תפארת ישראל על סנהדרין יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על סנהדרין · יא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

וזקן ממרא על פי בית דין:    הוא חכם גדול מחכמי ישראל, וצדיק גמור, רק שהורה דבר כמפורש בפרקן נגד פסק של סנהדרי גדולה [עי' רמב"ם פ"ג מממרים ]:

ונביא השקר:    תמוה בזה דברי תרגום יונתן ב"ע [דברים י"ח פ"כ], שכתב שמיתתו בסייף, והוא נגד משנה ערוכה כאן:

והבא על אשת איש:    דבכולן נאמר בתורה מיתה סתם, והוא חנק:

ובועלה:    אעפ"י שבאין לחייבה שריפה, נדונין בחנק, כמיתה שרצו לחייב להבועל, מדמעטינהו קרא משריפה. והשתא מפרש תנא לכולהו:

והמכה לאחר מיתה פטור:    דאין חבורה לאחר מיתה:

וישתמש בו:    בשוה פרוטה, ולת"ק אפילו בפחות מש"פ:

הגונב את בנו:    ורק קטן:

משנה ב[עריכה]

שלשה בתי דינין היו שם:    בירושלים:

אחד יושב על פתח הר הבית:    מבפנים לשער מזרח של חומת הר הבית:

ואחד יושב על פתח העזרה:    מבפנים לשער מזרח של עזרת נשים:

ואחד יושב בלשכת הגזית:    שבנויה בעזרת [ישראל] (כהנים), חציה בקודש וחציה בחול:

באים:    זקן זה שהורה בעירו, וב"ד שבעירו שנחלקו עליו, צריכים לבוא וכו':

כך לימדתי וכך לימדו חבירי:    דרשתי ר"ל שדרש הדין בי"ג מדות מסברא דנפשיה, ולמדתי ר"ל כך למדתי וקבלתי מרבותי. ואי גרסינן לימדתי, ר"ל כך הוריתי לעם:

אם שמעו:    ר"ל אם הב"ד שבהר הבית שמעו וקבלו איך הוא הדין מרבותיהם. אז אומרים להן כפי מה ששמעו, דאין רשאין לומר דבר מסברא, רק הב"ד הגדול [ולרמב"ם דעת אחרת בזה]:

ואם לאו אלו ואלו:    החולקים, והסנהדרי קטנה המסופקין:

באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית:    שהכל מחוייבין לעשות כהוראתן. ולא הלכו מיד אליהן. לבלי להטריחם, שהרי עליהן מוטל כל הנהגת ישראל, ואולי ישמעו לראשונים:

חייב:    חנק, אף שמקובל מרבותיו כהוראתו:

פטור:    דאינו חייב עד שיהא מומחה בהוראה:

נמצא חומרו קולו:    ר"ל נמצא שחומר חטאו, דהיינו כשהורה אותו שלא הגיע להוראה, מקיל עי"ז חומר עונשו, שפטור ממיתה:

משנה ג[עריכה]

חומר בדברי סופרים:    ר"ל מצוה שבתורה שאינו מפורש בתורה אלא שקבלנו כך פי' המצוה מפי הסופרים. [ומכאן מוכח כהרמב"ם ריש אישות דכל שאינו מפורש בתורה להדיא, ד"ס קרי ליה. ונקנט ה' טוטפות לרבותא דאע"ג דרק ב' פעמים כ' בתורה וקשרתם, אפ"ה לא הוה כמו לעבור, וכ"ש מילי אחרינא שנלמד מד"ס בא' מי"ג מדות, אבל באמר ג' טוטפת הו"ל לעבור על ד"ת [ועי' כתובות צ"ט ס'] דקיי"ל מוסיף על דבריו הוה:

מבדברי תורה:    דין שמפורש בתורה:

האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה:    שהורה שהוא מצוה, ואמר שאפ"ה פטור ממנה:

פטור:    דאין זו הוראה, זיל קרי בי רב הוא. אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה, מין הוא, וכל הקודם להרגו זכה:

משנה ד[עריכה]

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו:    אבל נידן שם:

ולא בבית דין שביבנה:    אף ששם ישבו הסנהדרי גדולה קודם וסמוך לחורבן [כר"ה ל"א ב']:

וממיתין אותו ברגל:    נ"ל דלאו ממש ברגל, דהרי דיני נפשות אין דוחין שבת ויו"ט [יבמות ד"ז א']. רק ר"ל שיחנקוהו בחול המועד, כדי שיתפרסם העניין לכל ישראל שעלו לרגל:

איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין:    קיצר התנא דצ"ל על שהורה נגד הסנהדרין:

משנה ה[עריכה]

המתנבא על מה שלא שמע:    דבר שלא נאמר כלל לשום נביא:

ומה שלא נאמר לו:    רק לנביא אחר:

אבל הכובש את נבואתו:    שנצטווה מהקב"ה להתנבאות ולא רצה:

והמוותר על דברי נביא:    שמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע"י הנביא:

משנה ו[עריכה]

ולטהר את הטהור:    ג"כ בחנק הם:

שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה:    כפי שרצו לחייב לאותו שהעידו עליו:

חוץ מזוממי בת כהן ובועלה:    ר"ל דוקא כשהעידו עליה לבד, כגון שברח או מת הבועל, או שהוא קטן, או שאין מכירין להבועל, אז נדונין בשריפה כפי שרצו לחייב, אבל כשהעידו עליה ועליו, והוזמו, דינן בחנק. ולתוס' בכל גוונא דינן בחנק. והא דנקט ובועלה, או או קתני. ור"ל בכל גוונא דינן שוה:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]