ירושלמי בבא קמא א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת בבא קמא · פרק א · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנה[עריכה]

ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ

הלכה א גמרא[עריכה]

השור זה הקרן דכתיב וכי יגף שור איש את שור רעהו וגו' עד כדון בתם במועד מניין או נודע כי שור נגח הוא וגו' הבור כי יפתח איש בור וגו' בעל הבור ישלם וגו' המבעה כי יבער איש שדה או כרם משלחי רגל השור והחמור וכתיב הסר משובתו והיה לבער זה השן פרוץ גדירו והיה למרמס זה הרגל וההבער דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים וגו' אנן תנינן ארבעה אבות נזיקין ותני ר' חייא י"ג נזק צער ריפוי שבת ובושת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמור מעתה מה דתנינן אנן להכשר נזקין מה דתני ר' חייא בין להכשר נזקין בין לניזקי גופו ר' חגיי שאל היך תנינן ארבעה אבות נזיקין אם הכל אמור בשור אחד ניתני שלשה ואם הכל אמור בשור שלשה ניתני חמשה אלא כמה דאשתעי קרייא אישתעיית מתניתא תולדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה דחייה ר' יצחק מקשי נגיפה נגיחה עיקר הן ואת עביד לון תולדות אלא מתחיל בעיקר ומסיים בתולדות תולדות הבור כל פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין ר' תני הניח גחלת ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש תולדות הרגל תני בהמה שנכנסה לרשות היחיד והזיקה בין בידה בין ברגלה בין בקרנה בין בעול שעליה בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא מושכת משלם נזק שלם והמזיק בכרמלי' משלם נזק שלם תולדות השן הוון בעיין מימר פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שליקלק את השמן וחזיר שאכלה בשר כולהון תולדות השן אינון אמר ר' יצחק כולהון עיקר שן אינון והא תאני תולדות השן כשדרסה על גבי נוד מלא שמן ובסיכה גופה נהנה כמה דתימר תמן השן אוכלת והגוף נהנה אוף הכא נהנה גופה רבי ירמיה בעי היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו א"ר יוסי מה אם המניח גחלת לרשות הרבים עד מקום שהיא מתהלכת היא מזקת מאי כדון א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים כמה דתימר תמן האש נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו אוף הכא אדם נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' לוי בור מלא מים ונפל שמה גדי קטן ונכנסו מים דרך אזניו ונתחלחל כולו וכא נתחלחל כולו ר' ירמיה בעי היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו שינוי הוא דרכה לכן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אם לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור מה אם הבור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב לשלם שור שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן או מה הבור משלם נזק שלם אף השור משלם נזק שלם או מה השור משלם חצי נזק אף בור משלם חצי נזק אילו לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור או אילו לא נאמר בור הייתי למד בור מן השור ולמה תנינתה הכא דאית ליה מילין סגין כן לא הרי מושב כהרי משכב ולא הרי משכב כהרי מושב ניחא לא הרי מושב כהרי משכב אם מושב בטפח יטמא יטמא משכב בד' טפחים מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח ואילו לא נאמר משכב הייתי למד משכב מן המושב אילו לא נאמר מושב הייתי למד מושב מן המשכב ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן לא פרשה נירות כהרי פרשת שילוח טמאין ולא פרשת שילוח טמאין כהרי פ' נירות אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות ולמה תנייתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות אף כל שהוא בצו מיד ולדורות א"ר לא צריך הוא שיאמר לכל אחד ואחד והשור מלמד שהבעלין מיטפלין בנביל' דכתיב והמת יהיה לו וכתיב בבור והמת יהיה לותני רבי ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין יצא אדם שאין לו הנייה במותו והאש מלמדת על כולן שהוא חייב על האונסין

פיסקא וכשהזיק חב המזיק וכו' א"ר יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אע"פ שחזר ונעשה נזק חייב דכתיב ומכה בהמה ישלמנה <ישלם פחתה> א"ר חנינא מכה בהמה ישלמנה ישלם פחתה בר פדייה אמר אם טרף יטרף יביאהו עד מקום הטריפה לא ישלם א"ר נסא צורכה להדא דרבי חנינא וצורכה להדא דבר פדייה אילו איתאמרת דר' חנינא ולא איתאמרת דבר פדייה הייתי אומר להכשר נזקיה לא ישלם כלום לנזקי גופה ישלם פחתה הוי צורך הוא שיאמר דבר פדייה או אילו איתאמרת דבר פדיי' ולא איתאמרת דר' חנינא הייתי אומר להכשר נזקיה ישלם פחתה לניזקי גופה ישלם את הכל הוי צורך שיאמר דר' חנינא וצורך שיאמר דר' פדייה רב יהודה בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל <אין> שמין ואבא מודה לי ומאן הוא אבא רב או אבא בר אבוה א"ר חסדא נעשה עיקר טפילה אתא רב יהודה בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקים והשומרים כנזקי' הם רב יהודה שלח שאל לר' לעזר האנס והגנב והגזלן מהו לשום להן א"ל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ומניין שאין שמין להן אמר רבה בר ממל חיים שנים ישלם חיים ולא מתים עד כדון גניבה גזילה מניין א"ר אבין והשיב את הגזילה כאשר גזל