בן סירא נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקי ספר בן סירא: א · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · יא · יב · יג · יד · טו · טז · יז · יח · יט · כ · כא · כב · כג · כד · כה
כו · כז · כח · כט · ל · לא · לב · לג · לד · לה · לו · לז · לח · לט · מ · מא · מב · מג · מד · מה · מו · מז · מח · מט · נ · נא


הספרים החיצונים · ספר בן סירא · מהדורת דוד כהנא · מידע על מהדורה זו

<< · בן סירא · נ · >>

מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)[עריכה]

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק נ'.
[שמעון בן יוחנן הגדול רווח במהדורת כהנא]

(א) גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן.

(*א) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל.

(ב) אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִכְרָה מִקְוֶה, וְשִׂיחַ כַּיָּם בַּהֲמוֹנוֹ.

(ג) אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִבְנָה קִיר / פִּנּוֹת, מָעוֹן, כְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

(ד) הַדּוֹאֵג לְעַמּוֹ מֵחֶתֶף, וּמְחַזֵּק עִירוֹ מִצָּר.

(ה) מַה נֶהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת.

(ו) כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד.

(ז) כְּשֶׁמֶשׁ מְשַׁקֶּרֶת אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּכְקֶשֶׁת נִרְאֲתָה בֶעָנָן.

(ח) כְּנֵץ בַּעֲנָפוֹ בִּימֵי מוֹעֵד, וּכְשׁוֹשָׁן עַל יִבְלֵי מָיִם.

(*ח) כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קָיִץ, וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה.

(ט) כִּכְלִי זָהָב מְפֻתָּח וְאַנְטִיל, הַנֶּאֱחָז עַל אַבְנֵי חֵפֶץ.

(י) כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא גַרְגַּר, וּכְעֵץ שָׁמֵן מְרַוֶּה עָנָף.

(יא) בַּעֲטוֹתוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד, וְהִתְלַבְּשׁוֹ בִּגְדֵי תִפְאָרֶת.

(*יא) בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד, וַיֶּהְדַּר עֲזֶרֶת מִקְדָּשׁ.

(יב) בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו, וְהוּא נִצָּב עַל מַעֲרָכוֹת.

(*יב) סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים, כִּשְׁתִילֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן.

(*יב) וַיַּקִּיפוּהוּ בְּעַרְבֵי נָחַל, כָּל-בְּנֵי אֲהַרֹן בִּכְבוֹדָם.

(יג) וְאִשֵּׁי יְהֹוָה בְּיָדָם, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

(יד) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן.

(טו) אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה.

(טז) וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן.

(יז) כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.

(*יז) לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

(יח) וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.

(יט) וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם.

(*יט) עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.

(כ) אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו, עַל כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

(*כ) וּבִרְכַּת יְהֹוָה בִּשְׂפָתָיו, וּבְשֵׁם יְהֹוָה הִתְפָּאֵר.

(כא) וַיִּשְׁנוּ לִנְפּוֹל שֵׁנִית, בְּרָכוֹת לָקַחַת מִפָּנָיו.

(כב) עַתָּה בָּרְכוּ נָא, אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

(*כב) הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, הַמְגַדֵּל אָדָם מֵרֶחֶם וַיַּעֲשֵׂהוּ בִּרְצוֹנוֹ.

(כג) יִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵבָב, וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם.

(כד) יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ, וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס.

(*כד) אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ, וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם.

[נגד שני גוים רווח במהדורת כהנא]

(כה) בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.

(כו) יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.

[חתימה רווח במהדורת כהנא]

(כז) מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.

(*כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.

(כח) אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם.


תרגום בן זאב[עריכה]

ספר בן סירה בתרגומו של יהודה ליב בן זאב (וינה, תקע"ד), פרק נ'.
ספר בן סירה בתרגומו של יהודה ליב בן זאב (וינה, תקע"ח), פרק נ'.

(א) רב אחיו וכליל עמו שמעון בן חוניו הכהן הגדול.

(ב) בימיו נבנה הבית ויסד ההיכל והורם החומה.

(ג) והוחזק המלוא וחפר מעינות מים ויצל עמו מיד אויביו.

(ד) מה הוד והדר לו בצאתו מהיכל בהגלותו מבית לפרכת כנגה בין העבים כירח בימי האביב.

(ה) כשמש זורח על הרי עפר וכקשת בענן כשבלת השדה וכחבצלת השרון על מבועי מים וכעץ לבנון בימי בציר.

(ו) כריח הלבונה במחתת הקטרת וכתפוחי זהב במשכיות כסף.

(ז) כזית הדר הרחיבו דליותיו וכברוש האריכו ענפיו.

(ח) בלבשו בגדי הקדש ובהעטפו כסות תפארת.

(ט) בבואו אל הקדש לשרת בעבודתו פנימה.

(י) בשאתו דם הזבח מידי אחיו והוא בראשם נצב.

(יא) וכל אחיו הכהנים בני אהרן כל בני ישראל.

(יב) ובידיהם הקריבו קרבן, לעיני כל בני ישראל.

(יג) עד אשר כלה לשרת במזבח ולפאר אותו בהדרת הקדש.

(יד) וישלח ידו אל הנסך ויקח יין ושכר וינסך על המזבח לריח ניחוח.

(טו) אז תקעו בני אהרן בחצוצרות לפני כל עם ישראל וישאו קול חזק לברך את העם.

(טז) ויפלו כל העם על פניהם ארצה וירנו וישתחוו לאלהים.

(יז) ויתנו את קולם בתודה ובשיר בהלל ובתפלה זמרו לו.

(יח) שירו כל יושבי תבל לאלהים העושה נפלאות בארץ.

(יט) הבורא את האדם ממעי אמו ומנהיג אותו בחפצו וממלא את לבו חכמה ודעת.

(כ) יהי נא שלום בארצנו והקם חסדך עם שמעון הצדיק ועם זרעו כימי השמים.

(כא) בשנים עמים קצה נפשי והשלישי עם לא היה.

(כב) יושבי גבל ופלשת ועם סכל היושב בשכם.