רמב"ם הלכות שכירות יא ו
<<
| משנה תורה לרמב"ם
• ספר משפטים
• הלכות שכירות
• פרק אחד עשר
• הלכה ו
| >>
מפרשים על הרמב"ם: כסף משנה • מגיד משנה
• משנה למלך • לחם משנה
רמב"ם
דפוס
כל שכיר ששכרו בעדים ותבעו בזמנו ואמר בעל הבית נתתי לך שכרך והשכיר אומר לא נטלתי כלום, תקנו חכמים שישבע השכיר בנקיטת חפץ ויטול כדין כל נשבע ונוטל, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו וזה השכיר נושא נפשו לזה. אפילו היה השכיר[1] קטן, השכיר נשבע ונוטל. שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר: לא היו דברים מעולם ולא שכרתיך, נאמן לומר: שכרתיך ונתתי לך שכרך, וישבע בעל הבית היסת שנתן או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר הטענות. היה לו עד אחד ששכרו, אינו מועיל לו כלום, וכן אם תבעו אחר זמנו, אף על פי ששכרו בעדים, המוציא מחבירו עליו הראייה, ואם לא הביא ראייה, ישבע בעל הבית היסת. הביא ראייה שתבעו כל זמנו, ה"ז נשבע ונוטל כל אותו היום של תביעה. כיצד? היה עושה עמו ביום שני עד הערב, זמנו כל ליל שלישי, וביום השלישי אינו נשבע ונוטל. ואם הביא עדים שהיה תובעו כל ליל שלישי ה"ז נשבע ונוטל כל יום שלישי, אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחבירו עליו הראייה. וכן אם הביא עדים שהיה תובעו והולך עד יום ה', ה"ז נשבע ונוטל כל יום ה':
מוגה
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.
מפרשי הרמב"ם
מבין פרשני הרמב"ם, ניתן למצוא בוויקיטקסט בינתיים רק את פירוש הכסף משנה על הרמב"ם בשלמותו, מחולק לפי פרקים ולא לפי ההלכות הבודדות של הרמב"ם.
יתר מפרשי הרמב"ם חסרים לנו בוויקיטקסט כרגע. אתם מוזמנים להעלות את החומר אם הוא קיים בידכם. ראו בקטגוריה:מפרשי הרמב"ם. תודה.
קישורים חיצוניים
הלכה זו עם נושאי כלים:
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
רמב"ם
דפוס
כל שכיר ששכרו בעדים ותבעו בזמנו ואמר בעל הבית נתתי לך שכרך והשכיר אומר לא נטלתי כלום, תקנו חכמים שישבע השכיר בנקיטת חפץ ויטול כדין כל נשבע ונוטל, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו וזה השכיר נושא נפשו לזה. אפילו היה השכיר[2] קטן, השכיר נשבע ונוטל. שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר: לא היו דברים מעולם ולא שכרתיך, נאמן לומר: שכרתיך ונתתי לך שכרך, וישבע בעל הבית היסת שנתן או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר הטענות. היה לו עד אחד ששכרו, אינו מועיל לו כלום, וכן אם תבעו אחר זמנו, אף על פי ששכרו בעדים, המוציא מחבירו עליו הראייה, ואם לא הביא ראייה, ישבע בעל הבית היסת. הביא ראייה שתבעו כל זמנו, ה"ז נשבע ונוטל כל אותו היום של תביעה. כיצד? היה עושה עמו ביום שני עד הערב, זמנו כל ליל שלישי, וביום השלישי אינו נשבע ונוטל. ואם הביא עדים שהיה תובעו כל ליל שלישי ה"ז נשבע ונוטל כל יום שלישי, אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחבירו עליו הראייה. וכן אם הביא עדים שהיה תובעו והולך עד יום ה', ה"ז נשבע ונוטל כל יום ה':
הערות
מפרשי הרמב"ם
כסף משנה
אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל. כתב ה"ה בהשגות א"א אין הדעת מסכמת על זה וכו' ונראין דברי רבינו שהרי בגמרא אמרו דלפי התקנה וכו'. ואני אומר שכל זה לפי נוסחתם בדברי רבינו ונוסחא דידן דגריס אפילו היה השוכר קטן עיקר שהיא מסכמת עם מ"ש בסוף פ"ה מהלכות טוען וכך היא נוסחת הטור בספרי רבינו אפילו אם השוכר קטן כדאיתא בסימן פ"ט:
הביא ראייה שתבעו כל זמנו וכו' הרי זה נשבע ונוטל כל יום ה'. דברי רבינו אינם מובנים לי שאם כוונתו לומר שכל שהוא מתמיד והולך בתביעתו לעולם הוא בחזקת שלא פרעו הל"ל ה"ז נשבע ונוטל עד יום ה' וכן לעולם ואם כוונתו לומר דדוקא כל יום ה' אבל מיום ה' ואילך לא אפילו אם הוא מתמיד בתביעתו זו מנין לו כי בגמרא לא נזכר חילוק זה והיותר נ"ל שכוונתו לומר דיום ה' לאו דוקא דה"ה לעולם וקיצר במובן: