משנה סנהדרין יא ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק יא · משנה ד | >>

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ^טז ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים, ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, שנאמר (דברים יז, יג) "וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד", דברי רבי עקיבא.

רבי יהודה אומר, אין מענין ^יט את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות, איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ,

לֹא בְּבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ,

וְלֹא בְּבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה;

אֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם,

וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל,

וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָּרֶגֶל,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, יג): "וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד";

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ שֶׁל זֶה,

אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד,

וְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין שְׁלוּחִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת:

אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אין ממיתין אותו -

לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין שביבנה,

אלא - מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים,

ומשמרין אותו - עד הרגל,

וממיתין אותו - ברגל,

שנאמר: "וכל העם ישמעו וייראו" (דברים יז יג) - דברי רבי עקיבה.

רבי יהודה אומר: אין מענין דינו של זה,

אלא - ממיתין אותו מיד,

וכותבין, ושולחין לכל המקומות,

איש פלוני בן איש פלוני, נתחייב מיתה בבית דין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מבואר הוא שאין ממיתין ולא דנין אלא בעדים והתראה, לפי שאין בכל מחויבי מיתות או כרת מי שאינו צריך התראה אלא מסית ועדים זוממין. לפי שמציאות דין מסית אי אפשר בו התראה כמו שנתבאר בפרק שביעי, וכן עדים זוממין אילו התרינו בהם במה שהם מעידים היה נעדר מציאות דין זה, והתורה המציאו ודן בו.

והלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ולא בב"ד שביבנה - שאלו לב"ד שבלשכת הגזית ואמרו לו, וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ואח"כ הורה כבתחלה, אין ממיתין אותו ביבנה ^יז. אע"פ שסנהדרי גדולה שם, ואע"פ שעדיין הבית קיים, כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבת במקומה ^יח בלשכת הגזית:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אין ממיתין אותו לא בב"ד שבעירו. אבל דנין אותו בב"ד שבעירו כמ"ש במשנה ה' פ"ק. ופירש"י שם בגמרא דף ט"ז דכי כתיב וקמת ועלית. בהוראה כתיב שבאין לשאול מה יורו וחוזר לעירו. ואם הורה לעשות כבתחלה נדון כשאר המומתין בכ"ג. ע"כ:

ולא בב"ד שביבנה. כתב הר"ב כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבת במקומה דתניא [דף פ"ז] אל המקום מלמד שהמקום גורם:

ולא בב"ד שביבנה. אלא מעלין וכו'. פירש הר"ב שאלו לב"ד שבלשכת הגזית וכו' ושהה וכו' עד שגלתה וכו' וכפירש"י וצריך לפרש אלא מעלין וכו' כשהב"ד חוזר. והתוספות הקשו קושיות רבות והעלו דדוקא כשנגמר דינו קודם שגלתה דלאחר שגלתה בטלה ד"נ. ע"כ. ולי היה נראה לומר דאלא מעלין אינו חוזר על ולא בב"ד שביבנה. אלא על לא בב"ד שבעירו בלבד:

רבי יהודה אומר אין מענין וכו'. בברייתא בגמרא א"ל ר"י וכי נאמר יראו וייראו. והלא לא נאמר אלא ישמעו ויראו. למה מענין וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טז) (על המשנה) אין ממיתין כו'. אבל דנין אותו בבית דין שבעירו. גמרא ועיין פרק קמא מ"ה:

(יז) (על הברטנורא) רש"י. וצריך לפרש אלא מעלין כו'. כשהבית דין חוזר והתוספות הקשו והעלו דדוקא כשנגמר דינו קודם שגלתה דלאחר שגלתה בטלה דיני נפשות. ולי נראה דאלא מעלין אינו חוזר אלא על בית דין שבעירו:

(יח) (על הברטנורא) דתניא, אל המקום, מלמד שהמקום גורם:

(יט) (על המשנה) ר' יהודה אומר כו'. בגמרא, אמר לו ר"י וכי נאמר יראו וייראו. והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו, למה מענין וכו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אין ממיתין אותו לא בב"ד שבעירו: אבל דנין אותו בב"ד שבעירו כמ"ש במשנה ה' פ"ק. ומה שפי' רעז"ל אם שאלו לב"ד שבלשכת הגזית ואמרו לו וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ואח"כ הורה כבתחלה וכו' הוא פי' רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל דסוף סוף כשממתינין עד הרגל היאך ממיתין הא כיון דגלתה סנהדרין אין דנין דיני נפשות כדאמרינן בפ' היו בודקין וכי תימא דברגל חוזרים ב"ד הגדול ויושבים בלשכת הגזית אף לאחר שגלו ואז דנין אותו חדא דא"כ משכחת ליה לריב"ז דהוה בסנהדרין ובפ' היו בודקין לא משמע הכי ועוד מאי ענוי יש הא אין שייך ענוי הדין אלא כשמשהין אותו אחר גמר דינו כדמוכח וכו' ופי' ר"ת דמיירי כשנגמר דינו קודם שגלתה סנהדרין ע"כ:

שנאמר וכל העם ישמעו: צריך להשמיע מיתתו לרבים שלא יעשה אדם עוד כן:

וכותבין ושולחין: בברייתא דבגמרא אמר להם ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו:

איש פלוני: בן איש פלוני נתחייב מיתה בב"ד כך צ"ל. וביד פי"ב דהלכות סנהדרין סי' ד' וספ"ג דהלכות ממרים. והקשה הרב ר' אליה מזרחי ז"ל בפרשה שופטים וא"ת מ"ש הכא גבי זקן ממרא דפי' רש"י מכאן שממתינים עד הרגל כר' עקיבא ומ"ש גבי בן סורר ומורה דפי' רש"י ז"ל וכל ישראל ישמעו וייראו מכאן שצריך הכרזה בב"ד פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה ר' יהודה. וי"ל שגם ר' עקיבא מודה שצריך הכרזה דאל"כ מה הועילו חכמים המתנה זו שממתינים אותו עד הרגל אם לא יכריזו בב"ד להודיע ענייניו לעם אבל המחלוקת שבינו ובין ר' יהודה אינה אלא בהמתנה שר' עקיבא אומר שצריך להמתין עד הרגל ור' יהודה אומר אין מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבים ושולחים בכל מקום שהרי הרמב"ם שפסק לגבי זקן ממרא כר' עקיבא שממתינין אותו עד הרגל כתב אח"כ וד' צריכין הכרזה שהרי בכולן נאמר וכל ישראל והאחד מהן זקן ממרא:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו: אבל נידן שם:

ולא בבית דין שביבנה: אף ששם ישבו הסנהדרי גדולה קודם וסמוך לחורבן [כר"ה ל"א ב']:

וממיתין אותו ברגל: נ"ל דלאו ממש ברגל, דהרי דיני נפשות אין דוחין שבת ויו"ט [יבמות ד"ז א']. רק ר"ל שיחנקוהו בחול המועד, כדי שיתפרסם העניין לכל ישראל שעלו לרגל:

איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין: קיצר התנא דצ"ל על שהורה נגד הסנהדרין:

בועז

[עריכה]