בן סירא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקי ספר בן סירא: א · ב · ג · ד · ה · ו · ז · ח · ט · י · יא · יב · יג · יד · טו · טז · יז · יח · יט · כ · כא · כב · כג · כד · כה
כו · כז · כח · כט · ל · לא · לב · לג · לד · לה · לו · לז · לח · לט · מ · מא · מב · מג · מד · מה · מו · מז · מח · מט · נ · נא


הספרים החיצונים · ספר בן סירא · מהדורת דוד כהנא · מידע על מהדורה זו

<< · בן סירא · י · >>

מהדורת דוד כהנא (על בסיס המקור העברי מכתבי יד)[עריכה]

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק י'.

(א) שׁוֹפֵט עַם יוֹסֵד עַמּוֹ, וּמֶמְשֶׁלֶת מֵבִין סְדוּרָה.

(ב) מֶלֶךְ פָּרוּעַ יַשְׁחִית עִיר, וְעִיר נוֹשֶׁבֶת בְּשֶׂכֶל שָׂרֶיהָ.

(ג) כְּשׁוֹפֵט עַם כֵּן מְלִיצָיו, וּכְרֹאשׁ עִיר כֵּן יוֹשְׁבָיו.

(ד) בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת כָּל גֶּבֶר, וְלִפְנֵי מְחוֹקֵק יָשִׁית הוֹדוֹ.

(ה) בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת תֵּבֵל, וְאִישׁ לְעֵת יַעֲמוֹד עָלֶיהָ.

(ו) בְּכֵל פֶּשַע אַל תְּשַׁלֵּם רַע לְרֵע, וְאַל תִּהֲלַךְ בְּדֶרֶךְ גַּאֲוָה

(ז) שְׂנוּאָה לְאָדוֹן וַאֲנָשִׁים גַּאֲוָה, וּמִשְּׁנֵיהֶם מַעַל עֹשֶׁק.

(ח) מַלְכוּת מִגּוֹי אֶל גּוֹי תִּסֹּב, בִּגְלַל חֲמַס גַּאֲוָה.

(ט) מַה יִּגְאֶה עָפָר וָאֵפֶר, אֲשֶׁר בְּחַיָּיו יוּרַם גִּוְיוֹ.

(י) שֶׁמֶץ מַחֲלָה יַצְהִיב רוֹפֵא, מֶלֶךְ הַיּוֹם וּמָחָר יִפּוֹל.

(יא) בְּמוֹת אָדָם יִנְחַל, רִמָּה וְתוֹלֵעָה כִּנִּים וָרֶמֶשׂ.

(יב) תְּחִלַת גְּאוֹן אָדָם מוּעָז, וּמֵעֹשֶׂהוּ יָסוּר לִבּוֹ.

(יג) כִּי מִקְוֵה זָדוֹן חֵטְא, וּמְקוֹרָהּ יַבִּיעַ זִמָּה.

(יד) עַל כֵּן מִלֵּא לִבּוֹ אֱלֹהִים נָגַע, וַיַּכֵּהוּ עַד כַּלֵּה.

(טו) כִּסֵּא גֵאִים הָפַך אֱלֹהִים, וַיֹּשֶׁב עֲנָוִים תַּחְתָּם.

(טז) עִקְבוֹת גּוֹיִם טִמְטֵם אֱלֹהִים, וְשָׁרְשָׁם עַד אֶרֶץ קִעֲקָע.

(יז) וְסִחָם מֵאֶרֶץ וַיִּתְּשֵׁם, וַיַּשְׁבֵּת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

(יח) לֹא נָאוֶה לֶאֱנוֹשׁ זָדוֹן, וְעַזוּת, אַף - לִילוּד אִשָּׁה.

(יט) זֶרַע נִכְבָּד מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׂ, [זֶרַע נִכְבָּד יְרֵא אֱלֹהִים

, זֶרַע נִכְבָּד שׂוֹמֵר מִצְוָה.

(כ) זֶרַע נִקְלֶה מַה זָּרַע לֶאֱנוֹשׁ], זֶרַע נִקְלֶה עוֹבֵר מִצְוָה.

(כא) בֵּין אַחִים רֹאשָׁם נִכְבָּד, וִירֵא אֱלֹהִים בְּעַמּוֹ.

(כב) גֵּר וְזָר נָכְרִי וָרָשׁ, תִּפְאֶרֶת יִרְאַת אֱלֹהִים

(כג) אֵין לִבְזוֹת דַּל מַשְׁכִּיל, וְאֵין לְכַבֵּד עַוָּל אֲשֶׁר הוּרָם.

(כד) נָגִיד מוֹשֶׁל וְשׁוֹפֵט נִכְבָּדוּ, וְאֵין גָּדוֹל מִיְּרֵא אֱלֹהִים.

(כה) עֶבֶד מַשְׂכּיל הוּרָם, וְעֶבֶד סָכָל לֹא יִתְאוֹנֵן.

(כו) אַל תּתְחַכַּם לַעֲבוֹד חֶפְצֶךָ, וְאַל תִּתְכַּבֵּד בְּמוֹעֵד צָרְכֶּךָ.

(כז) טוֹב עוֹבֵד וְיוֹתֵר הוֹן, מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר מַתָּן.

(כח) בְּנִי בַּעֲנָוָה כַּבֵּד נַפְשֶׁךָ, וְיִתֶּן לְךָ טַעַם וְכָבוֹד אָבַדְתָּ.

(כט) מַרְשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִי יַצְדִיקֶנּוּ, וּמִי יְכַבֵּד מַקְלֶה נַפְשׁוֹ.

(ל) יֵשׁ דַּל נִכְבָּד בִּגְלַל שִׂכְלוֹ, וְיֵש נִכְבָּד בִּגְלַל עָשְׁרוֹ.

(לא) נִכְבָּד בְּעָשְׁרוֹ אֵיכָכָה, וְנִקְלֶה בְּעָנְיוֹ אֵיכָכָה.

(לב) הַמִּתְכַּבֵּד בְּדַלּוּתוֹ, בְּעָשְׁרוֹ מִתְכַּבִּד יֹתֵר.

(לג) וְהַנִּקְלֶה בְּעָשְׁרוֹ, בְּדַלּוּתוֹ נִקְלֶה יוֹתֵר.

תרגום בן זאב[עריכה]

לפי מעשהו יהֻלל חרשׁ ומושל לפי ממשלתו

בחכמת יועצים תכון עיר ומושל משכיל אשרי עמו

מגור בעיר איש דִבה ומחליק לשון יִשָּׂנא

יועץ חכם יאלף לאֻמו ושליט נכון כונן עיר

כמושל כן משרתיו וכראשי עם הארץ כן יושביה

מושל עריץ משחית עמו ובשליט נבון תרום קריה

ממשלת תבל ביד יי ואת הישר בעיניו יקים עליה

כל המשרה ביד יי וליראיו יחן יקר

לא תִקום על עול ובארח גאים לא תאשר

מזד ומדובר שקרים מנע נשפך ולא תלך ברמת רוח

כל גאון שנוא ליי ולאדם כי על שניהם חמס ואון

עׂשק בצע וגאון הסבו ממלכת מעם לעם

מה יתגאה עפר ואפר בעודו בחייו רִמה בקרבו

בקרביו חלו ידי רופא רגע חי משנהו מת

במות אדם רִמה מנתו וקרביו יירש תולעת

ראשית חטאת גאון מַסַּח לב ומסכל דעת

מקור חטאת גאון ואחריתו לבלע ולהשחית

על כן הפליא יי מכותם ומחה אותם עד לכלה

כס גאים יסחׂף יי ויושב ענוים תחתם

הפך משׁׂרש גאין ויטע ענוים במקומם

עקב גאים עקר אלהים ואִבד מן הארץ זכרם

אִבד ושרש ועקר אותם ומחה שמם מבני אדם

כי לא חלק גאון לבן אנוש זרע יקר ירא יי זרע יקר נוצר עדותיו

זרע בזוי זרע אנשים זרע בזוי עוזב פקדיו

בכור באחים נכבד וירא יי נכבד ממנו

כתושב כנכר כרש כעשיר ביראת יי יתהללו

לא נכון בוז לדל וצדיק ולא נאוה יקר לעשיר ורשע

רב שליט ומלך נכבדים ויותר מהם ירא יי

עבד משכיל בן חורים יעבדנו וגבר מבין יוָסר ולא ילון

לא תתרפה לעת מלאכתך ולא תתכבד לעת מחסור

טוב חרוץ יגע ומותר לו ממתכבד וחסר לחם

בני גם בעׂני יַקֵּר נפשך והתכבד בטוב טעם כערכך

איש מתאשם מי ינקנו ובוזה נפשו מי מוקירנו

הרש יכֻבד בחכמתו והעשיר בעד עשרו

מכבד בעניו אף כי בעשר נבזה בעשרו אף כי בעׂני