עירובין קד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
שלש על שלש חוצצות פחות משלש אין חוצצות והיינו דרבא אמר רב חסדא לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא שאני צלצול קטן דחשיב ולרבי יוחנן אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן מילתא אגב אורחיה קמ"ל דגמי מסי:
מתני' אבוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב:
גמ' רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא תנן בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו במקדש אין במדינה לא ורמינהי חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה שאני תבן דלא מבטיל ליה א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי האי מלח ה"ד אי דמבטליה קא מוסיף אבנין (וכתיב (דברי הימים א כח, יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל) ואי דלא קא מבטליה קא הויא חציצה בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא ולא והא כתיב (ויקרא א, יג) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש אלא אימא בבהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא דרש רבא גחצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה אמר ליה רב פפא לרבא והתניא דכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו משום רבי אליעזר וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה:
ממלאין מבור הגולה:
עולא איקלע לבי רב מנשה אתא ההוא גברא טרף אבבא אמר מאן האי ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא א"ל רבה הלא אסרו אלא קול של שיר איתיביה אביי מעלין בדיופי ומטיפין מיארק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא ה"ד לאו דנים וקא בעי דליתער ש"מ אולודי קלא אסיר לא דתיר וקא בעי דלינים דמשתמע כי קלא דזמזומי איתיביה והמשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה משמר כדרכו בשבת ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול מאי טעמא לאו דקמוליד קלא וכל אולודי קלא אסיר אמר רב אחא בר יעקב גזירה שמא יטול צרור ואלא הא דאמר רב יהודה אמר רב זנשים המשחקות באגוזים אסור מאי טעמא לאו דקא מוליד קלא וכל אולודי קלא אסיר לא דלמא אתי לאשוויי גומות דאי לא תימא הכי הא דאמר רב יהודה נשים משחקות בתפוחים אסור התם מאי אולודי קלא איכא אלא דילמא אתי לאשוויי גומות תנן ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת במקדש אין במדינה לא מאי טעמא לאו משום דאולודי קלא ואסיר חלא גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו טאמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא אמר מאי טעמא גזרו רבנן שמא ימלא לגינתו ולחורבתו הכא לא גינה איכא ולא חורבה איכא כיון דקא חזא דקא
רש"י
[עריכה]
שלש על שלש חוצצות - ומשום יתור בגדים:
לימא פליגא - הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים:
שאני צלצול דחשיב - ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג:
ולרבי יוחנן - דאמר צלצול נמי שרי:
לישמעינן - תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי:
דגמי מסי - משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש:
מתני' בוזקין מלח - מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (דף יג:) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם:
וממלאין מבור הגדול כו' - כך שמן ושניהם בלשכת העזרה:
בגלגל - טור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו:
ומבאר הקר בי"ט - ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו:
גמ' מפשרוניא - מקום:
ומרדה בה - שוטח בה:
דלא מבטל ליה - וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור:
קא מוסיף אבנין - ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן:
הא קא הוי חציצה - בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא:
בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא - לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב:
והקריב את הכל - רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא:
ומרדה בה - לדרוס עליה:
לא בסל ולא בקופה - כדרך חול:
שולי הקופה - שנשתברה ונשארו השולים:
טרף אבבא - הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול:
דקא מחיל שבת - דקסבר כל אולודי קלא אסיר:
בקול של שיר - הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת:
מעלין בדיופי - מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות:
ומטיפין מיארק לחולה - כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה:
וקא בעי לאתעורי - ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא:
זמזומי - צינב"ש:
לא יטפח - ידיו על לבו:
יספוק - כף אל כף:
ירקד - ברגל להשמיע קול להבעית העופות:
שמא יטול צרור - ויזרוק לרה"ר להבריח העופות:
משחקות באגוזים - לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים:
לאשוויי גומות - להכין דרך לגלגל האגוז:
בתפוחים - נמי כה"ג:
אולודי קלא - שהגלגל משמיע קול:
גזרה שמא ימלא לגינתו - מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:
תוספות
[עריכה]
לישמעינן צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור:
דרש רבא חצר שנתקלקלה. הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור:
הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא:
גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י (עריכה)
סח א ב מיי' פ"ו מהל' תמידין הלכה ג':
סט ג ד מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ד', סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' שי"ג סעיף י':
ע ה מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף א':
עא ו טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ד':
עב ז מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ג', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ה':
עג ח ט מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ה', וטור ושו"ע או"ח סי' של"ח סעיף ו':
ראשונים נוספים
והיינו דרבא אמר רב חסדא במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות פחות מיכן אינן חוצצות נימא הא דרבא אמר רב חסדא פליגא אדר' יהודה בריה דר' חייא דאמר באצבע אפילו צלצול קטן חוצץ ודחינן כגון א) שלקה בשמאל אי נמי שלא במקום צורך עבודה בשלמא לר' יהודה בריה דר' חייא היינו דקתני במתני' גמי מכלל דחתיכת בגד חוצצת אלא לרבי (אחא) [יוחנן] ניתני צלצול קטן וכיוצא בו ופרקינן הא קא משמע לן דגמי מסי:
פיסקא בוזקין מלח ע"ג כבש בשביל שלא יחליק.
ורמינהי חצר שנתקלקלה בימות הגשמים מביא תבן (וממדה) [ומרדה] בה ב) תבן אין מלח לא. ופרקינן אמאי לא בזיק תבן ע"ג הכבש משום דתבן לא מבטיל ליה וכיון דלא מבטיל ליה חוצץ ואשתכח דלא מסגי בכבש ואמרינן האי מלח היכי דמי אי דמבטיל ליה אשתכח דמוסיף על בנין. ואי לא מבטיל ליה הוי חציצה ופרקינן אין בוזקין המלח על הכבש אלא בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא והא מתניתא והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש. ומדבעיא כהונה ש"מ עבודה היא ואוקימנא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא.
דרש רבא חצר שנתקלקלה מביא תבן ומרדה.
וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה (ולא) [אלא] בשולי קופה:
מתני' ממלאין מים מבור הגולה ומבור הגדל בגלגל בשבת. תנן בסוף מדות לשכת הגולה והגלגל נותן עליו [מים] ומשם מספקין מים לכל העזרה והגלגל הזה כשממלאין בו מוצא קול גדול. כדתנן מיריחו היו שומעין קול שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש לפיכך כשראה עולא לאותו האיש שהקיש והכה הדלת בשבת והשמיע קול בהקשתו אמר ליתחיל גופיה דההוא גברא דקא מחלל שבתא וא"ל רבא לא אסרו השמעת קול עץ כי האי גוונא אלא למקיש ומשמיע קול של שיר בלבד איתיביה אביי מעלין בדייפין ומטיפין מאדק לחולה בשבת פי' להודיע שמותר לעלות יין מחבית בדייפי. פי' דייפי כגון מניקות שיש לה שני פיות ומכניס פיו האחד בחבית ושואב בכד ומעלה היין בכחו ויש פה אחר למעלה מזה פתח הדייף הנתון בפיו כמין דד שהיין בהגעתו לדד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחבית פי' מטיפין מאדק שמענו כי הוא כלי העשוי ולועא כמין כוז נקוב בקרקעיתו נקבין דקין דקין ופיו צר ממלאין אותו מים וסותמין פיו כ"ז שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבים שכח הרוח מונע את המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה את המשקה שבתוכו ומטיף טפה אחר טפה טפות דקות ונותנין תחתיו כלי נחושת כגון ספל וכיוצא בו. וכשנופלת טפה על הכלי משמעת את הקול טפה אחר טפה או כמין קול משורר.
ואמרי' מאי לאו (להני מי יוזק) [הני מי אדק] שהתירו חכמים לחולה לאו בחולה הישן ומבקשים להקיצו ועושין לפניו זה הכלי כדי שיקיץ והנה לחולה בלבד התירו משום סכנה אבל לבריא כי האי גוונא אסור שמוליד קול בשבת. וקשיא לרבה דאמר לא אסרו אלא בקול שיר בלבד. ופריק לא לעולם בחולה הניעור ורוצה שישן דמשתמע הללו טיפי דמטיפין מאדק כי זמזומי ג) .
מהדורא תנינא:
לר' יוחנן אדאשמעינן גמי לאשמעי' צילצול. פי' דצילצול נמי דוקא במקדש אבל במדינה לא מושם דהוי משוי כדאמרי' בפ' במה טומנין יוצאין בפירקין ובציפין אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיח' אבל לא צבען בשמן ולא כרכן במשיח' אין יוצאין בהן ואם יצא בהן שעה אחת מבע"י אע"פ שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה מותר לצאת בהן אלמא כל מידי דלא שוי עלי' מבע"י אסור לשוויי עלי' בשבת משום דמחזי כמשוי עד שיצבענו בשמן ויכרכנו במשיחה דמוכח' מילת' דשלא יסרטו בגדיו מכתו עביד להו אבל במקדש מותר לכרוך עליו צלצול קטן לכתחלה בשבת בלי שום הוכחה:
וממלאין מים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת פירש המורה כך שמן ושניהן בלשכות העזרה ואינו נ"ל שלא מצינו בעזרה אלא בור אחד בלבד ובור הגולה שמו כדתנן בסוף מסכת מדות שש לשכות ה' בעזרה שלש בצפון ושלש בדרום כו' עד ושבדרום לשכת העץ לשכת הגולה לשכת הגזית לשכת הגולה ששם הי' בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה ומייתי' לה בפ"ק דיומ' ונקר' בור הגולה מפני שעשאוהו בני הגולה שעהלה מבבל ובזה הבור הי' משקעין את הכיור כדתנן ביומא בפ' אמר להן הממונה אף הוא עשה מוכני לכיור כדי שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה ומפרש בגמר' מאי מוכנא גלגלא דמשקעין לי' ובזה הבור היו משקעין אותו וזה ששנינו בפ"ק דתמיד לא היו רואים אותו ואל היו שומעים את קולו עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטן מוכני לכיור והן אומרים הגיע ובפ"ג תנן מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטן מוכני לכיור וזה הבור הי' ממים מכונסין ולא מים נובעין דלא קרי לי' באר אלא בור והמים היו באים אליו מגג ההיכל והתאים כדתנן במדות בפ"ד מן הצפון לדרום שבעים אמה כותל המסיבה חמש והמסיבה שלש כותל התא חמש והתא של כותל כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה כותב ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים ג' אמות והכותל ה' אמות אלמא מקום הי' לדרום ההיכל שכל מימי גג ההיכל והתאים היו שוללים שם והי' נקרא בית הורדת המים ומשם היו יורדין ונמשכים לבור הגוהל שהי' בדרום העזרה כדכתבית לעיל וי"ל שגם כל מימי רצפת העזרה שהיתה אורך קפ"ז אמה על רוב קל"ה היו שוללים שם ומשם היו מסתפקין מים לצורך העזרה ואע"ג דאמרי' בפ"ב דזבחים בה' ושלא רחץ ידים אמר ר' יוחנן מי כיור ר"ש אומר מי מעין וחכ"א שאר מימות הן אפי' לר"ש דבעי מים חיים הוו משקעי לי' בבור של מכונסין שאע"פ שהיו כזרועין ומחוברין למי הבור מ"מ המים החיים שהי' בכיור היו נשארים ולא היו מי הבור מתערבין עמהם שמלא היו משקעי אותו ולא מצינו שהי' בעזרה באר אחר אלא זה לא ממים מכונסין ולא באר מים חיים אך מצאנו שאמת המים היתה עוברת בתוך העזרה כדתנן ביומא בפ' הוציאו לו. שירי הדם הי' שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון הי' שופך על יסוד דרומי אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננין לזבל ומועלין בהן ותנן נמי בפ' חמישי דתמיד נתפזר ממנה כקב גחלים הי' מכברן לאמה ותנן נמי בפ' בתרא דתמורה חטאת העוף הבאה על הספק תיקבר ר' יהוד' אומר יטילנה לאמה ואמרי' בגמר' כיצד אמר ר' יהוד' יטילנה לאמה מנתחה אבר אבר ומשליכה לפי אמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קדרון ותנן נמי בפסחים בפ' תמיד כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים היו מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים ותניא בתוספת' בפ' הביא אשמו כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקיי' כחלב. ויש לומר שזו אמת המים היו ממשיכים אותה מעין עינים כדאמרי' בפ' אמר להן הממונה שהיו ממשיכין מעין עינים בית הטביל השל כהן גדול שהי' על גב שער המים וכדאמרי' בירושלמי גבי ים שעשה שלמה שהמים היו נמשכין אליו מעין עינים ונ"ל דל"ג במתני' בור הגדו אלה ה"ג וממלאין ים מבור הגולה בלגל בשבת. וה"ג נמי רבינו נתן זצוק"ל בערוך:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק י (עריכה)
חצר שנתקלקלה בימי הגשמים מביא תבן אפי' בשבת ומרדה על הקרקע ר"ל שוטח לדרכו עליה וכשהוא מרדה לא ירדה בסל ובקופה שזהו דרך חול ומתוך שלא ירגיש יבא להשוות את הגומות אלא בשולי קופה ר"ל קופה שנשתברה ונשארו השולים שמתוך שנויו יזכור ששבת הוא ולא יבא להשוות גומות ומצד התבן אין כאן השוואת גומות שהתבן אין דעתו לבטלו לשם מן הסתם. אף כתיתת המלח ו פזורה על הכבש שהתרנו במשנה פירושו שאינו מבטל לה אלא שדעתו למלוח ממנה עורות קדשים לאחר דריסתו שאלו מבטל לה הרי מוסיף בבנין ואף בחול אסור להוסיף בבנין המזבח שהבנין נמסר מפי הגבורה שלא להוסיף ושלא לגרוע שנ' מיד ה' עלי השכיל ושמא תאמר ואם אינו מבטלה הרי היא חוצצת בין רגלי הכהנים לכבש בהולכת איברים לכבש וכבר אמרו כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן ערל ויושב על הכלי או על רגלי הבהמה או על רגל חברו פסל ומשום חציצה והולכת איברים לכבש עבודה היא וטעונה כהן באמת כך הוא ולא התירו אלא בהולכת עצי' למערכה שאינה עיקר עבודה וכשרה בזה:
כבר ביארנו במשנה שבמדינה אין ממלאין על ידי גלגל וביארנו הטעם מפני שהוא דרך השקאה מתוך שהוא נעשה בלא טורח שמא ימלא לגנתו ולחורבתו. ומכל מקום במקום שאין שם לא גנה ולא חורבה מותר ואם רואין בהם שמערימין למלאת בשבת להשתמש בהם למלאכתם בחול אוסרין להם שמא תאמר היאך לא אסרנו מלוי זה מצד השמעת קול כמו שאמרו אולודי קלא אסור. וכן שאמרו לא מספיקין ולא מטפיחין וכו' תדע שלא אמרוה אלא בקול של שיר ומגזרה שמא יתקן כלי שיר וזה שאמרו מעלין יין בדיופי והוא מיניקת ששואבין בה את היין. ויש מפרשי' בה העלאת יין מחבית מלאה לריקנית דרך קנישקני והוא לשון דיופי ר"ל שתי פיות ומטיפין מים מן הערק לחולה. וענין ערק הוא כלי שפיו צר מלמעלה ובתחתיתו נקבים נקבים דקים ומוציאין את המים טפה טפה וכשנופלים בתוך כלי של מתכת נשמע מהם קול כקול שיר כלי הנחשת הנקראים צינבאש ובלשון תלמוד זמזומי ועושין אותו לפעמים להעיר את החולה מצד הקול מצד שהקול אינו בא כל כך בבת אחת ואינו מבהילו ולפעמים עושין אותו ליישן את הניעור מצד נעימות הקול הנמשך ממנו. ולפי מה שכתבנו כל שהוא נעשה להוליד את הקול לבד כדי להעיר את הישן אף בבריא מותר שלא אסרו אולודי קלא אלא בקול של שיר אבל כל שנעשה ליישן את הניעור הרי זה נעשה להולדת קול של שיר ובחולה הוא שמותר אבל בבריא אסור. וכן המשמר את זרעיו מפני העופות או קשואים ודלועין מפני חיה שאמרו לא יספק בכפיו ולא יטפח בלבו ולא ירקד ברגליו להשמיע קול כדי להבריחם כדרך שעושה בחול. לא מפני שהולדת קול אסורה שלא בכוונת שיר אלא שמא מתוך שהוא עושה דרך חול אינו מרגיש ושמא יטול צרור ויזרוק לרשות הרבים. וכן מה שאמרו נשים המשחקות באגוזים אסור לא משום הולדת קול אלא מחשש השואת גומות והראיה שהרי אף במשחקות בתפוחים אסרו אעפ"י שאין שם קול אחר שכן מותר לקשקש על הדלת בשבת ואין אוסרין משום השמעת קול. ומה שהוזכר כאן לעולא בההוא גברא דטרף אדשא ואמ' ליתחיל גופיה דקא מחיל שבתא. שלא כהלכה נאמר וקללת חנם היתה. והוא שאמרו בסוגיא באמימר דשרא לממלא בגלגלא ומעשה רב. ומכל מקום יש פוסקי' כעולא לאסור כל השמעת קול ממה שאמרו בתלמוד המערב באחרון של יום טוב אמ' ר' אלעזר כל משמיעי קול אסורים בשבת ר' אלעזר איעצר בסדרא סליק לביתא אשכחון דמיכין דמך על תרעא בכן דלא בעי מקיש בשבת. ועוד אמרו שם ר' ירמיה שארי מקיש על תרעא בשבתא ואמ' (עלה) [לי'] אביי מאן שרא לך. ואם כן כל מה שבא בסוגיא זו בתירוצין של שמועות אלו שנויי דחיקי נינהו ואין סומכין עליהם לדחות כמה שמועות. ומכל מקום גדולי הפוסקי' והמחברים כתבו כדעת ראשון וכן נראה שהרי בכל מקום אמרו מעשה רב:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה