ר' חוצפית המתורגמן
הוא היה המתורגמן בסנהדרי יבנה תחת נשיאות רבן גמליאל, כאשר יסופר בבכורות לו. במעשה דר' צדוק שרננו כל העם וא"ל עמוד. וכן בברכות כז: כשהורידו את ר"ג מנשיאותו א"ל עמוד.
ובירושלמי שם פ"ד סה"א הלשון שא"ל הפטר את העם.
ונזכר במשנה שביעית פ"י מ"ו בשם סתם ר' חוצפית אומר כותבין לאדם על נכסי אשתו וכו'. ובתוספתא כלים ב"ב פ"ב שר' חוצפית ור' ישבב ור' חלפתא ור' יוחנן בן נורי ישבו חרש בציפורי אצל ראב"ע.
והיה מהרוגי מלכות כמפורש איכה רבתי פ"ב פ' בלע. ומדרש תהלים פ"ט־יג. והיה אז בן ק"ל שנה כדמובא במדרש אלה אזכרה הנדפס בבהמ"ד חדר ב'. ולא ניתן לקבורה כמפורש קידושין לט. וסוף חולין שאלישע־אחר ראה לישנא דחוצפית המתורגמן דהוה גריר ליה ד"א אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? וכן מובא בתוס' בכורות לו. שהיה מהרוגי מלכות.
ובאור זרוע ה' בכורות כתב שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל.
חורני או חורנית
ר' יוחנן בן החורני סוכה פ"ב מ"ז, ובעירובין יג: גרס בן החורנית.
חזקיה
הוא היה בנו השני דר' חייא ואשתו יהודית כמפורש יבמות סה: שילדה לר"ח תאומים יהודה וחזקיה, ופזי וטוי אחיותיהם, אך יהודה וחזקיה לא נולדו בשעה אחת כי אם אחד נולד לתחילת ז' חדשים והשני נשתהה עד לסוף ט' חדשים, וכן הוא מפורש בנדה כז. דא"ר אבין בר רב אדא א"ר מנחם איש כפר שערים מעשה ונשתהה הולד ג' חדשים והרי הם יושבין לפנינו יהודה וחזקיה בני ר' חייא, ובל"ס בלא ספק היה יהודה הבכור מדקרי להו בכל הש"ס מקודם יהודה ואח"כ חזקיה וכן מפורש מו"ק כה. שיהודה מונח אצל אביו מימין וחזקיהו משמאל.
מקום לידתו בל"ס הוא עיר כפרי בבבל מקום ר' חייא. כי כשעלו עם אביהם לא"י היו כבר גדולי הדור כעדות ר"ל בסוכה כ. דאר"ל הריני כפרת ר"ח ובניו – חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו וייסדוה, כחולין פו. משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזוועות ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנן ונתנו חכמים עינים בר"ח ובניו. וכן הוא בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה.
והגאון שי"ר בספרו ערך מלין ערך אמורא צד 120יאמר שנולדו בא"י ומא"י הרחוקה מבבך מצא הסיפור (שנולד ג' חדשים אחר אחיו) קן לה. ושרי ליה מרא הלא מפורש שנולדו בבבל וכשבאו לא"י היו כבר גדולי הדור, אבל היו עוד עולי ימים, וכשבאו לפני רבי קבלם בחיבה יתירה, ור' חייא ובניו אכלו על שלחן רבי כמפורש סנהדרין לח. יהודה וחזקיה הוו יתבי בסעודתא קמיה רבי ולא אמרי ולא מידי א"ל (רבי) אגברו חמרא "אדררקי" כי היכי דלימרו מלתא, כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל ריש נלותא שכבל ונשיא שבא"י, אמר להם רבי, בני קוצים אתם מטילין לי בעיני? א"ל ר' חייא, רבי, אל ירע בעיניך – נכנס יין יצא סוד. ומזה אנו רואים אהבת רבי לר"ח ובניו.
ורבי ראה היטב את גדולתו כב"מ פה: שאליהו גילה לרבי שר"ח ובניו המה דוגמת האבות והוריד רבי לר"ח ובניו להתפלל, אך הם מאסו מלהשתמש בכתרה של תורה, וכמו אביהן ר' חייא שהיה סוחר במשי וכיתנא כן בניו היה להם
