משנה עוקצין א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שרשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחין, והפיטמא שלהן בין לחה בין יבשה, והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל, שרשי החזרים והצנון והנפוס, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, שרש צנון גדולה, מצטרף. והסיב שלו, אינו מצטרף.

שרשי המיתנא והפיגום וירקות שדה וירקות גנה שעקרן לשתלן, והשדרה של שבולת והלבוש שלה, רבי אליעזר אומר אף הסיג של רצפות, הרי אלו מיטמאים ומטמאים ומצטרפין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין, וְהַפִּטְמָא שֶׁלָּהֶן בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה, וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, שָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִים וְהַצְּנוֹן וְהַנָּפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל, מִצְטָרֵף. וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֹׁרְשֵׁי הַמִּתְנָא וְהַפֵּיגָם וְיַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעֲקָרָן לְשָׁתְלָן, וְהַשִּׁדְרָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף הַסִּיג שֶׁל רְצָפוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין.

נוסח הרמב"ם

שורשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחים והפטמה שלהן בין לחה בין יבשה והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל שורשי החזרים והצנון והנפוס דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף שורשי המינתה והפיגם ירקות שדה וירקות גינה שעיקרן לשתלים והשזרה של שיבולת והלבוש שלה רבי אלעזר אומר אף הסג של רצפית הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו פעמים כי הקפלוטות הם כרתי המפורסמים ופיטמא שלהן הן גרעינין אשר בה קבוץ הגידים אשר בראש בצל והשום והכרתי והם דמות חוטין מלופפין מסובבין והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל הוא הלב אשר בבצל אשר יצמח בקנה הזרע:

וחזרים. חסא:

וצנון. בלשון ערב פולו ונפוס הצנון הידוע בלשון ערב באלשאמ"י אלה כולם סבר ר"מ שהן מצטרפין לאוכל ר"ל אלה הגידים והשרש הטמון בקרקע מן הצנון יש בקצהו גיד דק והוא אשר נקרא צנון גדול ובצידי ראש הצנון כל זה נקראין גידין דקין כמו גידים חותכין אותן המוכרין בעת המכירה ביד וישאר מהם שארית והם נקראים סיב לפי שהם דקים דמות חוטי הלוף. והמינתא ממין הנקרא בערב נענ"ע ופיגם בלשון ערב אל פיגא"ן והוא אל סד"ב וכשימשכו גרעיני החטה מן השבולת ישאר מקומה כדמות שלשלת ובו חליות חליות ולכן נקראו שדרה של שבולת והיא ג"כ שומר מכלל שומרין כמו שביארנו והלבוש שלה הוא הקרום אשר על הגרעין מהחטה והסיג של רצפות האבק אשר יארג על קצת הצמחים והיא רצפות דמות אריגת העכביש וכבר ביארנו ענין אמרו מטמאין ומיטמאין באיזה מקום שאמרו במסכת הזאת וא"צ שאחזירהו כל פעם והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר"א:

פירוש רבינו שמשון

בזמן שהם לחים. חשיבי שומר ואכולה קאי:

והפיטמא שלהם. כעין פיטמא של רמון יש לשום ולבצלים והוי שומר ומצטרף.:

והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל. פירוש בערוך כשיזקינו הכרישין והקפלוטות והבצלים יעשה באמצעיתם כמין עמוד ובראשו תורמל ובו הזרע:

שרשי החזרים. משמרין את החזרת וחזרים כמו חזרת:

והנפוס. פי' בערוך * דהא דאמרינן בפרק המדיר (דף עה.) דנפסא גברא דקולסא גברא היינו שומר ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב:

הסיב. פי' בערוך יש לצנון כמין חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב: המינתא והפיגם. מיני ירקות הן ובפרק מפנין (דף קכח.) אמרינן מאי אמינתא אניניא ופי' בערוך *מינט"א בלע"ז והוא עשב המוציא ריח ומביאין אותה עם הגמי בבית הכנסת לריח טוב ואית דגרסי אמיתא:

שעקרן לשתלן. במקום אחר:

השדרה של שבולת. חוט האמצעי שהחטין קבועין בו:

והלבוש שלה. קליפת החטין והוא המוץ:

הסיג של רצפות. פי' בערוך העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא [דטבול יום פ"ג] ר"א אומר הסיג של אשכול ושל רצפות מצטרף מפני שהוא משמר את האוכל וי"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והקפלוטות - כרתי. חציר בלשון מקרא, בערבי כורא"ת, ובלע"ז פורו"ש:

והפטמא שלהן - כמין פטמא של רימון שבראשן, והוי שומר ומצטרף:

והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל - הוא הלב שבבצל שהזרע נולד בקצהו:

שרשי החזרים - השורש של חזרת, היא חסא בלשון גמרא וכן בערבי, ובלע"ז לטוג"א:

והנפוס - מין צנון הוא, אלא שעליו דומים לעלי הלפת:

והסיב שלו - פירש הרמב"ם, שבצדי ראש הצנון נולדים גידים דקים כמו חוטין, וחותכין אותן המוכרים ביד בשעה שמוכרין אותן, ונשארים מהן, והן נקראים סיב:

והמינתא - כך שמה בלע"ז מונט"א, ובערבי נענ"ע:

והפיגם - רוד"א בלע"ז, ובערבי סדא"ב:

שעקרן - כדי לשתלן במקום אחר:

והשדרה של שבולת - חוט האמצעי, שהחטים דבוקים בו:

והלבוש שלה - והקרום שעל גרעין החטה. וכל אלו שומרים הן לפרי:

הסיג של רצפות - אבק הנדבק על ראשי הירקות ורצוף בהם כקורי עכביש. וגם הוא חשוב שומר לפרי. ואין הלכה כר' אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

והנפוס. ובכלאים פ"ק משנה ג' וה' גרסינן והנפוץ. ואין תימא דסמ"ך וצד"י ממוצא אחד זס"שרץ. ובערוך גרס גם בכלאים (פ"ק משנה ג') בסמ"ך. וכן הר"ש:

שרש צנון גדול. השרש הטמון בקרקע מן הצנון. יש בקצהו גיד דק. והוא אשר נקרא (שרש) צנון גדול. הרמב"ם:

המיתנא. והר"ב העתיק והמינתא. וראיתי בפירוש הרמב"ם שכתב הלוף והמיתנ'. וגם הר"ש לא העתיק אלא המיתנא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) גדול כו'. גיד דק שבקצה השורש הטמון בקרקע מן הצנון. הר"מ:


פירושים נוספים