ירושלמי חלה ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת חלה · פרק ד · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ג משנה[עריכה]

נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשות' בטהרה להיות מפריש עליה והולך חלת דמאי עד שתסרח שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף

הלכה ג גמרא[עריכה]

מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב נישמעינ' מן הדא נסרח' מאוכל אדם מטמא טומא' אוכלין ושורפין אותה בטומאה מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה אתא שאל לרבי יוחנן א"ל אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה תני תרומת מעש' של דמאי אית חמי תרומ' מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא תרומת מעשר של דמאי לא כ"ש א"ר יוסי בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה ספק לא הפרי' כמה דתימ' מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא [עליה] תרומ' ומעשרו' ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן אמר ר"ש בר ברסנ' כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה