בן סירא מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרקי ספר בן סירא: א · (במהד' המבוארת) · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · יא · יב · יג · יד · טו · טז · יז · יח · יט · כ · כא · כב · כג · כד · כה
כו · כז · כח · כט · ל · לא · לב · לג · לד · לה · לו · לז · לח · לט · מ · מא · מב · מג · מד · מה · מו · מז · מח · מט · נ · נא


הספרים החיצונים · ספר בן סירא · מהדורת דוד כהנא · מידע על מהדורה זו

<< · בן סירא · מז · >>

מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)[עריכה]

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק מ"ז.

(א) וגם אחריו עמד נתן, להתיצב לפני דוד.

(ב) כי כחלב מורם מקדש, כן דוד מישראל.

(ג) לכפירים שחק כגדי, ולדבים כבני בשן.

(ד) בנעוריו הכה גבור, ויסר חרפת עולם.

(*ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.

(ה) כי קרא אל אל עליון, ויתן בימינו עז.

(*ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.

(ו) על כן ענו לו בנות, ויכנוהו ברבבה.

(*ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.

(ז) ויתן בפלשתים ערים, ועד היום שבר קרנם.

(ח) בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון באמרי כבוד.

(*ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.

(ט) בגינות שיר הכין לפני מזבח, וקול מזמור ונבלים תקן.

(י) ויתן לחגים בכל שנה ושנה, הוד פאר וכבוד.

(*י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.

(יא) גם יהוה העביר פשעו, וירם לעולם קרנו.

(*יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.

(יב) וּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו, בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח.

(יג) שְׁלֹמֹה מלך בימי שלוה, ואל הניח לו מסביב.

(יד) אשר הכין בית לשמו, ויצב לעד מקדש.

(טו) מה חכמת בנעוריך, ותצף כיאר מוסר.

(טז) ארץ כסית בחכמתך, ותקלס במרום שירה.

(יז) בשיר משל חידה ומליצה, עמים הסערתה.

(יח) נקראת בשם הנכבד, הנקרא על ישראל.

(*יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.

(יט) ותתן לנשים כסלך, ותמשילם בגויתך.

(כ) ותתן מום בכבודך, ותחלל את יצועיך.

(*כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.

(כא) לחלק העם לשני שבטים, ומאפרים ממלכת חמס.

(כב) אבל אל לא יטוש חסד, ולא יפיל מדבריו ארצה.

(*כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.

(כג) ויתן ליעקב שארית, ולבית דוד ממנו שרש.

(*כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.

(כד) רחב אולת וחסר בינה, רחבעם הפריע בעצתו עם.

(*כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.

(*כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.

(כה) ויתן לאפרים מכשול, להדיחם מאדמתם.

(*כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר.

תרגום בן זאב (=פרק מ"ו)[עריכה]

ספר בן סירה בתרגומו של יהודה ליב בן זאב (וינה, תקע"ד), פרק מ"ו.

איש גבור חיל יהושע בן-נון הלך בדרכי משה אדוניו

בידיו נתן יי תשועה לבחיריו צריו הכניע והוריש לבני ישראל ארץ חמדה

מה עז חילו כאשר נטה הכידון אשר בידו על ערי האויב

מי יכל להתיצב אתו כי יי עובר לפניו

בדבר פיו ידום השמש ויהי יום אחד יומים

כי התפלל אל יי וענהו וימטר על שונאיו ברד ואבני אלגביש

וידעו כל העמים יד יי כי הוא נלחם לישראל

גם בימי משה טוב בעמו עשה הוא וכלב בן יפנה לשכך תלונות העם ויהפכו לטובה רעת מוציאי דבת הארץ

והם לבדם נשארו משש מאות אלף איש לבא לרשת ארץ זבת חלב ודבש

ויתן לכלב כח וחיל עד זקנה ושיבה ללכד הרים לרשת ארץ לבניו

למען ידע זרע יעקב כי ישרים דרכי יי ומשפטיו

גם השופטים איש איש בשמו אשר לא נפתה לבם לסור מאחרי יי זכרם לברכה

שמואל בחיר יי ונביא נאמן בדבר פיו הקים מלכים בישראל ומושלים בעמו משח

משפט אלהיו הורה ליעקב ולקח טוב הביע לישראל

גם הוא הכה שונאיו בכל אשר יפנה לעת העלותו טלה חלב

וירעם מן השמים יי ובחזיזים נוראים קולו השמיע

ויך כל מושלי צור וכל סרני פלשת הכרית

ולעת מותו העיד נגד יי ונגד משיחו כי שחר וכפר מאיש לא לקח וצדקתו ענו בו

גם אחרי מותו קולו מארץ השמיע להגיד למלך דרכו ולהזהיר עם על חטאיו

פסוקים[עריכה]

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה