רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק י[עריכה]

המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים בד"א בישנות (דף רי"ף ל"א ע"ב) אבל בחדשות פטור מצאן צבתים או כרוכות מחשיך עליהן ומביאן ובסכנה מכסן והולך לו ר"ש אומר נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה וכן בנו נותנו לחבירו וחבירו לחבירו ואפילו הן מאה:

גמ' בחדשות מ"ט לא משום דחיישינן דילמא קמיע נינהו אבל ישנות כיון דמקושרות נינהו לא טרח איניש כולי האי בקמיע ותאני אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו ישנו' כל שיש בהן רצועו' ומקושרות חדשות כל שיש בהן רצועות ואין מקושרות:

מצאן צבותין או כרוכות:

אמר רב יהודה אמר רב הן הן צבותין הן הן כרוכות.צבותין זוגי זוגי כרוכות דכריכי טובא:

מחשיך עליהן ומביאן:

אמאי ניעיילינהו זוג זוג אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מיני' דאבא כל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה מכניסן זוג זוג ואם לאו מחשיך עליהן ומביאן:

ובסכנה מכסן והולך לו:

אוקימנא בסכנת עכו"ם כגון בשעת הגזירה אבל בסכנת ליסטין מוליכן כולן כא' פחות פחות מד' אמות:

גרסי' ביו"ט בפרק ראשון (דף טו.) היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו ואי איכא בית הסמוך לחומה דאי מניחן בה מינטרן מניחן בבית הסמוך לחומה :

מתני' רבי יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו (דף רי"ף ל"ב ע"א) אפילו חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי הבעלים:

גמ' וכן בנו בנו מאי בעי התם תנא דבי שמואל כשילדתו אמו בשדה:

מתני' היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב רבי יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ר"ש אומר אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו לפי שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש:

גמ' הופכו על הכתב ומי שרי והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להם להפך יריעה על פניה אלא פורס עליהן את הבגד התם אפשר הכא לא אפשר דאי לא מהפך איכא בזיון טפי:

ואסור לזרוק כתבי הקדש משום בזיון:

הופכו על הכתב הא לא נח אמר רבא בכותל משופע א"ל אביי אי הכי אימא סיפא רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט והא נח א"ל חסורי מיחסרא והכי קתני הגיע לעשרה טפחים הסמוכין לארץ הופכו על הכתב בד"א בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע אפי' למטה מג' טפחים גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר"י אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו מ"ט בעינן הנחה על גב משהו:

מתני' זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלים ממנו בשבת עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה"ר ברה"ר וישתין ברה"י וכן לא ירוק רבי יהודה אומר אף מי שנתלש רוקו בפיו לא ילך ארבע אמות עד שירוק:

(דף רי"ף ל"ב ע"ב) גמ' האי זיז דמפיק ליה לרה"ר למעלה מי' טפחים דקי"ל דרה"ר ליתא אלא עד י' טפחים אבל למעלה מעשרה טפחים מקום פטור הוא הלכך נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת כיון דבהדי רשות היחיד הוא כרשות היחיד דמי מיהו אין נותנין עליו ונוטלין ממנו אלא מאני דמיתברי כגון כוסות וקערות וכיוצא בהן דאי נפלו לרה"ר מיתברי ולא אתו לאיתויינהו אבל כלים דלא מיתברי אסיר חיישינן דילמא נפיל ואתי לאיתויינהו מרשות הרבים לרה"י:

וכן לא ירוק:

אמר רב יוסף השתין או רקק כשוגג חייב חטאת ואע"פ שלא עקר מעל גבו מקום ארבעה דאמר רבא זרק לפי הכלב ולפי הכבשן חייב אלמא מחשבתו משויא להו מקום הכא נמי מחשבתו משויא להו מקום והני מילי לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דומיא דהמוציא המת במטה אבל לר' שמעון פטור דהאי רוק אינו צריך ליהנות בו אחר שרקקו:

אמר רבי שמעון בן לקיש כיח בפני רבו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי כיח אמאי מינס אניס כיח ורק קאמרינן:

מתני' לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת. קולט אדם מן המזחילה למעלה מעשרה טפחים ומן הצנור מכל מקום ושותה:

(דף רי"ף ל"ג ע"א) גמ' קולט אין מצרף לא.פירוש קולט תופס כלומר מקבל מן המים היורדין באויר ושותה אבל לצרף ידו מן המזחילה לא מ"ט אמר רב נחמן במזחילה (בגמ' ובס"י וברא"ש אינו והוא לשון הרב אלפסי ז"ל ועי' מגיד משנה פרק ט"ו מה' שבת הלכה ג') (של י"ג טפחים) פחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי תניא נמי הכי עומד אדם ברה"י ומגביה ידו למעלה מי' פחות מג' סמוך לגג וקולט אבל לא יצרף ותניא אידך לא יעמוד אדם ברה"י ויגביה ידו למעלה מי' טפחים פחות מג' סמוך לגג ומצרף אבל קולט הוא ושותה אבל מן הצינור קולט הוא מ"מ ושותה:

תנא ואם יש בצינור ד' על ד' אסור מפני שמוציא מרשות לרשות:

מתני' בור ברה"ר וחולייתו גבוה י' טפחים חלון שעל גבה ממלאין ממנה בשבת וכן אשפה ברה"ר גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גבה זורקין לה בשבת:

גמ' פירוש כגון דחולייתה גבוה י' טפחים דקי"ל דאין רה"ר עולה למעלה מי' טפחי' אלא מקום פטור הוא לפיכך ממלאין ממנה מחלון שעל גבה:

וכן באשפה אוקימנא באשפה של רבים שאינה עשויה ליפנות אבל אשפה של יחיד שעשויה ליפנות לא חיישינן דילמא מפני לה והויא לה רה"ר:

מתני' אילן המיסך לארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו ואם שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהן:

גמ' אם אין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים פי' כיון שאין בינו ובין הארץ ג' טפחים הוו להו כלבודין לארץ ונמצאו כמחיצות לפיכך מותר לטלטל תחתיו של אילן ואוקמה רב אחא בר יעקב בפרק הישן דעביד להו בהוצא ודפנא כי היכי דלא ליזול וליתי ברוח מצויה דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה אמר ר"ה בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יותר מבית סאתים משום דהויא דירה שתשמישה לאויר וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים שהוא ע' אמה ושיריים:

ואם שרשיו גבוהין מן הארץ וכו'.מפני שאסור להשתמש באילן בשבת אבל אם אינן גבוהין שלשה טפחים הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:

איתמר שרשי אילן הבאין מלמעלה משלשה בתוך שלשה רבה אמר מותרין דכל פחות משלשה לארעא ארעא הוא רב ששת אמר אסורין כיון דמכח איסורא קא אתו אסורין והלכתא כרבה דהא רב יוסף שרא ליה לאביי כותיה דרבה:

תנו רבנן שרשי אילן הגבוהין מן הארץ שלשה טפחים אם יש חלל תחתיהן ג' (דף רי"ף ל"ג ע"ב) ואע"פ שצדו אחד שוה לארץ ה"ז לא ישב עליהן לפי שאין עולין באילן ואין נתלין באילן ואין נסמכים באילן ולא יעלה עליהן מבעוד יום לישב שם כל היום כולו אחד האילן ואחד בהמה אבל בור שיח ומערה וגדר מטפס ועולה מטפס ויורד אפילו הן ק' אמה:

תאני חדא עלה אסור לירד ותניא אידך מותר לירד לא קשיא כאן מבעוד יום כאן משחשכה ואי בעית אימא הא והא משחשכה ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד:

אמר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לאדם שיהלך ע"ג עשבים בשבת שנא' (משלי, יט) ואץ ברגלים חוטא תאני חדא מותר להלך על גבי עשבים בשבת ותניא אידך אסור לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ואי בעית אימא הא והא בימות הגשמים ולא קשיא הא דסיים מסאני והא דלא סיים מסאני דסיים מסאני מותר דלא סיים מסאני אסור:

והשתא דקי"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר אפילו כולהו שריין אמר מרי (בגמ' הגי' רמי בר חמא אמר רב אסי ובד"ס הגי' רמי בר אבא) בר אבא אמר רב אשי אסור לאדם לכוף את אשתו לדבר מצוה שנא' ואץ ברגלים חוטא:

אמר רבי יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאין מהוגנין אמר רב איקא בר חנינא מאי קראה גם בלא דעת נפש לא טוב תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה איני והאמר רבא הרוצה שיהיו לו בנים זכרים יבעול וישנה לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת.גרסי' בפרק כל היד (דף יז.) אמר רב חסדא אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך מאי תלמודא אמר אביי שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו אמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום אמר רבא אם היה בית אפל מותר אמר רבא ואיתימא רב פפא ותלמיד חכם מאפיל בכסותו ומשמש:

מתני' הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה והמחצלת אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהין מן הארץ:

גמ' הדלת פירוש דלת שבמקום מוקצה כגון דגבוה מכרמלית דנעשה מוקצה ממנה והוא כגון דיר וסהר דעשה לו דלת:

וחדקין שבפרצה:

הם הקוצין שבהן סותמין את הפרצה שלא יכנס בה גנב או חיה רעה:

ומחצלאות אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהין מן הארץ:

ורמינהו דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב אמר אביי בשיש להן ציר רבא אמר כשהיה להן ציר פי' כדכתיב (משלי, כו) הדלת תסוב על צירה תנו רבנן סוכי קוצים וחבילי קוצים שהתקינן לפרצה שבחצר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומר ביו"ט תאני ר' הייא דלת האלמנה שאינה נגררת אין נועלין בה בשבת היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפא ואיכא דאמרי דלית לה כישאמא פירוש חד שיפא לוח אחד ודקדוק המלה שבבא מלשון (הושע, ח) כי שבבים יהיה עגל שומרון ושקעו בי"ת אחד בחברתה ואמרו שיבא ועוד החליפו בי"ת בפ"א (גי' הרא"ש ואומרין) וגרסינן שיפא כדגש ופירוש כישאמא ויש שגורסין גישתמא היא האסקופה התחתונה שאין לה כן אלא מורידין אותה על גבי הארץ וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה ואין נועלין אותה בשבת:

(דף רי"ף ל"ד ע"א) מתני' לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח לרה"ר ברה"ר ויפתח לרה"י אא"כ עשו לו מחיצה גבוה י' טפחים דברי ר"מ אמרו לו מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח ר' יוסי אומר בשוק של צמרים היה:

גמ' שוק של פטמין שוק של עופות כדאמרינן ביו"ט (דף כט:) הולך אדם אצל פטם הרגיל אצלו ואומר תן לי תור אחד או גוזל אחד:

תנו רבנן שערי פתחי גנה בזמן שיש להן בית שער מבפנים פותח ונועל מבפנים מבחוץ פותח ונועל מבחוץ מכאן ומכאן פותח ונועל מכאן ומכאן אין להן לא כאן ולא כאן אין פותח ונועל לא כאן ולא כאן וכן חניות פתוחות לרה"ר בזמן שהמנעול למטה מי' מביא מפתח מערב שבת ומניחו באסקופה למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה בזמן שהמנעול למעלה מי' מביא מפתח מערב שבת ומניחו במנעול למחר פותח ונועל ומניחו במקומו דברי ר' מאיר וחכ"א אף בזמן שהמנעול למעלה מי' טפחים מביא מפתח מערב שבת ומניחו באסקופה ולמחר פותח ונועל ומחזיר לאסקופה או בחלון שע"ג הפתח ואם יש בחלון ד' על ד' אסור מפני שמוציא מרשות לרשות האי מנעול היכי דמי אי דלית ביה ד' על ד' מקום פטור הוא ואי דאית ביה ארבעה על ארבעה בהא אמרי רבנן אף בזמן שהמנעול למעלה מי' פותח ונועל ומחזירו לאסקופה הא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד אמר אביי לעולם דלית בה ארבעה על ארבעה ויש בה לחקוק ולהשלימו לארבעה ר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים:

מתני' נגר שיש בראשו גלוסטרא רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר א"ר אליעזר מעשה בבית הכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להם רבי יוסי אומר איסור היו נוהגין בו והתירו להם:

גמ' בניטל באגדו כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי בשאין ניטל באגדו (דף רי"ף ל"ד ע"ב) רבי יוסי סבר כיון דיש בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו ושרי ורבי אליעזר סבר כיון שאין ניטל באגדו לא והלכתא כרבי יוסי:

מתני' נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה והמונח כאן וכאן אסור רבי יהודה אומר המונח במקדש והנגרר במדינה:

גמ' תנו רבנן איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה בל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ רבי יהודה אומר (צ"ל זה אף במדינה וכ"ה בגמ' וברא"ש ) אף זה במדינה מותר אלא איזהו נגר (הנגרר) שבמדינה אסור כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהוד' אמר רבא והוא שקשור ותלוי בדלת ואם ניטל באגדו אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר לטלטל כר' טבלא בעי רבי זירא נקמז מהו אמר רב יוסף מאי תיבעי ליה לא שמיע ליה הא דתניא נקמז מותר נשמט אסור רבי יהודה אומר נקמז אע"פ שאינו נשמט אסור ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה בנקמז וטעמא מאי אמר אביי משום דמיחזי כבונה ואם עשו לו בית יד מותר ההיא שרותא דהוה בי ר' פדת דהוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא אמר תורת כלי עליה:

ההוא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהות מחזקת אדרכא והוו שקלי להבי עשרה ושדו לה אדשא אמר זאת תורת כלי עליה:

מתני' מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה:

גמ' ת"ר ציר דלת של שידה של תיבה ושל מגדל במקדש מחזירין ובמדינה דוחקין והעליון כאן וכאן לא יחזיר גזירה שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת:

מתני' מחזירין רטיה במקדש אבל לא כמדינה ואם בתחלה כאן וכאן אסור קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ואם לכתחלה (דף רי"ף ל"ה ע"א) כאן וכאן אסור חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור:

גמ' תנו רבנן רטיה שפירשה מעל גבי המכה בשבת מחזירין אותה בשבת רבי יהודה אומר הוחלקה למטה דוחקה למעלה הוחלקה למעלה דוחקה למטה ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי מכה ורטיה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח ואם מרח חייב חטאת אמר רב חסדא מחלוקת בשפירשה על גבי בלי אבל פירשה על גבי קרקע דברי הכל אסור להחזירה וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא דאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דאבא ונפלה ליה אבי סדיא ואהדרה ואמרי ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא מחלוקת שפירשה ע"ג כלי אבל פירשה על גבי קרקע דברי הכל אסור להחזיר ואמר רב יהודה הלכה כרבי יהודה אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:

מתני' כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש אבל לא במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור בוזקין מלח על גבי הכבש שלא יחליק וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבור הקר ביום טוב:

גמ' דרש רבא חצר שנתקלקלה במי גשמים (דף רי"ף ל"ה ע"ב) מביא תבן ומרדה בה וכשהוא מרדה בה לא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה:

וממלאין מבור הגולה.תנן בסוף מדות לשכת הגולה שם היה בור הגול' והגלגל נתון עליו ומספקין משם מים לכל העדה:

עולא איקלע לבי רב מנשה אתא ההוא גברא טרף אדשא אמר מאן האי ליתחיל גופיה דקא מחלל שבתא א"ל רבא לא אמרו אלא בקול של שיר בלבד ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא מעלין בדיופי ומטיפין מי ארג לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא מאי לאו כגון דניים ובעי לאיתעורי וש"מ אולודי קול אסור ופריק כגון דתיר ובעי לאונומי והינו טעמא דלבריא אסור משום דמשתמע קלא דזמזומי שהוא כלי שיר פירוש דיופי מניקות ששואבין בהם יין ופירוש מי ארג כלי שפיו צר מלמעלה ורחב מלמטה ובתחתיתו נקבים קטנים שמוציאין את היין וכשנופלין בתוך כלי מתכות נשמע הקול כשיר ואותבינן מהא דתניא המשמר זרעיו מפני העופות ומקשאיו ומדלועיו מפני החיה הרי זה לא יספוק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהוא עושה בחול מ"ט לאו משום דאולודי קלא בשבתא אסור ופריק רב אחא בר יעקב לא גזירה שמא יטול צרור לזרוק בהן והדר אותבינן מהא דאמר ר"י אמר רב נשים המשחקות באגוזים אסור מ"ט לאו משום דאולודי קלא בשבתא אסור ופריק התם לא משום דמשתמע כזמזומי והאמר שמואל נשים המשחקות בתפוחים אסור פי' שמשליכין זו לזו ע"ג קרקע ונוגעות אלו באלו מ"ט לאו משום דאולודי קלא איכא ופריק דילמא אתי לאשוויי גומות לפי שהשחוק בקרקע ותו אקשינן ממתניתין ממלאין מבור הגולה בגלגל במקדש אבל לא במדינה מ"ט לאו משום דאולודי קלא אסור פירוש לפי שגלגל משמיע את הקול ופריק לא גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא דאמר לא אמרו אלא בקול שיר בלבד מדתריץ רב אחא בר יעקב כוותיה אלמא כוותיה ס"ל ועוד הא אמרי' אמימר שרא למימלא בגלגלא בשבתא במחוזא אמר טעמא מאי גזרו רבגן משום גינתו וחורבתו הכא לאו גינה איכא ולא חורבה איכא כיון דחזא דתרו ביה כיתנא אסר להו דאלמא כרבא ס"ל דאי כעולא ס"ל לא קא שרי למימלא בגלגלא כלל דהא משמיע קול הוא וחזינן למקצת רבואתא דסבירא להו כעולא וסמכי אגמרא דבני מערבא דגרסינן התם במסכת יו"ט (פ"ה הל"ב) אמר רבי אלעזר כל משמיע קול אסורין בשבת ר' אלעא איעצר בסידרא סליק לביתא ואשכחון דמכין דמך על תרעא בנין דלא מקש בשבתא ואמרינן נמי רבי ירמיה שרי מקש על תרעא בשבתא א"ל אביי מאן שרי לך ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיין דגמרא דילן להתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוי בקיאי בגמ' דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרו ליה אינהו:

ומבור הקר:

מאי בור הקר אמר רב נחמן באר מים חיים שנאמר (ירמיה, ו) כהקיר בור מימיה:

תניא לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד וכשעלו בני הגולה חנו עליה נביאים שביניהן והתירוה להן ולא נביאים שביניהם התירום אלא מנהג אבותיהם בידיהם:

מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי ר"י ר' יוחנן בן ברוקה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה מהיכן מוציאין אותו מן ההיכל והאולם ומבין האולם ולמזבח דברי ר"ש בן ננס ר"ע אומר כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר ר"ש אומר כל שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות:

סליקו להו המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין