינך לאוין אינו עובר אלא א"כ אין דעתו לשלם לו כלל משא"כ בלאו דלא תבא כו' דעובר מיד שעבר זמנו אף שדעתו לשלם לו, ולא כע"ש ששינה ל' הרמב"ם והט"ו וכתב ז"ל מ"ע ליתן שכר שכיר בזמנו דכתיב לא תעשוק כו' עד ואם אחרו עובר בלאו דכתיב בה כמו שיתבאר לפנינו, ולא דק דבעל הבית שאינו נותן בזמנו ודעתו ליתן לאחר זמנו אינו עובר משום לא תעשוק אלא משום לא תבא עליו השמש, וגם לא דק לחלק בין הא למ"ש בסמוך:

אחד שכר אדם כו':    ילפינן לה מדכתיב לא תעשוק שכר שכיר עני ואביון מאחיך מגרך אשר בארצך בשעריך, דמדכתיב לא תעשוק שכר כו' אשר בארצך ילפינן שעל כל אשר בארצך חייב על שכר אדם או בהמה או כלים, מיהו על שכר קרקע כתב הטור בשם הרמ"ה (והוא היש מי שאומר שכתב המחבר) דאינו עובר דדרשינן אשר בארצך ולא ארצך ממש:


סעיף ב[עריכה]

כאלו נוטל נשמתו:    ילפינן לה בגמרא מדכתיב גבי שכירות כי אליו הוא נושא את נפשו ופליגי בגמ' חד אמר נפשו של נגזל וחד אמר נפשו של גזלן, ובפרישה כתבתי ראיות דכל אחד, ועיין פרישה מה שכתבתי מזה:

ועובר בחמשה לאוין ועשה:    בגמ' מני להו, והן לא תגזול (דלגופא לא איצטרך דנילף מריבית ואונאה ע"ש בר"פ א"נ), לא תעשוק שכר שכיר, ולא תעשוק את רעך, לא תלין, לא תבא עליו השמש, ועשה דביומו תתן שכרו. ואע"ג דקצתם כתיבי בשכיר יום וקצתם בשכיר לילה וכמו שיתבאר, מ"מ ס"ל להרמב"ם והט"ו שכתבו דעובר בחמשה לאוין (ומשמע דעובר ממש בהן בכל איחור שכר שכיר), דכיון דשם שכירות חד הוא נתחייב גם בשכיר יום אמה שנאמר בשכיר לילה וכן איפכא, וכן כתב בית יוסף, עיין פרישה:


סעיף ג[עריכה]

יש לו זמן לתנו כל הלילה כו':    דמ"ש לא תבא עליו השמש ע"כ לא איירי בשכיר יום דהא שכירות אין משתלמת אלא לבסוף והיינו משתשקע השמש ואיך כ' רחמנא לא תבא עליו השמש אלא ע"כ בשכיר לילה איירי דשכירתו ניתן להתבע בסוף הלילה ונתן התורה זמן לב"ה להשתדל דמי השכירות כל היום ואזהריה התורה שלא יבא עליו השמש ליתן לו ומ"ש לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר מיירי בשכיר יום ויש לו זמן כל הלילה רק שיתנו לו קודם אור הבוקר כן הוא בגמ' ורש"י ועפ"ר:

משום ביומו תתן שכרו:    כן הוא ל' הגמ' והפוסקים ונ' דנקטי רישא דקרא ואחריו מיד כתיב לא תבא עליו השמש וכוונתו דעובר בתרוייהו בעשה ולא תעשה הכתובים במקרא זא"ז וע"ל סימן צ"ז ובי"ד ס"ס כ"ח כתבתי שדרך הגמ' לנקוט רישא דקרא וכוונתו לסיפ' דקרא וכ"ש כאן דכונתו לתרוייהו וק"ל:

וכיון ששקעה עליו החמה כו':    דה"ל כשכיר שעות או שכיר שנה דבסעיפים שאחר זה:

אע"פ שלא שכרו אדעת' דהכי:    פי' ששכרו לעשות לו כסתם פועלים והרי פועלים דידן אינן עושין מלאכה עד הלילה:


סעיף ד[עריכה]

יש לו תשלום כל אותו יום:    פי' ולא יותר כיון דכלה מלאכתו קודם שקיעת החמה חל עליו האזהרות דביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וזהו הטעם דשכיר שבת כו' דבסעיף שאחר זה:


סעיף ו[עריכה]

כל זמן שהטלית ביד האומן כו':    דאז אין פעולת שכיר מוטל על ב"ה לעבור עליו שהרי תופס משלו כנגדו:

משום בל תלין כו':    כן הוא שם בברייתא ובטור וקשה דמשום ביומו תתן שכרו הל"ל ובפרישה כתבתי משום דרוב שכיר יום אינן עוברין משום ביומו תתן כו' וכנ"ל אלא משום בל תלין מ"ה נקטינהו ג"כ כאן כאלו אמר חיוב' דבל תלין דעלמא הוא חל כאן מיד ששקעה החמה אבל אין לתרץ ולומר דהרמב"ם והטור סבירא לי' דהגמ' נקט משום דס"ל דעובר בכל א' בכל ה' לאוין וכנ"ל ס"ב ומ"ה נקטו בל תלין לרבותא דאפי' אותו עובר וכ"ש משום ביומו תתן שכרו דז"א דהא כבר כתבתי דגם להרמב"ם והטור אינו עובר בחמשתן אלא הכובש שכרו ואין דעתו ליתנו להשכיר כלל משא"כ כאן דלא איירי בכובש וק"ל:

שקבלנות היא כשכירות:    כ"כ לאפוקי ממ"ד אומן קונה בשבח כלי דאליביה כשהשביחו עשה השבח לעצמו וכשאח"כ מסר הכלי עם השבח לב"ה הרי הוא כמכר לו הפועל משלו ולא מחשבי הדמים שכר פעולה אלא כהלואה קמל"ן דקיימא לן דאין אומן קונה בשבח כלי (וכמ"ש לעיל סי' ש"ו ס"ב) וה"ל שכר פעולה לגביה ב"ה:


סעיף ז[עריכה]

אין שום א' מהן עובר:    דהא הב"ה לא שכרם והשליח אין פעולתו עליו אלא א"ל שבע"ה יתן להם:

ומכוין לדחותו:    פי' שאינו טרוד אלא מכוין לדחותו:

מיהו אם הפועלים יודעים כו':    דומי' דהכי כתב הט"ו בריש סי' של"ו בשכרו לעשות בשל חבירו סתם כו'. וע"ד שפרשתיהו שם דר"ל דהפועל ידע שהוא אינו שלו ועפ"ר:


סעיף ח[עריכה]

עבר זמנו אין כו':    בגמ' ילפי' לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר דלא ה"ל למימר עד בקר דלא תלין ג"כ עד בקר משמע אלא להכי כתבו ללמדינו דאינו עובר אלא עד בקר ראשון:


סעיף ט[עריכה]

אפי' יש לו מעות:    פי' ואפי' תבעו בבקר ראשון דהא מתחלה מייאש נפשו שלא יתן לו עד יום השוק ואז לאו בר אעבור' לאו הוא וכנ"ל:

עד שיחשבו עמהן:    וכתב שם דאפי' תבעו בזמנו בדבר שודאי חייב לו בלא חשבון מ"מ לאו בר חיוב הוא כיון דלא הגיע זמן פרעונו עד שיחשבו והרי עדיין לא חשבו.


סעיף י[עריכה]

אא"כ תבעו כו':    הכי דרשו מדכתיב לא תלין אתך מדעתך לאפוקי כשלא תבעו דאז השהייה היא מדעתו דפועל:

או שתבעו כו' או שהמחהו כו':    דדרשינן אתך שיש לך אתך. אתך ולא כשהמחהו אצל חנוני.

ומ"מ אם רצה השכיר:    פי' ואפי' אם לא חזר החנוני מליתן לו מ"מ כיון שאין לו בידו כלום ולא נתחייב לו במעמד ג' ואם רצה החנוני יכול לחזור בו מ"ה גם הפועל יכול לחזור בו: