ספר המצוות לאו רלז
<< · ספר המצוות · לאו · רלז · >>
הזהיר מהתעסק בהלוואת ריבית בין המלווה והלווה. לא להיות ערב לאחד מהם ולא להיות עד עליהם ולא לכתוב ביניהם שטר במה שהסכימו עליהם מעניין הריבית. והוא אמרו "לא תשימון עליו נשך" (שמות כב, כד). ולשון גמרא מציעא (דף עה:): ערב ועדים אינן עוברין אלא משום "לא תשימון". ושם התבאר שהסופר והעדים והערב גם כן עוברים. ושם התבאר גם כן שזה הלאו שהוא "לא תשימון", עם היותו בא על האמצעיים, רוצה לומר המתעסקים בעניין ההוא – הנה הוא כולל גם כן המלווה.
ולכן יהיה המלווה בריבית עובר בשישה לאוין: אחד מהם "לא תהיה לו כנושה" (שם), והשני "לא תתן לו בנשך" (ויקרא כה, לז), והשלישי "ובמרבית לא תתן אכלך" (שם), והרביעי "אל תקח מאתו" (שם כה, לו), החמישי "לא תשימון עליו נשך", השישי "ולפני עור לא תתן מכשול" (שם יט, יד).
ושם אמרו ואלו העוברים בלא תעשה: המלווה והלווה והערב והעדים. וחכמים אומרים אף הסופר. על "לא תתן לו" ו"אל תקח" ו"לא תהיה לו כנושה" ו"לא תשימון" ו"לפני עור לא תתן". ובגמרא (שם) אמר אביי מלוה עובר בכולן. לווה עובר ב"לא תשיך" ו"לפני עור לא תתן מכשול". ערב ועדים אינן עוברין אלא משום "לא תשימון".
והעובר על לאו זה, אם היה ריבית קצוצה, הנה נוציא אותה ממנו ונחזירה למי שנלקחה ממנו.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: rmbm/lo237