חידושי הרמב"ן על הש"ס/עירובין/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | רבינו חננאל | תוספות רי"ד | מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים


דף יז עמוד ב[עריכה]

אמרי דבי ר' ינאי לא שנו אלא עירובי חצרות אבל עירובי תחומין כו'. כתוב בהלכות וקשיא לן היכי אמרינן הכא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ואנן קי"ל דליתיה לדר"ע דאמר תחומין דאורייתא ואשכחן בגמ' דבני מערבא דגרסי הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה ר' מנא בעי ניחא אלפים אמה אינו מחוור ד' אלפים מחוור היא ר"ש בר ביסנא בשם ר' אחא אין ללך מחוור מכולם אלא תחום י"ב מיל כמחנה ישראל כו', ראה רבינו הגדול להעמיד דברי ר"ח בתחומי י"ב מיל והם מד"ת של איסור לאו, והקשה על זה ועדיין הקושיא במקומה עומדת שאין לנו עירובי תחומין אלא בסוף אלפים אמה בלבד ואם הניח עירובו חוץ לאלפים אין עירובו עירוב ואסור לו לצאת חוץ לאלפים אפילו אמה אחת ואם איסור זה מדרבנן הוא לא ילקה עליהן דבר תורה אלא לדברי ר"ע אלו דבריו ז"ל והניח הענין הזה בקושיא, והראב"ד ז"ל הלך אחריו בדרך הזה והוא גורס בברייתא דר"ח לוקין על התחומין דבר תורה ומפרש לה בתחומי ג' פרסאות וחיזק דבריו ממה שאמרו בפ' מי שהוציאוהו הני אלפים כו' אמה ואמר רב חסדא למדו ממקום ממקום כו' שמעינן מינה דתחומין אית להו עיקר מה"ת דע"כ ודאי אל יצא איש ממקומו על תחומין קאמר ולא על מקומו ממש מיהו לרבנן האי קרא בתחום ג' פרסאות נאמר כמחנה ישראל אבל אלפים אמה אסמכתא דרבנן היא וסמכינן להו אהאי קרא וגמרי מג"ש אבל דאורייתא לא וכיון דתחומין אית להו עיקר מה"ת ואלפים אמה נמי איכא למסמכינהו אקרא בני מחנה נמי מוזהרין עליהם, והא דתני ר"ח לוקין על התחומין דבר תורה על שלש פרסאות קאמר כל אלו דברי הרב ז"ל, ותחלה יש לי לומר דודאי ר"ע ורבנן בתחום אלפים אה פליגי כדמפורש בסוטה בפרק כשם שהמים בודקין ויש לתמוה לדברי ר"ע כיון דאלפים אמה מה"ת הם היאך עירוב מועיל לילך יותר והרי העירוב הזה מועיל לענין של דבריהם והוא דומה לעירובי תבשילין ולעירובי חצרות שהוא מדבריהם ובודאי שהמערב ברגליו אפשר שהוא מה"ת לפי שהוא קונה בין השמשות שביתתו במקום רגליו וכאן הוא מקומו וכאן הוא עירובו אלא עירוב הפת איך מועיל מה"ת ומהיכן למד ר"ע היתר עירוב להקל על ד"ת ובודאי שלא היה ר"ע חולק בעירוב כדתנן ר"ע אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה א"ר עקיבא אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה כו' בפרק כיצד מערבין ור"מ נמי סבר לה כותים בתחומין דאורייתא ומודה בעירוב פת כדתנן תרומה ונטמאת משחשיכה ר"י ור"מ אומר ה"ז חמר גמל ותניא בא אדם אחד לפניו אמר לו רבי ערבתי בבצלים לטבעין והושיבו ר"מ בד' אמות שלו ובהרבה מקומות במס' זו מוכיח כן שהכל מודים בעירוב אלא י"ל לדברי האומר תחומין דאורייתא או שהעירוב הלכה למשה מסיני או חכמים סבורין כיון שדעתו בכאן ואמר תהא שביתתי במקום פלוני עשאו ביתו ומשם אני קורא אל יצא איש ממקומו וכדאמרינן בפרק הדר התם אנן סהדי דאי מתדר לה התם טפי ניחא ליה והוה ליה מקום פיתא ולינה ומהתם משחינן ליה נמצאו העירובין בין ברגליו בין בפה בין בפת כולם ד"ת הם וכיון שהענין כן לשתמצא לומר מודים חכמים בג' פרסאות אחרות וכי יהבינן ליה ג' פרסאות לדברי חכמים ובין אלפים אמה לדברי ר"ע אלו ואלו מן התורה ועירוב מועיל בהם ומעתה נסתלקה הקושיא הזו מדברי ר"ח ולוקין על עירובי תחומין דג' פרסאות קאמר:
ומעתה אין הרב ר' אברהם צריך למחוק הספרים ולהגיה לוקין על התחומין וכן רבינו הגדול ז"ל עצמו אין קושייתו עומדת במקומו מדברי ר"ח אלא מדברי ר' ינאי יש לו קושיא שהרי ופטורים מלערב אם בערובי תחומין הוא על אלפים אמה בלבד היא שנויה, דלא קתני ומותרין להלך ג' פרסאות ופטורים מלערב אלא ופטורין מלערב בלבד קתני לא התירו להם אלא עירוב שפטרום ממנו מה שאחרים מותרין בעירוב התירו במחנה בלא עירוב ועלה קאמרי דבי ר' ינאי אבל עירובי תחומין חייבין דתני ר"ח כו' אלמא בתחומי אלפים אמה קאמרינן, אלא שהראב"ד מתרץ בזו כמו שכתבנו דהכי אמרינן כיון דתחומין יש להם עיקר מה"ת בג' פרסאות כדתני ר"ח אף באלפים אמה אין פטורין שלא נפטרו במחנה אלא בדבר שעיקרו מדבריהם כגון נטילת ידים וה"ז עולה בקושי ובדוחק וכל זה כדי שלא להוציא השמועה מהלכה אבל עכשיו אני חוזר על העיקר שהם סומכים עליו בתחומי ג' פרסאות ובודאי לפי גמרא שלנו אין הפירוש הזה מחוור כמו שאמרנו שא"א לומר שהכתוב מזהירן שלא לצאת ממחנה ישראל שהיא ג' פרסאות שהמחנה כעיר גדולה דמי ומהלכין את כולה וחוצה לה בתחומי שבת כדאמרינן לקמן בפ' כיצד מערבין מתיב רב חסדא ויחנו על הירדן מבית הישימון עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי והויא תלתא פרסי על תלתא פרסי ותניא כשהיו נפנין אין נפנין אלא לאחוריהן לומר שהן מהלכין מתחלת המחנה לסופו ויוצאין משם ונפנין, ומתרץ רבא דגלי אהלי מדבר קאמרת שאני התם כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו כמאן דקבע להו מקום דמי לומר שהמחנה כעיר, וא"ת דשיעור מקום בלבד גמרינן שהוא כמחנה ישראל אף זה אינו מחוור ובגמ' דילן משמע דפשיטא להו דאל יצא איש ממקומו אל יוציא הוא, וכדאמרינן בפשיטות ר' יוחנן הכי קא קשיא ליה לאו שניתן לאזהרת ב"ד הוא לומר שאין הוצאה יוצאה מכלל הכתוב הזה ואפילו לדברי ר"ח ורב אשי דמתרץ מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ואל יצא קרי כיון לומר שעיקר הכתוב לתחומין הוא ולוקין עליו אע"פ שאין הוצאה מוצאת ממנו מדכתיב אל יצא איש ולא כתיב אל יהלך איש ממקומו וכן אפשר שהכתוב מזהירן על המן שלא יצאו ללקוט ועוד משמע בגמ' דילן בכמה מקומות שאין לתחומין עיקר מה"ת אלא לדברי ר"ע כדאמרינן בפ' כלל גדול דידע לה לשבת במאי דידע לה בתחומין אליבא דר"ע אלמא לרבנן ליכא תחומין דאורייתא ובפרק מי שהחשיך לאו מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת ומאי נינהו מאמר לא תחומין אליבא דר"ע הבערה אליבא דר' יוסי ובמס' יו"ט בפ' משילין גזרה שמא יצא חוץ לתחום ש"מ תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה וגדולה מהן לקמן בפ' בכל מערבין דאמרינן גבי טומאה של דבריהם באוכל אוכלין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין לר' יוסי דאמר ספקו טמא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מה"ת שבת נמי דאורייתא היא קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן אלמא תחומין דבר שאין לו עיקר מה"ת כלל הוא וא"ת שיש מהם דאורייתא הא איכא להו עיקר מה"ת כטומאה של דבריהם ואדרבא תחומין חמירי דבדידהו גופייהו עיקר מה"ת אבל טומאה דבא ראשו ורובו במים שאובין ליכא בדידיה תורה כלל אלא גזרה משום טומאה אחרת של תורה וכבר ראיתי שדוחין כל זה לומר בהא דמי שהחשיך דנקט ר"ע תחומין לרווחא דמילא ובהא דמשילין משום דלא עלה על דעת לגזור גבי רוכבין ע"ג בהמה משום ג' פרסאות דמרחק טובא וכן בשל ר' יוסי דוחין דההוא לישנא דקא מוקי לר' יוסי משום דקסבר תחומין דרבנן לית ליה דר"ח וכל אלו דברים בטלים הם שהרי דברי ר"ח אם על ג' פרסאות הם בלא מחלוקת נאמרו ולמה תפסו להם בגמ' בכ"מ דברי היחיד והאיך אומר סתם בדר' יוסי קסבר תחומין דרבנן לומר שאין להם עיקר מן התורה דהלא כל האומר תחומין מדרבנן יש להם עיקר מה"ת והאיך לא הזכירו דברי ר"ח כאן, ותמה על עצמך אם תחומי שלש פרסאות מחוורין הם כמו שהוזכר בירושלמי היאך לא הקשו נמי מי איכא למ"ד תחומין אין להם עיקר מה"ת והכתיב אל ותני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה וניפרוק קסבר ר' יוסי כולהו תחומין דרבנן אלא ש"מ תחומין דרבנן האמורים בכ"מ היינו שאין להם עיקר מה"ת כלל:
ועוד יש לסמוך ראיה מזו שאמרו בפ' שני שעירים עתי אפילו בשבת למאי הלכתא ואמר רב ששת לא נצרכה שאם חלה מרכיבו על כתיפו והוינן בה כמאן דלא כר"נ דאי ר' נתן האמר חי נושא את עצמו, ומפרקינן חלה שאני, ואי תחומי שלש פרסאות דבר תורה הן מאי קושיא לימא שמוליכו עד הצוק בלא סוכות ג' פרסאות וכן היו מירושלים נמי י"ב מיל כדאיתא התם אלא ש"ח לדברי חכמים תחומין לעולם מדבריהם:
וגדולה שבראיות כולן שלא הוזכרו בתלמודנו ג' פרסאות בשום מקום וכיון שנשנה מחלוקת ר"ע ורבנן בתחומין לר"ע תחומי אלפים אמה מה"ת ולדברי חכמים מדבריהם וכ"מ שוהזכרו תחומים ומחלקותם בענין זה נאמרו ולא הוזכרו שלש פרסות מעולם בתלמוד היאך בא ר"ח ושנה סתם לוקין על עירובי תחומין מן התורה והלא תחומין האמורים בכ"מ אלפים אמה הם ולפרש המחלוקת הזה על השיעור המוזכר בירושלמי ואינו בגמ' כלל הבל הוא ורעות רוח:
וכן קשה מאד שהרי משתנתו ופטורין מלערב על אלפים אמה הוא כמו שפירשנו והיאך באו דברי ר' ינאי סתם להוציאה מהן מדתני ר"ח והפי' שהזכרנו למעלה דברי נביאות הן ואין לשון הגמ' סובלו והירושלמי שכתבו הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין ד"ת לא לדברי ר"ח אמרו אלא לדעת ר' יוסי שאמר משום חמשה זקנים ספק העירוב כשר והקשו בה שהרי העירוב דבר תורה הוא ובסוף הסוגיא העלו א"ר יוסי קמייתא כדמר ר' הושעיא הגיעוך סוף תחומין שאינן מחוורין דבר תורה לומר שהוא ספק של דבריהם להקל ואע"פ שיש להם עיקר מה"ת דומיא דטומאה דתנן ר' יוסי מטמא כבר תירצו שם תמן בשם גרמיה והכא משום חמשה זקנים כדמתרצינן עלה בגמ' דילן:
מ"מ לא למדנו לר' חייא שהוא ספק בתחומין אלא לר' יוסי דמקיל בהו ומכשיר בספק עירוב לדידיה אמרינן דאלפים אמה מדבריהם וג' פרסאות תורה ובגמ' דילן אמרינן דלר' יוסי אין להם עיקר מן התורה כלל:
ועוד מצינו שם בפרק במה מדליקין ומערבין ספק חשיכה ר"ח בר אשי א"ר הדא דתימר בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין דבר תורה הם הרי שסתם גמרי של א"י סבורין תחומין מה"ת כר"ח והיינו בתחומי אלפים אמה והן תחומין המוזכרים בכ"מ וכיון שפסקנו תחומין דרבנן אין תחומי שלש פרסאות על מה שיסמוכו בגמ' דילן כלל ואם תשאל זו שאמרנו מפרק כיצד מעברין מתיב רב חסדא ויחנו מבית הישימות עד אבל השיטים כו' מאי תיובתיה דהתם דאכתי לא תקון תחומין דהא אפילו שלש פרסאות מן התורה מותרין הן, לאו קושיא היא דכיון דקרא מפורש שהיו מהלכין במחנה יותר מאלפים ש"מ יושבי צריפין כיושבי העיר דמי ויש להם תחומין המפורשין בתורה לר"ע ור"מ ור"ח ובודאי מינייהו נשמע לרבנן, ואף דברי רבינו הגדול ז"ל אע"פ שמסובכין הם לא תהא למעלה מהן הספק הזה ללקות על תחומי שלש פרסאות מה"ת, אבל דבריו כך הם, מתחלה בא לתרץ על הקושיא שלו שמצינו בתלמוד א"י שהם סבורים דתחומי י"ב מיל מן התורה ונמצאו עכשיו לפי הירושלמי הזה תחומי שבת יש מהן דרבנן ויש מהן דאורייתא מאלפים אמה עד י"ב מיל היה לוקה עליהן דרבנן ולר"ע היה לוקה עליהן מה"ת, מי"ב מיל ולמעלה היה לוקה עליהן לד"ה, אבל אח"כ אמר רבינו ז"ל עדין הקושיא במקומה עומדת ואין אנו יכולין לדחוק ולומר שהגמ' שלנו סוברת כן ונעמיד דברי ר"ח בי"ב מיל מפני שאין לנו עירובי תחומין אלא סוף אלפים ואם אסור זה מדרבנן לא היה לוקה עליהן מה"ת ור"ח היה לוקין על עירוב תחומין קאמר וכדר' ינאי:
ומעתה כיון שלא נוכל לפרש הברייתא זו של ר"ח ור' ינאי בתחומי י"ב מיל בטלה סברה זו מן הגמ' שלנו ואין לנו בתלמודנו זכר לי"ב מיל אלא תחומין דרבנן ואין להם עיקר מן התורה אלו הם דבריו ז"ל וזו היא סברתו ולא שיהא תוקע עצמו לדברי הלכה לפסוק תחומין דאורייתא אפילו בי' פרסאות:
וראיתי עוד לרב ר' אפרים תלמידו ז"ל סברא אחרת שהשיב ואמר דאמרי דאנן קי"ל דלית הלכתא כר"ע לא ידעינן מהיכא קיימא לן הכי אלא מספק בגמ' טובא דקאמרינן בהדיא הני אלפים אמה היכא כתיבן ואמר רב חסדא למדנו מקום ממקום כו' מיהו ר"ע סבר אלפים אמה דכתב רחמנא הן הן תחומי שבת ור' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי סבר לשדות וכרמים כדאיתא במס' סוטה ורבנן ור' חנינא בן אנטיגנוס ילפי לה בג"ש והוה ליה דבר שעיקרו מדברי תורה ופרושו מדברי סופרים והאי תנא דקאמר לא אמרו בדבר להחמיר אלא להקל ותחומין דרבנן ר' אלעזר היא הלכך האי תנא דקתני ריבה אחד ומיעט אחד כו' ליכא למעבד בה עובדא וכן נמי הא דתנן אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחומי שבת שהיא כולה אליבא דר' אלעזר בר' יוסי היא וכיון דמספקא מילתא לא עבדינן בה עובדא כו' עד כאן דברי הרב ז"ל, ודברים משובשין הם ודקאמר מהיכא קיימא לן דלית הלכתא כר' עקיבא דבר ברור הוא בכמה מקומות בפרק מי שהוציאוהו אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כדברי המקיל בעירוב ומפרש לה אפילו יחיד במקום רבים ואמר ליה רבא לאביי מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי רבים במקום רבים ופ' בכל מערבין א"ל רבא לר"נ מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה רציתי לילך כו' סוגיא מפורשת דערובי תחומין דרבנן ורבא בתרא הוא והתם נמי אמרינן גבי שפיכת מים בעבים אי בעית אימא ספק דדבריהם להקל אי תחומין דאורייתא כר"ע אף דאורייתא בעבים הוא ובסוף כיצד מעברין אמר רבא פלגאה בעירובין לית דחש לה לדר' עקיבא מדלא אמרינן לית דחש לדר"ע סתם וקאמר בעירובין לית דחש לר"ע אלמא בכוליה עירובין לית דחש ליה לחומרא כר"ע משטום דעירובי תחומין דרבנן והלכה כדברי המיקל ולית דחש ליה כר"ע דמחמיר ואזיל לטעמיה דקסבר עירובי תחומין דאורייתא, ועוד סתמיה דמתני' ריבה אחד ומיעט אחד ולא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ורבינא דהוא בתרא פירש לברייתא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על ד"ת ותחומין דרבנן ובפ' האשה שנתארמלה עוד ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן וע"כ היינו באין בתחום שבת וקאמר תחומין דרבנן ובפ' חלון גבי מעשה דכלתו של ר' הושעיה שהלכה למרחץ וחשכה לה וערבה לה חמותה ובא מעשה לפני ר' חייא ואסרה וא"ל ר' ישמעאל ברבי יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין כך אמר אבא כל שאתה יכול להקל בעירובין הקל.
הרי לפי שהיה ר"ח מחמיר בעירובין בטעמיה דאמר לוקין על ד"ת גנאו ר' ישמעאל וקראו בבלאי ואמר כלל גדול משום אביו להקל בעירובין ואע"ג דהתם לא קי"ל כר' ישמעאל בר' יוסי דאמר אין צריך לזכות משום חצרות כו' מפני שהיא הלכה עמוקה וממנה נשתבשו בכל הסברות הללו שהזכרנו:
ואומר אני שאין לנו עד דברי ר"ח קושיא לפי שר"ח תנא הוא ושונה משנתו על דעת עצמו ולא נדע אם הוא סבור כדברי ר"ע דאמר א"א לומר אלף שכבר נאמר אלפים אלא אלף אמה מגרש ואלפיים אמה תחום שבת ומשם נתגלה השיעור הזה ובא ללמוד שהיו לוקין עליו מדכתיב אל יצא איש ממקומו שהוא דורש כדברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי דאמר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים ודורש שבו איש תחתיו אלו ד"א אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה וגמרי להו מתחום ערי מקלט וקסבר גלויי מלתא בעלמא הוא ומכאן היו מלקין אותו ואין ר"ח משגיח על מחלקותן של תנאין ואין לנו לשאול עליו אם שנה משנתו כדברי היחיד או כדברי הרבים כשם שלא נשאל כן לר"מ ור"י שהן חולקין בתחומין דאורייתא בפ' בכל מערבין אבל כל התימה והשאלה שיכולין הראשונים לשאול על דבי ר' ינאי שאמרו לא שנו אלא עירובי חצרות אבל ערובי תחומין חייבין דתניא ר"ח כו' וכי למה הוצרכו דבי רב ינאי לחלק המשנה השנוי בסתם פטורין מלערב להוציאה מדברי המרובין ולהעמידה כדברי היחיד ועוד למה לא הוזכרו דברי ר"ע בכאן שהרי בכל התלמוד תחומין דאורייתא כדברי ר"ע אנו תולין אותה וגם זו אינה קושיא שר' ינאי סובר הוא כדעת ר"ח דתחומי דאורייתא כדברי ר"ח דתחומין דאורייתא ומעמיד משנתנו כדבריו ולא בל' יחיד הוא שונה כן אלא ר"פ ור"מ ור"ש לכולהו שמעינן תחומין דאורייתא ולא מצינו בתנאים מי שחלק עליהם בפירוש אלא ר' יוסי משום חמשה זקנים ר' ישמעאל בר' יוסי משמו וזה שלא הביאו דבי ר' ינאי בכאן אלא דברי ר"ח לפי שאין לנו מי שאמר בפירוש תחומין דאורייתא אלא לר"ח בברייתא זו שאלו דברי ר"ע במשנתנו שמא אסמכתא הן לתחומין ואיהו נמי כר"א בנו של ר' יוסי הגלילי דריש א"נ ר"א סמיך ליה מג"ש דרב חסדא ור"מ נמי לא אמרה בפי' אלא בגמ' הוא שפירשוה כך וכיון ששמענן לר"ח בפי' תחומין דבר תורה העמיד משנת ר"ע כפשטה וכולם אמרו דבר א' ומדברי ר"ח מפורשים הוא שנתבררו דברי ר"ע סתומין ובכל התלמוד אנו תולין תחומין דאורייתא כדר"ע משום דקדים ועוד דסתומה היא וכולהו אליבא דר"ע אי נמי משום דמתני' שמיעא להו טפי וכדאמרינן בעלמא בכל מקום הא מני ר"מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומיתלא באשלי רברבי קמאי לר"מ ובתראי מיניה ר"ע ור' אליעזר ור"ח כדאיתא במס' יבמות וגדולה מהן בפ' ד' מיתות הא מני ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה ולא שמעינן ליה לר"ע בכולה תלמודא דאמר הכי אלא ר"מ אמרה בפ"ק דכריתות ונקיט ליה תלמודא ר"ע דהוא רביהו דסיתמאי:
ועוד כן בנזקין בכמה דוכתי הא מני ר"י הגלילי הוא דאמר תם משלם חצי כופר ולא שמענו לו בפי' כן ולא עוד אלא אפשר שאינו סובר כן כלל אלא לפי ששמענו לר"א שהוא דורש ובעל השור נקי נקי מחצי כופר ומצינו לריה"ג שדורש פסוק זה לענין אחר נקי מדמי ולדות תלו בגמ' סברא זו בר"י הגלילי ולא שמענו אותה אלא לר"ט ששנה כן בברייתא בפ' כיצד הרגל אבל ר"י הגלילי אפשר שהוא סובר כר"ע דאמר והלא הוא עצמו אין משלם אלא מגופו כו' אלא מדברי ר"ט מפורשים ותלו בגמ' סברא זו בדברי ר"י הגלילי סתומין משום דאייתו עלה ואף זו כן, וכיוצא בזו השיטה במסכת קדושין דתנן וכן האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום וא"ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעברת אבל אשתו מעוברת מקודשת והיינו אליבא דראב"י דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בכגון שחת ואגם אבל לרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אינה מקודשת בין שהזכר שהוכר עוברה בין שלא הוכר והתם ביבמות איתוקם ראב"י בשיטה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואין הלכה כמותו, ולא הוצרך ר"ח לחלק במשנתנו ולהעמידה כדברי היחיד אלא שהיה סבור כראב"י ומעמיד משנתנו כדבריו וכן דעת רבינו הגדול שם ומס' בכורות בפי' מעשר בהמה שנינו במשנתנו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה ואיתמר עלה א"ר ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים אבל גדיים כנגד גדיים אומר זהו חלקו משעה ראשונה ואמר ר"א לא שנו אלא שחלקו ט' כנגד י' אבל י' כנגד י' אומר זהו חלקו משעה ראשונה ר' יוחנן אומר כו' בכאן נמי מחלקין האמוראין בסתם המשנה ומעמידין אותה כדברי האומר יש ברירה מפני שהן סבורין יש ברירה ולא הזכירה שם שיהא בדין ברירה מחלוקת תנאין כלל ולא עבד אלא שהקשו מתיבי וכן שותפין שחלקו כאלו אין דין ברירה שנוי בשום מקום אחר ואף שם אין הלכה כן דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ובזו המסכתא שלנו בפרק הדר והתניא משתתפין בחצר א"ר הושעיא ל"ק הא ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כו', העמיד מכאן דין ברירה כב"ש והוא כדברי התנאים והלכה כן הוא: