בן סירא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקי ספר בן סירא: א · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · יא · יב · יג · יד · טו · טז · יז · יח · יט · כ · כא · כב · כג · כד · כה
כו · כז · כח · כט · ל · לא · לב · לג · לד · לה · לו · לז · לח · לט · מ · מא · מב · מג · מד · מה · מו · מז · מח · מט · נ · נא


הספרים החיצונים · ספר בן סירא · מהדורת דוד כהנא · מידע על מהדורה זו

<< · בן סירא · יד · >>

מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)[עריכה]

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק י"ד.

(א) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ, וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ.

(ב) אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ.

(ג) לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עֹשֶׁר, וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ.

(ד) מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר, וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר.

(ה) רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב, וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ.

(ו) רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ, וְעִמּוֹ תּשְלוּמַת רָעָתוֹ.

(ט) בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ, וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ.

(י) עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם, וּמְהוּמָה עַל שֻלְחָנוֹ.

(*י) עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם, וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן.

(יא) בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ, וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ.

(יב) וּלְאֵל יָדְךָ הִדָּשֵׁן, זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹל תַּעֲנוּג.

(*יב) וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ, וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ.

(יג) בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב, וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ.

(יד) אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם, [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ].

(*יד) וּבְהִלֶּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר, וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד.

(טו) הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ, וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל.

(טז) תֵּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ, כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג.

(*טז) וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת, לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֶׂה.

(יז) כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה, וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוָעוּ.

(יח) כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן, שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ.

(*יח) כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם, אֶחַד גֹּוֵעַ וְאֶחַד גּוֹמֵל.

(יט) כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ, וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.

(כ) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה, וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה.

(כא) הַשָּׂם עַל דְרָכֶיהַ לִבּוֹ, וּבִתְבוּנֹתֶיהַ יִתְבּוֹנָן.

(כב) לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר, וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד.

(כג) הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָה, וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת.

(כד) הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ, וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ.

(כה) וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ, וְשָׁכַן שֹׁכֶן טוֹב.

(כו) וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן.

(כז) וְחוֹסֶה בְּצִלָּהּ מֵחֹרֶב, וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן.

תרגום בן זאב[עריכה]

ספר בן סירה בתרגומו של יהודה ליב בן זאב (וינה, תקע"ד), פרק י"ד.

אשרי הגבר נוצר פיו מהוות ולא הסיח מישרים מעיניו

אשרי הגבר לא תצר לו נפשו ומבטחו לא אבד

לא מנאוה לכילי עׂשר והון לרע עין

מחסר מנפשו אוסף לאחרים ובטובו זרים יגילו

רע לנפשו למי ייטיב ובטובתו לא יחד

רע לנפשו אין רע ממנו ורעתו תגמול עליו

גם טובתו בנכלי מרמה ובאחריתו נגלה מזמתו

לא תשבע עין כילי באשר לו ועל מנת רעהו ירע לבו

משגיא גורל רעו וחלקו מצער הוא

לא יערב לכילי אׂכל ומצרת עינו ירזה

גם לחם פיו ידאב לו ובארוחת שלחנו יתן מגרעת

בני גמול נפשך באשר לך ואם יש לך היטיב לך

כי אין התמהמה למות ולא בשאול תענוג

עת מותך לא ידעת וחזות שאול מי הראה לך

חילך לאחרים תעזוב ועמלך אל מפילי גורל

לא תכלא לבך מטובת היום ומאויי זדון לא תתאו

בטרם תמות היטיב לאוהבך ושואל ממך תן לו

הב ושא ורצה נפשך והטוב בעיני אלהים עשה

כל בשר בלׂה יבלה וכל דורי עולם מות ימותון

כעלים בעץ אלה נובלים ואהל יציצו כן בני אדם אלה מתים ואלה נולדים

וכל מעשיו יחֻפשו לפניו ופׂעל ידיו הולך אחריו

אשרי הגבר יהגה בחכמה ואדם יתנהל בתבונה

שם לבו על ארחותיה ועל דרכיה ישכיל

הולך אחריה כתר וכאורב צודה על דרכיה

ומציץ אל חלון ביתה ועל שעריה ישקוד

ישכון בצל קורתה ובחומותיה יתקע יתדותיו

סֻכּתה תסך לו ובין סעיפיה יתלונן

ויחסה בצילה משרב ומגורה תגונן עליו