רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/עירובין/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | רבינו חננאל | תוספות רי"ד | מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים. במה דברים אמורים בישנות. אבל בחדשות פטור. מצאן צבתים או כרוכות מחשיך עליהן ומביאן. ובסכנה מכסן והולך לו:

גמ' חדשות מאי טעמא לא. משום דחיישינן דלמא קמיע נינהו. אבל בישנות כיון דמקושרות נינהו לא טרח איניש כולי האי בקמיע. תני רב שמואל בר רב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות. חדשות כל שיש בהן רצועות ואינן מקושרות. מצאן צבתים. אמר רב יהודה אמר רב הן הן צבתים הן הן כריכות. צבתים זוזי זוזי. כריכות דכריכי טובא: מחשיך עליהן ומביאן. ואמאי וליעיילינהו זוג זוג אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא כל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה מכניסן זוג זוג. ואם לאו מחשיך עליהן ומביאן: ובסכנה מכסן והולך לו. ואוקימנא בסכנת נכרים בעת צרה ב"מ. אבל בסכנת ליסטין מוליכן כולן כאחת פחות פחות מד' אמות:

סימן ב[עריכה]

גרסינן בספ"ק דיום טוב דף טו. היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו. היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו ואי איכא בית הסמוך לחומה דמנטרן ביה מניחן בבית הסמוך לחומה:

מתני' רבי שמעון אומר נותן אדם לחבירו וחבירו לחבירו עד שיגיע לחצר החיצונה. וכן בנו נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה. רבי יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו ואפילו חוץ לתחום. אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה:

גמ' וכן בנו. בנו מאי בעי התם. תנא דבי רבי שמואל שילדתו אמו בשדה: רבי יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו. כתב הר"ז הלוי אוקמה רב אשי בחבית דהפקר ומאן אמרו לו רבי יוחנן בן נורי. וכיון דלא קיימא לן כרבי יוחנן בן נורי לחומרא אלא לקולא ממילא שמעת דהלכה כרבי יהודה. והרב אלפסי ז"ל לא פי' ונראה מדבריו שאין הלכה כרבי יהודה עכ"ל. ונראה לי מה שלא הביא הרב אלפס ז"ל משום דאיכא שלש אוקימתות לאוקימתא דרבה ורב יוסף פשיטא דהלכה כרבנן ולאוקימתא דרב אשי כבר איפסקא לעיל דחפצי הפקר אינם קונין שביתה:

סימן ג[עריכה]

מתני' היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו. היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב. רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו. רבי שמעון אומר אפילו בארץ עצמה גוללו אצלו. שאין לך דבר משום שבות שעומד בפני כתבי הקודש: כתב הר"ז הלוי ז"ל דהך מתניתין דהקורא בספר על האסקופה אוקמא רבה באסקופה הנדרסת ומשום בזיון כתבי הקדש שרו ליה רבנן ואתיא ככולי עלמא. והקשה ליה אביי מברייתא דמפלגי בין תוך ארבע אמות לחוץ ארבע אמות. ואוקי לה איהו באסקיפה כרמלית ופריך עלה גמרא ומוקי באסקופה ארוכה אדהכי והכי מדכר. והאי שינויא דלא כהלכתא דקיימא לן כרבה דאמר שבת יב: לא יקרא שמא יטה ואפילו גבוה שתי מרדעות ולא אמר אדהכי והכי מדכר. ותו אוקי לה אפילו באסקופה שאינה ארוכה וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ונחו להו ומסיק לה כבן עזאי. ובפרק המצניע דף צא: תנן סתמא דלא כבן עזאי דתנן המוציא אוכלים ונתנן על האסקופה פטור ואוקימנא דלא כבן עזאי הלכך סתמא דרבים עדיף ולא סמכינן על ברייתא אלא על תנא דמתניתין דלא מפליג בין נתגלגל תוך ארבע אמות ברשות הרבים ובין נתגלגל חוץ לארבע אמות דלעולם גוללו אצלו ובאסקופה הנדרסת וכדרבה:

סימן ד[עריכה]

גמ' הופכו על הכתב מי שרי והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן להפך יריעה על פניה אלא פורס מפה על פניה או בגד התם אפשר הכא לא אפשר ואי לא מהפך לה איכא בזיון טפי ואסור לזרוק כתבי הקדש משום בזיון. הופכו על הכתב והא לא נח. אמר רבא בכותל משופע. אמר ליה אביי אי הכי אימא סיפא רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו הא נח ליה. חסירי מיחסרא והכי קתני הגיע לעשרה הופכו על הכתב. במה דברים אמורים בכותל משופע דהא נח. אבל בכותל שאין משופע אפילו למטה משלשה טפחים גוללו אצלו דברי רבי יהודה שר' יהודה אומר אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא החוט גוללו אצלו. מאי טעמא. דבעינן הנחה על גבי משהו:

סימן ה[עריכה]

מתני' זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת:

גמ' והאי זיז דמפיק ליה לרה"ר למעלה מעשרה טפחים וכל למעלה מעשרה לא שלטא ביה רשות הרבים הלכך נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת כיון דבהדי רשות היחיד הוא כרה"י דמי. מיהו אין נותנין עליו אלא מאני דמיתברי כגון קערות כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן דאי נפלי לרשות הרבים מתברי ולא אתי לאיתויינהו. אבל כלים דלא מתברי אסור דחיישינן דלמא נפלי ואתי לאיתויינהו מרה"ר לרה"י. תניא נמי הכי זיז שלפני החלון נותנין עליו קערות כוסות וצלוחיות. ומשתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים ואם יש שם זיז אחד למטה ממנו אין משתמש בו אלא כנגד חלונו בלבד: האי זיז היכי דמי אי דלית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש. פי' רש"י אע"ג דאוקימנא בכלים הנשברים. הני מילי בדאית ביה ארבעה דלא שכיחי למיפל כולי האי. אבל אי לית ביה ארבעה דרובא נפלו ליה מיחזי כמאן דשדי להו לרה"ר. וקשה לפירושו כיון דאפילו ברחב ד' אסר כלים שאין נשברים. איזה שיעור ניתן לזיז להשתמש עליו כלים שאין נשברים. כיון דברוחב ארבעה אסור הוא הדין ברחב ארבע אמות. דלענין שבת חשיב רשות ארבעה טפחים כמו ארבע אמות או יותר. וגג שאין לו מעקה העומד אצל רשות הרבים יהא אסור להשתמש עליו בכלים שאינן נשברים דלמא נפלי ואתו לאיתויינהו. הלכך נראה לפרש דברחב ארבעה שרי לאישתמושי ביה אפילו כלים שאינן נשברים. וכי פריך לעיל ליחוש דלמא נפלי ואתי לאיתויינהו הא דלא משני ליה ברחב ארבעה ובכלים שאין נשברים משום דסתם זיז אין בו רחב ארבעה. והאי דדייק גמרא אי דלית ביה ארבעה אפילו כנגד חלונו לא ישתמש ולא משני ליה דאיירי בכלים הנשברים. משום דעל כרחך לא מתוקמא בכלים הנשברים מדקתני לא ישתמש בו אלא כנגד חלונו בלבד. הלכך רישא דברייתא דאיירי בזיז כל שהוא נקט קערות וכוסית דמשתברין. וסיפא דחלון משלימו לארבעה איירי בכל הכלים: ואי דאית ביה ארבעה אמאי כנגד חלונו בלבד. בכל הכותל נמי לישתמש. אמר אביי דלית ביה ד' וחלונו משלימו לארבעה. כנגד החלון משתמש דחורי החלון הוא. דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור:

סימן ו[עריכה]

מתני' עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים. ברה"ר ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. לא יעמוד אדם ברה"ר וישתין ברשות היחיד. ברה"י וישתין ברשות הרבים. וכן לא ירוק. רבי יהודה אומר מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק:

גמ' וכן לא ירוק. אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת. אע"פ שלא עקר מעל גבי מקום ארבעה מחשבתו משויא ליה מקום. ודוקא כה"ג דנהנה באותו מקום טפי מבמקום אחר. כגון זרק לפי הכלב שיאכלנו או לפי הכבשן שישרף שם וכן השתין ורק. אבל זרק לתוך ידו של חבירו אפילו במתכוין לא אמרינן מחשבתו משויא ליה מקום אלא דוקא משום דידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה וכן מוכח בפ"ק דשבת דף ה.:

סימן ז[עריכה]

אמר ריש לקיש כיח בפני רבו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי למשנאי אלא למשניאי. כיח אמאי אניס הוא. בכיח ורק קאמרינן:

סימן ח[עריכה]

מתני' לא יעמוד אדם ברשית הרבים וישתה ברשות היחיד. ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים. אלא אם כן הכנים ראשו ורובו למקום שהוא שותה. וכן בגת:

סימן ט[עריכה]

גמ' רישא רבנן וסיפא ר"מ. אמר רב יוסף בחפצים הצריכים לו ודברי הכל. ופי' רש"י ליכא למימר דשתיית מים ליהוי הכנסה כמשתין ורק. דלא דמי להתם דהתם קא עקר מרשות זו לרשות זו ועביד הנחה ברשות אחרת. אבל שותה עביד הנחה ועקירה בחד רשותא דהא ברשות שהוא שותה בו פיו עומד ובפיו נחין מיד. ואע"פ שהן חוזרין ונבלעין במעיו אין חשש הואיל ונחו בפיו שהוא מקום פטור. והא דגבי משתין ורק לא חשיב פיו מקום פטור. הכא שאני שהוא במקום אחד ופיו במקום אחר ואין לאסור מההוא טעמא דאמר לעיל דף פה: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. דהתם הוא דגזור רבנן דלמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרה"ר להדיא בלא הנחת מקום פטור אבל הכא אי אפשר בלא הנחה בפיו שהוא מקום פטור. ולפי פירוש זה העומד ברה"י וראשו ברשות הרבים מותר לרוק לרה"ר לפי שהרוק נח בפיו שהוא מקום פטור קודם שיצא לרה"ר והא דמיבעיא ליה פי האמה לרה"ר מהו. היינו דוקא במי רגלים שמשנעקרים שוב אין נחין בפי האמה. מיהו קשה הא דאמר בשמעתא קמייתא דשבת דף ג: גבי היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ משחשיכה דאי שדי להו אתי לידי חיוב חטאת ליקנסוה. והיכי אתי לידי חיוב חטאת והלא כשנחו הפירות בידו כשהיתה ידו ברשות הרבים נעשית ידו מקום פטור וכבר נחו הפירות במקום פטור ותו לא אתי לידי חיוב חטאת אי שדי להו. וי"ל דהתם לא חשיב הנחת הפירות בידו כמונחין במקום פטור כיון שלא נתן החפץ לידו ממקום אחר אחרי שהוציאה לרה"ר כמו גבי שתיה שנתן המים לתוך פיו. ולפי תירוץ זה אסור לרוק מרשות היחיד לרה"ר אפילו ראשו ברה"ר דאע"פ שהרוק נח בפיו אין חשיבא הנחה כיון דלא בא ממקום אחר לתוך פיו כמו בשתיה: איבעיא להו כרמלית מאי. אמר אביי היא היא. רבא אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה:

סימן י[עריכה]

מתני' קולט אדם מן המזחילה למטה מי' טפחים ומן הצנור מכל מקום ושותה:

גמ' קולט אין מצרף לא. פירוש קולט תופס כלומר מקבל מן המים היורדין באויר ושותה אבל לצרף ידו עם המזחילה לא. מאי טעמא. אמר רב נחמן הכא במזחילה פחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג דמי. תניא נמי הכי עומד אדם ברה"ר ומגביה ידו למעלה מעשרה פחות מג' סמוך לגג וקולט אבל לא יצרף. תניא אידך לא יעמוד אדם ברה"ר ויגביה ידו למעלה מעשרה פחות מג' סמוך לגג ווצרף אבל קולט הוא ושותה: ומן הצנור וכו'. תנא אם יש בצנור ארבעה על ארבעה אסור מפני שמוציא מרשות לרשות:

סימן יא[עריכה]

מתני' בור ברשות הרבים וחולייתו גבוה עשרה טפחים חלון שעל גביו ממלאין ממנו בשבת. וכן אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים זורקין לה בשבת:

גמ' במאי עסקינן. אילימא בסמוכה למה לי גבוה עשרה. אמר רבא במופלגת מן הכותל בארבעה עסקינן. טעמא דאיכא חוליא עשרה דהשתא מטלטל מרשות היחיד לרה"י דרך מקום פטור הא ליכא חוליא עשרה קמטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר:

סימן יב[עריכה]

וכן אשפה. אוקימנא באשפה של רבים שאין עשויה לפנות. אבל אשפה של יחיד העשויה לפנות לא דחיישינן דלמא מפני לה והויא לה רה"ר:

מתני' אילן המיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו. היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהם. בסוכה פ' הישן דף כד: אוקמא רב אחא בר יעקב בדעבד להו בהיצא ודפנא כי היכי דלא ליזיל וליתי ברוח מצויה דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה:

גמ' אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יותר מבית סאתים דכל מחיצה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים:

סימן יג[עריכה]

היו שרשיו גבוהין וכו'. מפני שאסור להשתמש באילן בשבת. אבל אם אין גבוהין מן הארץ שלשה טפחים הרי הן כקרקע ומותרין לישב עליהם: איתמר שרשי אילן הבאין מלמעלה משלשה לתוך שלשה רבה אמר מותרין דכל פחות משלשה לארעא כארעא הוא. ורב ששת אמר אסורים דכיון דמכח איסורא קאתו אסורים. והלכתא כרבה דהא רב יוסף שרא ליה לאביי כוותיה דרבה. תניא שרשי אילן הגבוהין מן הארץ ג' טפחים אם יש חלל תחתיהם שלשה אע"פ שצדו אחד שוה לארץ הרי זה לא ישב עליהן:

סימן יד[עריכה]

לפי שאין עולין באילן ואין ניתלין באילן ואין נשענין באילן ולא יעלה שם מבעוד יום לישב שם כל היום כולו. ואחד אילן ואחד כל בהמה. אבל בור שיח ומערה וגדר מטפס ועולה מטפס ויורד ואפילו הן מאה אמה. תנא חדא עלה אסור לירד ותניא אידך מותר לירד. לא קשיא כאן מבעוד יום כאן משחשיכה. ואיבעית אימא הא והא משחשכה ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד. תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש. ותניא אידך במה דברים אמורים בלח אבל ביבש מותר. לא קשיא כאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים בימות החמה נמי הא קא נתרי פירי. בדליכא פירי והא קנתרי קיסמי. בגדודא. אמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת שנאמר ואץ ברגלים חוטא:

סימן טו[עריכה]

תני חדא מותר לילך על גבי עשבים ותניא אידך אסור. לא קשיא כאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים. בימות הגשמים עשבים קשין ונוחין לשבר. בימות החמה הן רכין ונכפפין. ואיבעית אימא הא והא בימות הגשמים ולא קשיא הא דסיים מסאני והא דלא סיים מסאני. והשתא דקיימא לן כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר כולהו שריין. אעשבים קאי דבכל ענין שרי להלך על גביהן. אבל באילן יבש איכא למיגזר משום דמינכר טפי. ואין להוכיח מכאן היתר לאילן יבש. ונראה דרב אלפס ז"ל לא מפליג בין אילן לעשבים ולהכי לא הביא בהלכות ההוא דאילן יבש:

סימן טז[עריכה]

אמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם לכוף את אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא. אריב"ל כל הכופה את אשתו לדבר מצוה הויין ליה בנים שאינן מהוגנים. אמר רב איקא בר חנינא מאי קראה שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב. תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה את אשתו לדבר מצוה. ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה. איני והאמר רבא הרוצה שיהו בניו זכרים יבעול וישנה לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת. גרסי' בפרק כל היד דף יז. אמר רב חסדא אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך. מאי תלמודא. אמר אביי שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אמר רב הונא ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום. אמר רב אם היה בית אפל מותר. אמר רב ואיתימא רב פפא ות"ח מאפיל בטליתו ומשמש:

מתני' הדלת שבמוקצה וחדקין שבפירצה ומחצלת אין נועלין בהן אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ:

גמ' ורמינהו דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומר ביו"ט. אמר אביי כשיש להם ציר רבא אמר כשהיה להם ציר. ת"ר סוכי קוצים וחבילי קוצים שהתקינן לפרצה שבחצר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צ"ל ביו"ט. תני רבי חייא דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה בשבת. ה"ד דלת אלמנה. איכא דאמר חד שיפא. ואיכא דאמר דלית לה גשאמא. חד שיפא לוח אחד ודקדוק המלה שבבא מלשון שבבים יהיה עגל שומרון הושע ח ושקעו בי"ת אחד בחברתה ואמרו שיבא ועוד החליפו ואמרו שיפא בדגש. ופירוש גשאמא ויש גרס בשאומא והיא איסקופה התחתונה שאין לה כן אלא מורידין אותה ע"ג הארץ. וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה:

סימן יז[עריכה]

מתני' לא יעמוד ברה"י ויפתח ברה"ר. ברה"ר ויפתח ברה"י. אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים דברי ר"מ. אמרו לו מעשה בשוק של פטימין שהיה בירושלם שהיו נועלין ומניחין המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה. פי' של פטימין שוק של מוכרי עופות כדאמר במסכת יו"ט דף כט: הולך אדם אצל פטם ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד:

גמ' ת"ר שערי גינה בזמן שיש להם בית שער מבפנים פותח ונועל מבפנים. מבחוץ פותח ונועל מבחוץ. מכאן ומכאן פותח ונועל מכאן ומכאן. אין להם לא לכאן ולא לכאן אין פותח ונועל לא לכאן ולא לכאן. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים. בזמן שהמנעול למטה מעשרה מביא מפתח מע"ש ומניחו באיסקופה ולמחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה. בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מע"ש ומניחו במנעול ולמחר פותח ונועל בו ומניחו במקומו דברי ר"מ. וחכמים אומרים אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מע"ש ומניחו באיסקופה ולמחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה או לחלון שעל גבי הפתח. ואם יש בחלון ארבעה על ארבעה אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות. האי מנעול היכי דמי. אי דלית ביה ד' על ד' מקום פטור הוא. אי דאית ביה ד' על ד' בהא לימרו רבנן אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה והא קמטלטל מרשות היחיד לכרמלית. אמר אביי לעולם דלית ביה ד' על ד' ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה. ר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים:

סימן יח[עריכה]

מתני' נגר שיש בו קלוסטרא ר' אליעזר אוסר. ור' יוסי מתיר. אמר רבי אליעזר מעשה בבית הכנסת של טבריא שהיו נוהגין בו היתר עד שבא ר"ג וזקנים ואסרוהו להם רבי יוסי אומר איסור היו נוהגין בו והתירוהו להם:

גמ' בניטל באגודו כולי עלמא ל"פ דשרי. כי פליגי. כשאין ניטל באגודו מ"ס כיון שיש בראשו קלוסטרא תורת כלי עליו. ומ"ס כיון דאינו ניטל באגודו לא. והלכתא כרבי יוסי:

מתני' נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. המונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר המונח במקדש והנגרר במדינה:

גמ' ת"ר איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה. כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ. ר' יהודה אומר זו אף במדינה מותר. אלא איזה נגר הנגרר שבמדינה אסור. כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית. א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה ורש"י גרס הלכה כר' יהודה בנגרר. ור"ח לא גרס בנגרר והכי ניחא טפי דאי גרס בנגרר משמע דקאי אהא דאמר ר' יהודה אף במדינה מותר דקאי אנגר הנגרר דאיירי ביה ת"ק כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ והא ליתא דרבי יהודה שרי קשור אע"פ שאין תלוי אלא מונח כולו לארץ. דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאין יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ואי גרס ליה יש לומר משום דאיתמר בי מדרשא הלכה כר' יהודה בנגרר ונקמז להכי קאמר הכא הלכה כר' יהודה בנגרר ולקמן קאמר הלכה כר' יהודה בנקמז. אמר רבא והוא שקשור בדלת. ואם ניטל באגודו אפילו אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר כר' טבלא: בעי ר' זירא נקמז מהו. אמר רב יוסף מה תיבעי ליה לא שמיע ליה הא דתניא נקמז מותר נשמט אסור. ר' יהודה אומר נקמז אע"פ שאינו נשמט אסור. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בנקמז. כתב הר"ז הלוי ז"ל הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו' וכן הא דתניא דלת הנגררת והמחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועליץ בהן וכו' סתמא כולהו כר' אליעזר דבעי בפקק החלון קשור ותלוי בפרק כל הכלים דף קכה: וקאמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר היא. והשתא דקיימא לן הלכתא כרבי יהודה דבקשור אף על פי שאין תלוי סגיא נקטינן מיניה דלית הלכתא כהני מתנייתא דבעי קשורים ותלויים. ולא כתנא דמתני' דבעי גבוהין מן הארץ. ולא נהירא לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא. ויותר נראין דברי הראב"ד ז"ל וז"ל אי קשה לך כיון דקי"ל כר' יהודה וכרשב"ג שם קכו. דאמר מוסיף אהל עראי מותר הא אמר לעיל במתני' הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלת אין נועלין בשבת אלא א"כ גבוהין מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור. התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם. ואם היה בפתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן:

סימן יט[עריכה]

ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת דהוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה אבבא אמר האי תורת כלי עליה. ההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהוה מחזקת אדריבא והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא. אמר זו תורת כלי עליה:

סימן כ[עריכה]

מתני' מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה. והעליון כאן וכאן אסור. ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה:

גמ' ת"ר ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין ובמדינה דוחקין. והעליון כאן וכאן לא יחזיר. גזירה שמא יתקע. ואם תקע חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר. ואם החזיר חייב חטאת. רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור:

סימן כא[עריכה]

מתני' מחזירין רטייה במקדש אבל לא במדינה. ואם לכתחלה כאן וכאן אסור. קושרים נימא במקדש אבל לא במדינה. ואם לכתחלה כאן וכאן אסור. חותכים יבלת במקדש אבל לא במדינה. ואם בכלי כאן וכאן אסור. איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אע"פ דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה דף סד: יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:

גמ' ת"ר רטיה שפירשה מע"ג המכה מחזירה למכה. רבי יהודה אומר הוחלקה למטה דוחקה למעלה. למעלה דוחקה למטה. ומגלה מקצת רטייה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה מקצת רטייה ומקנח פי המכה. ורטייה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח. ואם מירח חייב חטאת. אמר רב יהודה הלכה כרבי יהודה. ואמר רב חסדא מחלוקת שפירשה על גבי כלי. אבל פירשה על גבי קרקע ד"ה אסור להחזיר. וקיימא לן כת"ק. ואע"ג דאמר רב יהודה דלית הלכתא כוותיה. דהא רב אשי דהוא בתראה עבד עובדא כוותיה דת"ק. דאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דאבא ונפלה אבי סדיא ואהדרה. ואמינא ליה לא סבר לה מר להא דרב חסדא מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל על גבי קרקע ד"ה אסור ואמר רב יהודה הלכה כר' יהודה. א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י ודרב יהודה לא שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע:

סימן כב[עריכה]

מתני' כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש אבל לא במדינה. ואם להוציא דם כאן וכאן אסור. בוזקין מלח על גבי הכבש שלא יחליקו. וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבור הקר ביו"ט:

גמ' דרש רבא חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומזרה בה. וכשהוא מזרה לא יזרה בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה. וממלאין מבור הגולה תנן בסוף מדות פ"ה משנה ד לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליה ומשם מספיקין מים לכל העזרה:

סימן כג[עריכה]

עולא איקלע לבי רב מנשה אתא ההוא גברא טרף אבבא. אמר מאן האי ליתחיל גופיה דקמחיל שבתא. אמר ליה רבא לא אסרו אלא בקול של שיר בלבד. ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא מעלין בדיופי ומטיפין מיארק לחולה בשבת. לחולה אין לבריא לא מאי לאו כגון דניים וקבעי לאיתעורי ושמע מינה אולודי קול אסור. ופריק כגון דתיר ובעי לאונומי דמשמע קליה כמו זימזומי והוא כעין כלי שיר. והדרינן ואותבינן מהא דתניא:

סימן כד[עריכה]

המשמר פירותיו מפני העופות מקשואיו ומדלועיו מפני החיה הרי זה לא יספוק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהוא עושה בחול. מ"ט לאו משום דאולודי קלא בשבתא אסור. ופריק רב אחא בר יעקב לא גזירה שמא יטול צרור לזרוק בהם. והדר אותבינן מהא דאמר רב יהודה אמר רב נשים המשחקות באגוזים אסור לאו משום אולודי קלא לא משום דאתי למישוי גומות. תו אקשיה ממתניתין דקתני ממלאים מבור הגולה בשבת במקדש אבל לא במדינה מ"ט לאו משום דאולודי קלא בשבתא אסור. לא גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. ואם תאמר והיכי שרינן למלאות מבורות שיש להם גלגל דהא אסרינן למלאות מבור הגלגל אפילו במקום דליכא גנה וחורבה משום שריית כיתנא ובכל דוכתא איכא למיחש הכי. ותירץ רבינו תם ז"ל דהאי גלגל מיירי בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד דכיון שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח איכא למיחש שמא ימלא לגינתו ולחורבתו או משום שריית כיתנא. והן אותן גלגלים הקבועים בהן דליים הרבה סביב סביב. וכן מפ' בערוך בערך אנטל דאמרי' בפסיקתא רבתי עלמא דומה לגלגלא דאנטל האי מתמלא והאי מתרוקן האי מתרוקן והאי מתמלא. אבל אותם שלנו שאין ממלאין בהן אלא מעט מעט מותר דליכא למיחש דלמא אתי למיעבד עובדא דחול. ר"ח ז"ל כתב אע"ג דמשני רבא כל הני פירכי דפרכי עילויה אשינויא דחיקי לא סמכינן לדחויי להא דעולא. ורב אלפס ז"ל כתב מסתברא לן דהלכה כרבא. דהא רב אחא בר יעקב פריק אליביה אלמא כוותיה סבירא ליה. והא ועוד דאמר אמימר שרי למימלי בגלגלי במחוזא אמר טעמא מאי גזרו רבנן משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו והכא לא גינה ולא חורבה איכא. כיון דחזא דתרו בה כיתנא אסר להו. אלמא כרבא סבירא ליה. דאי כעולא לא הוי שרי למימלי בגלגלא כלל דהא משמיע קלא הוא. וחזינא מקצת רבוותא דסבירא להו כעולא. וסמכי אגמ' דבני מערבא. דגרסינן במסכת י"ט פ"ה הל' ב' אמר ר' זירא כל משמיעי קול אסורין בשבת. ר' אלעזר איעצר בסידרא סליק לביתיה דרבין אשכחיה דמוך על תרעא בגין דלא מקשה על תרעא בשבתא. ואמר נמי דרב יהודה היה מקיש על תרעא בשבתא א"ל אביי מאן שרי לך ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיא דגמרא דילן להיתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בני מערבא. דעל גמרא דידן סמכינן דהוא בתראה והוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לא סמכא הוא לא קשרו ליהאינהו: ומבור הקר מאי בור הקר. רב נחמן בר יצחק אמר באר מים חיים דכתיב כהקיר ביר מימיה. תנא לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד. וכשעלו בני הגולה חנו עליה והתירוה נביאים שביניהם להן ולא נביאים שבהן התירום להן אלא מנהג אבותיהם בידיהם:

מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי רבי יהודה. ורבי יוחנן בן ברוקה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו. מן ההיכל והאולם ומבין האולם למזבח דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר כל שהתירו לך משלך נתנו לך. שלא התירו אלא משום שבות:

הדרן עלך המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין