חידושי הרמב"ן על הש"ס/עירובין/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | רבינו חננאל | תוספות רי"ד | מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף מא עמוד ב

מתני'. הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר ר"ג וראב"ע אומר מהלך את כולה. אי אפשר לפרש הוליכהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר או בסהר קתני דא"כ הו"ל למיתני מהלך את כולן ועוד מדקאמרינן בגמ' הלכה כרבנן בדיר ובסהר ובספינה הוי ליה למימר בעיר ודיר וסהר וספינה וכולה שמעתא נמי דקאמר גזרינן הלוך דיר וסהר אטו הלוך דבקעה הוי ליה למימר דעיר ודיר וסהר, וא"א לפרש הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר ובסהר ומהלך כל הדיר והסהר קתני דהו"ל למיתני נמי כולם ועוד עיר אחרת מאי בעיא הכא ועוד דקאמרינן בגמ' טעמיה דר' יהושע ור"ע משום דקסברי היכא אמרינן כל העיר כולה כד' אמות היכא דשבת באויר מחיצות כו', אלמא בעיר כולה איירינן לעשותה כד"א אלא ה"ק הוליכוהו לעיר אחרת והיה בה באותה העיר דיר וסהר יוצאין ממנה ונכנסין לתוכה מהלך כל העיר שהרי בתוך מחיצות הוא עם העיר ורבותא קמ"ל לא מבעיא נתנוהו בתוך העיר ממש דעיר כולה נעשית לו כד"א אלא אפילו לדיר וסהר שהיו מובלעין בתוכה כיון שמוקפין מחיצות הם ואויר שתשמישו לדירה הם הרי הם כבית ונעשין לו הני והעיר כולה כד' אמות, ופירש"י ז"ל הוליכוהו לעיר אחרת והרי היא מוקפת מחיצות הראה מדבריו שאין ההיתר הזה לעשות העיר כד"א בעיר שהיא מפולשת אלא במוקפת מחיצות שהיא רה"י ואע"ג דגבי שובת בעיר וכן במניח עירובו בעיר נותנין לו העיר כולה וחוצה לה אלפים אמה אע"פ שאינה מוקפת מחיצות שאני לן בין שבת באויר מחיצות מבע"י דהא אפילו עבורה של עיר לגבי שובת ולגבי מניח עירוב הרי הוא כעיר כדאמרינן בפ' כיצד מעברין ואלו לגבי הוליכוהו לעיר אחרת לא שנו אלא נתנוהו בדיר וסהר ואינון בתוך מחיצות דעיר הא בעבורה של עיר לא, וא"ת א"ה ליתני מתני' הוליכוהו לעיר מוקפת מחיצות ונתנוהו בדיר וסהר הא תניא בגמ' היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה והיינו ודאי במוקפת מחיצות ומעורבת שמטלטלין בה וש"מ תני תנא עיר סתם ומשמעה במוקפת מחיצות, ורבינו בעל התוספות זצ"ל חזק הדרך הזו בדברים והוסיף לומר דבעינן היקף דירה כדאמרינן בשמעתא דלחי העומד מאליו בפ"ק בשובת בתל והוא מד"א ועד בית סאתים מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה ולקמן נמי איתא בשמעתא מינייהו הא ביותר מבית סאתים לא הוי בד"א כיון שלא הוקף לדירה אפילו בשובת באויר מחיצות שאומר לישראל אחר ממה ששנו בפ' אין מכירין חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל הערים מתכנסין כו' וקתני בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח, משמע שלא היו זזין מן החצר ולא היו יכולין לילך אפילו בעיר והיינו לאחר שנפרצו פרצות בירושלים שהיתה רה"ר כדאמרינן לקמן בפ' המוציא תפילין ולפ"ז מחמירין באינו יהודי שהביא דורון לישראל ביו"ט שאם בא בשביל ישראל זה שאסור לישראל אחר או אפילו בשביל אינו יהודי לא יטלטלנו ישראל חוץ לד"א אלא בעיר המוקפת מחיצות ושהוקפו לדירה והרי לדברי הרב ז"ל צריך לדקדק שיהא ישב ולבסוף הוקף כדאמרינן בשלהי עושין פסין בעיר חדשה וישנה ואלו דברים הניתלין באילנות גדולים ואינם נכונים כלל שכל עיר שבעולם אפילו אינה מוקפת מחיצות ורה"ר גמורה עוברת בתוכה הרי הוא כד"א בין לשובת שם בין למצות עירוב בין נתנוהו א"י או רוח רעה בתוכה ואפילו הניחוהו בתוך רה"ר שלה ואפילו נמי בעיר חרבה כך דינו ולא עוד אלא אפילו עבורה של עיר עם העיר כד"א שלו ואם נתנוהו בתוך העיר מהלך כל העיר ועבורה אבל נתנוהו בעבורה של עיר אין לו אלא ד"א ואי דייקינן לא תנינן שאם היו בדין הזה כל החילוקים הללו לא היו שונין משתנם סתם מהלך את כולה וכן מה שאמרו לקמן לתבינינהו בני מברכתא דכולהו מברכתא לדידיהו כד"א דמיא היה לו לרבא לפרש אם היה יודע כן לשאול לזקנים שבה אי הוקפה לדירה היאך הוקפה וישבה ומה שהביאו דומה לזו מן הברייתא שאמרה מותר לטלטל בכל העיר אינה ראיה שלא בא ללמד שם דין הטלטול במחיצות ור"ה אלא להתיר טלטול דזריקה חוץ לתחום שלו וקאמר מותר זה לטלטל בכולה בזריקה כבני העיר המטלטלין בזה, ועוד דבין מוקפת בין שאינה מוקפת מטלטל הוא בכולה מראשה לסופה בזריקה מבית לבית ולדברי הרב ז"ל קשיא לשמואל ספינה למה עשאוה כד"א מפני מחיצות שלה וכדרבה ואפילו גדולה יותר מע' על ע' והא שמעינן ליה לשמואל דאמר אין מטלטלין בה אלא בד"א דבהוקפה שלא לשם דירה כדאיתא בפ' גגות העיר אלא ש"מ לענין מהלך לא בעינן היקף דירה כלל אלא מחיצות בעלמא בעינן ורבא סובר מחיצות דספינה מחיצות הן ור' זירא סבר לא עשו אותה במחיצות לעשותה כד"א ואפילו בפחותה מבית סאתים הואיל ולהבריח מים עשויות הא היקף לשם דירה לא בעינן ועוד הני מדין השובת בתך שהרב ז"ל מביא לכאן א"כ לדבריו למה מודדין לתחומין מסוף העיר ועושין כולה כד"א עם עבורה והלא בתל צריך היקף מחיצות והיקף לדירה ואפילו לשובת כדאמרן אלא עיר אפילו שווקים שלה עשאוהו אויר שתשמישו לדירה דבתים לדירה עשויין וכולה מתא כמאן דמליא ועבורה נמי בתרה גריר וכאויר העשוי לדירתן של בני העיר היא, והלכך כל שבא בתוך העיר אפילו הניחוהו אינו יהודי ברה"ר שבה שתי מחיצות של עיר עושין אותם אצלו כד' אמות, והראיה שהביא הרב ז"ל ממשנת לא היו זזין משם כל היום כולו לפי דעתי אינה ראיה שלא עשו חכמים עיר כולה כד"א אלא במי שהוליכוהו א"י ונתנוהו בעיר אחרת דאניס אבל יצא לדעת ונכנס לעיר אחרת אין לו אלא ד"א, דודאי כי היכי דדייקי בגמ' הוציאוהו א"י והחזירוהו א"י דדוקא קתני משום דאניס הא יצא לדעת או שחזר לדעת לא הכי נמי דדייקינן בסופה הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר הוא דמהלך את כולה אבל יצא לדעת אין לו אלא ד"א ובראשונה היו עושין העדים כיוצאין לדעת ואין להם אלא ד"א ואע"פ שיצאו לשם מצוה וברשות לא עשאום כאנוסים עד שבא ר"ג והתקין להם נמי אלפים אמה לכל רוח כאנשי העיר, ומה ששנינו לא היו זזין משם מד"א שלהם קאמר אלא לפי שנתבטל מנהג הראשונים כתקנתו של ר"ג לא קפיד בלישנא:
ומצינו נוסחאות שכתוב בהם לא היו זזין ממקומם ויש לפרש שלא היו חכמים רוצים להחמיר עליהם כ"כ ולעגן אותם שלא יהיו זזין מד"א שלהם כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא כדקתני וסעודות גדולות היו עושין להם בשביל שיהיו רגילין לבוא, ועוד שהיו ב"ד בודקין אותם שם וא"א שהיו עומדין ממקומן ובודקין כל אחד ואחד בד"א שלו לפיכך נתנו להם כל אותה חצר והיינו דאמרינן התם בית יעזק היתה נקראת לישנא דחשיבותא כדכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דילמא בית יזק היתה נקראת לישנא דגריעותא כדכתיב והוא אסור בזיקים כלומר שהיתה חצר קטנה ודחוקה כנגד הצבור כדי שלא יהיו זזין ממקומם ואע"פ שהיא גדולה שתהא מחזקת את כולם ואמרינן ת"ש וסעודות גדולות היו עושין להן בשביל שיהיו רגילין לבוא כלומר אין מצערין אותם לדחוק עליהם החצר כדי שלא יהא מכשילן לעתיד לבוא ודחינן דילמא הא והא עבדינן להו עושין להם סעודות גדולות לפייסן בדבר המותר אבל בהליכת החצר שיש בו נדנוד עבירה היו עושין אותן שתהא דחוק להם כדי שיהא דוחקין זה את זה ויעמוד כל אחד במקומוולא יצא מד"א שלהם כרגילות ואע"פ שלא אסרו עליהם הליכת כל החצר מ]ני שא"א עילה מצאו להעמידן במקומן כל שאפשר, ובירושלמי מצאתי שם בראשונה לא היו זזין משם כל היום חזרו ועשו אותם ככלי שבא מחוץ לתחום משחשיכה שמור לטלטלו בתוך ד"א חזרו ועשו אותה ככלים ששבתו בחצר שמותר לטלטלן בחצר עד שבא ר"ג והתקין שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח, זו היא הגמ' הירושלמי ואם באנו לדרוש בראשונה לא היו זזין ממקומן כלל וחזרו והתירו להם ד"א ואח"כ חזרו והתירו להם כל החצר כפשטא לא מצינו ליוצא חוץ לתחום אפילו במזיד שיאסרו עליו ד"א, אבל נראה שהגירסא כך היא בראשונה לא היו זזין משם כל היום, עשו אותן ככלי שבא מחוץ לתחום חזרו ועשו אותם ככלים ששבתו בחצר ולמדנו שמתחלה אסרו עליהם הליכת כל החצר ולא היו זזין מד"א שלהם ככלי שבא מחוץ לתחום במזיד ואף אלו לדעת יצאו, חזרו ועשו אותם ככלים ששבתו בחצר והתירו להם החצר כולה, ולאו למימרא דדינא הוא שאין הנדון דומה לראיה כלל מה ענין זה לשביתה דכלים בחצר אלא לומר מצינו בתקנת חכמים שמותר בחצר ואסור לצאת ממנה אף כאן נתיר להם החצר הזו כולה מפני הודחק ולא שאר העיר עד שבא ר"ג והתקין להם שביתה כאנשי העיר ולשון לא היו זזין משם ודאי משמע שלא היו זזין משם ד"א שאלו היה להם החצר כולה הוה ליה למיתני לא היו יוצאין משם כל היום וכ"ש שלדברי הרב ז"ל היה להם כל החצר וכל חצר ומבוי המוקפין לה מחיצות ואפילו כל העיר בשעת הקיפה ולא הוה למיתני לא היו זזין והרי נסתייעו דברינו מכאן ונסתלקה ראייתו של הרב. ושוב מצאתי תשובה לר"ת ז"ל שהשיב לרב ר' יצחק בר' אבא מרי על הנכנס לנמל בתוך העיר ואמר מותר לילך בכל העיר בין מוקפת חומה בין שאינה מוקפת שלא מצינו בה חלוק:
וזו שאמרו בגמ' אמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומם. וכן השמועה כולה פירשה רש"י ז"ל ביום טוב, ונ"ל שהם מתפרשין אפילו בשבת דבר הלמד מעניינו והברייתא הזו במסכת שבת היא שנויה בתוספתא על מתני' דא"י שהביא חלילין בשבת וא"ת בשבת ל"ל חוץ לתחום אפילו בתוך התחום אסור למיכל שהוציאן מרה"י לרה"ר או שהעבירן ד"א ברה"ר אסרן ככלי היוצא חוץ לתחום, זו אינה שאלה דודאי מעשה שבת אסורין הם בשבת או מד"ת או מד"ס שלא יהנה במעשה שבת כגון מבשל ומעשר וכן כיוצא בהן אבל מי שהיו לו פירות בביתו והוציאן לרה"ר והחזירן לבית למה יאסרו וכי באיסורי שבת באו לידו והלא בביתו היו עמו ואינו נהנה במעשה שבת כלל אבל ודאי לאכן ברה"ר כיון שבאיסור שבת באו לידו אסור זו היא ששנינו מלא מים לבהמתו ישקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור.
והא דמייתי עלה תנאי דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו ור' נחמיה אומר במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו, כתב רש"י ז"ל לא גרסו וחזרו לפי שפירש במקומן שהחזירן למקומן הראשון שלא במקומן שרוצה לאכלן חוץ לתחום, ואנו מצאנו הגרסא בכל הנוסחאות וחזרו ובתוספתא תני לה בהדיא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר חזרו למקומן יאכלו למקום אחר לא יאכלו החזירן חרש שוטה וקטן בין למקומן בין למקום אחר יאכלו כו', מה שהביא הא"י מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן, ופי' הענין שהפירות שיצאו חוץ לתחום שבת וחזרו יאכלו ולא מתהני באיסור שבת כלל ולא הפסידו את מקומן ואפילו במזיד דאנוסין נינהו החזירן למקום אחר במזיד כיון שע"י איסור שבת באו לכאן אסורין הם אבל בשוגג מותרין סבר לה כמאן דאמר במבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולר' נחמיה אפילו למקומן במזיד לא יאכלו דלא אמרינן אנוסין נינהו, ופירש"י ז"ל הא דתניא כר' נחמיה ור"א כי לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין אסורין לזוז אותם מד"א שלהם קאמר אלא נאכלין במקומן והא דקתני באידך ברייתא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו פי' בשוגג יאכלו לאותן העומדים חוץ לתחום שעירבו לצד שהיו הפירות וא"כ במזיד לא יאכלו כלל:
ובזה הסכים לטעם שפירשנו שהמוחזרין למקומן אין לך בהם צד איסור אפילו במזיד אלא להפסיד מהן שביתתן הראשונה אבל בד"א שלהן ע"כ מותרין אבל כשהן חוץ לתחום כיון שאינן אוכלין אלא מחמת איסור תחומין אסורין הן לגמרי והרי זה נכון וכן לפי גרסת הספרים שפי' דגרסינן וחזרו נאמר דהכי קתני פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו במזיד לא יאכלו כלל בד"א שלא במקומן דהא מתהני במעשה שבת ומעשה שבת אסורין עליו ובדין הוא דאפי' בתוך התחום כל שהעבירן ברה"ר ד"א שלא במקומן אסורין הם דהא דנקט חוץ לתחום משום דקתני בשוגג יאכלו ודווקא שלא במקומן אבל במקומן במזיד נמי יאכלו בכ"מ שיהו נאכלין תחלה לומר שלא הפסידו את מקומן דאנוסין נינהו ואתא ר' נחמיה למימר אפילו במקומן בשוגג לא הפסידו את מקומן במזיד לא יאכלו בתחומן הראשון אלא בד' אמות שלהן ושלא במקומן לא יאכלו היינו דלא יאכלו כלל ואיידי דקאמר בדלא במקומן לא יאכלו לגמרי קאמרי במקומן יאכלו אבל היינו לומר שלא הפסידו מקומן ואיידי דאמר ת"ק יאכלו א"ר נחמיה במזיד לא יאכלו והכונה דלא יאכלו במקום שהיו נאכלין תחלה דנאכלין דקתני נאכלין לגמרי בהתירן הראשון ושאינן נאכלין אסורין לגמרי בכ"מ וכן הא דקתני לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין דכיון דאיכא שוגג דשלא במקומן דאסורין לגמרי אע"ג דאיכא מזיד במקומן שאין בהם איסור אלא חוץ לד"א קאמר הכי, או שנפרש בל' רש"י ז"ל דל"ג וחזרו שגם הוא נכון וראיה לזה הפי' מה שא"ר פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מאי טעמא אנוסין נינהו לא הוצרך ללמר אלא בהיתר שלהם מפני אונס אבל בהיתר אכילתן משום מעשה שבת ויו"ט לא פירש כלום אלמא כל במקומן הראשון אין בו משום מעשה שבת וכדפרישית, ואם תשאל ותאמר לדברי האומר חזרו למקומן במזיד הפסידו את מקומם ואין האונס מוציאו מידי איסור תחומין ואע"פ שהן במקומן הראשון אמאי לא נימא דלא יאכלו כלל ונאסרין לגמרי מפני מעשה שבת כיון שיצאו חוץ לתחומין, התירוץ מעשה שבת הנאתן ואמאי אסורין זה אינו נהנה מהן ובין יצאו תוך התחום בין חוץ לתחום אין בהם משום מלאכת שבת כיום שלמקומן חזרו אבל תחומין משום קנין שביתה הוא והיוצאין חוץ לתחום קנו להן ד"א שם ואינן חוזרין לשביתה הראשונה כאדם וכמו שפירשתי למעלה:
מעתה נלמוד בא"י שהביא דורון בשבת מחוץ לתחום שאם בא בשביל ישראל אסורין לגמרי והוא הדין בתוך התחום כל שהביאן באיסור שבת אסורין הם ביומן ולערב נמי בכדי שיעשו ואם בשביל א"י תוך התחום מותר לגמרי חוץ לתחום מותרים בכל העיר כר' פפא דאמר אנוסין נינהו ואליבא דר"ג, וקשה לי ששנינו למעלה מה שהביא הא"י מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן במביא בשביל א"י ולא אמרינן מד"א שלה כדקאמרן הרי הן מותרין בכל העיר כר"ג ואם במביא בשביל ישראל אפילו מחוץ התחום אסורין הם וליכא למימר דמשום רישא נקט חוץ לתחום דמדאמר לא יזיזם ממקומן משמע דאיסור מקומן גרם ומשום תחומין היא, וי"ל שאינה כהלכתה או כר' נחמיה דרישא או דלא כר"ג דמתני', ועוד י"ל שלא בא תנא דברייתא אלא ללמוד על איסור תחומין בחפצי האינו יהודי וכדתניא לקמן בגמ' בי"ט בא"י שהביא פירות מחוץ לתחום הרי זה לא יזיזם ממקומן וכאן לא בא אלא לומר שיש להם שביתה במקומן כחפצי ישראל וכשתמצא לומר כר"ג כל העיר נמי מקומן הוא:
וכל זו שאמרנו במעשה שבת ע"י א"י אבל מעשה שבת ע"י ישראל קי"ל כר' יהודה במבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכלו עולמית הוא אבל אחרים למוצאי שבת מותרין בין בשוגג בין במזיד ומכאן נלמוד שזו שאמרנו בפ' אין צדין בי"ט א"י שהביא דורון לישראל אם אין מאותו המין במחובר חוץ לתחום אסור דמשום איסור מלאכה נגעו בה דמעשה יו"ט כמעשה שבת הוא וכל בשביל ישראל אסור שהבאה מחוץ לתחום מלאכה היה ויש בה אצל ישראל איסור הלכך כשעשה א"י בשביל ישראל אסור:
ומיהו זה דלאו מלאכה גמורה היא התירו אותו לישראל אחר וכיון דקי"ל חפצי א"י קונין שביתה אין לו אלא עירו והיינו דכרי דמברכתא דלקמן בפרקין ומ"מ משום מעשה י"ט הוא שאלו משום שביתה בד"א שלו יאכל, וי"מ דגזרה גזרו בה משום להבא ואינו מתחוור בטעם הזה שא"כ אף אתה עשיתו מלאכה ובלא אמירה לא"י בשביל ישראל אסור, וזה הענין מספיק על מה שהורו קצת חכמי הדורות בבא מחוץ לתחום בשביל ישראל בי"ט של ר"ה שאסור לאותו ישראל והתירוהו לו למחר ואמרו לפי שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה כדי שנאמר קדושה אחת הן ואני רואה שהוא משום איסור מלאכה וכלהו קדושה אריכתא הניחו עליה, אלא מיהו כיון דחזינא דמקילי למישרי לישראל אחר אפילו בו ביום משא"כ בשאר איסורי שבת וי"ט יש לו מקום למי שרוצה לקבל אף ביום שני של ראש השנה לאותו ישראל:
ובירושלמי מצאתי בכמה מקומות שהבא מחוץ לתחום ביו"ט מותר בד' אמות שלו כאותה שכתבתי למעלה עשו אותן ככלי שבא מחוץ לתחום משחשיכה שמותר לטלטלו בתוך ד"א, ועוד אמרו בשלהי מס' יו"ט גבי הא דתניא פרות שיוצאות חוץ לתחום ובאות ולנות תוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כל שבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בן ביסנא בשם ר' אחא ובלבד בד' אמות כהדא דגמלייל זוגא אוקריה חד סירקא כמהין אתא ושאל לר' מנא וא"ל קבלהון בגו מגריין דיד' ואוכלן בד' אמות, פי' לא תקבלם מן האינו יהודי בשכונה שלו אלא בשכונה שלך שאתה אוכל שם ושם תאכל אותם בתוך ד"א שלהם שהרי לדעת ישראל באו ולא עשו לו כל העיר כד"א הן בני ארץ ישראל סבורין שאין בא"י המביא דורון מחוץ לתחום משום איסור מלאכה לפי שההוצאה מותרת בי"ט והליכת תחומין לעצמו הוא מהלך אין בו אלא משום שביתה דכלים דחפצי הא"י קונין שביתה הילכך בתוך ד"א שלהן מותרין וזאת הסברא ודאי אינה כהלכה שהרי יש להם כל העיר כר"ג וכדאמרינן לקמן בדכרי דמברכתא וליכא למימר דבאין בשביל א"י כל העיר כר"ג אבל בשביל ישראל לא דהא קי"ל כר"פ דפירות אנוסין הן, וכן זו שסבורין דא"י המביא דורון לישראל ביו"ט אין בו אלא משום איסור תחומין לא אתית כגמ' דילן דהא דקאמרינן מחוץ לתחום אסור ואסור לאכלו לגמרי משמע ועוד מההוא ליפתא דאתי למחוזא דאסר להו רבא למיזבן שכל העיר להן כד"א הרי ביררנו הענין הזה כהוגן, ואם כדברי ר' יעקב ז"ל שהוא אומר שאין הבאת הא"י ברה"ר בשביל ישראל אוסרת בשבת משום דלא אהנו מעשיו שהרי הישראל יכול לילך לאכלן במקומו, תבוא שמועתנו כולה כפשוטה ותתפרש כמשמעה פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אסורין משום העברה ברה"ר שע"י איסור שבת הוא נהנה בהן הא בתוך התחום לעולם מותרין דלא אהנו מעשיו דא"י לפי שהיה הישראל זה יכול לילך שם ולאכלן שאלו ערב שם ישראל זה אף חוץ לתחום כ"מ שיכול להלוך ולאכלן במקומן מותרין וכן משנת פרק שואל אדם א"י שהביא חלילין בשבת מתפרשת כפשטה כן שהביאן חוץ לתחום הא מתוך התחום אין הוצאה והעברה של ד"א ברה"ר אוסרתן דהא יכול ללקחן משם כמו שלקחן מכאן ואע"ג דחלילין במקום הספד בפני המת הוא צריך להן כיון דבמקומן נמי יכול ישראל להינות בהן בשבת כמו שהוא נהנה כאן מותר ולפ"ז הא דתנן אא"כ באו ממקום קרוב פירושא דמקום קרוב היינו מתוך התחום, א"ל בשהביאן הא"י לעיר ולא לביתו של ישראל ממש, ואנחנו לפי שלא מצינו הראשונים מתירין כן פירשנו במקומה בענין אחר והוא נכון ומחוור לענין המשנה דקתני לא יספוד בהם ולא פירש עד כמה לא יספוד אם עולמית או בכדי שיעשו לפיכך נראה שהשיעור שנוי שם אא"כ באו ממקום קרוב כלומר שיהא בשעת הספד כדי שיבא משם ובין תוך התחום ובין חוץ לתחום בכלל הזה, ועוד הוקשה לנו בדבריו א"י שדולה מים לבהמתו בשביל ישראל לא ישקה אחריו ישראל והרי המים הללו כמו שפירש הרב ז"ל ראויים הם לשתייה והוא מותר לשתותן לפי שהיה יכול לשתותן בבור ולא מצינו מותר לו ואסר לבהמתו, ואע"פ שיכול הרב ז"ל לומר אסרוהו לבהמתו שלא יהנה במלאכת שבת ובשתיה שלו אינו נהנה בה אינם דברים נכונים:

דף מג עמוד א

הא דבעי רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה כו'. לומר שאם אין תחומין למעלה מותר לצאת חוץ לתחום בכל למעלה מי' כגון בעמוד גבוה י' ואין רחב ד' א"נ בקפיצה דמותר לילך חוץ לתחום בקפיצה ומיהו כשבא למטה מי' אע"פ שבא בקפיצה שלו דרך למעלה מי' אין לו אלא ד' אמות או כל העיר כר"ג שהרי קנה שביתה במקומו הראשון ועכשיו הוא חוץ לתחום מקום שביתה שלו, וכן פי' לקמן גבי ליקנו שביתה באוקיאנוס, וה"ה דנ"מ להולך בספינה בים למעלה מי' וכדמייתי עלה ת"ש ממעשה דפלנדרסין וממעשה דנמל, והא דקאמרינן אא"ב יש תחומין שפיר אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי כלומר כי לא היו בתוך התחום נמי מותרים הם לירד, קשיא לי כי לא היו בתוך התחום דין הוא שלא ירדו דבים לא הוי שביתה כדאמרינן לקמן ליפשוט מנה דאין תחומין למעלה מי' דאי יש תחומין ליקנו שביתה בעבים אלמא אם אין תחומין למעלה אין אדם קונה שם שביתה וכשבאין בשבת ליבשה אינן יכולין לקנות שביתה שאין אדם קונה שביתה בשבת כדאמרינן לקמן בישן לרבנן דאין לו אלא ד"א דקסברי נכסי הפקר אין קונין שביתה ולא אמרינן כשניעור משחשיכה יקנה לו אלפים אמה וגבי גשמים נמי כי אין קונין שביתה בעבים מעי"ט ולא אמרינן יקנו שביתה במקום נפילתן בי"ט ויהא להם אלפים אמה לכל רוח אלא הן כרגלי כל אדם, וה"נ מוכח לקמן בשמעתא דמי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר דכל לא קנה שביתה בין השמשות לא יזוז ממקומו וכן פי' בפ' כיצד מערבין אלמא לא מצי קני בשבת כלום וכן מוכח בכמה מקומות, ודבר פשוט הוא דתחלת היום קונה עירוב ולא בחצי היום והלכך המהלך בספינה שלא קנה שביתה כלל דין הוא שלא ירד לפי שאין לו אלא ד"א במקום שמגיע שם למטה מי' ואם היה בתוך התחום כשחשיכה מותר ליכנס לעיר שהרי הוא כבני העיר וליכא למימר דכיון דאין תחומין למעלה מי' ואינו קונה שביתה במקומו אפילו בתוך התחום נמי דא"כ הוה לן לאקשויי בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי הוו בתוך התחום אמאי מותרין ואנן לקולא פרכינן לחומרא לא פרכינן וכן בדין שהרי בעיר קנו להם שביתה והרי הן כבני העיר ואין שביתתן נמדדת להם ממקום בים, וי"ל שאם אין תחומין למעלה מי' כיון דבמקומם בים אין שם קנין שביתה ואין תחומין נמדדין בים כלל כשבאו לגבולו בשבת הוה להו כמי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר דקונה שביתה כר' יהודה דאמר יכנס והרי הוא כבני העיר כשם שאם היה בתוך התחום קנה שביתה בעיר כך כשהיה רחוק בים אלף אמה הרי הוא כסמוך לעיר בתוך התחום שאין הים נמדד לו בתחומין וקונה שביתה בעיר כדאמרינן בכלים והאוצרות ששבתו בתוך התחום יש להם אלפים אמה לכל רוח כלומר מן העיר שכל מה שבתוך תחום העיר בתר קרתא גריר וכן פירש"י ז"ל לקמן גבי חרס הלכך בים בין אדם בין כלים שאין הים נמדד להם בקרובים לעיר ויכולין לבא הן ושביתתן בעיר הוא, ולפי זה הלשון אם יצאה ספינתן ליבשה חוץ לתחום של עיר אין להם אלא ד"א ואין זה מחוור כהוגן שהרי לפי מדה זו אפילו היה בתוך תחום דיבשה וחוץ לתחום דעיר אין לו ביבשה אלא ארבע אמות ונמצאת מחמיר בלמעלה מלמטה.
עוד י"ל דכיון שהם מהלכים ודעתן ליבשה הוה ליה כהחזיק בדרך וקנה עירוב באותו מקום שיצאו ביבשה על שפת הים ואע"ג דלא אמר דקי"ל החזיק לא בעי לומר ה"מ במוחזק אבל זה שמהלך ודעתו ליבשה ומצפה לה כמ"ד דאמי וכי רהיט מטי הוא ברוח שאינה מצויה דים כיון דאין תחומין בים קונה שביתה מעכשיו ביבשה ואם יש תחומין למעלה אין אדם מערב חוץ לאלפים שלו והאי נמי כיון דאיהו לא מצי אזיל לא קני שביתה חוץ לתחומו ואע"פ שהספינה מהלכת לנמל בשבת:
ובתוספות מצאתי שאמרו כיון שבתחלת היום היו למעלה מי' ולא קנו שביתה בשום מקום כשבאין תוך י' קונין שם שביתה ויש להם אלפים אמה לכל רוח, ונראה מדבריהם שאפילו ביוצאין ליבשה חוץ לתחומין דעיר יש להם אלפים אמה ובשעת יציאתן הן קונין אותה, ואפשר כדבריהם דגבי ישן כרבנן כיון שאינו קונה אלפים אמה שלא מדעת קונה לו ד"א דכיון דאמרינן לא זכה מקומו דאל יצא איש ממקומו יתקיים בו שבו איש תחתיו אבל מהלך בים שאינו בכלל מדה זו אין שם לא דין אלפים אמה ולא דין ד"א לפי שאין כאן תחומין כלל כשיצא ליבשה הוא קונה אלפים דאמרינן זהו תחלת היום שלו וקונה לו עירוב, וגבי גשמים שירדו ביו"ט שהן כרגלי כל אדם ולא אמרינן דקנו שביתה במקום נפילתם לר"י ב"נ ויהא להם אלפים אמה לכל רוח התם נמי היינו טעמא דכיון שאין קנין שביתה להם אלא באמצע היום ברשות הזוכה בהם הן קונין אותה ואין שעת נפילתן אוסרתן על הזוכה בהם אבל מ"מ שביתה יש להם ברשות הממלא תדע שהרי אמרו בבור של עולי בבל לרבנן דאמרי כרגלי הממלא מילא ונתן מים לחבירו ר"נ אמר כרגלי הממלא ורב ששת אמר כרגלי מי שנתמלאו לו כו' כדאיתא בשלהי מס' ביצה אלמא אע"פ שלא קנו שביתה בין השמשות שחפצי הפקר הם קונין הם שביתה בחצי היום בשעה שזוכה בהן ולא אמרינן אין להם שביתה לאלו אבל כל א' וא' יוליך אותן כרגליו, ויש מן המפרשים שאומרים שאם מילא זה לעצמו ואחר כך מצאו חבירו ונתנו לו במתנה השני מוליכן כרגליו ואין הראשון אוסרן עליו אלא כל זמן שהן שלו ויש להן ראיה כפי דעתם מפרק המוצא תפילין וגם זה אפשר ונכון הוא לפי הענין שכתבנו ונאמר דשביתה דאמצע היום ^[1] מטבלת שביתה דתחלת היום ולפי דעתם שכל אדם קונה שביתה בעולם וזוכה באלפים אמה ואין העומד למעלה מי' שאין בו תחומין חמור מן העומד למטה אלא קל ממנו הלכך ממקום שהגיע בו למטה מעשרה משום מודדין לו אלפים אמה שזכה בהן מערב שבת ואין למעלה מעשרה שהיה שם בין השמשות מפסיד ממנו שביתה שהיא ראויה לו ועתידה לבא אצלו בשבת ואין למעלה מי' שהיו שם המים בין השמשות מפסיד מהן שביתה העתידה לבא אצלם בשבת לפי שאין תחומין למעלה וזהו הנכון ובירושלמי פירשו טעמא דר"י בן נורי מאחר שאילו היה ער היה קונה לו שביתה ישן ולא קנה לו שביתה יש לו אלפים אמה לכל רוח, הרי פירשנו השיטה הזו כהוגן וכראוי, ומ"מ למדנו שהנכנס לנמל בשבת אע"פ שלא היה בתחום התחום כשחשיכה מותר לירד וליכנס לעיר ויש לו אלפים אמה דהא מ"מ מימר קאמרי בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דאלמא מותרין הן וכיון דבעיא דיש תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא ספק דדבריהם הוא ולהקל כדאיתמר לקמן גבי עבים וק"ל נמי הלכה כדברי המיקל בעירובין וסוגיין בכולה תנויין בעירובין לקולא:
ואני תמה על מה שראיתי במפרשי ימים כשמגיעין ליבשה בשבת מהן שאין יוצאין מן הספינה ומהן שבעלי ספינה א"י משליכין אותן לחוץ ואין זזין מד' אמות שלהם ולא ידעתי מי הנהיג אותם בחומרא זו, ומצאתי להראב"ד ז"ל שכתב בפירושיו בבעיא דאין תחומין למעלה מעשרה מסתברא דעבדינן לחומרא חדא דאמרינן הכא תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ואע"ג דגבי נודר בנזיר הוא דאיתמר הכא איכא למשמע מינה דתחומין גופייהו לחומרא דאי ס"ד לקולא עבדינן בהו מי איכא מידי דאינהו גופייהו עבדינן לקולא ומלתא דתליא בהו עבדינן לחומרא ועוד דפשטא דמתני' הכי משמע דתנן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה ואמרו לו מה אנו לירד שמעינן מינה דיש תחומין למעלה מעשרה דהא אין ספינה מהלכת בפחות מעשרה והאי דדחייה רבא ואוקמא במהלכת ברקק כלומר דרקק אע"פ שהוא עמוק עשרה כארעא סמיכתא הוא הא דחייתא בעלמא היא וסתמא דמתני' לא מפלגינן בה בין רקק למים צלולין ועוד דתניא לקמן בברייתא חרס שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ומדלא מפלגינן בה בין שהמים עמוקים עשרה לשאין עמוקים עשרה ש"מ דאפילו עמוקים עשרה אית בהו ומשום תחומין מלמטה יש תחומין למעלה מעשרה וה"ר יצחק כתב בהלכות שבת כך יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים בזמן שהספינה גוששת ואין המים עשרה טפחים ומשום גזרת תחומין נגעו בה אבל למעלה לא גזרו ומשום הכי נהגו להפליג בים הגדול ואנן קשיא לן האי מימרא טובא דהא אמרינן בפרק הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה ועוד דלשון הפלגה אינו אלא לשון פלגי מים מלשון פלג אלקים מלא מים ומי שמחלק בכך מנא ליה ואם איתא דהכי הוא הוה ליה לתנא לאיפלוגי ואנן כתבינן מאי דסבירא לן כל אלו דברי הרב ז"ל הנזכר.
ושמא דברי הרב ז"ל הם שהנהיגו חומרא זו שהזכרנו במקומות הללו במפרשי ימים וכבוד הרב יהא מונח במקומו שאלו דברים משובשים הם דקאמר מי איכא מידי דאינהו גופייהו עבדינן לקולא ומילתא דתליא בהו עבדינן לחומרא בכל ספיקי דעלמא הכי עבדינן היכי דתלי בהו מילי טובא מאי דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא ומאי דהוי ספיקא דרבנן לקולא ומה טעם לדבריו וכדאמרינן בעלמא כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ מפני שהללו דברי תורה והללו דברי סופרים וה"נ אמרינן לענין מת בתוך ל' והרבה כיוצא בהן ובר מן דין דתנא בחול אסור משום דקסבר אין תחומין למעלה מעשרה ואליהו מותר הוא לבא בשבת משום הכי אסור לשתות יין באחד בשבת בתחומין לקולא אמר אלא דגמ' דסבירין דלאו משום דפשיטא ליה אין תחומין אמורה אלא משום דמספקא לן שמא אין תחומין אמרה הא מ"מ ליכא דמחמיר משום יש תחומין וליכא הכא דחייש לתחומין לחומרא והאי הענין הפך מדברי הרב ז"ל ומאן דצהיר אדרבה כיון דשמעינן ליה לתנא דברייתא דאסר אחד בשבת משום אין תחומין לקולא עבדינן דדינא אין תחומין הוא כדקאמר תנא דברייתא ולית לן למימר דתנא בספיקא אמרהל מילתיה דא"כ כל מאי דאמרינן תנאי במתני' ובברייתא לחומרא נימא ספיקי נינהו אלא מאי דאמרינן תנאי קושטא הוא ופשיטא הוא ובין לקולא בין לחומרא דינא ודחייה בעלמא הוא דדחינן הכא תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ולא סמכינן אשינויי ואנן מיהת בין בתנאי בין באמוראי ספיקא דעירובין לקולא הוא וזה דבר ברור אין בו בית מיחוש:
ומה שכתב הרב ז"ל מדתניא חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל ומדלא מפלגינן ביה בין שהמים עמוקין עשרה בין שאינן עמוקין שמע מינה דיש תחומין למעלה מעשרה, אם כדעת הרב ז"ל היאך לא הביאו ממנה הכא בגמ' ת"ש דתנא רבי חייא חרס או התם לימא תיפשוט מינה דיש תחומין כדאמרינן בברייתא דגשמים ותימה הוא היאך עלה על דעתו דבר זה מי אלימא ממתני' דדחינן לה בגמ' ברקק ולא מיפשיטא מינייהו ואם רב אשי לא שנאה הרב מנין לו.
ועוד אפילו עמוקים במשקע דליו בהם צריך מחיצה וכל אלו דברי מספיקים לדחות ראייתו של הרב מכאן אלא שהרי צריך מחיצה דברי הבאי שהמים אע"פ שהן עמוקים יש להן שביתה לדברי הכל במקומן כדאמרינן התם מים על גבי מים היינו הנחתן ואיתמר בפ' עושין פסין מידי דהוה אכדא דפרי שאין עומקן וגובהן נמדד להם ולא אמרינן אין תחומין אלא בספינה מהלכת בהן דכלי צף על גבי מים לא נייח כדאיתא בפ"ק דשבת הא למים עצמן אע"פ שעמוקין כמה יש להם תחומין תדע דמקשינן הכא וליקנו שביתה באוקיאנוס והא אוקיאנוס עמוק כמה הוא ועבים מים עליונים הם שותין אפילו הכי מקשי דליקנו שביתה במקומן ומדמקשינן הכי להדיא ולא אמרי ליפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין ליקנו שביתה באוקיאנוס ועוד רבי יצחק למה לי לדחוקי בעבים שנתקשרו מערב יו"ט לימא משום דאין תחומין דילמא ברייתא דלא כר' אליעזר ולא מיפשט מינה כלום בעולם אלא ודאי מים במים כדא דפירי נינהו אפילו גבוהין כמה יש להן שביתה במקומן, וכן הפי' שפי' הרב במהלכת ברקק עמוקה עשרה ומשום דהיא כארעא סמיכתא נינהו מה שאין כן במים צלולין אינו נכון ומחוור אלא רקק היינו פחות מעשרה כדתנן התם וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה ואע"ג דאמרינן התם בפ' הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת פחות מעשרה ואע"ג דאמרינן התם בפ' הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה התם קאמר שאין חוששין בממלא מן הים לספינה משום זמנין דליכא עשרה במים וקא מטלטלי מכרמלית לרשות היחיד משום דאין ספינה מהלכת בדרך הלוכה בים בפחות מעשרה דכל פחות מעשרה גוששת היא וספנין מרגישין בה וגשושי עיילי קמא וספינתו של ר"ג למאי דמוקי רבא גוששת היתה ולא שינויא דחיקא הוא שכן דרך הנמל להיות בו רקק וספינות גושש בו וכך יפה להם וזהו שבחו וכן כשבאו מפלנדריסין לנמל וכיוצא בו נכנסו וקנו שביתה בפחות מעשרה ובאת הרוח והפליגו ספינתם וחזרו למקומן או לנמל אחר פחות מעשרה ובנוהג שבעולם כך הוא או שהלכו ברקק עצמו יותר מאלפים וסוף דבר אין טעם בדברי הרב ז"ל במקום הזה ואין כאן בית מיחוש דבעיא דיש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין לקולא נקטינן בה וכבר נתגלה לנו דעת רבינו הגדול ז"ל מזו שכתב בפ"ק דשבת בטעם אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת שהוא משום גזרת תחומין כלומר מפני שהוא מהלך בשבת יותר מאלפים ודוקא למטה מעשרה אבל למעלה לא גזרו לומר שאין תחומין למעלה מעשרה וכן כתב ר"ח ז"ל והרי רבינו הגדול צוה להגיה שם בהלכות תשובות הרבה על הפירוש הזה כמו שכתוב במקצת נוסחי ההלכות והאי טעמא פריכא הוא כו' ולא השיב ולא פקפק בתחומין למעלה מי' שהדבר ברור הוא דבעיא לקולא:
ורבותינו הצרפתים כתבו בתוס' וכן בספר התרומה פר"ח דברייתא דאין מפליגין במהלכת למטה מעשרה דאי למעלה מעשרה שרי דהא אין תחומין למעלה מעשרה, קשה על זה דאיבעיא להו פרק מי שהוציאוהו אי יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין הוה ליה לאתויי הך ולתרץ במהלכת ברקק כדאמר התם על אחריני עד כאן לשונם ואע"פ שאין קושייתם עיקר וכך פי' של ר"ח אינו נכון מ"מ אני מחזר להתלות באילנות גדולים ללמד שאין תחומין למעלה מעשרה בהסכמת כולם ז"ל מפני שהמנהג שנהגו בזה איסור אם על פי הרב ר' יצחק ז"ל נהגו במקומות הללו להחמיר במפרשי ימים אין לחוש לאיסור ושוב בדקתי ומצאתי בדברי הרב רבי יהודה אלברצלוני ז"ל שכתב ואתינן למיפשטה ממשיח ואליהו ז"ל דלא אתו בשבתא ולא אפשיטא דאמרינן תנא ספוקי מספקא ליה לחומרא הלכך יש תחומין והמהלך בספינה יש בה משום איסור תחומין אי נפיק מינה גם זה הרב ז:ל תופס הדברים שלא בדקדוק שהרי בגמ' לא אמרו תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא לדחויי דלא אתו בשבתא ולחומרא בתחומין אלא למימר דאתו בשבת משום אין תחומין ולחומרא בנדרים דהוי בעירובין לקולא כדמפורש בסוגיא:
ותמה על עצמך אי למימר דלא אתו בשבת משום דילמא יש תחומין מי איכא ספקא קמי שמיא ואליהו לא ידע והלא כל הספקות מוכחות לו והיה לנו לאוסרו ביין בשבת משום שמא יצא ואין תחומין וסוף דבר אינן דברים של עיקר ושמא יש מבעלי הסברות המשובשות מי שרוצה לפרש דהא מקשו בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דלאו להתירן לירד וליכנס לעיר הקשו אלא להתירן לירד ליבשה בלבד אבל ליכנס לעיר ולזוז מד' אמות שלהן על שפת הים אסור לי שלא קנו שביתה בים וכאן אין להם אלא ארבע אמות וזה הפי' ידחק להם הרבה שהרי הספינה ודדאי אפילו יש תחומין כל שיש לה להלך בים מהלכין הם בה עד שפת הים וכשמגיעין לשפת הים נמי מותרין הן לצאת ממנה לתוך ארבע אמות שלהן וכשנאמר אין תחומין יוצאין הן ממנה ובלבד לתוך ארבע אמות ממקום שהגיע לתוך עשרה:
ומעתה הפי' הזה בטל דמאי פירכא כי לא היו בתוך התחום מאי הוי הא אין יורדים אלא לתוך ארבע אמות וכשהן בתוך התחום יורדין והולכין עד לעיר ועוד מאי פירכא שמא לא היו יכולין לירד כלל שאין ספינתם יכולה להתקרב עד שפת היבה ממש ונמאת שפופית של סולם יורדין ממנה משהגיעה למטה מעשרה מתרחקת ארבע אמות מן היבשה ואסורין לירד לגמרי ועוד דודאי הא דתנן והיינו בתוך התחום בתוך תחום של עיר קאמר וליכנס לעיר התירו וכיון שכן אינהו נמי אנו מה לירד וליכנס לעיר קאמרו ליה וכן פרש"י ואם כפי' הזה מאי פירכא ומאי דוחקיה דרבא לאוקומא במהלכת ברקק הא מתני' כפשטא אתיא שפיר היו בתוך התחום נכנסלין לעיר היו חוץ לתחום אין זזין מארבע אמות שלהן, אבל זה הלשון אינו כלום וכן הראשונים לא פירשו כך אלא שאנו מחזרין על כל צדדינו למצוא אמתלת איסור בחומר זה שנוהגין מפרשי ימים שלא לצאת מן הספינה ליבשה, ויש מחזרין אחר האיסור לומר דתחומין של שנים עשרה מיל דבר תורה הן במקצת וכמו שכתוב בהלכות בפרק ראשון וכיון שכן אם הלכה ספינתן שלש פרסאות בים אסורין הם לצאת דהשתא הויא לה ספיקא דיש תחומין למעלה מעשרה ספק בשל תורה וספיקא דאורייתא לחומרא וגם זה אינו נכון ולא ראוי לחוש מפני שהליכתן בספינה בים בין למעלה בין למטה ודאי מותרת היא ולא אסרו אלא ליכנס שם פחות משלשה ימים סמוך לשבת ולדבר מצוה מותר אפילו בערב שבת ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל ותמה ל עצמך הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד הוא גבוה עשרה ורחבה ארבעה וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וחצר מהלכת הוא ולא אדם מהלך כלל, וא"ת כיון שיש לחוש דילמא קנה שביתה בין השמשות במקומו בים דיש תחומין למעלה מעשרה והרי יוצא לו מחוץ לתחום שלש פרסאות אסור הוא מן התורה לצאת ברגליו חוץ לד"א לאו מילתא היא דג' פרסאות בהלוך של תורה כד"א של העברה ברשות הרבים כל שמעביר מתחלת ארבע לסוף ד' באיסור חייב וכל שמהלך שלש פרסאות באיסור היה לוקה ובשלא הלך ואין ביציאתו חוץ לתחום איסור אין בהלוכו משום חיוב תורה עד שיהלך משם שנים עשר מיל ורבנן הוא דגזור שלא לצאת אפילו אמה אחת:
וגדולה מזו אמרו בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף חכצה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח והרי העדים הללו הלכו שלש פרסאות עד מקום הועד שעל מהלך לילה ויום אחד מחללין את השבת ואם היוצא חוץ למקום שביתתו שלש פרסאות על כל פסיעה ופסיעה הוא עובר מן התורה משום אל יצא איש ממקומו אלו כיון שנעשית מצותן היאך ר"ג מתיר להם אלפים אמה והלא עוברין הם מן התורה בכל יותר מד"א שהרי כבבר הלכו שלש פרסאות חוץ למקום שביתה שלהם ומכאן ואילך בה' אמות אני קורא בהן אל יצא איש ממקומו וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אלא בשב ואל תעשה וזו התקנה ודאי דברי הכל היא ואפילו לר' עקיבא ורבי מאיר שהם סוברין תחומין דאלפים אמה מן התורה וש"מ אין לוקין על התחומין דבר תורה אלא במהלך שלש פרסאות באיסורי תחומין לדברי האומר כן או במהלך אלפים אמה באיסור תחומין לר' עקיבא הא אלו הלך בהיתר כל היום אע"פ שיצא לו לכמה תחומין אינו חייב עד שילך מאותו מקום כשיעור תחומי שבת וכל שכן היושב בספינה שאין הליכת הספינה בהיתר מתחשבת לו מן התורה ואין חיובו אלא אם כן הלך ממקום שיצא לשם בשיעור תחומין.
ועוד אמרינן לקמן גבי ליקנו שביתה באוקיאנוס ואי בעית אימא ספק דדבריהם להקל ואע"פ שהגשמים הללו חוץ למקום שביתתן כמה פרסאות הן ובודאי כשתמצא לומר תחומין דאורייתא לאדם אף לכלים תורה הם ואעפ"כ אין אומרים בהן כיון שקנו שביתה באוריאנוס ויצאו חוץ לשלש פרסאות אסורין הן מן התורה ואפילו בתוך אלפים וש"מ שאין תחומין מן התורה אלא מתחלת תחומין לסופן באיסור ועוד שכבר ביררנו בפרק ראשון שאין בתחומין איסור תורה לעולם בראיות ברורות, אבל הנוהגין באיסור ביציאתן מן הים ליבשה טועין באיסוריהם וראוי הוא להתיר להם ואין בזה בית מיחוש:
עוד נ"ל שאפילו בפחות מעשרה בספינה מהלכת אין בה תחומין כדאמרינן לקמן גבי שביתת אוקיאנוס מיא באוקיאנוס נמי מינד נייד לומר שלא קנו מים שביתה באוקיאנוס וכל שכן ספינה המהלכת בהן דניידא ולא קנייא שביתה וכדאמרינן נמי לענין מהלכת את כולה במהלכת דכ"ע לא פליגי דכיון דספינה שנוטלתו מתחלת ד"א ומניחתו בסוף ד"א לא העמידוהו בד"א שלו והלכך כיון שלא קנה שביתה ולא ד"א בין השמשות במקומו בים כשיצא ליבשה אי נמי כשהספינה שלו עומדת בפחות מעשרה משם מודדין לו אלפים אמה ואין אני קורא בו אל יצא איש ממקומו ולא שבו איש תחתיו שאין לו לזה מקום ולא שביתה כלל כל זמן שמהלכת ה"ל כנהרות המושכין ומעיינות המושכין שאין המים קונין שביתה במקומן משום דניידי וקונין שביתה ברשות הזוכה בהן ויש להם משם אלפים אמה וכפי מה שפי' למעלה בטעם השביתה, והראב"ד ז"ל מודה באדם מהלך שאינו קונה שביתה אלא א"כ עומד משום דנייד ליה וה"ל כנהרות המושכין ואין לו אלא ד"א וזה אינו נכון וצ"ע:

דף מו עמוד א

דאמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב א"ר יעקב בר אידי אר"י ב"ל הלכה כר' יוחנן בן נורי. אקשינן עלה תרתי למה לי דקס"ד דוודאי הא דאמר הלכה כר' יוחנן בו נורי משום דהוא מיקל בעירוב ופריק ר' זירא צריכי דאי קאמר הלכה כר' יוחנן בן נורי הוה אמינא בין לקולא בין לחומרא כלומר לאו דהוא מיקל אלא בדר' יוחנן בן נורי נמי איכא קולא וחומרא קולא באדם וחומרא בחפצי הפקר ומשום דמסתבר טעמיה פסיק כותיה בין באדם דלקולא בין בכלים דלחומרא קמ"ל דהלכה כדברי המיקל בעירוב ובאדם אמרינן בכלים לא אמרינן כך פרש"י ז"ל וכך מפורש בהלכות וכאן שואלין והא תרתי קולי דסתרין אהדי נינהו ולא עבדינן דסתרין אהדדי כדאיתמר בפ"ק ורש"י ז"ל כתב קמ"ל כדברי המיקל באדם הוא דהלכתא כותיה וזה אינו נכון בעיני שאם כן הרי ריב"ל הכרעה שלישית דר' יוחנן בן נורי משום חפצי הפקר קונין שביתה מיקל באדם ומחמיר בכלים ורבנן משום דאין קונין שביתה מחמירין באדם ומקילין בכלים ותרווייהו ס"ל דלא אמרינן הואיל ור' יהושע בן לוי סבר חפצי הפקר אין קונין שביתה כרבנן ואדם מותר משום הואיל וליכא בתנאי מאן דסבר כותיה ועוד אי הכי היכי אקשינן ולימא הלכה כדברי המיקל בעירוב בלחוד דאי מההיא הוה אמינא טעמא דר' יוחנן בן נורי משום חפצי הפקר הוא ולאו מיקל הוא:
אבל י"ל דודאי טעמא דר' יוחנן בן נורי משום חפצי הפקר כדאוקימנא ורבי יהושע בן לוי משום דמקלינן בעירוב כקולי דמר וכקולי דמר ומיהו כיון דאיכא למיתלא בטעמא דהואיל לא הוי כתרתי דסתרין אהדדי והיינו דאיתמר לקמן בחפצי הא"י אינן קונין שביתה מן הדין משום דבכלים כרבנן אמרינן, ולי נראה דכי לא עבדינן בתרתי בחד גברא ובחד מקום אבל בתרי גברי עבדינן כדאמרינן בעלמא בבאין לישאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו דברי הכל טהורין הלכך בבא לישאל על אדם מותרין לקולא כר' יוחנן בן נורי ובבאין לישאל כל כלים לקולא כרבנן ומקשינן לימא הלכה כדברי המיקל בעירוב אידך הלכה כר' יוחנן בן נורי למה לי ופריק איצטריך סד"א הני מילי יחיד במקום יחיד אבל יחיד במקום רבים כגון מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן אימא לא צריכא למפסק נמי הלכה כר' יוחנן בן נורי לומר שאפילו יחיד במקום רבים כנראה מדר"י בר אידי א"ר יהושע בן לוי שאפילו יחיד במקום רבים הלכה כדברי המיקל בעירובין בכל מקום והא טעמא דר' יהושע בן לוי שהלכה כר' יוחנן בן נורי משום דהוא מיקל בעירובין הוא ואפילו דהוא יחיד במקום רבים ולא מבעיא לרבא דמקשינן מכדי עירובין מדרבנן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי יחיד במקום רבים לימא דהלכה כדברי המיקל בעירוב סגיא אלא אפילו למסקנא דאסקינן דאפילו בדרבנן שני לן בין יחיד במקום יחיד בין יחיד במקום רבים למימרא דלא נפקא חדא מכלל דחברתה אבל מ"מ רבי יהושע בן לוי תרתי אמר ומשום דהוא מיקל בעירוב פסק כר' יוחנן בן נורי אלמא אפילו יחיד במקום רבים הלכה כמיקל וכן ללישנא דר' פפא ורב אשי דאמרי צריכי למילי אחריני רבי יהושע בן לוי משום דמיקל פסק הלכה כר' יוחנן בן נורי וליכא למימר דמסתבר טעמיה דר' יוחנן בן נורי לקולא ומשום הכי פסק כותיה ולאו כללא היא ולא גמרינן מינה לשאר דוכתי ביחיד במקום רבים דא"כ מאי קשיא להו ומאי מתרצי הא ודאי צריכי פסק הלכה כדברי המיקל בעירוב לומר דיחיד במקום יחיד ורבים במקום יחיד ורבים במקום רבים עבדינן כדברי המיקל אבל יחיד במקום רבים בעלמא לא וכאן אפילו יחיד במקום רבים ראה דבריו של רבי יוחנן בן נורי ופסק כמותו.
ועוד דהא טעמיה דר' יוחנן בן נורי לקולא ולחומרא הוא ואי מסתבר ליה לר' יהושע בן לוי כותיה היכי הוינן בכולה שמעתא למימרא דהלכה כמותו לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן אלא ודיא לדברי הכל לר' יהושע בן לוי משום דהלכה כדברי המיקל פסק כר' יוחנן בן נורי וכאידך דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב וש"מ דאפילו יחיד במקום רבים הלכה כדברי המיקל:
ואני תמה מכאן על רבינו הגדול שפסק להחמיר בעירובין ביחיד במקום רבים כגון זו בפ' הזה ששנינו רבי שמעון אומר אפילו חמש עשרה אמה ופסק כת"ק וכגון פלוגתא דר' אליעזר ורבנן גבי הבלעת תחומין וכגון בין קרפף לעיר דברי ר' מאיר וכגון הא דתנן ר' יוסי אומר בד"א בתחלת עירוב אבל בשיירי עירוב כל שהוא פוסק נתמעט האוכל מוסיף וכגון בעל הבית שהוא שותף לשכניו ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב וכגון פלוגתא דשתי חצרות זו לפנים מזו שנראה שהוא פוסק כדברי האומר רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה ושלא כדברי המיקל דהיינו רבנן בתראי דשרו וכן כיוצא בהם:
ובודאי דהא דר' יהושע בן לוי לאו דברי הכל הוא דפליג עלה רב דפסק הלכה כר"ש בשלש חצרות שפתוחות זו לזו דבשלש חצרות דשיור ובמניח את ביתו ובמערב ברגליו ואי הלכה כדברי המיקל בעירוב הנך למה לי ומסוגיא דשמעתא נמי דמקשינן מהנך לכללי דר' יוחנן ואי רב הלכה כדברי המיקל ס"ל מאי קושיא בעלמא הלכה בהנך כללי וגבי עירובין הלכה כר"ש משום דמיקל אלא ש"מ דמיפשט פשיטא להו בגמרא דרב כיון דאיצטריך למפסק בהני הלכה ופסק נמי הלכה כר' יהודה במערב ברגליו אלמא לא סבר לה כדברי המיקל בעירוב ועוד מדאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה ובפ' הדר אמר רב הלכה כר' אלעזר בן תדאי ואמר רב הלכה כר"מ ומשמע נמי דשמואל פליג עליה דאמר שמואל הלכה כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר ועוד דאמר לקמן הלכה כר' יהודה ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו ואי כר' יהושע ב"ל ס"ל הלכה כר' יהודה למה לי ועוד כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו אי לחומרא שנה אין הלכה כמותו ואי לקולא פשיטא כל המיקל נמי הלכה כמותו ושמעתתיה נמי דשמואל דאמר אוסרין ומערבין ומבטלין ופירשו לה אביי ורב יוסף בשתי חצרות זו לפנים מזו אתיין כדברי האומר רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה ולא כדברי המיקל ולאוקמתא דרבא אתיא נמי כר' עקיבא מ"מ לית ליה לשמואל כדברי המיקל ומשמע נמי דר' יוחנן פליג עליה הא דאמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין הלכה כדברי המרובין חוץ מזו דאבלות וכי תימא אין למדין מן הכללות כיון דכולי עירובין לרבי יהושע בן לוי כך דינו ואם איתא דר' יוחנן אית ליה לא הוה משייר ליה ועוד דא"ר יוחנן נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב ואי אתי לקמן כת"ק מורינן ובפרק כל גגות א"ר יוחנן מי לחשך הלכה כר' שמעון בין ערבו בין לא ערבו:
ונראה שעל זה וכיוצא בזה סמכו רבנן והגאונים ז"ל שאין פוסקין כדברי המקיל בעירוב ביחיד במקום רבים ואע"ג דר' יוחנן תלמידיה דר' יהושע בן לוי הוה כדמוכח בסוף קידושין ואין הלכה כתלמיד במקום הרב והכי נמי מוכח בפ' בני העיר דר' יוחנן ור' יהושע ב"ל הלכה כר' יהושע בן לוי אפילו הכי כיון דר' יוחנן ורב ושמואל כולהו לית להו הכי הוה ליה ריב"ל יחיד לגבי רבים והלכה כרבים ועוד דסוגיין בגמ' בכל חד וחד פסיק ואמוראי בתראי אמרי להו כדאמרינן בשלש חצרות אמר רבא אמר ר' חמא בר גוריא אמר רב הלכך הדרינן לכללא דנקטינן בכל מקום יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד מסוגיין בעובדא דנחמיה בר חנילאי דאמרינן בדמאלו גברא לא קמבעיא לי דאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר ובלא מאלו גברי מיבעי ליה אי הלכה כר' אלעזר בהבלעת תחומין ואי איתא לר' יהושע בן לוי בין בדמאלו גברי בין דלא מאלו מאי מיבעי ליה והא"ר יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא ש"מ דלא סמכי בתראי אהך פיסקא דר' יהושע בן לוי:
ואני תמה על הגאונים ז"ל א"כ היאך סמכו עליה בהלכה דר' יהושע בן לוי כר' יוחנן בן נורי סמכו על הפרט ולא סמכו על הכלל והצרפתים ז"ל מפרשים הא דא"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה כו' דבעירובין אתמר וכללא הוא בכל מקום מדקא מקשי רב משרשיא עלה משעמתא דרב דאתמר בעירובין ואם הפי' הזה אמת כ"ש שהדבר מפורש דר' יוחנן לית ליה הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא שאין הפי' הזה נכון אלא דר' יוחנן סתם אתמר ובעלמא אתמר לא מודה מינה לר' יהושע בן לוי ולא פליגא עלה ורב משרשיא הכי דאיק מכדי רב לית ליה הלכה כדברי המיקל בעירוב מדאיצטריך למפסק בהני כר' שמעון אלא בעירוב לדידיה כשאר כל התורה כולה פסקינן ואי אית ליה הני כללי הא אמרת ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה אלא ש"מ דרב לית ליה הני כללי והם ז"ל רואים שהלכה כדברי המיקל בעירוב לעולם כריב"ל וכן דעת הראב"ד ז"ל:
ומצאתי בזה הענין סוגיא ירושלמי בפ"ק והכי איתא התם רבי אחא ורבי חנינא בשם כהנא אין הלכה כר' יודא דלא כן מה אנן קיימין ר' יהודה וחכמים תהי הלכה כר' יודא אלא בגין דמר יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות עירובין ומר ר' יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כר' יוחנן בן נורי ומקשינן עליו לא כן א"ר יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות עירובין סברין מימר ביחיד אצל יחיד הא יחיד אצל חכמים לא אתא ר' יעקב בר אחא רב אידי בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כר' יוחנן בן נורי ואפילו חכמים חלוקין עליו והא תהא הלכה כר' יהודא ואפילו חכמים חלוקין עליו שמואל אמר הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין א"ל ר' חייא בר אשי כגון ההיא דתנינן תמן וכן גשרים מפולשין מטלטלין תחתיה בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין א"ל לא לעירובין אמרתי אלא למחיצות סבר כהנא כהדא דשמואל לפום כן צריך מימר אין הלכה כר' יהודה עד כאן הסוגיא הזו:
והנה כולם בין לשמואל בין לר' יהושע בן לוי בין לשאר אמוראי כולם סבורים הלכה כדברי המיקל בעירובין דאפילו יחיד במקום רבים והעולה מן הגמ' שלנו כתבתי למעלה ברור ומבואר:

1. הערת הגרא"ז: צריך ישוב להעמיד הגירסא דכמו שהוא א"א דהא לא היה כאן שביתה דתחלת היום, ונראה דצ"ל לא אלימא ושביתה שביד השני מבטלת שביתה הקודמת כיון שלא היה כאן שביתה דתחלת היום, ואולי צ"ל אינה מבטלת והפי' דכיון שהיה להמים שביתה בתחלת היום אף שלא קנו שביתה משום חפצי הפקר אין קונים שביתה מ"מ לא מהני תו שביתה אחרת ולכן נגררים בתר בעלים ביד מי שיהיו אלא דלפ"ז לא היה צריך לחדש אח"כ לפי דעתם דאדם שהוא למעלה מי' או גשמים לריב"נ קונים ביה"ש במקום שיגיעו אח"כ דהא אפשר כמו שכתב קודם דקנו באמצע היום במקום שיגיעו דהא לא היה שביתה אחרת ביה"ש ולכן נראה כמש"כ וצ"ע