רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/עירובין/פרק ד

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו כאילו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר ר"ג ור"א בן עזריה אומרים מהלך את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות. מעשה ובאו מפלנדרסין והפליגה ספינתן בים. רבן גמליאל ור' אלעזר הלכו את כולה. רבי יהושע ור' עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמם: אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אף על פי שהחזירוהו נכרים אין לו אלא ד' אמות. וכ"ש אם יצא לדעת וחזר לדעת שאין לו אלא ד' אמות. וכתב רבינו מאיר ז"ל דכל העיר היא לו כד' אמות ומהלך את כולה כיון ששבת בה בין השמשות. ומדקדק מהא דקאמר תנינא הוציאוהו נכרים והחזירוהו הוא כאילו לא יצא אבל יצא לדעת והחזירוהו נכרים לא מ"ד לצדדין קתני וכו'. ואם תאמר דאין כל העיר לו כד' אמות הוה ליה לשנויי דאיצטריך ליה לשמואל לאשמועינן דיצא לדעת והחזירוהו נכרים לעירו דאין לו אלא ארבע אמות בעיר ואי ממתניתין הוה אמינא הוציאוהו נכרים והחזירוהו הוא דכאילו לא יצא ויש לו כל העיר כולה ואלפים אמה לכל רוח הא יצא לדעת וחזר לדעת אין לו אלפים אמה לכל רוח מיהו כל העיר כולה שלו דכולה כד' אמות ולהכי איצטריך שמואל לאשמועינן דאין לו אלא ארבע אמות בעירו. ומדלא משני הכי שמע מינה דכל כה"ג יש לו כל העיר כולה. ולהכי פריך שפיר אי הכי מאי קמ"ל שמואל אי הא קמ"ל שהוא מפסיד אלפים אמה לכל רוח מדיוקא דמתני' שמעינן לה ואין לדחות ולומר לעולם אין לו אלא ד' אמות בעירו והא דלא משני הכי משום דהא נמי ממתני' שמעינן לה דכיון דדייקינן דהחזירוהו נכרים הוא דכאילו לא יצא הא יצא לדעת וחזר לדעת לא וכיון דהפסיד תחומו חשבינן ליה כאילו לא שבת בכאן א"כ גם העיר לא תהא לו כד' אמות. זה איני שהרי בספינה מודה שמואל שהלכה כר"ג דמהלך את כולה הואיל ושבת במחיצותיה ואעפ"כ אין לו חוצה לה אלפים אמה לכל רוח וא"כ הכא נמי אי לא דאשמועינן שמואל ה"א הכי ביצא לדעת וחזר לדעת. ונהי דיש לחלק בין ספינה ובין יצא לדעת וחזר לדעת מ"מ לא ה"ל לאקשויי מאי קמ"ל דהא מדיוקא דמתני' לא שמעינן לה: בעי מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו. א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל בשם רבינו חננאל ז"ל דהא דהוצרך לנקביו כגון השתנת מים והוצאת ריעי. וכתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי לן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת מים אלא הוצאת ריעי בלחוד. דהא אמר בבכורות בפ"ז דף מד: משתינין מים בפני רבים. הלכך ליכא למימר הכא גדול כבוד הבריות. וא"ת דאיכא כבוד הבריות מפני כבוד עצמו דבתוך ארבע אמות דיהבו ליה רבנן אינו יכול לטנפן בהוצאת מים. הכא נמי ליכא כבוד הבריות דאין כל כך טינוף בקטנים מפני שנבלעין במקומן. אבל בגדולים דאין נבלעין ויש בהן ריח ודאי איכא כבוד הבריות שאי אפשר לו לטנף אותן ארבע אמות בגדולים. הלכך לא בריר לן האי מילתא אי הוי השתנת מים בכלל האי הוצרך לנקביו. ואת"ל דהוי בכלל אפשר דהוי טעמא משום דברי תורה דכיון דאישתין ליה בתוך ד' אמות אסור ליה לעסוק בדברי תורה בההוא דוכתא כל זמן שרישומו ניכר. וחזי לן תשובה לרב האי גאון ז"ל בהאי עניינא ומתחזי לן מינה דהאי כבוד הבריות מפני בני אדם שרואין אותו הוא ולא משום כבוד עצמו הוא. כי כתוב בתשובתו מיהו אם הוצרך לנקביו ויש שם בני אדם שהוא מתבייש לפניהם יש לו לצאת מאותן ד' אמות עד מקום שהוא יושב בסתר או יחידי ועושה צרכיו כי כבוד הבריות דוחה את הדבר הזה. ע"כ דברי הרב ברצלוני ז"ל. וכן נראה לי דהוצרך לנקביו הוי דוקא לגדולים דהכי מוכח בכולי גמרא. אמרי נהרדעי אם פיקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על. פירוש אם פיקח הוא כשהוא יוצא חוץ לד' אמותיו לבקש לו מקום צנוע לעשות צרכיו ילך לו לצד תחומו ולא לשאר רוחות. ואם לא מצא מקום צנוע עד שנכנס לתחום חוזר לדין תחומו הראשון דכיון דברשות נכנס אבל מצא מקום צנוע קודם שנכנס לתחומו אין לו רשות לילך יותר. אלא יעשה שם צרכיו ואחר שיעשה צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה הריח. כי אין זה כבוד הבריות שישב כל היום במקום מטונף. ובאותו מקום שכלה הריח קנה ארבע אמות חדשות. וכשהוא הולך להתרחק מן הריח אם באותו ההילוך נכנס לתחומו לפי שברשות הוא הולך חזר לדין תחומו:

סימן ב[עריכה]

אמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו ואפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מאי טעמא. אנוסין נינהו. והכי הלכתא. ואע"ג דמוקי מילתיה דרב פפא כתנאי ורבי נחמיה ור"א בן יעקב אומרים לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין. ורב פפא סבר כתנא קמא דשרי בשוגג שלא במקומן ובמזיד במקומן. ורבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב לא שרו עד דאיכא תרתי לטיבותא שיחזרו למקומן שוגגין. ואע"ג דקי"ל משנת ר"א בן יעקב קב ונקי. בהא לית הלכתא כוותיה כיון דרב פפא סבר כרבנן דשרו במקומן במזיד. ושמא זאת אינה מן המנין ק"ב. כי כתב ר"ח ז"ל מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא. מיהו הא דשרו רבנן בשוגג שלא במקומן דלא אשכחן דקאי רב פפא כוותן אפשר דבהא הלכתא כר"א בן יעקב דאסר: ומיהו גם בזה נראה דאין הלכה כמותו דלא מסתבר שיהא הלכה כמותו במקצת דבריו ובמקצת אין הלכה. ועוד דקיימא לן תחומין דרבנן והלכה כדברי המיקל בעירוב. ועוד דקיימא לן דבמזיד במקומו שרי כרב פפא כ"ש שוגג שלא במקומו. דלפום סוגיא דגמרא נראה דיותר יש להחמיר במזיד במקומו מבשוגג שלא במקומו. מדקאמר במזיד במקומן דכולי עלמא לא פליגי דאסור והכא בשוגג שלא במקומן קמיפלגי: במזיד שלא במקומן אסורין נראה לי אסורין אפילו לאחר שלא הוציאן. מדקתני במזיד לא יאכל ומשמע לכל אדם. ולא דמי לבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר. דהכא איתעביד בהן איסורא דישראל הוציאם: אמר רב נחמן אמר שמואל היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינונית. וזהו תחום שבת. אמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוה נכרים מחיצה בשבת מהלך בה אלפים אמה ומטלטל בכולה על ידי זריקה. ודוקא כשהקיפוה לדירה פי' רש"י דאתיא אף לרבן גמליאל דמודה בה שאין כל ההיקף כארבע אמות מאחר שיש לו אלפים אמה. דדוקא בהוציאוהו נכרים אקילו גביה משום דאין לו אלא ארבע אמות. ובירושלמי פיסקא א' מוקי מילתיה דשמואל כר' יהושע. ורב הונא אמר מהלך אלפים ומטלטל ד' אמות אבל בכולן על ידי זריקה לא. שמא ימשך אחר חפצו. באלפים מיהא לטלטל כי אורחיה. משום דהוי כמחיצה שנפרצה במלואה למקום האסור לה. תניא כוותיה דשמואל היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר ובלבד שלא יעבור את התחום ברגלו. ובמאי מטלטל. לאו ע"י זריקה. פי' כיון שאין לו לעבור את התחום ברגליו שהוא חצי העיר היאך יטלטל בכל העיר כולה אלא ע"י זריקה: נתנוהו בדיר וסהר כו'. אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה. ושמואל אמר הלכה כרבן גמליאל בספינה אבל לא בדיר וסהר. קא פסקי רבוותא הלכתא כשמואל. ואע"ג דקי"ל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל משום דתני' כוותיה דתני' חנניא אומר כל אותו היום ישבו ודנו בדבר הלכה לאמש הכריע אחי אבא ביניהם ואמר נראין דברי רבן גמליאל בספינה ודברי ר"ע בדיר וסהר. ואנן לא סבירא לן הכי דמהך ברייתא לא גמרינן אלא דרבן גמליאל ורבי עקיבא פליגי. אבל סיוע לחד מינייהו לא גמרינן מיניה. דקיימא לן ב"ב דף קל: נדה דף ז: אין למידין הלכה לא מפי המשנה ולא מפי הגמרא. וכי תימא האי מכריע הוא וכל מקום ששנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. הא אמרינן על ההיא מימרא בפרק כירה דף מ. הני מילי במתני' אבל בברייתא לא. ועוד האי אחי אבא של ר' חנניא רבי יהושע הוא והיאך יהא הוא החולק והוא המכריע. הלכך הדרינן לכללא דידן דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני. ועוד הא אמרינן לקמן דף מד. בענין נחמיה בריה דרב הונא בר' חנילאי דאי ס"ד בדמלו גברא עסקינן מאי תיבעי ליה הא אמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר ובספינה אלמא דהלכתא כדפסיק רב וכ"כ הרב אלפס. וכן לקמן דף מז: גבי הנהו דכרי דאתו למברכתא משמע דכל העיר חשובה כד' אמות:

סימן ג[עריכה]

פסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום אע"פ שהולכת בשבת מחוץ לתחום. דספינה ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ובשבת נמי מותר ליכנס בה דלאו מידי עביד בכניסתו לתוכה. והא דאמרינן בפרק קמא דשבת דף יט. אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת אתיא כבית שמאי דלא שרו להתחיל מלאכה מערב שבת אלא כדי שתיעשה מבעוד יום. אבל בית הלל דשרו עם השמש שרו אפילו ליכנס בה בשבת דהא לא עביד מידי בכניסתו וכי תו הדר ממטיא ליה חוץ לתחום לאו מידי עביד. ואין נראה לי דבריו בזה דע"כ ל"פ ב"ש וב"ה אלא בדברים שאסור לעשותן בשבת דבית הלל שרו עם חשכה ובית שמאי בעו שתיעשה מלאכה מבעוד יום. אבל אי שרי ליכנס בספינה בשבת בהא לא שייך פלוגתייהו בע"ש. ובירושלמי משמע דלא כוותיה דגר' בירושלמי פרק קמא דשבת פיסקא א' אין מפליגין בספינה לא בע"ש ולא בחמישי בשבת. בית שמאי אומרים אף ברביעי. ובית הלל מתירין. והא דמתירין ב"ה היינו אף בע"ש דאי ברביעי דוקא שרו א"כ היינו ת"ק. ומשמע דוקא בע"ש אבל בשבת לא. ובכה"ג איכא גבי שולח אגרות ביד נכרים ובשבת פרק תולין דף קלט: משמע דאסור ליכנס בספינה אפילו בתוך התחום גבי ההוא מרבנן דאזיל וניים במברא ועבר לאידך גיסא וסייר פירי. ואמר למינם קמיכוינא ושרי התם משום דהערמה הוי בדרבנן וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחלה. אלמא לכתחלה אסור לילך בספינה אפילו תוך התחום. מדלא מדכר התם יציאה חוץ לתחום. ואפשר משום הכי גזרו לפי שדומה לשט בנהר שאסרו חכמים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין. או שמא ינהיג הספינה ד' אמות בכרמלית. ויש שנוהגין שמתקנין סעודתן בספינה מערב שבת ומדליקין בה נרות לקנות שם שביתה וסומכין על זה ליכנס בה בשבת ולהפליג ואין בזה תועלת של כלום דכיון דאין הספינה זזה משם עד למחר ואז הם נכנסין בה הרי הן מפליגין בספינה בשבת. ולענין קנין שביתה כדי להלך את כולה דסברי אינהו דאסור לא מהני מידי דמה קניית שביתה שייך בספינה מאחר שנוסעת משם והולכת חוץ לתחום ועוד היה אומר רשב"ם ז"ל דאפילו היה הישראל יושב בקרון בשבת שהנכרי מוליכו חוץ לתחום ליכא שום איסורא בזה. אלא שהיה אוסרו מטעם אחר שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד מן הקרון ואין לו אלא ארבע אמות. ומיהו נראה דאיכא איסורא כיון דבהמה מנהגת את הקרון דאסור להשתמש בבעלי חיים וגבי כלאים תנן פ"ח מ"ג היושב בקרון סופג חת החרבעים כאילו רוכב על הבהמה: בעי רבי חנינא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. עמוד גבוה עשרה ורחב ד' לא תבעי לך דכארעא סמיכתא דמי. כי תיבעי לך גבוה עשרה ואינו רחב ד' אי נמי דאזיל בקפיצה ולא אפשיטא ועבדינן לחומרא:

מתני' פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לו לר"ג מה אנו לירד אמר להם מותרים אתם שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה:

גמ' תניא שפופרת היתה לו לר"ג שהיה צופה ומביט בה אלפים אמה ביבשה וכנגדן אלפים אמה בים. הרוצה לידע עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט ויודע עומקו של גיא:

סימן ד[עריכה]

נחמיה בריה דרב הונא בר חנילאי משכתיה שמעתיה ונפק חוץ לתחום. א"ל רב חסדא לרב נחמן נחמיה תלמידך שרוי בצער. אמר ליה לך ועשה לו מחיצה של בני אדם שנמצא כאילו הוא בתוך דיר או סהר שמותר להלוך בו ויכנס. ודוקא שיצא שלא לדעת. אבל יצא לדעת לא והנהו דעבדי מחיצה נמי בעינן דעבדי שלא לדעת. אבל מיעבד מחיצה לדעת לא. ואם תאמר רב חסדא דעבד מחיצה לדעת הוה דא"ל רב נחמן לך ועשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס רב חסדא שלא מן המנין הוה. הנהו בני גיננא דאעילו מיא במחיצה של בני אדם נגדינהו שמואל אמר אם אמרו שלא לדעת יאמרו לדעת. הנהו זיקי דהוו שדיין בריסתקא דמחוזא. בהדי דאתא רבא מפירקא אעלינהו ניהליה. לשבתא אחרינא בעו למיעבד הכי. אסר להן דהוה ליה כלדעת:

מתני' מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח. ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא. כל היוצאים להציל חוזרין למקומן:

גמ' מאי קאמר. אמר רבה הכי קאמר אם היה בתוך תחומו כאילו לא יצא מביתו דמי. פשיטא מהו דתימא כיון דעקר עקר קמ"ל. רב שימי בר חייא אמר הכי קאמר אם היה תחום שנתנו לו חכמים מובלע בתוך תחומו כאילו לא יצא מתוך תחומו ובהא קמיפלגי מר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא. ומר סבר הבלעת תחומין מילתא היא. ואע"ג דלא שבת באויר מחיצות. איתיביה אביי לרבה מהך דתנן רבי אליעזר אומר שתים יכנס. מאי לאו רבי אליעזר לטעמיה דאמר והוא באמצען וארבע אמות דיהבו ליה רבנן כמובלעות בתוך התחום דמו וקאמר יכנס אלמא הבלעת תחומין מילתא היא וע"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודו. וקם רבה בתיובתא ולא פריק ליה ולא מידי. הלכך הלכתא כרב שימי בר חייא דסבר הבלעת תחומין מילתא היא והוה ליה כאילו לא יצא מתחומו והוא כבני עירו:

סימן ה[עריכה]

כל היוצאין להציל חוזרין למקומן. ואפילו טובא והא אמרת רישא אלפים ותו לא. אמר רב יהודה אמר רב חוזרין בכלי זיינן למקומן. כדתני' בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו בהם אויבים נכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו האויבים אחריהם דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים. באותה שעה התקינו שיהו חוזרין בכלי זיינן למקומן. רב נחמן בר יצחק אמר כאן שנצחו ישראל את העובדי כוכבים וכאן שעובדי כוכבים נוצחים את עצמן. וכתב ר"מ ז"ל דהלכתא כהנך תרי אוקימתא כרב נחמן בר יצחק דבתראה הוא וכרב יהודה דתניא כוותיה:

סימן ו[עריכה]

אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהם את השבת. תניא נמי הכי נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. בד"א כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת:

מתני' מי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי ר"מ. רבי יהודה אומר יכנס. אמר ר' יהודה מעשה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין. פרש"י לא יכנס להיות כאנשי העיר כיון שלא ידע שהוא בתוך התחום אלא קנה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח. ר"י אומר יכנס והרי הוא כאנשי העיר. וקי"ל כרבי יהודה דרבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה. ולא עוד אלא כל מקום ששונה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו:

סימן ז[עריכה]

מתני' מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי רבי יוחנן בן נורי. וחכ"א אין לו אלא ארבע אמות בלבד ר"א אומר והוא באמצען ורבי יהודה אומר לאיזה רוח שירצה. ומודה ר"י שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו:

סימן ח[עריכה]

אמר ר' יעקב בר אידי אריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב והלכה כרבי יוחנן בן נורי. ותרתי למה לי. אמר ר' זירא צריכא דאי אמר הלכה כרבי יוחנן בן נורי ה"א בן לקולא בין לחומרא. לקולא פי' דישן קונה שביתה כמו ניעור. ופי' לחומרא דחפצי הפקר לרבי יוחנן קונין שביתה והיינו לחומרא. קמ"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב דחפצי הפקר לא קנו שביתה כרבנן אלא הרי הן כרגלי כל אדם. ואין זה תרי קולי דסתרו אהדדי דסבירא לן כרבנן דדבר שאין בו דעת לא קני שביתה. והא דסבירא לן דישן קנה היינו טעמא כדפרש"י הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה. ולימא הלכה כדברי המיקל בעירובין ולא בעי למימר הלכה כרבי יוחנן בן נורי אמר אביי איצטריך סד"א הנ"מ יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבם אבל יחיד במקום רבים אימא לא קמ"ל הלכה כר' יוחנן בן נורי דהוי יחיד במקום רבים. אמר ליה רבא לאביי מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיר במקום יחיד ומה לי יחיד במקום רבים. הכי קים לן דעירובי תחומין דרבנן כאביי ורבא דאמוראי בתראי נינהו ואמרינן נמי לעיל בפרק בכל מערבין דף לז: מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר לחמשה הריני מערב וכו'. ואע"ג דשמעינן לרבי יהודה דאמר תחומין דאורייתא גבי ספק עירוב לעיל בפ' בכל מערבין דף לה. ולקמן בשלהי חלון דף פא: קאמר שמואל כ"מ ששונה ר"י בעירובין הלכה כמותו. בהא לית הלכתא כוותיה. ורב אשי שדחה בספ"ק דף יז: אל יצא כתיב. אליבא דרבי חייא קאמר דסבר תחומין דאורייתא וליה לא סבירא ליה. רב פפא אמר איצטריך סד"א הנ"מ בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין אימא לא קמ"ל הלכה כרבי יוחנן בן נורי דאפילו בעירובי תחומין. רב אשי אמר איצטריך סד"א הנ"מ בשיורי עירוב אבל בתחלת עירוב אימא לא קמ"ל דהלכה כרבי יוחנן בן נורי בתחלת עירוב. דדברי רבי יוחנן בתחלת עירוב הן:

סימן ט[עריכה]

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו הלכה כרבי עקיבא מחבירו כרבי יוסי מחביריו כרבי מחבירו. למאי הלכתא רבי אסי אומר הלכה. רבי חייא בר אבין אמר מטין. רבי יוסי בר' חנינא אמר נראין. אמר ר' יעקב בר אידי א"ר יוחנן ר"מ ור' יהודה הלכה כרבי יהודה. רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. ואין צ"ל שרבי מאיר ורבי יוסי הלכה כר' יוסי אמר רב אסי אף אנן נמי נימא רבי יוסי ורבי שמעון הלכה כרבי יוסי דא"ר אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה והשתא במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי מיבעיא. איבעיא להו ר"מ ור"ש מהו. תיקו. אף על גב דרב פליג ארבי יוחנן בהני כללי קיימא לן כרבי יוחנן אפילו בברייתא היכא דלא איתמר בהדיא לשנויי הך כללי:

סימן י[עריכה]

אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אינן קונין שביתה. ורבי חייא בר אבין אמר ר' יוחנן חפצי הנכרי קונין שביתה גזירה בעלים נכרי אטו בעלים ישראל. הנהו דיכרי דאתו למברכתא ביומא טבא. שרא להו רבא לבני מחוזא דאתו למברכתא ע"י עירוב למיזבן מינייהו ולמיזל בהו למחוזא.א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר שמואל חפצי הנכרי אינן קונין שביתה הא אמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יוחנן חפצי הנכרי קונין שביתה גזירה בעלים נכרי אטו בעלים ישראל. ושמואל ורבי יוחנן הלכה כר"י. הדר אמר רבא לזבנינהו לבני מברכתא דכולהו מברכתא לדידהו כד' אמות דמיא. פרש"י דמברכתא היתה מוקפת מחיצות וכן פי' גבי מי שהוציאוהו נכרים והוליכוהו בעיר אחרת בר"פ ופירש והרי היא מוקפת מחיצות משמע דלא חשיב כד' אמות להלך את כולה אלא אם כן מוקפת מחיצות דומיא דדיר וסהר ואל תתמה דהא דנקט עיר סתם ומפרשי' לה במוקפת מחיצות. דהכי נמי הא דתניא לעיל דף מב: ומותר לטלטל בכל העיר ע"כ במוקפת מחיצות איירי. ואע"ג דגבי נותן עירובו בתוך עיבורה של עיר אמרינן לעיל בפרק בכל מערבין דף לב: אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב משום דמתא כמאן דמליא דמיא ופריך עלה חוץ לעיבורה נמי כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד' אמות הוה ליה רשות היחיד ורשות היחיד עולה עד לרקיע. משמע דבתוך עיבורה נמי הוי טעמא לפי שחשובה כל העיר עם עיבורה כד' אמות אע"פ שאין כאן מחיצות. וי"ל דהני מילי לשובת שם או נותן עירובו בו שיש לו אלפים אמה לכל רוח. ובמקום שנותן עירובו נחשב הכל כד' אמות אפילו מה שהוא חוץ למחיצות לענין זה דחשיב הוא ועירובו במקום אחד אפילו נתנו באילן למעלה מעשרה. אבל למובא מחוץ לתחום אין חשוב כד' אמות להלך את כולו בלא היקף מחיצות. ונראה דבעי נמי היקף לדירה פתח ולבסוף הוקף דלא עדיף משובת באויר מחיצות דלא חשיבא לגביה כד' אמות אם הוא יותר מבית סאתים כדאמר לעיל בפ"ק דף טו. דשבת בתל והוא מד' אמות ועד סאתים מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה ודוקא בית סאתים אבל טפי לא הואיל ולא הוקף לדירה. וכן משמע בפ"ב דר"ה דהיקף מחיצה בעינן דתנן התם דף כג: חצר היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסים וכו' בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו. משמע דאפילו בעיר לא היו הולכים ואמאי כיון שברשות באו מחוץ לתחום וכי גרע מהוציאוהו נכרים ונתנוהו בעיר. אלא ודאי כדפי' ר"י התם דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות שהיתה אז ירושלים כרשות הרבים כדאמר לקמן פרק המוצא תפילין דף קא. ולכך צריך ליזהר בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר או אפילו בא בשביל נכרי שלא לטלטל חוץ לד' אמות בעיר שאינה מוקפת ואפילו מוקפת מחיצה צריך שתהא מוקפת לשם דירה. וכתב רבינו מאיר ז"ל דסתם עיירות מוקפות לדירה הם דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה. אבל מבצרים סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו:

סימן יא[עריכה]

תני רבי חייא חרס שבין תחומי שבת פירש חרס חריץ שהוא מלא מים והוא בין שתי תחומי שבת צריך מחיצה של ב.רזל להפסיקו להתיר חציו לתחום זה וחציו לתחום זה. מחיך עלה ר' יוסי ב"ר חנינא. מ"ט מחיך עלה. משום דקל הוא שהקילו חכמים במים. כדבעא מיניה רבי טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה. א"ל אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים. קל הוא שהקילו חכמים במים הלכך אפילו מחיצה של קנים מתרת: וחכ"א אין לו כו'. ר"י היינו ת"ק אמר רבא שמנה על שמנה איכא בינייהו. ת"ק קאי אר' יוחנן בן נורי דאמר שיש לו אלפים אמה לכל רוח. וקאמרי חכמים יש לו ד' אמות לכל רוח. תניא נמי הכי יש לו שמנה על שמנה דברי ר"מ. ואמר רבא מחלוקת להלך. אבל לטלטל דברי הכל ד' אמות אין טפי לא. כתב הר"ז הלוי ז"ל אע"ג דקי"ל במי שישן בדרך כרבי יוחנן בן נורי שיש לו אלפים אמה לכל רוח. לענין ד' אמות של שביתה נקטינן כרבנן ומשחינן ליה שמנה על שמנה. ונראה בעיני דה"ה לכל ד' אמות שקונות לו לאדם בכל מקום כולן שמנה על שמנה הן והוא באמצען עכ"ל. ור"ח ז"ל גורם חכמים היינו ת"ק ומפ' ת"ק דריש פרקין דאמר מי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ד' אמות אלמא שמעינן דכל מי שאין לו אלפים יש לו ד' אמות א"כ למה הוצרכו למימר יש לו ד' אמות הוי להו למימר אין לו אלפים וממילא ידענא דיש לו ד' אמות. ונראה דמה שלא הביאה רב אלפס ז"ל משום דסבירא ליה כת"ק דריש פירקין מדסברי ר' יהודה ור' אליעזר כוותיה: הני ד' אמות היכא כתיבי דתניא שבו איש תחתיו כתחתיו. וכמה תחתיו גופו ג' אמות ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו דברי ר"מ. ור"י אומר גופו ג' אמות ואמה כדי ליטול חפץ מראשותיו ומניח תחת מרגלותיו ומתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו. מאי בינייהו. איכא בינייהו ד' אמות מצומצמות. ר"מ סבר ד' אמות מצומצמות ר"י סבר ד' אמות מרווחות. והני ד' אמות באמה דידיה יהבינן ליה. ואי קשיא לך אמאי לא תני להו גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם. משום דלא פסיקא ליה משום דאיכא ננס באבריו דלא הוי ד' אמות דידיה כתחתיו דבעינן מיתב ליה ד' אמות כאמות דעלמא:

סימן יב[עריכה]

מתני' היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. ואם היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהם הוא מותר עמהן והם עמו. ושנים החיצונים אסורין זה עם זה. אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלשה חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים עירבו שתיהן עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה. ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ש. אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמשת לשתי רשויות ואין שתי רשויות משתמשות לרשות אחת כלומר האמצעית משתמשת עם החיצונות ואין החיצונות משתמשות עם האמצעית. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף זו דברי ר"ש. אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות. פרש"י דאף איסור זה ר"ש אמרו שלא התיר אלא שתהא רשות אחת משתמשת לשתי רשויות ולא שתי רשויות לרשות אחת. וכתב רבינו מאיר ז"ל דאף לרש"י הלכתא כוותיה דרב. באיסורי דסבירא ליה כר"ש דמתיר הכל. ואע"ג דתניא כוותיה דשמואל. הני מילי במילתייהו דרבנן דאמר שמואל דלדידהו שלשתן אסורות. אבל במילתיה דר"ש לא מוכח מתוך הברייתא אי כרב אי כשמואל. ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם. לא עירבה עם שניהם אוסרת על שניהן. היתה באחד רגילה ובאחד אינה רגילה זה שרגילה בו אסורה. וזה שאינה רגילה בו מותרת. אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל אם עירבה אצל שאינה רגילה הותר רגילה לעצמו. ואמר רבה בריה דרב הונא אמר שמואל אם עירבה רגילה לעצמו וזה שאין רגילה בו לא עירבה והיא עצמה לא עירבה דוחין אותה אצל מי שאינה רגילה בו. כגון זו כופין על מדת סדום. ורב אלפס ז"ל לא הביא כלזה משום דלית הלכתא כשמואל בהא דאמר אם עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם. דלרבנן אמר למילתיה וקי"ל הלכה כר"ש. ומיהו לשאר דברים אנו צריכים מה שחילק בין רגילה ובין שאינה רגילה. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש. אמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב. מה שמו. עירוב שמו. רבי חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינאה. והלכתא כשמואל דהכי אמר אביי לקמן בפ' הדר דף סח. כיון דאי בעו מינאי ולא אפשר לי למיתבא להו בטל שיתוף. לכך צריך ליזהר העושה עירוב שלא יערב בדבר המקפיד עליו כגון אם תקן לכבוד שבת פנדא או גלוסקא נאה דכיון דאי בעו מיניה לא יהיב להו בטל שיתוף:

סימן יג[עריכה]

ואמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אין עירובו עירוב. ואפילו לב"ה דאמרו חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים עירובן עירוב. הני מילי דמלייה למנא ואייתר אבל מיפלג פלגיה לא. אמר שמואל עירוב משום קנין. ורבה אמר עירוב משום דירה. מאי בינייהו. איכא בינייהו. כלי שאין בו שוה פרוטה וקטן. למאן דאמר משום קנין מערבין בכלי. ולמאן דאמר משום דירה אין מערבין בכלי. ולמאן דאמר משום קנין בעינן שיהא בו שוה פרוטה. ואפילו יש בו שתי סעודות או כגרוגרת לכל אחד אין מערבין בו עד שיהא בו שוה פרוטה. ולמ"ד משום דירה לא בעינן שיהא בו שוה פרוטה. וקטן למאן דאמר משום קנין אין מניחין את העירוב בביתו של קטן. דלאו בר אקנויי רשותא הוא. ומאן דאמר משום דירה מניחין את העירוב בביתו של קטן. והלכה כרבה דאמר עירוב משום דירה דלקמן בפ' הדר דף סו. קאמר רבי יוחנן שוכר כמערב דמי מה מערב בפחות משוה פרוטה וכו' וקי"ל כרבי יוחנן לגבי שמואל:

מתני' מי שהיה בא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום. תהא שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה. ומעיקרו עד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמות:

גמ' מאי לא אמר כלום. אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל. ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. פי' בכל מה שיניח אותו תחתיו של אילן לילך כדמפרש ואזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום בא למדוד מן הדרום מודדין לו מן הצפון. אמר רבה מאי טעמא דרב. משום דלא מסיים אתריה. איכא דאמרי מאי טעמא דרב משום דקסבר כל שאין בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. פירוש כשם שאין לו לאדם לקנות ארבע אמות מקום שביתה אחרי שכבר קנה במקום אחר. כך אין לקנות שיעור שתי שביתות בבת אחת. דף נ ע"ב

תניא כוותיה דרב מי שהיה בא בדרך וחשכה עליו והיה מכיר באילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום. שביתתי במקום פלוני מהלך עד מקום פלוני. הגיע למקום פלוני מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה. במה דברים אמורים במקום מסויים כגון שבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מד' אמות עד בית סאתים אבל במקום שאינו מסויים אין לו אלא ארבע אמות. היו שנים אחד מכיר ואחד אינו מכיר שאינו מכיר מוסר שביתתו לאותו שהוא מכיר. ומכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני. במה דברים אמורים בסיים לו ארבע אמות שקבע. אבל לא סיים ארבע אמות שקבע לא יזוז ממקומו. לימא תיהוי תיובתא דשמואל. אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפים וד' גרמידי אי סיים ד"א מצי אזיל ואי לא לא מצי אזיל. תניא כוותיה דשמואל טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה הוא שמערבין לשתי רוחות. או שאמר לעבדיו צאו ועירבו עלי. אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום. מהלך לצפון בעירובו לדרום ולדרום בעירובו לצפון. ואם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו. ואע"ג דקי"ל הלכתא כרב באיסורא בהא הלכתא כשמואל. דהך דתניא כוותיה דשמואל שייכא בההיא דת"ר ביצה לז: שנים ששאלו חלוק אחד זה לילך שחרית לבית המדרש וזה לילך בו ערבית לבית הכנסת וכו' וקי"ל דהלכתא היא. הלכך הלכתא כי האי דתניא כוותיה דשמואל דתרווייהו חד טעמא הוא. ועוד דתניא כוותיה דשמואל. ואף על גב דתניא נמי כוותיה דרב. הא משני ליה שמואל שפיר. ועוד דהני ברייתות פליגי אהדדי וקי"ל כדברי המיקל בעירובין כך כתב ר"מ ז"ל: מהלך ממקום רגליו וכו' אמר רבא והוא דכי רהיט מטי. א"ל אביי והא חשכה לו קתני. חשכה לו לביתו אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל. איכא דאמרי חשכה לו כי סגי קלי קלי אבל כי רהיט מטי:

מתני' אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכ' ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס. וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר הזויות וזהו שאמרו העני מערב ברגליו. ר' מאיר אומר אנו אין לנו אלא עני. ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר. ולא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו. הא דקתני במתני' ואמר שביתתי במקומי לאו דוקא אמר. דהוא הדין בלא אמירה נמי הוי קני כדאמר לעיל בפרק בכל מערבין דף לח: אבל ניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי. ולעיל דף מה. נמי תנן מי שישב ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס ומוכח בגמרא דקני שביתה גבי עובדא דרבי טרפון דאמר שמא בית המדרש מובלע בתחום שלו היה. והא דקתני ואמר שביתתי במקומי משום דבעי למיתני בסיפא זהו שאמרו העני מערב ברגליו אבל עשיר לא אע"ג דאמר שביתתי במקומי ורבי יהודה נמי דאמר אחד עני ואחד עשיר ע"כ מיירי בדאמר. להכי תנא ברישא ואמר שביתתי במקומי. דעשיר העומד בעירו והחשיך על התחום אינו קונה משם אלפים אמה לכל רוח אלא אם כן נתכוון לקנות משם שביתה. וכה"ג אשכחן בפרק קמא דבבא מציעא דף יא. דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה אחר צבי שבור ואחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו. ובלא אמירה נמי זכתה לו שדהו דאפילו גבי ד' אמות שתקנו חכמים שקונות לו בכל מקום קאמר התם אי תקינו ליה רבנן דליקני כי לא אמר מאי הוה. והא דתני ואמר זכתה לי שדי משום רבותא דסיפא תני היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום:

גמ' הני אלפים אמות היכא כתיבי. דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות. אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה. מנא הני מילי. אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ ומדותם מחוץ לעיר. והא דבעיא מרובעות משום דכתיב גבי מגרש הלוים זה יהיה להם ותני רבי חנינא כזה יהיה לכם כל שובתי שבת מה התם כתיב פיאות אף גבי שבת בעינן מרובעות כדי שיהיה להם פיאות. אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד' אמות בר"ה אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן. פירש רש"י דגבי העברה לא שייך למיתב להו פיאות דלא שייך בהו ריבוע ועיגול. אלא בכל פעם נותנין לו שיעור אלכסון ואינו חייב עד שיעביר ה' אמות וג' חומשים. ורשב"ם ז"ל פירש דגבי העברת ד"א נמי תלוי בריבוע העולם שאם הוא מעביר אך זורק ממזרח למערב או מצפון לדרום חייב בד"א לחודייהו. ואם העביר או זרק לאלכסון של עולם מקרן מזרחית צפונית לקרן מערבית דרומית אינו חייב עד ד' אמות ואלכסונן. ועמוד בר"ה נמי דבעיא גבוה עשרה ורחב ארבעה דבעינן הן ואלכסונן היינו כשעומד אלכסונו של עמוד לאלכסונו של עולם אבל אם עומד אלכסונו ממזרח למערב ומצפון לדרום לא סגי בד' על ד' מרובעין דבעיא שיהא ארבע טפחים ואלכסונן לאלכסון של עולם. והכי אמר לקמן בכיצד מעברין דף נו. דעיר עגולה מרבעה בריבוע העולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם. ור"ת ז"ל פירש דלכל צד נותנין אלכסון בזריקה ובהעברה וכן לתחום שבת לכל צד שהולך נותנין לו אלפים ואלכסונן. ובכל מקום שמזכיר ד' גבי עמוד רחב ארבעה בעי הן ואלכסונן לכל צד דהיינו רחב חמשה טפחים וג' חומשים על חמשה טפחים וג' חומשים. אלא דלא איצטריך ליה להזכיר בשום מקום אלא הד' טפחים דמנייהו נפיק אלכסונן. וגבי כוורת בפ"ק דשבת דף ח. דנקט רחבה ששה פטור ולא נקט רחבה ד' כמו בכל מקום משום דבכל דוכתא דאיירי במרובע שמעינן הן ואלכסונן. אבל כוורת דסתמא עגולה היא אי הוי נקט רחבה ד' הוה משמע דלא בעי אלכסון שאין לעיגול אלכסון. וקשה לפירושו מהא דתניא ביומא פרק ב' שעירי דף סז. עשר סוכות ושנים עשר מילין דר"מ וכולן על ידי עירוב. פי' שהמיל הוא אלפים אמה והיה מהלך ע"י עירוב. אלמא דתחום שבת לא הוי אלא אלפים אמה. וי"ל דכי היכי דבכל דוכתא קרי לתחום שבת אלפים אמה אע"ג דבעי אלכסון הכי נמי קרי ליה התם מיל. ומיהו קשה לפי' דבכל פיאות שבת ילפינן מערי לוים ובערי לוים אין נותנין פיאות אלא לפיאות עולם כדמוכח לקמן בכיצד מעברין דף נו:: וזהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו'. אמר רב נחמן מחלוקת במקומי. דרבי מאיר סבר עיקר עירוב בפת עני אין עשיר לא ורבי יהודה סבר עיקר עירוב ברגליו אחד עני ואחד עשיר. אבל במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא אלמא קסבר ר' מאיר עיקר עירוב בפת. ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר מאן קתני לה ר' יהודה קתני לה:

סימן יד[עריכה]

תניא כוותיה דרב נחמן אחד עני ואחד עשיר מערבין בפת. ולא יצא עשיר חוץ לתחום ויאמר שביתתי במקומי לפי שלא אמרו לערב ברגל אלא למי שבא בדרך וחשכה לו דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגל. ויצא עשיר חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי וזהו עיקרו של עירוב. והתירו חכמים לבעל הבית לשלוח עירובו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו בשביל להקל עליו. והלכתא כרב נחמן מדמתני ליה רב חמא לחייא בר רב קמיה דרב אחד עני ואחד עשיר וא"ל סיים בה נמי הלכה כרבי יהודה:

סימן טו[עריכה]

אמר רמי בר חמא הרי אמרו שבת יש לו ד' אמות. הנותן עירובו יש לו ד' אמות או אין לו ד' אמות. אמר רבא ת"ש לא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו. ואי אמרת אין לו ד' אמות האי להקל להחמיר הוא. אפילו הכי ניחא ליה כי היכי דלא ליטרח וליפוק. כתב ר"מ ז"ל אע"ג דדחי ליה גמרא הלכתא כרבא דיש לו ד' אמות. דסתמא דגמרא קאמר לעיל בפרק בכל מערבין דף לב: כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד' אמות וכו' אלמא דרבא לא הדר ביה:

מתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חבירו. הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר כל שיכול לערב ולא עירב. הרי זה חמר גמל:

גמ' מאי שנא הוא ומאי שנא אינהו. אמר רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומין. איהו כיון דנפיק ליה לאורחא הוה ליה עני הנך עשירים נינהו ולא מצי למימר שביתתי במקום פלוני. רב אלפס ז"ל כתב הנך בני העיר דאמרו ערב עלינו עשירים נינהו ר"ל שהוא היה מכיר אילן או גדר ומסרו לו שביתתן. תניא נמי הכי מי שיש לו שני בתים וביניהם שני תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי ר' יהודה. יתר על כן אמר ר' יוסי בר יהודה אפילו מצאו חבירו ואמר לו לין פה עת חמה היא עת צנה הוא למחר משכים והולך. אמר רבה לומר שביתתי במקום פלוני אע"פ שהחזיק דכולי עלמא לא פליגי דצריך כי פליגי להחזיק. ורב יוסף אמר להחזיק כ"ע לא פליגי דצריך. כי פליגי לומר ר' יהודה סבר צריך שיחזיק בדרך וצריך שיאמר שביתתי במקום פלוני ורבי יוסי בר יהודה סבר צריך להחזיק בדרך אבל לומר אינו צריך כיון שגמר בלבו לשבות במקום פלוני והחזיק בדרך קנה שביתה באותו מקום. והלכתא כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי בר יהודה. דקאמר רב יהודה בר אישתיתא אייתי כלכלה דפירי לרב נתן בר הושעיא כי אזיל שבקי' עד דנחית דרג' אמר ליה בית הכא. למחר קדים ואזיל. כמאן כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי בר יהודה. וקשה אמאי לא חשיב ליה בהדי שדה ענין ומחצה דהלכה כרב יוסף. ורש"י גרס לא הכא במאי עסקינן דאמר שביתתי במקום פלוני וכרבה אליבא דר' יהודה:

סימן טז[עריכה]

מתני' מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס. ר' אליעזר אומר שתים יכנס שלש לא יכנס. מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס. רבי שמעון אומר אפילו חמש עשרה אמה יכנס שאין המשוחות ממצין המדות מפני הטועין:

גמ' תנא מפני טועי המדה. והלכתא כת"ק. אמר ר' חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת תוץ לתחום יכנס דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגליך קרינן.

הדרן עלך מי שהוציאוהו