בן סירא כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקי ספר בן סירא: א · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · יא · יב · יג · יד · טו · טז · יז · יח · יט · כ · כא · כב · כג · כד · כה
כו · כז · כח · כט · ל · לא · לב · לג · לד · לה · לו · לז · לח · לט · מ · מא · מב · מג · מד · מה · מו · מז · מח · מט · נ · נא


הספרים החיצונים · ספר בן סירא · מהדורת דוד כהנא · מידע על מהדורה זו

<< · בן סירא · כא · >>

מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)[עריכה]

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק כא.

(כב) רֶגֶל נָבָל מִהֲרָה אֶל בָּיִת, וְאִישׁ מְזִימוֹת יַכְנִיעַ לָרַבִּים.

(כג) אֱוִיל מִפֶּתַח יַבִּיט אֶל בָּיִת, וְכָבוֹד לְאִישׁ בַּחוּץ יַעֲמוֹד וִידַבֵּר.

(א) שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי, וְאַרְבָּעָה לֹא אָהָבְתִּי.

(ב) שַׂר הַנִּרְגָל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, הַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קָרֶת.

(ג) הָאוֹחֵז בָּאַמָה וּמַשְׁתִּין מָיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם

תרגום בן זאב[עריכה]

בני חטאת חדל בקש על העוברות וכֻפרו לך

ברח לך מעון כמפני נחש אם תקרב אליו ישכך

שניה שני אריה נפש אדם חובלת

חרבה חרב פיפיות אין מזור למכתה

עׂשק ועול ירוששו ויהרסו ארמון גאים

שועת עשוק מפה לאזן ולפני שופט הארץ תעלה

שונא תוכחת איש בליעל ואוהב מוסר ירא יי

איש מהתל נודע מרחוק וכל יודעיו יבדלו ממנו וינזרו

בונה ביתו בחיל זרים כונס אבנים לקברו

נטל חול על שכם זקן איש אויל בחברת נבונים

רכסי רשע חבל קש נץ תקדח בו כֻלׂה יקד יקוד

ראש אׂרח רשע על משכית שש ואחריתו שוחה עמוקה

נוצר תורה שליט ביצרו וירא יי לא יחסר לו כל

לב חכם מעין נובע ומחשבתו מקור מים חיים

לב כסיל סיר נקוב כל ימיו לא יאלף חכמה

משכיל מקשיב חכמה יהללנה ועליה יוסיף

כסיל שומע יהתל בה וישליכנה אחרי גוו

שיח רשעים כמשא בדרך ומלל צדיק נעים לאזן

בקהל עם פי חכם יבֻקש ולדבריו ישימו לב

בית הרוס דברי כסיל ומדעו אמרים אין להם שחר

חכמה לסכל סוגר לידיו וסד לרגליו ולחכם חלי פז לראשו ואצעדה לזרועו

שחוק בער בקול גדול וחכם בנחת ישחק

פתי ירוץ פתאום בית רעו וגבר חכם מתנהל לאטו

אויל מציץ מפתח הבית פנימה ויקר רוח בחוץ יעמוד

מטה אזנו אחורי דלת רעהו אולת היא וכלימה ומשכיל יבין לאשורו

דברי פתי שיח סיג בלא דעת ובפלס משקל ידבר נבון

לב כסיל בפיו ופי משכיל בלבו

מחרף נבל רשע נפשו הוא מחרף

כבד על משכיל פתי כי לא ידע מה ידבר אתו

<< · בן סירא · כא · >>