ירושלמי ברכות ז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת ברכות · פרק ז · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


משנה[עריכה]

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן עד כמה מזמנין עד כזית. רבי יהודה אומר עד כביצה:

גמרא[עריכה]

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני אין מדקדקין בקטן א"ר יוסי קיימא רבי סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו ספק. ספק עושין אותו ודאי ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מזמנין מסוימין אלא אפי' קטן ביניהן ר' ברכיה א"ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמה דברים אמורים תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומר אף הכא עושין אותו סניף לשלשה. מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן. א"ל והא אינו כל שכן תמן על ידי שהן אומרים את השם עושין אותו סניף. וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף. תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף מאימתי עושין אותו סניף. רבי אבינא אמר איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר שיהא יודע למי הוא מברך. א"ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. שמואל בר שילת בעא קומי רב ואית דאמרין בעין קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמר לון מזמנין. שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק אמר לון מזמנין. רבי אבינא בעי מחצה למחצה מהו. א"ר זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינך לא שאלתיה. רבי ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך מחלפה שיטתיה דר' ירמיה תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר"ש בן שטח מאה וחמשים מצא להן פתח ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא א"ל אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים אזל לישנא בישא ומר ליה לא יהב מן דידיה כלום. שמע ינאי מלכא וכעס דחל שמעון בן שטח וערק. בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא אמרין. ליה שלח ואייתיתיה. שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא. א"ל למה אפליית בי א"ל לא אפליית בך את מממונך ואנא מן אורייתי. דכתיב (קהלת, ז) כי בצל החכמה בצל הכסף אמר ליה ולמה ערקת. א"ל שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא (ישעיה, כו) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. וקרא עלוי (קהלת, ז) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. א"ל ולמה יתבת בין מלכא למלכתא א"ל בסיפרי דבן סירא כתיב סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר הבו ליה כסא דליבריך נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו א"ל עד כדון את בקשיותך. א"ל ומה נאמר על המזון שלא אכלנו אמר הבון ליה דליכול יהבו ליה ואכל ומר נברך על המזון שאכלנו. א"ר יוחנן חולקין על ר"ש בן שטח רבי ירמיה אמר על הראשונה ר' אבא אמר על השנייה מחלפה שיטתיה דר' ירמיה התם צריכה ליה וכה פשיטא ליה הן דצריכה ליה כרבנן הן דפשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל. תני עלה היסב ואכל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמים רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן. והתני שנים פת ואחד ירק מזמנין מתניתה כרשב"ג: