עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/166

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


ולכן כל התוספתות (שהוא פירוש להמשנה) וספרא וספרי (שהמה רמזי ההלכה בתורה) כולהו אליבא דר"ע, כי תלמידיו למדו שיטת ר"ע רבם.

והוא השתדל תמיד להעמיד דברי רבותיו הראשונים ולהסיר מהם כל סיגים שנפלו במשך הזמן ע"י תלמידים שאינם מובהקין כשבת יז. כשאמר ר"ט אקפח את בני שזו הלכה מקופחת ששמע השומע וטעה, א"ל ר"ע אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימים. ובקידושין סו:, זבחים יג., פ"א ס"הא, ספרי בהעלתך-לז א"ל ר"ט כל הפורש ממך כפורש מן החיים, אני שמעתי ואין לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה.

והאמת היה נר לרגלו שכ"מ שמצא שטעו גם הראשונים בא הוא ולימד האמת כשבת סד: זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול - עד שבא ר"ע ולימד וכו'.

וכן מצינו הלשון עד שבא ר"ע ולימד מע"ש פ"ה ס"ח, ר"ה יז:, נדרים כז., ב"מ סב., תוספתא פסחים פ"א, מו"ק פ"ב.

ולכן כשנכנס לפרדס הזהיר לבן עזאי ובן זומא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום דובר שקרים לא יכון נגד עיני, והמה שלא נזהרו נפגעו, אבל ר"ע יצא בשלום כחגיגה יד:, ושם טו: אמרו שגם אותו בקשו מלא"הש לדוחפו א"ל הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי, וזה אך יען שהאמת היה נר לרגליו.

ואליו נתייחס ספר אותיות דר"ע וספר יצירה.

וכשנתברך מה' בעושר וכבוד וגדולה לא גבה לבו אך היה מזכיר תמיד ימי עניו ומרודו והימים שהיה ע"ה כשאבות דר"נ פכ"א מעשה בר"ע שהיה יושב ושונה לתלמידיו ונזכר מה שעשה בילדותו אמר מודה אני - ששמת חלקי מיושבי ב"המד.

ומיום שהתחיל ללמוד לא פסק פומיה מגרסא כפסחים קט. שאמרו מימיו של ר"ע לא אמר הגיע עת לעמוד חוץ מע"פ וערב יהו"כפ.

ובשמחות פ"ח יסופר שבנו היקר ר' שמעון היה מוטה למות ואעפ"כ לא ביטל ר"ע ת"ת עד שבאו וא"ל שהוא מת. וזה שאמר קידושין מ: תלמוד תורה גדול שמביא לידי מעשה.

וכן עשה הוא שקבל על עצמו להיות גבאי עניים כירושלמי פאה פ"ח ה"ו, ר"ע בעון ממניתיה פרנס (עניים) אמר נמלך גו ביתי (כי ידע שרעיתו הצדקת תעזור לו בזה) הלכו בתריה שמעו שא"ל שיקבל הפרנסות ע"מ שאפילו יקללוהו ויבזוהו.

וכן היה כי היה באמת גבאי עניים כמפורש מע"ש פ"ה מ"ט שר"ג נתן לו המעשר עני, וכן קידושין כז. שאמרו שר"ע יד עניים הוא.

מן הגאוה התרחק עד קצה האחרון ואמר אבות דר"נ פי"א כל המתגאה על ד"ת דומה לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה.

והשכיל מכל מלמדיו. להעביר על מדותיו למד מר' נחוניא הגדול כאשר יסופר מגילה כח. ששאלו ר"ע במה הארכת ימים אתו גווזי וקא מחי ליה סליק יתיב ארישא דדיקלא א"ל רבי! אם נאמר כבש למה נאמר אחד, א"ל צורבא מרבחן הוא שבקוהו, - אמר לו מימי לא קבלתי מתנות ולא עמדתי על מדותי וכו', וזה שיסופר תענית כה: מעשה בד"ר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא נענה, ירד ר"ע ואמר אבינו מלכנו - וירדו גשמים - ויצתה ב"ק ואמר לא מפני שזה גדול מזה