טור אורח חיים תקצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תקצא | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

ואחר שיגמור התקיעות מיושב יתחיל ש"צ "אשרי העם יודעי תרועה" וגומר "עד תרום קרננו", ויאמר אשרי יושבי ביתך וגומר, ומחזיר ספר תורה למקומו, ואומר קדיש.

ומתפללין הצבור בלחש תפילת מוסף, אע"ג דקי"ל כר"ג דאמר ש"צ פוטרן דתנן כשם שש"צ חייב כך כל אחד ואחד חייב רבן גמליאל אומר ש"צ פוטר את הרבים, ואסיקנא הלכה כרבן גמליאל דאמר בראש השנה ויום הכיפורים ש"צ מוציא לכל מי שהוא בבית הכנסת ושמעו ממנו התפילה מראש ועד סוף אפילו אם הוא בקי ויודע להתפלל, ומי שהוא אנוס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת כגון עם שבשדות וזקן וחולה הוא פוטרו אפילו לא בא לבית הכנסת, מ"מ מוטב שיתפללו יחידים, כי מי שירצה לצאת בתפילת ש"צ צריך שיכוין לכל מה שאומר ש"צ ואם חסר אפילו מלה אחת שלא כיון לה לא יצא, ואין כל אדם יכול לעמוד בזה. וכל שכן לבעל העיטור שכתב שאין ש"צ פוטר אלא מי שאינו בקי, אבל בקי אפילו אם הוא בבית הכנסת אינו פוטרו, הלכך טוב הוא שיתפלל כל יחיד ויחיד, וכן נוהגין.

ובענין תפילת המוסף של ציבור, כתב הרי"ץ גיאת שנהגו בב' ישיבות בבבל שאין הציבור מתפללין אלא שבע וש"צ יורד ומתפלל תשע, והביא תשובות הרבה לגאונים לרב נטרונאי ולרב עמרם שמעולם לא התפללו ציבור בר"ה אלא שבע, ורב האי ורב שרירא כך אמרו. והוא כתב קבלנו מחכמים גדולים ובעלי הוראה ואנשי מעשה שקבלו גם הם מחכמים גדולים שלפניהם כגון רב שמואל הלוי שקיבל מרב חנוך גדול שבדור הלכה למעשה שמתפללין תשע. והרמב"ן ז"ל דחק להעמיד דברי הגאונים, כי אמר שכך היה המנהג ברוב ישראל עד שבא הרי"ץ גיאת והחזיר מקצת המערב למנהג שלנו, על כן דחק ליישב מנהג הראשון. ולא נהירא לאדוני אבי ז"ל וכתב: אדרבה מי שמתפלל שבע הוי ברכה לבטלה כיון שמחסר מהברכות, ומנהג אבותינו תורה היא ואין לשנות.

ואומר אבות וגבורות וקדושת ה', מלכיות וכולל עמהם קדושת היום, זכרונות, ושופרות, עבודה והודאה וברכת כהנים.

המלכיות מתחיל אתה בחרתנו, ומפני חטאינו וכו'. כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפילות של מוסף שהן במקום הקרבת המוספין, ואין יוצאין במה שאומר "ככתוב בתורתך על ידי משה עבדך", אבל של ר"ח אין צריך להזכיר בר"ה, שדי לו במה שאומר "מלבד עולת החדש ומנחתה" שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות, וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר "ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן". ושאר המפרשים לא פירשו כן, אלא שיוצא ידי המוספין במה שאומר ככתוב בתורתך וכו', כי היכי שיוצא בו ידי מלכיות זכרונות ושופרות, וכן נוהגין בספרד שאין אומרים פסוקי הקרבנות אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי, אבל בשאר מועדים דלא רגילי בהו אתו למטעי לכך אין מזכיר אותם.

ובעל העיטור כתב כיון שאומר "יום הזכרון הזה" אין צריך לומר "ראש חדש הזה" שבכלל יום הזכרון הוא, ואם בא לומר מוספי החודש והזכרון, כולל אותם בכלל הזכרון ואומר "את מוסף יום הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחודש השביעי וגו' ובראשי חדשיכם" ואין צריך לומר "יום ראש חדש הזה". ורב עמרם כתב שאין אומרים רק "מלבד עולת החודש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן". וגדולי מגנצא הנהיגו שאין להזכיר ר"ח כלל, ואפילו מלבד עולת החודש ומנחתו אין לומר, וכן פירש בערוך איזה חג שהחודש מתכסה בו - שאין אומרים ובראשי חדשיכם, לא בתפילה ולא בזולתו - פירוש לא במוסף ולא בבוקר כשקורין פרשת הקרבנות, שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פרשת התמיד ובראשי חדשיכם, כמו שאומרים בשבת וביום השבת. וכן כתבו קצת מהגאונים שאין לומר ובראשי חדשיכם שחרית בר"ה כי היכי דלא לזלזלו במועדות, שאם יאמרו אותו בשני יאמרו שני עיקר כמו בשאר ראשי חדשים של כל השנה ואתו לממני מועדים משני. אבל ה"ר יצחק בר"א כתב שיש לאומרו בשני כמו בראשון, כמו שאומרים בשני ובחדש השביעי באחד לחדש, הכי נמי אמרינן ובראשי חדשיכם, דהיינו ר"ח היינו אחד לחדש. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה נוהג לומר במוסף פסוקי הקרבנות כמו ר"ח.

ואומר עלינו לשבח. ורב עמרם כתב שאין ליחיד לאומרו במקום שיש ש"צ, וכבר נוהגין לאומרו, וכן כתב רב משה גאון: יחיד דמצלי בר"ה בלחישה אי גמר "עלינו לשבח" לימא ואי לא לימא "מלוך". ו"אוחילה" - נראה מתוכו שאין ליחיד לאומרו שהוא רשות לש"צ.

אין פוחתין מי' פסוקין שמלכות בכל אחד מהם, ומי' זכרונות ומי' שופרות, ורבי יוחנן בן נורי אמר אפילו לא אמר אלא ג' מלכיות וג' זכרונות וג' שופרות, כגון שאמר אחד של תורה ואחד של נביאים ואחד של כתובים יצא והלכתא כוותיה. ואפילו לא אמר מהם כלום אלא "בתורתך כתוב לאמר" יצא, ודאי אם התחיל פסוק א' של תורה צריך לומר עוד אחד של כתובים וא' של נביאים, אבל אם אינו רוצה לומר כלום, יכול לפטור עצמו במה שאומר "ככתוב בתורתך", שאז כולל אותם כולם ביחד, שגם נביאים וכתובים מקרו תורה. ומ"מ נוהגין כת"ק לומר עשרה, ומתחיל ואומר בשל תורה "ככתוב בתורתך" ואומר ג' של תורה, ואח"כ "ובדברי קדשך כתוב לאמר" ואומר ג' של כתובים, ואח"כ "ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר" ואומר ג' של נביאים, וחוזר ואומר "ובתורתך כתוב לאמר" ומסיים בשל תורה. ואם סיים בשל נביא יצא.

ואם בא להוסיף על עשרה, כתב אבי"ה שיכול להוסיף, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בשם הגאונים שלא אמרו אלא אין פוחתין אבל אם בא להוסיף מוסיף.

כתב רב האי: ונהגו לומר מלכיות כסדר שהם כתובים בתורה, ה' ימלוך לעולם ועד, לא הביט און, ויהי בישורון, ואע"ג דבגמרא אינו מזכיר כזה הסדר. ואומר מלוך, וחותם מלך על כל הארץ כו'. ואין היחידים נוהגין לומר באשכנז "היום הרת עולם" אלא בחזרת ש"ץ התפילה על התקיעות. "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" הוי מלכות ויוצא בו ידי מלכות, וכן "וידעת היום והשבות אל לבבך", וכן "אתה הראת לדעת". שאו שערים ראשיכם קדמאה עולה במקום ב', שיש בו ב' פעמים מלך, ובתראה עולה במקום ג' שיש בו ג' פעמים מלך.

זכרונות. אתה זוכר וכו'. ונהגו להפסיק בין ב' פסוקים שבירמיה לומר באמצע פסוק אחד של יחזקאל לפי שדומין זה לזה. ובטוליטולא נוהגין לומר יעלה ויבוא בזכרונות ומנהג טוב הוא, ובאשכנז אין נוהגין. וחותמין בא"י זוכר הברית. פקדונות - "וה' פקד את שרה" עולה במקום זכרונות, וכן "פקד פקדתי אתכם" דברי רבי יוסי ר"י אומר אינו כזכרונות, והלכה כרבי יוסי ומ"מ נהגו כרבי יהודה.

שופרות. אתה נגלית וכו', וחותם "בא"י שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים". ונוהגין להרבות בפסוקי דשופרות ואין לחוש. תרועה הרי היא כשופרות, כגון "יום תרועה יהיה לכם", הלכך זכרון שיש בו תרועה כגון "שבתון זכרון תרועה" יכול לאומרו עם הזכרונות ועם השופרות, ומלכיות שיש עמהם תרועה כגון "ותרועת מלך בו" יכול לאומרו עם המלכיות ועם השופרות.

כתב אבי"ה יש שאין משלימין למנין י' פסוקים של זכרונות "וזכרתי להם ברית ראשונים", וכן "וביום שמחתכם", לפי שאינן סמוכים לשאר המקראות כמו מלכיות שאומר מיד "ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל", ועוד שאין בו שופר אלא חצוצרות. ולא יתכן דבריהם, שהרי שנינו ומשלים בתורה ולדבריהם לא השלימו בתורה, ומה שהרחיקום לפי שהפסוק נופל על לשון של תפילה. ומיהו תימא למה תקנו לומר פסוק שיש בו חצוצרות ולא שופר, הלכך ע"כ צ"ל שאינו משלים, ומה שאומר ומסיים בתורה היינו היכא שלא אמר אלא י', אבל אם הוסיף לא חיישינן ומסיים כדבעי, ואנו מוסיפין פסוקים בזכרונות ושופרות, ומכל מקום סודרי התפילה חזרו אחר פסוק של תורה. והרמב"ן היה מסיים בשופרות "לא הביט און ביעקב" אע"פ שכבר אמרו עם המלכיות, הא אמרינן אם רצה אומרו עם המלכיות ועם השופרות, והרי"ץ גיאת היה אומר "יום תרועה יהיה לכם", ואדוני אבי ז"ל כתב: ואני אומר שאין לשנות ממטבע שנהגו בו אבותינו, וכי היכי דתרועה בלא שופר מקרי שופר ה"ה נמי תקיעה, ומשום דכתיב ביה חצוצרות לא גרע, והכי מוכח בירושלמי שהיו משלימין בו בשופרות.

אין אומרים מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות. מלכיות, כגון "חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם", זכרונות, כגון "ויזכור כי בשר המה", שופרות, כגון "תקעו שופר בגבעה". אבל אם בא לומר מלכיות זכרונות ושופרות מפורעניות של עו"ג אומר. מלכיות, "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו", זכרונות, "זכור ה' לבני אדום", שופרות, "וה' אלהים בשופר יתקע והלך" וגו'.

ואין אומרים זכרונות של יחיד אפילו הן לטובה, כגון "זכרה לי אלהי לטובה", "זכרני ה' ברצון עמך".

אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי דריש שתא בתלת שעי קמייתא ביחיד, זימנין דמיפקד דינא עליה ומדחי.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ואחר שיגמור התקיעות מיושב יתחיל שליח צבור אשרי העם יודעי תרועה וכו':

אף ע"ג דקי"ל כר"ג דאמר ש"צ פוטרן דתנן כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר ש"צ פוטר את הרבים י"ח בפ"ב דר"ה (לג:) ובגמרא (לד:) א"ר יוחנן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ואסיקנא דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי במלאכה אבל דעיר לא וכתבו הרי"ף והרא"ש שם עם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא בר"ה ש"צ מוציאן י"ח אבל דעיר אין ש"צ מוציאן י"ח עד דאתו לבי כנישתא ושמעו מש"צ מתחלה ועד סוף ירושלמי רב הונא ציפורא' בשם רבי יוחנן אמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא והוא שישבו שם מראש התפלה ומאי שנא ברכות של ר"ה שש"צ מוציא את הרבים י"ח מה שאין כן בשאר ימות השנה משום דנפישי ברכות דכל שבתות וימים טובים של שאר ימות השנה שבע והני תשע. וכתב הר"ן דה"פ אבל דעיר דלא אניסי ואפ"ה לא אתו לבי כנישתא אין ש"צ מוציאן אבל כל אותם שהם בבה"כ ואפילו של עיר כיון שהם שומעין מפי ש"צ אותם פטר ר"ג וכדאמרי ליה לדבריך למה צבור מתפללין אמר להם כדי להסדיר ש"צ תפלתו דאלמא לדברי ר"ג אין ציבור צריכין להתפלל אלא כדי שיסדיר ש"ץ תפלתו. והרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות תפלה כלשון הזה שש"ץ מוציא את הרבים י"ח כיצד בשעה שהוא מתפלל הם שומעים ועונים אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הם כמתפללין בד"א בשאינו יודע להתפלל אבל היודע אינו יוצא י"ח אלא בתפלת עצמו בד"א בשאר ימות השנה חוץ מר"ה וי"כ של שנת היובל אבל בשני ימים אלו ש"צ מוציא את היודע כשם שמוציא את מי שאינו יודע מפני שהן ברכות ארוכות וכו' ויל"ד למה לא חילק בין עם שבשדות לעם שבעיר כדמפליג בגמרא ואפשר שהוא ז"ל מפרש דה"ק עם שבשדות לפי שהם טרודים במלאכתם ואין להם שהות להסדיר תפלתם אם באו לב"ה ושמעו התפלה ש"צ מוציאן ואם לא באו אין ש"צ מוציאן אבל דעיר שהיה להם שהות להסדיר תפלתם ולא הסדירו אע"פ שבאו לב"ה ושמעו אינם יוצאין י"ח עד שיתפללו הם בעצמם וסובר דלא מפליג בגמרא בין עם שבשדות לעם שבעיר אלא בתפלות של שאר השנה אבל תפלת מוסף דר"ה וי"ה של שנת היובל כיון דנפישי ברכות דידהו אפילו בני העיר אינם יכולים להסדירם ומש"ה ש"צ מוציא את הכל והשתא לפי פירוש זה כיון שלא חילקו בגמרא בין עם שבשדות לעם שבעיר אלא בתפלות של שאר השנה ובהנהו לא קי"ל כר"ג אין מקום לחלק בין שדות לדעיר כלל: ועל הירושלמי שכתב הרי"ף רב הונא ציפוראה בשם רבי יוחנן אמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא והוא שישבו שם מראש התפלה וכתב הר"ן פי' דכי אמר הלכה כר"ג בברכות ר"ה דוקא באילין תקיעתא כלומר בברכות של מלכיות זכרונות ושופרות שתוקעין בהם אבל חייבנם הם שאר ברכות והיינו דגרסינן רבי זעירא ורב חסדא הוו יתיבין לאילין תקיעתא מן דצלי אתא צלותא קם רב חסדא א"ל רבי זעירא ולא כבר מצלית א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתין מערביא להכא אמרי בשם רבי יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא וכך פירושו דר' זעירא הקשה על רב חסדא כיון דכבר צלי יוצר למה ליה לצלויי תו דבשלמא יוצר היה צריך להתפלל דכיון שאינו אלא ז' ברכות אין ש"צ מוציא את הרבים י"ח אבל מוסף שהם ט' כיון דאוושי ביה ברכות לא היה צריך להתפלל שהרי ש"צ מוציא את הרבים י"ח ואהדר ליה דהלכה כר"ג באילין תקיעתא פירוש לברכה של מלכיות זכרונות ושופרות קרי תקיעתא לפי שתוקעין בהנהו קי"ל כר"ג אבל ז' ברכות של מוסף עצמו צריך כל יחיד להתפלל ומש"ה אע"ג דכבר צלינן יוצר הדר מצלינן למוספין שבע ברכות שבמלכיות זכרונות ושופרות בלבד הוא שש"צ מוציא את הרבים י"ח ולפיכך יש שהיו נוהגים להתפלל שבע ואח"כ היו שומעין תפלת המוספים מש"צ מתחלה ועד סוף והיו יוצאין בה ידי מלכיות זכרונות ושופרות שש"צ מוציאן ומיהו דוקא בששמעו כל התפלה מתחלה ועד סוף אבל לא שמעו אלא אותם שלש בלבד לא יצאו י"ח וזהו שכתב הרי"ף והוא שישבו שם מראש התפלה והכי איתא בירושלמי ועכשיו נהגו הכל להתפלל תשעה עכ"ל ואין נראה כן מדברי רבינו אלא לגמרי הוא מוציא י"ח כל תפלת מוסף דאל"כ ל"ל לאהדורי אטעמא דמי שירצה לצאת בתפלת ש"צ וכו' תיפוק ליה דאפי' אם ירצה לצאת בתפלת ש"צ אינו נפטר בכך מידי תפלת מוסף שעכ"פ צריך כל יחיד ויחיד להתפלל תפלת מוסף שאין ש"צ פוטרו אלא מאותן ג' ברכות בלבד ואין לומר דאאותן ג' ברכות שהוא מוסף יהיב טעמא דמי שירצה לצאת בתפלת ש"צ דהא אמאי דכתב ומתפללין הצבור בלחש תפלת מוסף קאי וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות תפלה דמכל תפלת מוסף לגמרי מוציא ש"צ י"ח ולפי זה צ"ל דהא דקאמר בירושלמי הלכה כר"ג באילין תקיעתא לא למלכיות זכרונות ושופרות בלבד קאמר כדברי הר"ן אלא לתפלת מוסף כולה קרי תקיעתא על שם שבתפלה זו תוקעין ובגמרא דידן משמיה דרב חנא ציפוראה נמי איתמר ר' יוחנן אמר הלכה כר"ג בברכות של ר"ה וי"ה משמע דאכל תפלת מוסף קאמר והירוש' שהביא הר"ן הכי איתיה א"ל מצלינא והדר ומצלי דנחתין מערביא ואמרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית דאילו כוונית נפק ידי חובתי א"ר זעירא ויאות כל תנייא תני לה בשם ר"ג ורבי הושעיא תני לה בשם חכמים רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן והוא שיהא שם מראש התפלה א"ר תנחום ב"ר ירמיה מתניתא אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם ע"כ ואפ"ל ע"ד זו דש"צ מוציא י"ח כל תפלת מוסף וה"ק מצלינא והדר ומצלי דנחתין מערביא וכו' כלומר א"ל ידענא דהלכה כרבן גמליאל שש"צ מוציא י"ח כל תפלת מוסף ואפ"ה אני מתפלל תפלת מוסף ואיני רוצה לצאת בתפלת ש"צ מפני שאיני יכול לכוין לכל דברי ש"צ שאילו הייתי יכול לכוין לכל דבריו הייתי יוצא י"ח בתפלתו ולא הייתי מתפלל תפלת מוסף ורב אדא דקיסרי אתא למימר דע"כ לא קאמר ר' יוחנן שש"צ מוציא את הרבים י"ח אלא כשהיה שם מראש התפלה ולא שיאמר אתפלל ז' ברכות לעצמי ואשמע מש"צ מלכיות זכרונות ושופרות לבדו שאם הוא הוא עושה כן לא יצא שאין שליח ציבור מוציא אלא אם כן שמעו ממנו התפלה מראש ועד סוף וזה שכתבו הרי"ף והרא"ש והוא שישבו שם מראש התפלה:

ומ"ש רבינו מכל מקום מוטב שיתפללו יחידים כי מי שירצה לצאת בתפלת ש"צ צריך שיכוין לכל מה שיאמר הש"צ ואם חסר אפי' מלה אחת שלא כיון בה לא יצא וכו' כיוצא בזה כתב הרא"ש בתשובה כלל ד' סי' י"ט וז"ל ובברכת יוצר אור וערבית שאני אומר עם ש"צ בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם החזן בשתיקה וגם אם היה אדם מכוין לדברי הש"ץ בשתיקה ובאמצע הברכות פנה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הברכה כי הפסיק באמצעה אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קרא מקצתה בלא כוונה יצא כדאמרי' בברכות (יג:) ע"כ מצות כונה וקריאה מכאן ואילך קריאה בלא כוונה ואמרינן בירושלמי מחזיקנא טיבותא לרישא דכי מטינא למודים כרע נפשיה ע"כ:

ומ"ש רבי' וכ"ש לבעל העיטור שכ' שאין ש"צ פוטר אלא מי שאינו בקי אבל בקי אפי' אם הוא בב"ה אינו פוטרו יש לתמוה על סברת בעל העיטור דהא בהדיא פסקינן בגמרא הלכה כר"ג בר"ה ור"ג הא אמר כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ועוד דאי לשאינו בקי לרבנן נמי ש"ץ מוציאו אפילו בשאר ימות השנה כדאיתא בגמרא ושמא י"ל דסבר בעל העיטור דכי אמרי' לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות אבל דעיר לא היינו בבאו לב"ה ושמעו מפי ש"ץ וא"כ דעיר כל שהוא בקי לר"ג נמי אין ש"צ מוציאו אפי' בב"ה ודשדות שבאו לב"ה בין בשאר ימות השנה בין בר"ה אם הם בקיאים אין ש"צ מוציאן ולר"ג ש"צ מוציאן ואיפסיקא הלכתא כר"ג בר"ה הלכך דשדות שבאו לב"ה ושמעו מראש ועד סוף ש"צ מוציאם אע"פ שהם בקיאים אבל דעיר אם הם בקיאים אפי' שמעו מראש ועד סוף מפי ש"צ אין ש"צ מוציאן לכ"ע ובה"ע בבני העיר איירי כנ"ל כ' הריב"ש בתשובה אין ספק שהמנהג היפה היא שיתפללו הצבור תחלה והש"צ יתפלל עמהם בלחש כדי להסדיר התפלה ואח"כ יחזור ש"צ להתפלל בקול רם כמו שמפורש בסוף ר"ה וכן המנהג בקטלוניא ובכ"מ שהם בני תורה אבל בארגון לא נהגו כן אלא מתפלל הש"צ תפלת המוסף מיד עם הצבור יחד מבלי שיתפללו הצבור תחלה ונראה שנהגו כן מפני שרובן עמי הארץ ולא יוכלו להתפלל מתוך הספר אלא בעמל גדול משום דאוושי ברכות ולזה מתפללים כולם יחד עם הש"צ כמו שא' מקרא אותו ע"כ וכ' עוד הנוסחא המפורסמת היא ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והמדקדקים לומר לזרע יעקב תזכור משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה ואינו אלא טועה כי לא מחכמה שאל על זה שהרי שנינו בנדרים (לא:) קונם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בישמעאל משום שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ל:

בענין תפלת המוסף של צבור כתב הרי"ץ גיאת שנהגו בשתי ישיבות בבבל שאין הצבור מתפללין אלא שבע וכו' דברי הר"ץ גיאת ודברי הרמב"ן הביא הרא"ש בארוכה פרק בתרא דר"ה ותשובתו על דברי הרמב"ן כתב ג"כ שם באורך ולפי שאינו עולה לענין מעשה שהרי פשט המנהג בכל העולם להתפלל תשע לכן ראיתי להאריך בו:

ומ"ש רבינו והוא כתב ארי"ץ גיאת קאי והכי קאמר כתב הרי"ץ גיאת שנהגו בשתי ישיבות בבבל שאין הצבור מתפללין אלא שבע וכו' ורב האי ורב שרירא כך אמרו ג"כ שאין מתפללין אלא שבע אבל הוא כתב קבלנו מחכמים גדולים וכו' הלכה למעשה שמתפלל ט' והוא מכריע בקבלה זו את כל דברי הגאונים שהביא בתחלה ואומר שמתפלל ט': כתב רבינו בסימן תקפ"ב שאין לומר במוסף ר"ה ואין אנו יכולין לעלות ולראות לפניך אלא ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לפניך:

כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלה של מוסף וכו' בסוף מסכת ר"ה אמר רב חננאל א"ר כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך ופירש רש"י דאפסוקי המוספין קאי דכיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך סגי ואצ"ל מקראות המוספין וכתבו התו' שר"ת פי' דאפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות קאי אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם שהם במקום הקרבנות:

אבל מוסף דר"ח א"צ להזכיר וכו' וכתב הרא"ש והרבה נחלק על ר"ת בזה כי עשה את הטפל עיקר ואת העיקר טפל כי פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות נישנית במשניות ופסוקי הקרבנות לא הוזכרו לא במשנה ולא בגמרא אלא שנהגו לאמרם במקום הקרבנות ואם על מלכיות זכרונות ושופרות אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר כאילו הזכירו וכ"ש בקרבנות מוספין דהוי כאילו הזכירם וקיים ונשלמה פרים שפתינו ונהגו בספרד שאין מזכירין פסוקי מוספין אלא בשבת ור"ח דרגילים ולא אתי למיטעי בהו אבל בכל המועדות אין מזכירין דאתי למיטעי בהו עכ"ל והרמב"ם נראה שמפרש כפירש"י שכתב בסוף ספר אהבה בסדר התפלות נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך ע"י משה עבדך מזכיר הקרבנות של אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב א"צ עכ"ל:

ומ"ש רבינו ובה"ע כתב כיון שאומר יום הזכרון הזה אצ"ל ר"ח הזה וכו' לא הביא רבינו דבריו כדי ללמוד מהם דאינו אומר את יום ר"ח הזה שזה כבר השמיענו בסימן תקפ"ב אלא ללמוד שהוא סובר שמזכיר פסוקי ר"ח שהרי כתב כאמור ובחדש השביעי וגו' ובראשי חדשיכם.

ומ"ש בשם ר"ע שאינו אומר רק עולת החדש ומנחתה וכו' ונ"ל שחסר מלת מלבד וה"ק שאין אומר רק מלבד עולת החדש ומנחתה וכו': והמנהג הפשוט בכל בני ספרד שלא להזכיר בר"ה פסוקים כלל לא של ר"ח ולא של ר"ה וגם שלא לומר מלבד עולת החדש וכ"כ רבינו ירוחם וכתב שאין לנו לשנות מנהג אבותינו. כתב הר"ן בשילהי ר"ה כתבו הגאונים דאין מזכירין פסוקי ראש חדש בתפלת המוספין שלא יאמרו דיום שני עיקר ואתו לזלזולי בי"ט ובשאר חדשים נמי אם לא הזכיר פסוקי המוספין ולא אמר ככתוב בתורתך יצא ומ"מ צ"ל בר"ה את מוספי יום הזכרון הזה שהרי שעיר של ר"ח קרב היה בר"ה מדתניא בתוספתא בריש פ"ק דשבועות ל"ב שעירים כל ימות השנה לצבור וקא חשיב י"ב די"ב חדשים ואם איתא י"א הויין וגם רבינו ירוחם כתב מנהגינו לומר את מוספי יום הזכרון הזה והכלבו ג"כ כתב שאומר את מוספי אלא שאח"כ כתב שביום ב' אינו אומר את מוספי לפי שאינו ר"ח שאין מעברין אלול לעולם ע"כ אבל מדסתמו הר"ן ורבי' ירוחם דבריהם נראה שהם סוברים דביום ב' נמי אומר את מוספי וכן יש לדייק מל' הר"ן שהרי כתב שאין מזכירין פסוקי ר"ח כדי שלא יאמרו דיום ב' עיקר ואם איתא לימא שיאמרו אותם ביום א' ולא בשני שהרי עוד היום מחלק בין תפלת ראשון לשני לענין הזכרת מוספי ועוד דבשני עסיק ואתי כדקאמר כדי שלא יאמרו דיום ב' עיקר ועלה קאמר ומ"מ צ"ל בר"ה את מוספי משמע דאיום ב' דאדכר נמי קאי הלכך בין ביום א' בין ביום ב' אומר את מוספי וכן שמעתי שהיו נוהגים גדולי הדור :

ואומר עלינו לשבח וכו' וכ"כ רב משה גאון יחיד דמצלי בר"ה בלחישה אי גמר עלינו לשבח לימא ואי לא לימא מלוך יש לתמוה על זה דהא מלוך אחר שהזכיר כל פסוקי מלכות הוא ועלינו לשבח הוא קודם לכל פסוקי המלכיות ואם כן הכי מיבעי ליה למימר אי גמר עלינו לשבח לימא ואי לא לימא על כן נקוה לך שהוא התחלה לפסוקי מלכיות ואפשר דרב משה סבר כמו הגאונים שאומרים שאין מתפללים ט' אלא ש"צ דהשתא כיון שאין היחיד אומר זכרונות ושופרות גם כן אינו אומר בברכה רביעית פסוקי מלכיות ובהכי אתי שפיר מאי דכתב דלימא מלוך אלא דקשה דמאחר שאינו אומר פסוקי מלכיות למה יאמר עלינו לשבח שהרי עלינו לשבח לא נתקן אלא מפני שאנו צריכים לומר פסוקי מלכיות אנו משבחים קודם לשי"ת שהבדילנו מן התועים ושמא י"ל דסובר רב משה דאע"פ דאין היחיד אומר פסוקי מלכיות מ"מ לזכר בעלמא אומר עלינו לשבח שהוא תפלת התוספות שאנו מוסיפין במוסף ר"ה ועי"ל דשפיר סבר רב משה שיחיד מתפלל ט' ולפי שתחלת התוספת שאנו מוסיפים בתפלה זו היא עלינו לשבח קורא לכל התוספת בשם עלינו לשבח והוי כאילו כתב אי גמר כל התוספ' שאנו מיסיפים שתחלתו מעלינו לשבח לימא ואי לא לימא מלוך כלומר ולא יאמר תוספות דמלכיות ואשמעינן דלא תימא כל דלא גמר לסדורי תפלת מוסף במלכיות זכרונות ושופרות כדתקון רבנן לא לצלי כלל קמ"ל. וז"ל רב משה גאון כמו שהוא כתב בהל' הרי"ץ גיאת רב משה אמר דיחיד דבעי לצלויי עלינו לשבח אי גמיר לצלויי ליצלי ואי לא גמיר לצלויי למיחת חד ולמשמע חד מאחוריה לא דחובה דצבורא הוא דקאמרינן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וכו' ואי גמיר לצלויי עלינו לשבח ליצלי בלחישה ולא ליתקע ליה חבריה כי היכי דתוקע לשליח צבור אלא שמע ט' תקיעות כל שעתא דמתרמי ליה לא גמיר לא מחייב למימר אלא מלוך על כל העולם וכו' ושמע תקיעות ונפיק י"ח עכ"ל: כתב הכלבו י"א שהיחיד אומר עלינו לשבח ומסתברא הכי משום על כן נקוה לך שמתחבר עם עלינו לשבח כי עם ומפני חטאינו אינו מתחבר יפה וכן נהגו לאומרו אפילו ביחיד:

אין פוחתין מי' פסוקים שמלכות בכל אחד מהם וכו' עד והלכתא כוותיה מבואר בפ"ב דר"ה (לב.):

ומ"ש ואפילו לא אמר מהם כלום אלא ובתורתך כתוב לאמר יצא בשלהי ר"ה (לה.) א"ר חננאל א"ר כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ ופירש"י דאפסוקי קרבנות המוספים קאי ובשם רבותיו פי' דקאי אפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות והקשה הוא דהוי דלא כרבנן ודלא כרבי יוחנן ב"נ ור"ת תירץ דהיכא דאתחיל פליגי דלא יפחות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל אם אינו ר"ל כלל יפטיר א"ע ע"י ככתוב בתורתך שאז הוא כולל כולם ביחד דנביאים וכתובים כולהו איקרי תורה אבל כשאמר פסוק אחד גלה בדעתיה שאינו רוצה לכלול כולם בכלל ובתורתך כתוב לאמר לא יפחות מן המנין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עכ"ל הרא"ש והר"ן פי' דר' חננאל א"ר סבר כר' יוחנן דאם אמר שלש שלש יצא ומש"ה אמר שאם אמר כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך וכ"כ בדברי קדשך וכ"כ ע"י הנביאים יצא כאילו הזכיר ג' פסוקים למלכיות וג' לזכרונות וג' לשופרות והרמב"ם כתב בפ"ג שאפי' אמר ובתורתך כתוב לאמר ואמר פסוק אחד של תורה והפסיק שוב א"צ כלום ותימא הוא לדבריו רב חננאל א"ר דאמר כמאן עכ"ל וה"ה כתב שהרמב"ם מפרש דרב חננאל סובר שר"י דאמר אם אמר שלש מכולם יצא מכל הברכות קאמר דהיינו מלכיות וזכרונות ושופרות ובא רב חננאל ופירש דבעינן שיהא אותו הפסוק של תורה ומדברי הגאונים נראה כפי' רבינו עכ"ל. ופירוש הר"ן כתב ה"ה בשם הרמב"ן:

ומ"ש רבינו ומ"מ נוהגים כת"ק לומר י' אינו נ"ל דלא כת"ק בלחוד עבדינן אלא ככ"ע דע"כ ל"פ ר' יוחנן את"ק אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודה ליה והכי מוכח לישנא דמתניתין דקתני ר' יוחנן אומר אם אמר ג' ג' יצא דמשמע דלא אמר דסגי בג' ג' אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודה שצ"ל י' וכ"כ הר"ן דמודה ר"י דלכתחלה בעינן עשרה ואע"ג דבגמ' תני רבי יוחנן אומר הפוחת לא יפחות משבעה ההיא ברייתא פליגא אמתני' ולפיכך לא הביאה הרי"ף ז"ל:

ומ"ש ומתחיל ואומר ובתורתך כתוב לאמר ואומר שלש של תורה וכו' בפרק בתרא דר"ה (לב.) תנן מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא ותריצנא דה"ק מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא וכתב הרי"ף והרא"ש דקי"ל כר"י ובגמרא תניא אמר ר"א ב"ר יוסי ותיקין היו משלימין בתורה וכתב הר"ן הלכך אף על גב דסתם מתניתין דלא כרבי יוסי נקטינן כותיה דמעשה רב הלכך מתחיל בשל תורה דבהתחלה מודה רבי יוסי לת"ק ול"פ עליה אלא בהשלמה וגם סמ"ג כתב אנו נוהגים כרבי יוסי אע"פ שרבים חולקים עליו ואפ"ל שחכמים שאומרים שמשלים בנביא שאף בנביא קא אמרי וכ"ש בתורה ואנו מסיימים בשל תורה. וכתב הרא"ש אנו נוהגים לומר של כתובים קודם לשל נביאים מפני שאנו אומרים פסוקים הכתובים בספר תהילים ודוד קדים להני פסוקים דנביאים דאמרי' וגם הר"ן דקדק דכתובים באמצע וכ"כ רבינו האי שכך מסורת בידינו והרמב"ן הביא ראיה לדבר מדתניא במ"ס פי"ח גבי ט' באב אף על גב שבכל מקום דברי קדושה נקדמים לדברי קבלה בזה מקדימין דברי קבלה לדברי קדושה ש"מ שבכ"מ מקדימין דברי קדושה כמסורת רבותינו הגאונים ז"ל ואפשר דטעמא משום מעלין בקודש אין מורידין והלכך מתחיל בתורה דהתחלה מעליא היא ואח"כ כתובים דליכא לעלויי אתורה ומקדימין כתובים לנביאים כדי שיהיה אח"כ מעלין בקודש עד כאן לשונו:

ואם בא להוסיף על י' כתב אבי"ה שיכול להוסיף כ"כ הרא"ש בשמו בפ' בתרא דר"ה ואע"ג דאמרינן הני י' פסוקים כנגד מי לאו דוקא נינהו דהא ז' שקורין בשבת וששה בי"ה מפרש במגילה כנגד מי תקנום ואפ"ה תנא אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם ה"ה נמי הכא וכ"כ הר"ן והמרדכי וכ"כ ה"ה בשם הגאונים:

כתב רב האי נהגו לומר מלכיות כסדר שהם כתובים בתורה וכו' אף על גב דבגמרא אין מזכיר בזה הסדר כלומר דתלמודא לא קפיד לאדכורינהו כסדרן פשיטא דכסדרן אמרינן להו וכן כתב הר"ן בפירוש בשם רבינו האי ז"ל:

ואין היחידים נוהגים לומר באשכנז היום הרת עולם אלא בחזרת ש"צ התפלה על התקיעות אבל בני ספרד נוהגים לאומרו אף כשמתפללים בלחש:

שמע ישראל וכו' וכן וידעת היום וכו' וכן אתה הראת לדעת בהני תלתא איפליגו רבי יוסי ורבי יהודה בפרק בתרא דר"ה (שם) וקי"ל כרבי יוסי דאמר דחשיבי מלכות ולא הוצרך רבינו לכתוב זה אלא משום פסוק שמע ישראל שאנו משלימין בו במלכות:

ומ"ש רבינו שאו שערים ראשיכם קדמאה עולה במקום שנים ובתראה עולה במקום ג' בפרק בתרא דר"ה (שם) תניא שאו שערים ראשיכם וכו' ראשונה שתים שנייה ג' דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר ראשונה אחת שנייה שתים ופירש"י דטעמא דר"י משום דסבר דמי הוא זה מלך הכבוד לאו ממנינא ויש לתמוה דבמאי פליגי דמשמע דלא נפקא לן מידי במחלוקת זה דהא דמשמע די' פסוקים א"צ לומר שבכל אחד מהם מוזכר מלכות ומה לי אם יהיה נזכר בפסוק אחד מלכות פעם אחת או שיהיה נזכר כמה פעמים ומדחזינן דפליג בהני קראי נראה דלאו אמניין קראי קפדינן אלא אמניין הזכרת מלכיות וזכרונות ושופרות ולישנא דמתני' הכי דייק דקתני אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' ולא קתני אין פוחתין מי' פסוקי מלכיות וי' פסוקי זכרונות וי' פסוקי שופרות אלמא דלאו במניין קראי תליא מלתא אלא במניין המלכיות והזכרונות והשופרות ואף על פי שרבינו כתב אין פוחתין מי' פסוקים שמלכות בכל אחד מהם וגם הרמב"ם כתב וצ"ל בכל ברכה מהן י' פסוקים מעין הברכה י"ל דלאו דוקא נקטי פסוקים אלא משום דברובן אין בכל פסוק אלא מלכות א' או זכרון אחד או שופר אחד נקטיה הכי אבל אה"נ דאי משתכח קרא דאית ביה תרי זימני או תלתא מלכיות עולה במקום שנים או שלשה וה"ה לזכרונות ולשופרות כנ"ל:

ומ"ש ונהגו להפסיק בין שני פסוקים שבירמיה וכו' הב' פסוקים שבירמיה הם זכרתי לך חסד נעוריך והבן יקיר לי אפרים ומפסיקין ביניהם בפסוק וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך כדי לסמוך זכירת ברית ימי נעוריך לזכירת חסד נעוריך:

פקדונות וה' פקד את שרה וכו' וכן פקוד פקדתי אתכם וכו' ברייתא בפרק בתרא דר"ה (שם) וכתב הרי"ף והרא"ש דנהוג עלמא כר' יהודה וכ"פ הרמב"ם ונ"ל דטעמא דאיכא קראי טובא למעבד אליבא דכ"ע עדיף טפי :

תרועה הרי היא כשופרות כגון יום תרועה יהי' לכם הלכך זכרון שיש בו תרועה כו' עד יכול לאומרו עם המלכיו' ועם השופרות שם פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי ופסק כר"י וכ"כ הר"ן ותמה על הרי"ף והרמב"ם שלא כתבו נ"ל שטעמו משום דכיון דאיכא קראי טובא למעבד ככ"ע עדיף ולפיכך לא חשו לכתוב מחלוקת זה דא"כ הוה משמע דאית לן למעבד כרבי יוסי:

כתב אבי"ה יש שאין משלימין למנין י' פסוקים של זכרונות וזכרתי להם ברית ראשונים וכן וביום שמחתכם לפי שאינן סמוכים לשאר מקראות כלומר דבזכרונות מפסיקין ביעלה ויבא ובזכרינו בזכרון טוב מלפניך בין פסוקי זכרונות לקרא דוזכרתי להם ברית ראשונים ובשופרות מפסיקין בתקע בשופר גדול לחירותינו בין שאר פסוקי שופרות לקרא דוביום שמחתכם ובמועדיכם ולפיכך י"א שאינם מכלל פסוקים זכרונות ושופרות שאל"כ היה להם להיות סמוכים לשאר פסוקים:

ומ"ש רבינו ומ"מ סודרי התפלה חזרו אחר פסוק של תורה כלומר לפי דבריך מקרא זה א"צ כלל דהא אמרת דכיון דמוסיף קראי השלמה בנביא חשיבא כהשלמה בתורה וא"כ למה תקנו לאמרו לכך אמר מ"מ סודרי התפלה חזרו אחר פסוק של תורה כלומר אע"פ שא"צ רצו להשלים בתורה וכיון דא"צ הוא לא חשו אם כתוב בו שופר או חצוצרות והרא"ש כתב בשם ראבי"ה דפסוק זה מפני שהוא דברי ריצוי ורחמים קבעוהו בתפלה:

ומ"ש רבינו שהרמב"ן היה מסיים בשופרות לא הביט און ביעקב והרי"ץ גיאת היה אומר יום תרועה יהיה לכם הביא הרא"ש דבריהם בפרק בתרא דר"ה וכתב עליהם ואני אומר שאין לשנות וכו' וכן משמע בירושלמי שהיו משלימין בו שופרות דגרסינן בפ"ב דמכילתין בעון קומי רבנן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה אמר רבי יעקב בר אסא בשם רבי יוסי העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ח ואתיא כרב חסדא דאמר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן מעתה יבטל ר"ח בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם יצא והר"ן כתב שם ג"כ דעת הרמב"ן אהא דאמר רבי יוסי דפסוק שיש בו תרועה אומרו עם השופרות ז"ל מיהו דוק' תרועה סתם הא תרועה שנזכר בה חצוצרות אינו אומר כל עיקר ואותם שנהגו לומר בסוף השופרות ותקעתם בחצוצרות טעות הוא ואע"ג דכ"מ שיש חצוצרות במקדש יש שופר אפ"ה אנן קראי דמזכיר שופר בעינן והא ליכא אבל אומר לא הביט און ביעקב וגו' אע"פ שאמרו עם המלכיות אומרו עם השופרות וא"נ יום תרועה יהיה לכם וכן דעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל אבל הרא"ה כתב דבקרא דותקעתם בחצוצרות סגי דאע"ג דכתיב ביה חצוצרות איכא שם תקיעה דעולה משום שופרות ועדיף טפי האי קרא משום דבסיפרי דרשינן מיניה מלכיות זכרונות ושופרות שופרות מותקעתם זכרונות מדכתיב בסופיה דקרא והיו לכם לזכרון מלכיות דכתיב אני ה' אלהיכם והלכך לדידן דקי"ל כר"י בן נורי דבשלש סגי ואנן אמרינן טפי טובא ליכא למידק בהאי קרא דותקעתם בחצוצרות כולי האי ואי משום דבעינן שיהא משלים בתורה שפיר מיקרי משלים בתורה ההוא קרא דותקעתם בחצוצרות בהדי ההיא דרשה דסיפרי דדריש מהאי קרא שופרות אלו דבריו ז"ל וכן ראיתי להרמב"ם שהביא פסוק דותקעתם בחצוצרות בסדור תפלותיו בסוף ספר אהבה עכ"ל .

א"א מלכיות זכרונות ושופרות של פורעניות וכו' עד זכרני ה' ברצון עמך הכל בפרק בתרא דר"ה:

אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי וכו' בפרק קמא דע"ג (ד:) אקרא דואל זועם בכל יום בעי בגמרא אימת רתח ואמר אביי בתלת שעי קמיית' א"ר יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמיפקד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי אי הכי דצבור נמי דצבור נפישא זכותיה א"ה ביחיד דצפרא נמי לא כיון דאיכא צבור דקא מצלי לא קא מידחי ופירש"י בתלת שעי קמייתא. בשעת חרון: דצפרא נמי. בתפלת יוצר: צבורא מצלו. שחרית בכל מקומות תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום והוא שיחת שחרית וצהרים יש מתפללי' אותה בבוקר ויש מאחרים וכתבו התוס' בתלת שעי קמייתא פירוש בשלישית כדאמרינן בסמוך בשעה שחמה זורחת שמלכי מזרח ומערב מניחין את כתריהם ודרכם של מלכים לעמוד בג' שעות: כתב בא"ח יחיד אע"פ שיש לו מי שיתקע לו א"צ לשמען על סדר הברכות וי"א שטוב שישמע אותן לפני הברכות: וכתב ע"ש כתב הרמב"ם זה שתוקע כשהם יושבים תוקע על סדר הברכות י"א שאין דעתו לעכב שזה בעצמו יתקע ולא אחר אלא בא לומר שאין להעביר ממנו המצוה כיון שהתחיל בה עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • ואחר שיגמור כו' משנה בפ"ב דר"ה כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר שליח צבור מוציא את הרבים י"ח ותניא א"ל לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין בלחש א"ל כדי להסדיר שליח צבור תפלתו אמר ליה רבן גמליאל לדבריכם למה שליח צבור יורד אמר להו כדי להוציא את שאינו בקי א"ל כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי אמר ר' יוחנן מודים חכמים לר"ג פירש רש"י אחר שנחלקו חזרו והודו ואותבינן מי אמר רבי יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כר"ג מכלל דפליגי ופריק רבי אבא דהלכה מכלל דפליגי בברכות דכל השנה ומודים בברכות דראש השנה ויום הכיפורים ואותבינן עלה והאמר רב חנא ציפוראה אמר רבי יוחנן הלכה כר"ג בברכות דראש השנה ויום הכפורים ומשני אלא אמר רב נחמן מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגי עליה רבנן וקאמר מאי שנא הני ומסיק משום דאוושי ברכות ומשמע דהלכה כר"ג לגמרי אף בברכות דכל השנה כדקאמר ר' אבא ורב נחמן דאסיק מאן מודים ר"מ וכו' אינו אלא לפרוקי דלא תקשי לך הנך תרתי מימרי דר' יוחנן חדא דקאמר ר' אבהו משמיה דמודים חכמים לר"ג בברכות דר"ה ויה"כ ורב חנא אמר משמיה הלכה מכלל דפליגי ועמדו במחלוקתן ומש"ה פריק וקאמר מאן מודים ר"מ וכו' אבל לענין גוף ההלכה במאי דקאמר ר' אבהו משמיה הלכה כר"ג אף בשאר הברכות ודאי הכי קי"ל דליכא דפליג אהא דלימא דלית הילכתא כוותיה ונראה שזאת היא דעת בה"ג שהביאו התו' וה"ר יונה והרא"ש והמרדכי בפ' ת"ה בדין יחיד המתפלל עם הצבור ושכח יעל' ויבא דיוצא בשמיעת התפלה מש"ץ ואפי' הוא בקי כר"ג דאלמא דס"ל דהילכתא כר"ג אף בברכות כל השנה וכן מבואר במרדכי דהכי ס"ל לבה"ג עיין בפרק בתרא דראש השנה אבל הרי"ף ז"ל מפרש דלמאי דאסיק ר"נ הדרינן ביה ממאי דשני ר' אבא הלכה מכלל דפליגי בשאר ברכות ולא קאמר רבי יוחנן הלכה אלא אברכות דראש השנה וי"כ אבל בברכות דשאר ימות השנה לא פסק בה הלכה וממילא דהלכה כרבנן בשאר ימות השנה ולפי זה אם שכח יעלה ויבא בר"ח אינו יוצא בכך שיכוין לש"ץ אם הוא בקי וכן מבואר במרדכי בפ' בתרא דר"ה שכתב דלרב אלפס דפוסק דלא כר"ג אם שכח יעלה ויבא אינו יוצא בשמיעת התפלה מש"ץ וע"ש ויש לתמוה הרבה דא"כ מה עלה על דעת הרא"ש שכתב בפרק בתרא דר"ה תחלה הפסק מבה"ג בדשכח יעלה ויבא דיוצא בשמיעת התפלה הש"ץ ואח"כ העתיק דברי הרי"ף בסתם כאילו אין ביניהם מחלוקת גם על רבינו הנמשך אחריו יש להקשות כך דבסוף סי' קכ"ד הביא דעת בה"ג בסתם וכאן כתב בסתם הלכה כר"ג בר"ה ויה"כ כו' דמשמע אבל בשאר ימות השנה אין הלכה כר"ג וא"כ דבריהם סותרים זה את זה ואין לפרש דדעתם כיון דר"ג סובר דש"ץ פוטר את הבקי א"כ איכא למימר דאף רבנן לא פליגי עליה אלא בדלא התפלל כלל אבל אם התפלל דטעה מודו לר"ג דש"ץ פוטרו וכדכתב ב"י בסי' קכ"ד דהא כיון דטעמא דמקילינן בהתפלל וטעה הוי משום דדיינינן ליה כאנוס וכדכתב ה"ר יונה בפי' בפ' ת"ה ובאנוס גופיה הא פליגי רבנן וקאמרי דאינו מוציא את הבקי אפי' אנוס כדמוכח בפ' בתרא דר"ה דאסיקנא דאפו' ר"ג לא פטר אלא עם שבשדות דאניסי מכלל דרבנן אפילו אניסי לא פטרי ונ"ל דדעת הרא"ש ורבינו דכיון דאיכא ראייה ברורה לדברי בה"ג מפ' ת"ה דאמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים כו' כמבואר בתו' ואשיר"י לשם דאלמא בהתפלל וטעה יוצא בשמיעת ש"ץ אע"פ שהוא בקי א"כ בודאי אף הרי"ף ז"ל יודה בה וממילא צריך לומר לדעת הרי"ף דאעפ"י דלא פסקינן כר"ג אלא בר"ה ויה"כ היינו דוקא כשהוא בעיר דלא אניס הלכך בר"ה דאוושא ברכות כי אתי לבי כנישתא הש"ץ מוציאו ובשאר כל ימות השנה מתפללל עצמו אבל עם שבשדות אפי' בשאר ימות השנה נמי הש"ץ מוציאו כיון דאניס ולא מצי למיתי לבי כנישתא דבהא נמי הלכה כר"ג כיון דאניס ולפיכך הש"ץ מוציאו כמו בשל עיר בר"ה ויה"כ כדאתי לבי כנישתא וממילא האי דשכח יעלה ויבא דיינינן ליה כאנוס לענין זה דלא צריך לחזור ולהתפלל אבל מ"מ מאחר שהוא עומד בבית הכנסת צריך לשמוע כל התפלה מפי הש"ץ ומה שכתב הרי"ף ועם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא בר"ה ויה"כ כו' לאו למידק דבשאר ימות השנה אין הש"ץ מוציאו אלא ה"ה בשאר ימות השנה ולא נקט ר"ה ויה"כ אלא משום דכל הפסק שכתב לשם איירי בר"ה ויה"כ ואה"נ דה"ה שאר כל השנה ועוד נוכל לומר דלרבותא נקט הכי דאפי' ר"ה ויה"כ ואצ"ל שאר התפלות שהן כנגד תמידין שיכול הש"ץ לפוטרן טפי אע"פ שאינן שומעין וסברא זו כתב ה"ר ישעיה אחרון ז"ל דלענין עם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא עדיף טפי ברכות דכל השנה עיין בהגהות לרי"ף פרק בתרא דר"ה ואפשר שזאת היתה ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ח מה' תפלה שכתב לחלק בין ברכות דכל השנה לר"ה ויה"כ בעומד בב"ה כדמשמע מלשונו ע"ש אבל בעם שבשדות לא חילק ומשמע דס"ל דבכל ענין הש"ץ מוציאו אפי' בקי כיון דלא מצי למיתי לבי כנישתא וכדפי' ויותר נכון בעיני לפרש דעת הרמב"ם דס"ל דהך עם שבשדות כיון דאיתמר בגמרא משמיה דר"ש חסידא ומתניתין סתמא תנן משמע דתנא דידן פליג עליה ולפיכך פסק כסתם מתניתין כדרכו ולא כיחידאי בגמרא ודע דאההיא דאוושי ברכות פי' רש"י והרא"ש והסמ"ג שהרי הן תשע ואוושי מלשון רבוי ולפי זה אף בר"ה בתפלת יוצר וכן בשאר יה"כ דכיון דאינן אלא שבע אין הש"ץ מוציא את הבקי ודוקא ביה"כ של יובל שהוא שוה לר"ה בתקיעות ובברכו' קאמרי' דהש"ץ מוציא לבקי וכן מבואר ברמב"ם פ"ח מה' תפלה וכ"כ הר"ן פ' בתרא דר"ה וכ"כ רבי' ירוחם בשם המפרשים אכן מדברי רבינו בכאן ולעיל בסי' רס"ח משמע דבכל תפלות דר"ה ויה"כ הש"ץ מוציא ואולי היה מפרש דאוושי ברכות כמו ריאה דאושא פי' מתוך שאין רגילין בהו משמיעים קולם ואין אומרים אותו בלחש ומטעה אחד את חבירו וכ"כ בהג"ה מיימונית בשם התו' דלפי פי' זה אין חילוק דאף ביוצר דר"ה ושאר יה"כ מאחר שהן מטעות הש"ץ מוציאן ואפשר לומר ג"כ דאף רש"י והסמ"ג דכתבו נמי שהן ברכות ארוכות דעתם היה להורות שהש"ץ מוציא אף במקום שאינן ט' דמאחר שהן ארוכות מטעין והיינו נמי דאוושי כלומר ארוכות הרבה אכן הרא"ש לא הזכיר בדבריו רק מפני שהן ט':
  • ומ"ש וכ"ש לבעל העיטור כו' פי' ב"י דדעת ב"ה היא לפרש דר"ג דקאמר דהש"ץ פוטר לבקי אינו אלא לעם שבשדות אבל דעיר אינו פוטר וקשיא לי דא"כ כדא"ל רבנן לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין וא"ל כדי להסדיר הש"ץ תפלתו הו"ל לומר דהבקיאים שהן בעיר שהן רוב צבור מתפללין אלא ודאי לדברי ר"ג אין צריכין להתפלל כל עיקר כדי שיסדיר ש"ץ תפלתו אלא צריך לומר דס"ל לבע"ה דכיון דבגמרא אמרו דרב פליג אדרבי יוחנן דאמר מודים חכמים לר"ג אלא עדיין הוא מחלוקת ורב דימי בר חנינא נמי קאמר משמיה דרבב"ח דאפליג עליה ריש לקיש אדר' יוחנן ואמר עדיין הוא מחלוקת מעתה נמשך דפליג נמי אאידך דר' יוחנן דאמר הלכה כר"ג דאי לא אם כן מאי נפקא להו מינה במאי דקאמרי דעדיין היא מחלוקת סוף סוף הלכה כר"ג אלא ודאי לא ס"ל הלכה כר"ג אלא כרבנן ולכך קאמרי עדיין הוא מחלוקת יחיד ורבים והלכה כרבים הלכך אין הש"ץ פוטר אלא לשאינו בקי בין בראש השנה ויה"כ בין בשאר ימות השנה וכסתם מתניתין כנ"ל ליישב דעת בעל העיטור:
  • כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספים וכו' בסוף מסכת ר"ה אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך ופי' רש"י דאפסוקי מוספין קאי דאין צריך לומר מקראות המוספין משום דנפישי קראי דאיכא דמוספי דר"ה ודר"ח ומלכות וזכרונות ושופרות הלכך לא צריך לומר מקראות דמוספים לא דראש השנה ולא דר"ח אלא כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אין צריך אבל מלכות זכרונות ושופרו' ודאי צריך לומר כדתנן אין פוחתין וכו' ומשמע דבשאר מועדין אף רש"י יודה דצריך לומר מקראות המוספין כיון דלא נפישי. והתוספות בס"פ בכל מערבין כתבו נמי ע"ש רשב"ם דאין צריך לומר מקראות מוספי דר"ה ור"ח אלא שבזה נחלק על רש"י דאיהו סבירא ליה דאף אמלכיות וזכרונות ושופרות נמי קאמר כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אין צריך והא דתנן אין פוחתין וכו' היינו לומר דאם בא להזכיר מכיון שהתחיל גומר אבל אם הוא רוצה לפטור את עצמו בככתוב הרשות בידו ולפי זה גם במקראות הקרבנות אם התחיל להזכיר מוספי דראש השנה יזכיר כמו כן מוספי דראש חודש וכ"כ התוספות והמרדכי להדיא בסוף פרק בכל מערבין לדעת רשב"ם גם בהגהות לשם ובמרדכי סוף ר"ה כתבו סברא זו על שם כמה גדולים ע"ש ולפי דבריהם הירושלמי שהביא הרא"ש סוף ר"ה דאין לומר קרבנות מוסף דר"ח בראש השנה היינו לומר דאין צריך אבל אם רצה לאמרם הרשות בידו:
  • ומ"ש בס"פ בכל מערבין זכרון אחד עולה לכאן ולכאן היינו דוקא לענין זה לבד שלא יאמר את יום ר"ח הזה ואת יום הזכרון הזה אבל פסוקי דר"ח הרשות בידו כמו פסוקי דר"ה ור"ת חולק עליהן וסובר דמקראות של מוסף דראש השנה שהוא במקום הקרבנות צריך להזכירם לעולם דכך הראה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים דכשיתבטלו הקרבנות וכו' ודברי ר' חננאל לא קאי אלא אמלכיות וזכרונות ושופרות ומכל מקום פסוקי דמוסף דר"ח בר"ה אין צריך להזכיר בפירוש כדאיתא בירושלמי שהביא הרא"ש ונפטר במה שאמר מלבד עולת החודש ומנחתה שכתוב בפנחס אצל מוסף דר"ה ולפי שלא הוזכר בו השעיר שהוא חטאת תיקן לומר ושני שעירים לכפר אחד שעיר של ר"ח וא' שעיר של ר"ה נראה לומר דמה שאינו מזכיר של ר"ח בפירוש ה"ט מדאסיקנא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן פי' שאינו אומר את יום ר"ח הזה כו' אלא את יום הזכרון הזה לבד ומשמע דלכל ענייניו קאמר דזכרון דר"ה עולה לר"ח לפיכך בהזכירו מקראות דמוסף דראש השנה ואומר בלבד ג"כ חשיב ליה כאילו הכל נכלל בזכרון אחד משא"כ כשיאמר ובראשי חדשיכם דהוא זכרון בפני עצמו לראש חדש:
  • ומ"ש ושאר מפרשים לא פי' כן כו' כבר נתבאר דזו היא שיטת רש"י ורשב"ם אלא דלרש"י פסוקי דמלכיות וזכרונות ושופרות צריך שיאמר על כל פנים:
  • ומ"ש וכן נוהגים בספרד כו' הוא דלא כפי' רש"י דלדידיה דוקא בר"ה דנפישי ברכות הוא דא"צ אבל בשאר מועדים צריך לומר פסוקי דמוסף ולמנהג ספרד צריך לומר דההיא דרב חננאל קאי נמי אכל שאר מועדים ולא משמע הכי מענין הסוגיא:
  • ומ"ש ובה"ע כתב כבר נתבאר דזו היא שיטת רשב"ם החולק על ר"ת דלכתחלה אין צריך לומר מקראות המוספים אלא אם בא לומר הרשות בידו אלא שבזה נחלק בעל העיטור דמשמע מדבריו דאם בא לומר פסוקי דר"ה יכול הוא לעשות כן ולא קאמר שיאמר נמי ובר"ח אא"כ בא לומר שניהם מוספי החדש והזכרון אבל אינו בחיובא לומר שניהם ואילו לרשב"ם אם התחיל להזכיר דראש השנה צריך להזכיר גם כן דראש חודש כמו שנתבאר:
  • ומ"ש ור"ע כתב שאין אומרים וכו' נראה דר"ע סובר כר"ת בחדא לומר מלבד וגו' ולא להזכיר דר"ח בפירוט ופליג עליה בחדא שלא לומר ושני שעירים וטעמו נראה דדוקא מקרא דמלבד עולת החדש הכתוב אצל מוספי דר"ה חשיב ליה כזכרון אחד אבל מה שמזכיר השעיר של ר"ח שלא הוזכר לשם נחשב לזכרון בפני עצמו:
  • ומ"ש וגדולי מגנצ"א כו' כ"כ המרדכי סוף ר"ה והיא דעת ר"ת והערוך כ"כ התוספות בר"פ שני דמסכת י"ט וז"ל וי"מ מתכסה שאין מזכירין אותו במוסף דר"ה וכו':
  • ומ"ש וא"א היה נוהג כר"ת כן מנהגינו עכשיו כר"ת והרא"ש ונראה בעיני שלא לומר את מוספי לפי מנהג שלנו דדוקא למנהג ספרד שאין אומרים פסוקי הקרבנות ולא מלבד כמ"ש הר"ן ורבינו ירוחם והבית יוסף לפיכך צריך לומר את מוספי דכיון שגם שעיר של ר"ח היה קרב בר"ה ואעפ"י שלא הוזכר במלבד וכדאיתא בתוספתא הביאו התוס' בר"פ שני דמסכת י"ט והר"ן בפרק בתרא דר"ה וא"כ כיון שכל המוספים דר"ה ודר"ח קרבים צריך הוא לרמז את הכל בתפלת מוסף משום ונשלמה פרים שפתינו ומאחר שאינו מזכיר הפסוקים יאמר את מוספי לרמז את ב' מוספי דר"ה ודר"ח אבל למנהגינו שאומר מקראות מוסף דר"ה אם יאמר את מוספי וכו' כאמור בחדש השביעי כו' צריך הוא ג"כ להזכיר פסוקי דר"ח כיון שהתחיל לפרט עשיית הקרבנות שכולל שניהם בתחלה באמרו את מוספי דכשחוזר ופורט את האחד בודאי הוא צרוך לפרט ג"כ השני ואף ר"ת מודה בהא לרשב"ם ודעימיה דמאחר שהתחיל גומר אף דר"ח אבל אם אונו אומר את מוספי אלא את מוסף א"כ מתחלה אינו בא לפרט רק מעשה הקרבנות דר"ה ואת"כ יאמר מלבד וגו' ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע ואומרים ג"כ את מוספי יום הזכרון ועוד קשה על לשונו שהרי בכל הסדורים שלנו נמצא את מוסף וכו' וא"כ מאי ואומרים וכו' דמשמע שכך נוהגים וזה אינו:
  • ואומר עלינו לשבח ורב עמרם כתב שאין ליחיד כו' נראה לפרש דלכ"ע שבח דעלינו לא ניתקן לאמרו בתפלת ר"ה אלא כשמתפללין כל התשעה ברכות במוסף וזהו עלינו לשבח כו' כלומר עלינו הוטל לשבחו ולגדלו בברכות מלכיות זכרונות ושופרות כמו שאנו מברכין עכשיו תשע ברכות וזהו מפני שלא עשאנו וכו' והשתא סברת רב עמרם היא דלטעמיה אזיל דסובר כשאר גאונים דצבור מתפלל שבע לבד כמו שנתבאר למעלה שזאת היא סברת רב עמרם ולפי זה אין מקום ליחיד לומר עלינו כיון שאינו מתפלל תשע אבל במקום שאין ש"ץ אומר אותו אפי' יחיד וטעמו דס"ל דאף לגאונים שאומרים אין הצבור מתפללין אלא שבע היינו לומר שא"צ להתפלל תשע אלא הש"ץ יורד ומתפלל תשע ופוטר אותן אבל כיון שאין ש"צ ודאי כל יחיד ויחיד צריך להתפלל תשע דמי יפטור אותו מחיוב תשע ברכות ונמצא שדין זה דתשע ברכות בר"ה לדעת הגאונים כדין תפלת מוסף של כל ימות השנה אליבא דרבי יהודא שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה בסוף פרק תפלת השחר וכן מבואר בלשון הרמב"ן שהביא הרא"ש סוף ר"ה בדין זה ע"ש ובזה מתיישב גם מה שכתב רבינו וכבר נוהגין לאמרו כלומר דלפי מה שנתבאר דעכשיו נהגו הכל להתפלל תשע ואין לשנות אם כן מעתה נמשך שאומר גם עלינו:
  • ומ"ש וכ"כ ר' משה גאון יחיד דמצלי בראש השנה כלומר שמתפלל בצבור בלחש במקום שיש ש"ץ אי גמר עלינו לשבח לימא כלומר ויתפלל תשע ואי לא לימא מלוך כלומר ואי לא גמיר עלינו לשבח לא יתפלל תשע אלא שבע וש"ץ יורד ומתפלל תשע ופוטר אותו דעלינו לשבח ותשע ברכות תלויין זה בזה כמו שנתבאר ועוד אפשר לפרש כפשוטו והוא עיקר דדעת רב עמרם שלא ניתקן שבח גדול כזה לאמרו ביחיד אלא אם כן במקום שאין ש"ץ ודעת רב משה גאון דיכול יחיד לאמרו אפילו במקום שיש ש"ץ אם הוא בקי לאמרו כראוי ואי לא לימא מלוך וטעמא דס"ל דעלינו לשבח ועל כן נקוה לך מתחבר יחד דהכל שבח אחד ולפיכך אם אינו בקי לאמרו לא יאמר אלא מלוך לבד ופסוקי מלכיות יאמר כשמגיע אצל ומלכותו בכל משלה אז יאמר כי המלכות שלך הוא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד ויאמר כל פסוקי מלכיות ואח"כ יאמר קדשינו במצותיך כו' ובזה נתיישב מה שהוקשה לב"י:
  • ומ"ש ואוחילה נראה מתוכו כו' טעמו מתוך הנוסח נראה כן וכן הוא מנהג אשכנז שאין אומרים לא אוחילה ולא היום הרת עולם ביחיד אבל בסדור הרמב"ם כתוב שאומרים אוחילה והיום הרת עולם והוא מנהג ספרד:
  • אין פוחתין מעשרה פסוקים משנה בפרק בתרא דר"ה:
  • ומ"ש ואפילו לא אמר מהם כלום כו' שם מימרא דרב חננאל וכפי פי' הרא"ש ור"ת אבל בסמ"ג כתב וז"ל כיון שאומר ככתוב בתורתך מועיל כאילו אמר מלכיות של תורה וצריך לומר כמו כן ככתוב בדברי קדשיך ועל ידי עבדיך הנביאים וכן בזכרונות וכן בשופרות וכן כתב הרב המגיד שכך פי' הרמב"ן וכן פי' הר"ן. והרמב"ם פירש עוד בדרך אחר ע"ש:
  • ומ"ש ומכל מקום נוהגין כתנא קמא לומר עשרה פסוקים אף על גב דהכי הילכתא דצריך לומר עשרה לכתחלה וכן פסקו כל המחברים וא"כ דינא הוא ולא מנהג היינו דוקא אם התחיל לומר פסוק אחד דאז צריך לומר כל הי' לכתחלה לפי פי' הרא"ש אבל אם אינו רוצה לומר כלום הוא יכול הוא אף לכתחלה לפטור עצמו בככתוב ועל זה אמר ומ"מ נוהגין לומר עשרה ואינן פוטרין עצמן בשום פנים בככתוב ומ"ש נוהגין כת"ק לאו דוקא ת"ק דהא אף לר"י ב"נ הכי איתא לכתחלה אלא קאמר הכי לפי דת"ק נקט עשרה להדיא במילתיה וק"ל:
  • שאו שערים וכו' ואע"ג דאנן עשרה פסוקים בעינן והני חמש בתרי פסוקי לחוד נינהו אפשר דר' יוסי פסיק ליה לפסוקא קדמאה לתרתי פסוקי ובתראה לתלתא פסוקי וכדאיתא בקידושין פ"ק דקאמר בפסוקי נמי לא בקיאינן כו' כנ"ל אלא דמפרשים אליבא דר' יהודא מי זה מלך הכבוד לאו ממניינא לא משמע הכי ועיין במ"ש הב"י:
  • כתב אבי עזרי יש שאינן משלימין למנין י' כו' כלומר יש סוברים שלא נתקנו פה בתורת השלמה וממילא לפי דבריהם צריך המתפלל לדקדק שלא להשמיט בפסוקים כי היכי דליהוי י' פסוקים בלא הך פסוק' ולא יתכן דבריהם שהרי שנינו ומשלים בתורה ולדבריהם לא השלימו בתורה פי' שהרי בכל הסדורים שבידינו היום מסיים בפסוק הבן יקיר לי בזכרונות ובפסוק וה' אלהים בשופר יתקע בשופרות ולפי דבריהם הנך הויין השלמה ואע"ג דדיעבד אם השלימו בנביא יצא ומכל מקום היאך עבדינן הכי לכתחלה אלא בע"כ הך פסוקי דוזכרתי ודתקעת' בתורה השלמת ניתקנה ואעפ"י שאינה סמוכה לית לן בה הלכך בט' פסוקים לבד סגי כיון דהנך ניתקנו בתורת השלמה:
  • ומ"ש ומיהו תימא וכו' עד אבל אם הוסיף לא חיישינן ומסיים כדבעי צל"ע דמה סברא יש בזה מה נפשך אי טעמא משום דבעינן הרוב משל תורה וכדמשמע מפרש"י א"כ אין חילוק בין הוסיף ללא הוסיף וכי היכי דבהוסיף מסיים בה כדבעי אם הרוב משל תורה ה"ה בלא הוסיף ואי טעמא דבעינן השלמה בתורה דוקא א"כ אפי' הוסיף נמי וק"ל. והאידנא מתפללין זה היום תחלת מעשיך ואע"ג דקי"ל כרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם לפי שהוא תחלת דין פירוש מהרי"ח מצאתי:

דרכי משה[עריכה]

(א) דלא כמהרי"ל שכתב שי"ל לזרע יעקב תזכור כתב הכלבו וז"ל כתב אבן גיאות מי שסומך על ש"ץ ואינו מתפלל בעצמו אלא מכוין למה שיאמר ש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות לאחריו כשמסיים ש"ץ ויש שלוחי ציבור מחמירים על עצמן לפסוע ג' פסיעות לאחריהן אלא שמבליעין פסיעותיהן לבלתי יהא נראין עכ"ל.

(ב) והמנהג שלא לומר פסוקי הקרבנות של ר"ח אבל נוהגים בר"ה לומר פסוקי מוסף של ר"ה ואומר מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד וגו' עד ושני שעירים לכפר ושני תמידין כהלכתם וכתב בת"ה סי' קמ"ג דהאומר מלבד עולת החדש יאמר אחר ומנחתם ונוהגים ג"כ לומר את מוספי יום הזכרון הזה.

(ג) כתב הג"מ בה' תפלה קבלנו משם הרר"א מוורמיש"ו כשאומר הקהל הוא אלהינו יאמר החזן אלו הפסוקים אתה הראת לדעת כיי ה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה כי ה' אלהיכם הוא האלקים אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם עכ"ל וכ"כ במהרי"ל שהיה נוהג כן:

(ד) וכן נוהגים.