ראש השנה לה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כי סליק רבי אבא מימי אפירשה מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ והלכה מכלל דפליגי בברכות דכל השנה איני והאמר ר' חנה ציפוראה א"ר יוחנן הלכה כרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ אלא אמר רב נחמן בר יצחק מאן מודים רבי מאיר והלכה מכלל דפליגי רבנן דתניא ברכות של ר"ה ושל יוה"כ שליח צבור מוציא הרבים ידי חובתן דברי ר"מ וחכ"א כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי והאמר רב חננאל אמר רב בכיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך אלא משום דאוושי ברכות גופא אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך סבור מינה הני מילי ביחיד אבל בצבור לא אתמר אמר ר' יהושע בן לוי אחד יחיד אחד צבור כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך אמר ר"א לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל אמר רבי אבא גמסתברא מילתיה דר' אלעזר בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל דכל השנה לא איני והא רב יהודה מסדר צלותיה ומצלי שאני רב יהודה כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי כפרקים דמי אמר רב אחא בר עוירא אמר רבי שמעון חסידא פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות ולא מיבעיא הני דקיימי הכא אדרבה הני אניסי הני לא אניסי דתני אבא בריה דרב בנימין בר חייא דעם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה אלא כי אתא רבין אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי שמעון חסידא הלא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות מ"ט משום דאניסי במלאכה אבל בעיר לא:
רש"י
[עריכה]
כי סליק רבי אבא מימי - שהפליג בספינה לים וחזר:
בברכות של ר"ה - לקמן מפרש מ"ש הני:
מאן מודים - לו בברכות של ר"ה ויוה"כ ר"מ:
והלכה מכלל דפליגי - דקאמר ר' יוחנן הלכה כרבן [גמליאל] בהך דמשמע מכלל דעמדו במחלוקתן:
רבנן - שאר החכמים חוץ מר"מ:
אילימא משום דנפישי קראי - דאיכא דמוספי ר"ה ור"ח ומלכיות וזכרונות ושופרות:
כיון שאמר ובתורתך כתוב - כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך:
אין צריך - לומר מקראות המוספין:
אלא משום דאוושי - שהרי כאן תשע וארוכות ומטעות דאין הכל בקיאין בהן ורבותי מפרשין להא דרב חננאל במלכיות וזכרונות ושופרות וקשיא לי הא דלא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי דתנן (לעיל דף לב.) אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו':
ושל פרקים - מועדות:
מתלתין לתלתין - שהיה מחזר תלמודו כל שלשים יום:
פוטר היה כו' - שש"צ מוציאם:
אינן בכלל ברכה - ואע"פ שעם שבשדות בכלל ברכה הני דמצו למיתי קמי כהנים ויפנו כהנים אליהם ויברכום והם לא באו אינן בכלל ברכה:
אבל דעיר לא - משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפלתן:
תוספות
[עריכה]
אילימא משום דנפישי. פירש בקונטרס דאיכא דמוספי ר"ח וראש השנה ומלכיות וזכרונות ושופרות כיון שאמר. ובתורתך כתוב לאמר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך אין צריך לומר מקראות המוספין ובשם רבותיו פירש להא דרב חננאל במלכיות זכרונות ושופרות וקשה הא דלא כרבנן ודלא כר' יוחנן בן נורי דתנן (לעיל לב.) אין פוחתין מעשרה מלכיות כו' ור"ת פירש דאפסוקי דמלכיות זכרונות ושופרות קאי והיכא דהתחיל פליגי דלא יפחות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל יכול לפטור עצמו לגמרי ע"י בתורתך כתוב לאמר אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם שהם במקום הקרבנות אבל מוסף דר"ח אין צריך להזכיר בר"ה אלא שדי לו במה שאמר מלבד עולת החדש ומנחתה שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]סו א מיי' פ"ח מהל' תפלה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ד סעיף א' וטור א"ח סי' תקצא:
סז ב מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תקצ"א סעיף ד' בהג"ה:
סח ג מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' ק':
סט ד מיי' פט"ו מהל' נשיאות כפים הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף כ"ד:
ראשונים נוספים
(רבא) [ר' אבא] ב"ר זימנא בשם רבי זעירא אפילו אחת אין בידו למה רישא גביה סיפא מצטרף וסיפא גביה רישא מצטרף לא רישא אית לה סיפא ולא סיפא אית לה רישא. והא דוקיא כתרוע' הוא דמשכחת לה בג' שברים אבל בתרועה לא משכחת לה. מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע כו'. רב פפא בר שמואל קם צלויי אמר לשמעיה (בי) [כי] נחירנא לך תקע לי ולית הלכתא כוותיה. אלא כי הא דתניא כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות בד"א בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר ולא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו ומצוה בתוקעין שהיא מן התורה יותר מן המברכין. כיצד היו לפניו ב' עיירות באחת ודאי מברכין כלומר יש להן שם חזן ומתפללין בודאי ובאחרת יתכן שיתקעו והוא דבר ספק הולך למקום שתוקעין ואע"פ שהוא ספק שהיא מצוה מן התורה. כשם שהש"ץ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב. ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים י"ח. תניא אמרו לו (לר') [לר"ג] לדבריך כו'.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מודים חכמים לר"ג. ורב הונא ציפוראה אמר ר' יוחנן הלכתא כר"ג ואקשינן אי מודו ליה לר"ג למה ליה לר' יוחנן למימר הלכתא כוותיה. לא אמרינן הלכתא אלא היכא דאיכא פלוגתא. ופריק רב נחמן בר יצחק מאן מודי ליה לר"ג ר' מאיר וחכמים חולקין על זה ועל זה דת"ר ברכות של ר"ה ויוה"כ בלבד. אבל בכל השנה אין הלכה כר"ג ומאי שינה ר"ה ויוה"כ מן השנה כולה. אי לימא משום דנפישי בהו קראי והן עשר מלכיות י' זכרונות ועשר שופרות והאמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך להזכיר הפסוקין אלא משום דאוושי ברכות כלומר בכל שבת ומועד מתפללין שבע ובאלו מתפללין תשע כו'.
אמר ר' אלעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל. וא"ר אבא מסתברא בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל של כל השנה כולה לא וכן סוגיא דשמעתא אמר רב אחא בר רב עוירא אמר ר' שמעון חסידא פוטר היה רבן גמליאל אפי' עם שבשדות כו' ואסיקנא אלא כי אתא רבין אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' שמעון חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבכנסת ושומעין מש"ץ והעם שבשדות והן אנוסין שאינן יכולין לבא אבל הני דשכיחי בעיר ולא אתו לא פטר להו ר"ג:
ירושלמי רג"א ש"ץ מוציא את הרבים י"ח ר' חונא רבה דצפורין בשם ר' יוחנן הלכתא כר"ג באלין תקיעתא והוא שישנו שם מראש התפלה:
הדרן עלך י"ט של ר"ה.
סליקו פירושי רבינו חננאל ממסכת ראש השנה. תהלה לשוכן מעונה:
פי' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן יומאי עירבוביא דשטן קל מערבביה אלא כתב בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. כי שמע שטן קל שופרא זמנא חדא בהיל ולא בהיל וכי תניין ליה אמר וודיי ההוא שופרא דתקיע בשופר גדול מטא זמניה למתבלע ומרתיע ומתערבב ולית ליה פניי למעבד קטיגוריא ומכאן אנו למדין דבעינן תלתין בעמידה כמו תלתין בישיבה והלין דמחמרין ועבדין תלתין כד יתבי ותלתין בלחש ותלתין על הסדר. בירושלמי כתב מאה פעיות פעתה אמיה דסיסרא ואלין עשר (או) אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועייא דיחידאה מתבעי למהוי עשרה תשר"ת תש"ת תר"ת והן מאה:
מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי והאמר ר' חננאל כו'. רש"י ז"ל מפרש דמפסוקי מוספין קאמרו לא דאיק לי דמאי קושי' מקראי דמוספין הא איכא כמה קראי דמלכיות זכרונות ושופרות דהוו להו ל' ואפי' בדיעבד לרבי יוחנן בן נורי הוו להו תשע והיכי קס"ד דמשום קראי דמוספין קאמר ושבקי הני דנפישי ועוד דהו"ל לתרוצי אלא משום קראי דמלכיות זכרונות ושופרות ולא לימא משום דאוושי ברכות דמשמע קראי ליכא אלא ברכות הוא דאוושי בעצמן מפני שהן תשע ועוד מדאמרי' אילימא משום דנפישי קראי והאמר רב חננאל כו' משמע דלרב חננאל לית בהו קראי כלל. ואני תמיה עוד מאן הזכיר במוסף שיזכיר פסוקים כלל ואפי' לכתחלה אלא אומר מוסף יום פלוני נעשה לפניך ובירוש' בפ' תפלת השחר אפי' אמר ונעשה לפניך חובותינו כתמידי יום וכקרבן מוסף יצא. ואפשר שחייב להזכיר המוספין עצמן לכתחלה שיזכירם בפרטין כך וכך פרים כך וכך אילים ואתא רב חננאל ואמר שדי לומר ובתורתך כתוב לאמר ובירושלמי כקרבן מוסף הכתוב בתורה קאמר.
ומ"מ עיקר הפי' כמו שקבל רש"י ז"ל עצמו מרבותיו שהיו מפרשין דמפסוקי מלכיות זכרונות ושופרו' קאמרי' כלומר בין הני ובין הני כל מקום שצריך להזכיר אומר כמ"ש בתורתך ועולה לו במקום הזכרה או פסוק של תורה ואתא שמעתין כר"י בן נורי דאמר אם אמר שלש מכולם יצא לפיכך אם אמר נוסח ברכותינו כשהגיע ויקבלו כולם את עול מלכותך אמר ובתורתך כתוב לאמר וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב על ידי עבדיך הנביאים יצא כאלו הזכיר ג' פסוקי מלכיות והכי אקשי מעיקרא למה מוציאן ש"צ מוטב שיתפללו הם עצמן ויזכירו שלש מכולם כדברי ר"י בן נורי ולא יאמרו הפסוקים עצמן אלא ככתוב כדברי רב חננאל דאמר כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ להזכיר פסוק עצמו. וכן פי' ר"ח בפירושיו ור"ש בעל הלכות ראשונות ורבינו יצחק ז"ל:
לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות. פרש"י ז"ל אבל דעיר לא משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפלתן. לראה שהוא מפרש דעיר שיכולין לסדר צריכין להתפלל. ותמהני א"כ היאך אמרו לו לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין שהרי צריכין להתפלל ואין ש"צ מוציאן.
והגאונים ז"ל פירשו דלא פטר ר"ג מי שלא שמע תפלת ש"צ אלא העם שבשדות דאניסי ולא מצי למיעל לבי כנישתא אבל דעיר שלא בא לב"ה לא דהא לא אניסי ומצי למיעל לב"ה אבל אותם שבאו לב"ה כולו פטורין. אבל לא נתקררה דעתי עדיין משום דהוה לן למימר בגמ' הכי פוטר היה ר"ג עם שבשדות אע"פ שלא שמעו מדקאמרי סתם לא פטר אלא עם שבשדות משמע ולא אחרים בין דבית הכנסת בין דעיר ואדרבה הוה ניחא לישנא קמא דקאמר פוטר היה ר"ג עם שבשדות ולומר שפוטר היה אפי' עם שבשדות דלא שמעי משליחא דצבורא ולא מיבעי' הני דעיר דשמעי משליחא דצבורא.
ובדקתי ומצאתי בתשובת הגאונים שהם גורסין כך לא פטר ר"ג אלא עם שבבית הכנסת ושבשדות דאניסי אבל כולי עלמא לא. וכן ראיתי בנוסחא של ר"ח ז"ל ונוסחי דילן משבשין. ובירושלמי כך אמרו ש"צ מוציא את הרבים כו' והוא שישנו שם מראש התפלה, ואפשר שאף רש"י ז"ל כך אמר אותם דעיר שלא באו לשמוע תפלת ש"צ צריכין להתפלל ולא פטרם ר"ג מפני שאינם אנוסים ויכולין להסדיר תפלתם. והמקום ידין אותנו לכף זכות ויזכנו לעסוק בתורתו אכי"ר:
סליק מסכת ראש השנה
מאי שנא הני אילימא משום דנפישי בהו קראי והאמר רב חננאל ז"ל וכולי: פרש"י ז"ל בשם רבותיו דמקראי דמלכיות זכרונות ושופרות קאמר. והקשה הוא ז"ל דאם כן רב חננאל דאמר כמאן? לא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי; דהא אפילו לר' יוחנן בן נורי - לכתחלה עשרה הוא דבעי, ואפילו בדיעבד שלש מכולן מיהא בעי. ולפיכך פירש הוא ז"ל דמפסוקי דמוספין קאמר. והקשו עליו, דכיון דאיכא קראי טובא דמלכיות זכרונות ושופרות, ועוד דכי משנינן "אלא משום דאוושי" הוה להו למימר "אלא משום קראי דמלכיות זכרונות ושופרות". ועוד, דהיכי קאמר אילימא משום דנפישי בהו קראי דמוספי [ומאן לימא לן דצריך לומר קראי דמוספי].
ובשם מקצת הגאונים ז"ל אמרו שאין אומ' בראש השנה "ובראשי חדשיכם" כדי שלא יבואו לזלזל במועדות, שלא יאמרו שני עיקר כמו בשאר חדשים. ולא עוד אלא אפילו בשאר חדשים אינו צריך להזכיר פסוקי המוספין, ואפילו לכתחילה, אלא אומ' "מוסף יום פלוני זה נעשה ונקריב לפניך" וכדגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר (פ"ד ה"ו) אפילו אמר "ונעשה לפניך חובותינו" בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא.
אלא ה"פ הנכון כמו שקבל הוא ז"ל מרבותיו. וכן פירשו הגאונים ז"ל, וכן פירש רבינו תם ז"ל. ורבנן ור' יוחנן בן נורי בשהתחיל בקריאתן פליגי. דרבנן סברי אם התחיל לא יפחות מעשר ואפילו בדיעבד, ור' יוחנן בן נורי סבר בדיעבד שלש מכולן אבל אם לא התחיל כלל כיון שאמר "ובתורתך כתוב"- שוב אינו צריך. ודבר תמה אמ', אינהו אמור אין פוחתין מעשר מלכיות וכולי ואנן ניקו ונימא דוקא בשהתחיל, ועוד מאי שנא.
ויש מרבוותא שפירשו דאתיא הא דרב חננאל כר' יוחנן בן נורי אלא שרב חננאל הוסיף ביאור שאילו אמר "ובתורתך כתוב לאמר" עולה לו למקום קריאת הפסוק והילכך אמ' "ובתורתך כתוב לאמר", "ובדברי קדשך כתוב לאמר", "ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר" ועולה לו למקום קריאת השלש פסוקים. ותימה הוא בעיני דהא ר' יוחנן בן נורי בדיעבד קאמר, הא לכתחלה עשר בעי, ואם כן היכי מקשי' מדיעבד לכתחלה; כלומר, למה שליח צבור מוציאן ואף על גב דנפישי קראי ואינו בקי בהן הרי בדיעבד יצא. ועוד, דמדקאמרינן "כיון שאמר "ובתורתך כתוב" שוב אינו צריך" - משמע דאפילו לכתחלה אינו צריך יותר. ויש לי לומר לפי פי' זו דכל שאינו בקי הרי זה בדעיבד, וכדמשמע קצת בההיא דמנימין רעיא דפרק כיצד מברכין (דף מ:). ועדיין אינו מחוור דאינהו בבקי פליג. וצריך עיון.
אלא משום דאוושי ברכות: כלומר, דנפישי ברכות ואין הכל בקיאין בהן, ואי נמי שמא יטעו בהן ואפילו הבקיאין. ודכוותה בשמעתא קמייתא דנדרים הלין משום דאוושן מפרש מה דפתח ביה ברישא (ביה בירושלמי). ומכאן נראה שאין הלכה כרבן גמליאל אלא במוספין דראש השנה ויום הכפורים של יובל (דאיכא תשע), הא בתפלת השחר ואי נמי בשאר יומי דכפורי דלאו יובל (דליכא אלא שבע) - כל יחיד ויחיד חייב בשאר ימות השנה.
ותמהני למקצת הגאונים ז"ל שראיתי שפירשו בהלין תשע של ראש השנה ושבע של יום הכפורים ואינו אלא ביום הכיפורים של יובל הדברים אמורים. ובהדיא גרסינן בירושלמי (פ"ד ה"י):
- "ר' זעירא ורב חסדאי הוו יתבין תמן באילין תקיעתא מן דצלון אתת צלותא קם ר' חסדאי אמר ליה ר' זעירא ולא כבר מצלינן אמר ליה מצלי והדר מצלי. אמר ליה דנחתין מערביא להכא אמרין בשם ר' יוחנן הלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא" עד כאן בירושלמי
דגירסתו בירושלמי ר' הונא ציפוראה בשם ר' יוחנן אמר הלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא, והביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו - דאלמא בשבע של יום הכפורים, לא. ותו שמעינן מינה בהדיא דאפילו לר' זעירא דסבירא ליה כר"ג באילין תקיעתא ולא מצלינן צלותא דמוספי, אפילו הכין קא מצלו תפלת שחרית כדכתיבנא. כנ"ל.
לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות דאניסי: פירוש, לא פטר אותן שלא באו לבית הכנסת ולא שמעו סדר הברכות מפי שליח צבור אלא אותן שבשדות; אבל עם שבעיר דלא אניסי ולא אתו לבי כנישתא - לא מפיק להו שליחא דציבורא. ומכל מקום אותן שהן בבית הכנסת פטר כיון דשמעי מפי שליח ציבור, וכדאמרו ליה לרבן גמליאל "לדבריך מפני מה צבור מתפללין" - דאלמא לדברי רבן גמליאל לא היו צבור צריכין להתפלל כלל אלא כדי שיסדיר שליח ציבור את תפילתו.
ומכל מקום אילו רצו להתפלל לעצמן בבית הכנסת איתא מרבוותא ז"ל דאמרי דאינן מתפללין אלא שבע, אבל כשמתפללין בינם לבין עצמם שלא בחבר עיר מתפללים תשע. וכזה שלח רבינו האיי גאון ז"ל בתשובה. והרבה מן הגאונים ז"ל הסכימו בדבר זה, כפי מה שכתוב בהלכות הר"י ן' גיאת ז"ל.
אבל הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל כתב דבין יחיד בין שליח צבור לעולם אין מתפללין שבע בתפלת מוספין אלא תשע. וכן הורה רב שמואל הלוי ז"ל שקבל מרבותיו ז"ל. ויש להם על מה שיסמוכו דהא מתניתין דקתני "כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב" אתשע ברכות קאי, ור"ג שליח ציבור מוציא [את הרבים] ידי חובתן. אמרו לו לר"ג לדבריך מפני מה צבור מתפללין. אמר להם כדי להסדיר שליח ציבור את תפלתו, ואילו היו הצבור מתפללין הצבור שבע לבד, היאך יסדיר שליח ציבור תשע שיש בהן שלש ארוכות בשעה שהציבור מתפללין שבע שהן קצרות? ולא ירדתי לסוף דעתם בראייה זו. ואדרבא מינה משמע דאין הצבור מתפללין אלא שבע ולא תשע דהא רבן גמליאל שליח ציבור יורד להוציא את הבקיאין ואם איתא דאינהו מתפללין תשע וכבר יצאו לדידיה נמי למה שליח ציבור יורד לפני התיבה? ויש לומר להוציא מקצת הבקיאין גם כן שלא התפללו; אי נמי עם שבשדות דאניסי למיתי לבי כנישתא דשליח צבור מוציאן אף על פי שלא נתפללו כלל.
ועוד הביאו ראיה דאם איתא רבנן גופייהו מאי קא מקשו ליה מפני מה צבור מתפללין, והלא בתפלתן אינה תפלת שליח ציבור וצריכין עדיין לתפלת שליח צבור להוציאן ידי תשע. [ובזה נראה לי להשיב שלא אמרו ביחיד שבע אלא להקל, כיון ששליח ציבור מוציאן, ואם כן למה ציבור מתפללין אפילו שבע שהרי שליח ציבור מוציאן בדעדיפין מינייהו].
ועוד הביאו ראיה מדרבן גמליאל עצמו שהקשה לדבריכם מפני מה שליח ציבור יורד לפני התיבה - ואם איתא מאי קושיא? -כדי להוציאן ידי תשע, שהם לא התפללו אלא שבע. וגם בזו יש לו לומר דלדבריהם דרבנן קאמר להו. דלרבנן כיון שאין שליח ציבור מוציא את הבקי, אף היחידים צריכים להתפלל לעצמן תשע, וכדקתני מתניתין.
אמר רבא מאן וכו': ומסתברא דכי אמר רב עדיין היא מחלוקת משום רבנן קאמר ולא פליג אדר' יוחנן דלא משמע לומר דלא שמיעה ליה שהודה ר' מאיר לר"ג והכי מסקנא דהלכתא כר"ג בברכות של ר"ה [וי"ה] של יובל והלכתא כרבנן בשאר ימות השנה:
כתב רבינו ז"ל ועם שבשדות וכו' ולישנא דגמרא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי ורבינו ז"ל מפרש דה"ק לא פטר ר"ג מאותן שאינן בבהכ"נ אלא עם שבשדות וכו' וה"ה כל דאניסי ואפילו בעיר ששליח צבור מוציאן ואפילו בקיאין לאפוקי מאן דלא אניס אפילו אינו בקי לא פטר ליה שליח צבור והכי רהטא שמעתא שפיר וכן פי' ר"ח ז"ל אבל רש"י ז"ל מפרש דברים כפשוטן שלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי וכיוצא בהן אבל בעיר אפילו הם בבהכ"נ צריכין הם להתפלל ואין ש"צ פוטר את הבקי וליתא דהא אמרו לו לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין ולא השיב להם מפני הבקיאין שאין ש"צ פוטרן אלא שאמר כדי להסדיר שליח צבור תפלתו.
ירושלמי ר' הונא צפוראה הלכה כר"ג באילן תקיעתא והוא שישנו שם מתחלת התקיעה כלומר שאין שליח צבור פוטר את הבקי כי אם מברכות של תקיעה בלבד וצריך הוא להתפלל שבע ולמדו כי ממה ששנינו ומאי דקאמרי והוא שישנו שם כלומר שאע"פ (שנתפלל) [שהתפלל] שבע בפני עצמו אין ש"צ מוציאו אם אינו שומע ממנו כל התפלה מראש ועד סוף וכדפרי' סדר ברכות אומר אבות וגבורות וכו' ומעתה למדנו שרשאין הצבור להתפלל שבע וכשישמעו אח"כ מש"צ תשע וכן היה מנהג גבי ישיבות הגאונים ז"ל אבל רבינו יצחק גיאת ז"ל כתב שאין לצבור להתפלל אלא תשע ואמר שכן המנהג בבתי כנסיות של רבנים גדולים וכן קבלו מחכמים גדולים ואנשי מעשה והכרעתן ממה שאמרו לו לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין ואלו לא היה מתפללין אלא שבע האיך שואל למה מתפללין שהרי ש"ץ אין מוציאן משבע ועוד מהו זה שאמר להם ר"ג למה ש"צ יורד שהרי צריך הוא ליר? מפני מלכיות וכו' כי לא נתפללו הצבור אלא שבע אלא ודאי ש"מ שחכמי התלמוד היו נוהגין שהיו צבור מתפללין תשע וזו אינה מכרעת כי מה שנהגו הגאונים ז"ל להתפלל שבע הוא אחר שנפסקה הלכה כר"ג באילין תקיעתא ודברי הבריתא נאמרים לפי מחלוקתם ולפי דעתם של ר"ג ורבנן שר"ג סובר שש"צ מוציא את הבקי אף בשאר ימות השנה ורבנן סברי שאינו מוציאו לעולם וצריכין הם להתפלל תשע לגמרי בר"ה וזהו שאמר ר"ג למה ש"ץ יורד וכשאמרו לו למה צבור וכו' וכיון שכן אין לזוז ממנהגן של גאונים שראו מרבנן סבוראי כי ישבו על כסאו של רב אשי ונתפללו בבהכ"נ שלו וראו שהצבור מתפללין שבע ועיקר ואריך. ומיהו לפי מה שראינו שאין הכל זריזין לשמוע כל התפלה מש"צ והם מסיחין דעתם ממנה טוב ויפה שיהא הבקי מתפלל לעצמו תשע ולא יסמוך על ש"צ כיון שאפשר לו להתפלל שאינו אנוס:
ומ"ש ברכות וכו': ואסיקנא משום דאוושי ברכות ואית דגר' משום דאוושא והכל ענין אחד שהתפלה ארוכה ונפישי ברכותיה:
א"ר אלעזר וכו' אמר רבא וכו': כתב רבינו ז"ל וכמה הוא פרקים משלשים יום ולהלן פי' ויש בכלל דראשי חדשים ואתיא לרבינו ז"ל מדאקשינן בגמרא אדרבי איני והא רב יהודה מסדר צלותא ומצלי ופריק שאני רב יהודה כיון דמתלתין לתלתין יומין הוא דמצלי פי' שהיתה תורתו אומנתו ולא היה מתפלל ומתבטל ממנו לשום צורך בעולם ודכותיה בלחוד פטור מן התפלה כדאיתא פ"ק דשבת וכיון דלא מצלי אלא מתלתין לתלתין יומין כפרקים דמי וש"מ בפרקים היינו משלשים יום ולהלן כדברי רבינו ז"ל וכדאיתא בפ' הרואה:
גרסינן בעירובין איבעיא להו וכו' ומסקנא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן ואסיקנא דאומרין זמן בר"ה ובי"ה פירוש בשני ימים טובים של ר"ה על הכוס כדאיתא התם וכדכתיבנא במס' יומא וגרסינן בפרקא קמא דברכות דעשרת ימים שבין ר"ה וי"ה אומר המלך הקדוש והמלך המשפט ואם אמר האל הקדוש לא יצא כדפסק הרי"ף ז"ל והוא הנכון והר' יונה ז"ל היה סובר שאינו חוזר אלא בשאמר האל הקדוש האל המשפט אבל אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כמו שאנו נוהגין היום יצא כיון שהזכיר מלכות אבל תלמידי רבינו הגדול ז"ל כתבו משמו שאפי' אמר מלך אוהב צדקה ומשפט יש לחזור וזה ידוע למבין סוד הענין למה צריך לומר המלך המשפט שנראה כלשון משובש והוא מתוק לרואי השמש ואם הוא ספק בידו חוזר דמסתמא דיישיה דכולה שתא נקט וכמו שאמרו בירושלמי גבי מוריד הטל ומוריד הגשם שכל שלשים יום ספיקו חוזר וכן הלכה מפי רבי' נרו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה