חולין נח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שריין אמר רב לית בקא בר יומא ולית דידבא בת שתא אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי שב שני אימרא בקתא מבקא דאמרה ליה חזיתיה לבר מחוזא דסחא במיא וסליק ואיכרך בסדינין ואותיבת עליה ומצת מיניה ולא הודעת לי א"ל וליטעמיך הא דאמרי אינשי שיתין מני פרזלא תלו ליה לבקא בקורנסיה מי איכא איהו גופיה כמה הוי אלא במני דידהו הכא נמי בשני דידהו תנן התם בהמה בעלת ה' רגלים או שאין לה אלא שלש ה"ז מום אמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל חסר ויתר ברגל טרפה נמי הויא מאי טעמא כל יתר כנטול דמי ההיא חיותא דהוה לה תרתי סניא דיבי אייתוה לרבינא וטרפה מדרב הונא ואי שפכן להדדי כשרה ההיא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא סבר רב אשי למיטרפה א"ל רב הונא מר בר חייא לרב אשי כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו ההוא גובתא דהוה מעברא מבי כסי לכרסא סבר מר בר רב אשי לאכשורה אמר ליה רב אושעיא אטו כולהו בחדא מחיתא מחתינהו היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר העיד נתן בר שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי על שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טרפה וכנגדן בעוף כשרה במה דברים אמורים שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר הוא דהדרי וערבי וחד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי בשלמא למאן דאמר הוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע אלא למאן דאמר אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה:
ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה:
אמר רבי יוחנן ר' יהודה ור' ישמעאל אמרו דבר אחד ר' יהודה הא דאמרן ר' ישמעאל דתנן רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת אמר רבא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא אלא לענין טרפה דליכא מידי דמגין עליה אבל לענין איפגולי כרבנן סבירא ליה ועד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא לענין איפגולי אבל לענין טרפה אגוני לא מגין:
מתני' אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים או ששתת מים הרעים כשרה אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות:
גמ' אמר שמואל הלעיטה חלתית טרפה מ"ט דמינקבה להו למעיינה מתיב רב שיזבי אחוזת הדם והמעושנת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים ושתת מים הרעים הלעיטה תיעה חלתית ופלפלין אכלה סם המות כשרה הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות קשיא חלתית אחלתית קשיא סם המות אסם המות חלתית אחלתית לא קשיא כאן בעלין כאן בקרטין סם המות אסם המות לא קשיא הא דידה הא דאדם סם המות דבהמה היינו הרדופני תרי גווני סם המות מאי תיעה אמר רב יהודה
רש"י[עריכה]
שמע מינה - מדרב הונא:
הני תמרי דכדא - שהתליעו ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש:
לבתר תריסר ירחי שתא שריין - דאי במחובר התליע לא הוי חיי עד השתא:
בקא - מין זבוב צינצ"א והיא נושכת כצרעה:
דידבא - זבוב:
אימרא - לשון (איוב לט) כעת במרום תמריא נתנכרה לו ומרדה עליו אינשלביי"ר:
לבר מחוזא - על שם שהיו בני מחוזא מעונגים ושמנים נאמר משל זה עליהם:
ומצת מיניה - דמא מצצת דמו:
מני - משקל ששים מני:
בקורנסיה - מרטי"ל כלומר הוי זהיר בו שנשיכתו כבדה:
במני דידהו - במשקל שלהן של בקי שהוא קל:
בשני דידהו - רגעים הן:
תנן התם - בבכורות לענין מומים:
לא שנו - דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט שרי:
אלא שחסר ויתר ביד - שחסור זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת ה' ביד שאין לה אלא יד אחד או שיש לה ג' ידים:
כנטול דמי - יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה:
סניא דיבי - בודיל קרשטנ"י קורין לו:
גובתא - כמו קנה בשר:
דהוה מעבר מבי כסי להובלילא - המסס:
לאכשורה - כדאכשרנא בגובתא דבי כסי והובלילא:
בחדא מחיתא מחתינהו - וכי באריגה אחת ארגתם לכולם לשון (שמות לט בתרגום) עובד מחי דתיקון דבור קרו לו אינשי אריגה שמסדר את דבריו:
היכא דאיתמר - דברייתא הכי אית להו איתמר:
והיכא דלא איתמר לא איתמר - ויתר הוא וכאילו ניטל אחד מן המעים כנגדו הוא דכל יתר כנטול דמי וכן הלכה דליכא מאן דפליג ואע"ג דאמרן (לעיל דף מז.) באוני דריאה לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת הא אוקימנא והוא דקיימא בדרא דאוני דקים להו לרבנן דאורחייהו בהכי אבל ביני ביני טרפה אלמא כנטול דמי וגבי רגלים דלאו אורחייהו ודאי טרפה:
היוצאים מן הבהמה כאחד - דאית לה תרתי הדורי דכנתא ושניהם יוצאין מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעה:
וכנגדן בעוף כשרה - דעוף זימנין דהוי הכי ואע"ג דלא משתכח להו הכי קים להו ויש מפרשין שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק ועד הקורקבן קנה של מעיין אחד וההוא קרי בני מעים ובראש הקורקבן יוצאין בני מעים גמורין:
אבל יוצאין ממקום אחד - סמוכין זה לזה:
וכלים עד כאצבע - וחוזרין ומתחברין בתוך רוחב אצבע:
פליגי בה - בהיכא דיוצאים ממקום אחד דקתני כשרה:
מלמטה - סמוך לנקב הרעי מתחברין כדי שיהא הרעי יוצא ממקום אחד:
ר' יהודה - הא דאמר דחשיב לה כגלודה שניטל עורה ורבי ישמעאל נמי חשיב לנוצה כעור דאמר נוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת העוף אם מלקה ע"מ לאכול כזית בין נוצה ועור ובשר חוץ לזמנו:
אפגולי - גרסינן:
אלא לענין אפגולי - דקסבר חזיא לאכילה:
לא מגין - וכי ניטלה נמי לא איכפת לן:
מתני' אחוזת הדם - שאחזה דם וחלתה:
והמעושנת - נכנס עשן בגופה:
והמצוננת - חולי מחמת צינה:
הרדופני - סם המות לבהמה:
מים הרעים - מים מגולים:
אכלה סם המות - שהוא סם המות לאדם:
גמ' קורט של חלתית - חד הוא ונוקב את בני המעים חלתית לזר"א:
תיעא - תור"א בלע"ז ועשב מר הוא מאד וכל אלו קשין לה:
כלב שוטה - אמרינן בסדר יומא (דף פג:) רוח רעה שורה עליו וכשנושך אדם שורה עליו והורגתו:
קשיא חלתית - דהכא אחלתית דשמואל:
וקשיא סם המות - דהכא אסם המות דמתני':
הא דידה - ברייתא בסם המות דבהמה שאינו סם המות לאדם:
בתרי גווני סם המות - דבהמה מיירי תנא דברייתא:
תוספות[עריכה]
הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שרי. רבינו שמואל גריס דכרים פירוש שהתליעו כמו ענבי דכרום ושדה שלקתה בעמרים בפרק המקבל (ב"מ דף קו: ע"ש) ובנזיר בריש גמרא פרק שלשה מינים (דף לד:) לאתויי ענבים דכרום ובאמצע הפרק זה (דף לח:) והא שייר ענבים דכרום שהרי אין דרך פירות להניח בכד ועוד דהוה ליה למימר שהתליעו ור"ת מפרש שדרך להניח כל דבר בכד כדאיתא בפ' חזקת הבתים (ב"ב דף נה.) הני שערי דכדא משתעבדי לכרגא ובהמפקיד (ב"מ דף מ.) הוה עובדא ופקע כדא ובפ' הזהב (שם דף נט.) במשלם שערי מכדא נקיט ואתי תיגרא:
הנוצה מצטרפת. פ"ה לענין פגול וגריס אבל לענין פגול כרבנן סבירא ליה ור"ת אומר שהוא משנה בטהרות (פ"א מ"ב) הכנפים והנוצה מטמאות ומיטמאות ולא מצטרפין רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת פירוש מצטרפת לכביצה דשומר הוא ותנן במסכת עוקצין (פ"א מ"א) כל שהוא יד ואינו שומר טמא ומטמא ולא מצטרף שומר אפילו שאינו יד טמא ומצטרף והשתא מייתי ראיה מדחשיב ליה כשומר לבשר אלמא הוי כמו עור וכשניטלה כאילו ניטל העור דהוי גלודה וטרפה ורבא דחי עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא לענין אגוני אבל שומר לבשר לא חשיב שאין רגילות להצניע העוף עם הנוצה שלא. יתלכלך ועד כאן לא קאמר ר' ישמעאל אלא לענין טומאה דחשיב שומר אבל לענין אגוני לא מגין:
ראשונים נוספים
רבינו גרשום
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שריא. כלומר הני תמרי שהתליעו בכד שמשימין אותן. בתר תריסר ירחי שתא שתלשו אותן מן הקרקע שריין דאמרינן הני תולעין עכשיו התליעו ומקום רביתא [דידהו] (הן) מן הפירות עצמן הן ולא עלו עמם מן הקרקע שהן שעלו עמו מן הקרקע כבר מתים בתוך י"ב חדש והני תולעין דהשתא לא השריצו על הארץ:
בקא מושקרון:
דידבא מושקא:
אימראי. כעסא:
ומצית מינה. כלומר מצית מיניה דמה ושבעת נפשך:
שיתין מאני ליטרין בקורנסיה. לשון קורנס:
אלא במאני דידהו. כלומר בליטרין שלהן זהו משהו:
[2] אבל ברגל טרפה. כלומר ניטל ירך וחלל שלה טרפה לענין בכור איתמר ולענין קדשים ליקרב:
ואי שפכי להדדי כשרה. כלומר דאינו אלא אחת:
ההוא גובתא דהוה נפקא. כלומר לשון בני מעיים היוצאים כלומר שני כרכשות:
אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד באצבע כשרה. כלומר יוצאין ממקום אחד ואינן הולכין אלא באצבע עד שמצטרפין זה עם זה ושופכין זה לזה כשרה:
כלין מלמטה. כלומר כלין קודם שיגעו למקום הדבק כשיעור אצבע אע"פ שפרודין זה מזה כחצי אמה במעיה. אבל קודם שיגיעו למקום הדבק כלין כשיעור אצבע כשרה:
ר' ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת לכביצה. כלומר מטמא טומאת אוכלין דחשוב כבשר והיינו דא"ר יוחנן ר' יהודה ור' ישמעאל אמרו דבר אחד כשם שר' יהודה אמר ניטלה הנוצה פסולה דחשוב כבשר כך לר' ישמעאל חשוב כבשר אבל לענין טומאה כרבנן סבירא ליה דאין מצטרפין:
כרבנן סבירא ליה דלא מגין. כלומר לא מגין עליה ולא חשוב כבשר:
המעושנת היתה במקום עשן ונסתכנה:
והמצוננת. נצטננה:
או שאכלה הירדופני. סם המות דבהמה ומין עשב הוא:
חלתית. לסרא בלעז:
כלב שוטה. משוגע:
קשיא חלתית אחילתית ולמתניתין קשיא סם המות אסם המות:
כאן בקרטין. גבעולין טרפה כאן בסם המות דאדם טרפה אבל אכלה סם המות דבהמה כשרה:
היינו הרדופני. כלומר למה לי למיתנא תרתי זימני אכלה הרדופני או שאכלה סם המות כשרה:
חידושי הרמב"ן
הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שרו. פי' אבל תוך י"ב אסורין בהתליעו אבל לחוש אין לנו שאם ניחוש לאחר י"ב נמי יהיו אסורין שמא התליעו ופירשו וחזרו וכי האי דגרסינן בירוש' מס' תרומות יכול אפי' יצאו וחזרו ת"ל כל ולקמן בגמ' במפרישות ע"ג תמרה מהו דלא היינו רבותייהו אלא משום דאחזוקי איסורא לא מחזקי מ"מ במינין שהתליעה מצויה בהן היאך לא ניחוש והרי אמרו נמי ניחוש דילמא פריש לדופנא דבורא כדלקמן אלמא בתר המצוי מחזקי'. וכן דעת הרמב"ם ז"ל.
ובתוס' (סז,ב ד"ה דיקא) אמרו דמינין המתליעין במחוב' אלא שהתולעת קטנה עומדת בחור קטן כמותה כגון המינין שקורין פשיט מותרים הם שלא אסר שמואל אלא תולעת המהלכת בתוך הפרי במחובר והם הביאו ראיה מלשון רש"י ז"ל שכתב קשות שהתליעה באביה אסורה דכיון דמהלכת בתוך הקשות והקשות מחוברת בארץ שורץ על הארץ קרינן ביה ואיני יודע להתר זה עיקר שהתולעת הנבר' בארץ בחורו הקטן אעפ"י שלא הלך כלל שורץ על הארץ הוא ולשמואל כל שמחובר לקרקע כקרקע הוא.
ויש בעלי נפש שאין אוכלין פולים ועדשים ואפי' בתר י"ב חדש מפני שמיד שחום של אור שולט בהם פורשין ואח"כ נימוחין ואסורים ומלתא שכיחא טובא וחייש' כדאמרי' לקמן לא לישתי איניש שכרא בצבתא באורחא אלמא כל כה"ג דשכיח חיישינן ויש מקילין בה ורואה אני דבריהם שאם נמוחים הם בטלי' בששים ואי בעי זורק אותם.
אבל חסר ויתר ברגל טרפה מ"ט כל יתר כנטול דמי. פי' נר' לי דכנטול ממקום שהוא יתר קאמר ולא כניטל כל אותו אבר לפי' בהמה שנמצא' יתירת רגל למטה מן הארכובה וממקום צומת הגידים כשרה כאלו נחתכה באותו מקום ומדאמרינן כנטול דמי ולא אמרינן כחסר דמי ש"מ כנטול בידי אדם קאמר לפי' בהמה שנמצאו בה ב' טחולים סמוכין בסומכייהו רואין אותם כאלו ניטלו ונקבו באותו מקום וכן ב' כבדין שנמצאו מחוברין בכזית שהוא במקום מרה או במקום שהיא חיה רואין אותו כאלו ניטל מאותו מקום וטרפה וכגון (דצריכה) [דא צריכה] רבה.
ורש"י ז"ל כתב כנטול דמי הותיר אחד כחסר אחד והוי כבעלת רגל אחת וטרפה דהוי כשמוטת ירך בבהמה ואין לשונו בכאן מחוור אצלי דלאו כחסר אלא כנטול קאמרינן וחסרה בירך כגון שאין לה בוקא דאטמא ויש לה רגל כשרה היא ולפי מה שכתבנו למעלה ועוד ראיתי בה"ג כי משתכחין תרי טחלי ש"ד, וצ"ע.
הא דא"ר ישמעאל הנוצה מצטרפת. פירש"י ז"ל לענין פגול ובספרים כולם כתוב אבל לענין טומאה ורש"י ז"ל גורס אבל לענין אפגולי ואינו כן אבל לענין טומאת נבלות נשנית במס' טהרות הכנפיים והנוצה מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות ר"א אומר הנוצה מצטרפת החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפין ר' יוסי אומר אף ראשי גפיים וראש הזנב מצטרפין שכן מניחין בפטומות.
חידושי הרשב"א
הא דאמרינן: לא שנו אלא ביד אבל ברגל טריפה נמי הוי מאי טעמא כל יתר כנטול דמי. בדבר שאין דרכו בכך קאמר, כגון רגליה או מעים בבהמה וכיוצא בזה, אבל בדבר שדרכו בכך לאו, כדאמרינן בסמוך בההיא גובתא דנפקא מבי כסי להובלילא וסבר רב אשי למיטרפא, ואמר ליה רב הונה מר בר רב בריה דרב אויא הני עיזי ברייתא הכי אית להו. והיינו דאמרינן לעיל (מז, א) בפירקין לית הילכתא כרבא ביתרת, ואמרינן התם טעמא משום דכל הני עיזי ברייתא הכי אית להו.
והא דאמרינן: כל יתר כנטול דמי. פירש רבינו שלמה ז"ל יתר אחת כחסר אחת והויא כבעלת רגל אחת וטריפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה, ואפשר דלפי פירושו של רש"י ז"ל אם נמצאו שני טחולין ואפילו סמוכין זה לזה בסומכייהו כשירה. שהרי רואין אותן כאלו נטלו שניהן ונטל הטחול כשירה. וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל כי משתכחן תרין טחלי שפיר דמי. ואם נמצאו שני כבדין אסורה, שהרי כנטלה כל הכבד. אבל הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ו מהל' שחיטה ה"כ) דכנטול אמרינן כחסר לא אמרינן, כלומר שרואין אותו היתר כאלו נטל ממקומו בידי אדם, וכל שאלו נטל טריפה יתר נמי טריפה וכל שאילו נטל בידי אדם ממקומו כשרה הכא נמי כשרה, ולפיכך כתב דשני טחולין הסמוכין בסומכייהו טריפה, שהרי רואין אותן כאלו נטלו ונקבו במקום חבורן, וכן שני כבדין הנמצאין מחוברין בכזית שהיא במקום מרה או במקום שהיא חיה טריפה, הא לאו הכי כשירה, וכן אם יתרה רגל למטה מצומת הגידין כשירה, וצ"ע.
אלא למאן דאמר אף על גב דלא הדרי ערבי מאי כלין כלין מלמטה. כך היא הגירסא במקצת הנוסחאות, ונראה שכך גירסתו של רש"י ז"ל, והכי פירושא דמאן דאמר והוא דהדר ערבי קא סלקא דעתין דהכי קאמר אבל יוצאין ממקום אחד ומתפצלין וכלין הפצולין בתוך כדי אצבע שחזרו ונתערבו כשירה, אבל אם ארך הפיצול יותר מכאצבע טריפה אף על פי שיוצאין ממקום אחד וחוזרין ומתערבים למטה מכאצבע, ומאן דאמר אף על גב דלא הדרי קא סבר דלא בעיא דהדרי ערבי מיד תוך כדי אצבע אלא אף על פי שהפיצול הולך ונמשך אמה ואמתים כשירה, ובלבד שיהו כלין יחדיו למטה במקום בית הרעי בכדי אצבע. ובהלכות הרב ר' שמעון (בן) קייר"א ז"ל גריס מאי כלין כלין עד כאצבע מלמעלה, כלומר דמאן דאמר והוא דהדרי ערבי קסבר דכיון דהדרי ערבי ואפילו מעט במקום בית הרעי כשירה, ובלבד שהיא ממקום חבורן ולמטה כאצבע, וכן נמי לא קפדינן ארוחב מקום חבורן למעלה במקום שאין צבע, אבל אחיבורן מלמטה לא קפדינן, ולפי גירסא זו כיון דלא איפסקא הילכתא בהדיא (בחד) [כחד] מינייהו, נקיטינן לחומרא עד דאיכא מקום חבורן כדי אצבע והוא דהדרי ערבי למטה בכדי אצבע כחומרי דמר ודמר. וכן כתוב בהלכות רבינו אלפסי ז"ל במה דברים אמורים ביוצאין בשתי מקומות, אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשירה, והוא דהדרי ערבי ונעשו שניהם חוט. ויפה לימד טעם על גירסא זו השניה, הרב בעל העיטור ז"ל לימד דלפי גירסא זו אתיא שפיר הא דקא אמר אף על גב דלא הדרי ערבי, דהא אף על גב דלא הדרי ערבי כלל מכשר, אבל לגירסת הספרים הכי קאמר אף על גב דלא הדרי ערבי דהא תרווייהו הדרי ערבי קא בעו, אלא דמר אמר הוא דהדרי ערבי בכדי אצבע ומר אמר הוא דהדרי ערבי בכדי אצבע מלמטה.
הא דתנן רבי ישמעאל [אומר] הנוצה מצטרפת. במס' טהרות (פ"א, מ"ב) תנינן לה גבי טומאת אוכלין ולומר שהנוצה שהיא רכה מצטרפת לכביצה לטמא אוכלין אחרים, והכי תנינן לה התם הכנפים והנוצות מטמאות ומיטמאות ואין מצטרפות רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת וטעמא דמילתא מפני שהיא שומר וכדאמרינן לקמן בפרק העור והרוטב (קיח, א) שומר מכניס ומוציא ומצטרף, ותנן במסכת עוקצין (פ"א, מ"א) כל שהוא יד ולא שומר מטמא ומיטמא ומצטרף, והכא לענין טומאה גרסינן ולא לענין לאיפלוגי כמו שכתב רש"י ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה