רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק א

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק א

(דף רי"ף א.) מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך הרחב מעשר אמות ימעט ואם יש לו צורת פתח אע"פ שרחב מעשר אמות א"צ למעט:

גמ' כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה כי היכי דהוי חלליה עשרים דאמרינן מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרי' מקצת סכך בתוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר ובסוכה פסולה וכו' ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן עשרים אמה:

היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו ממעטו בקורה רחבה טפח ודיו דקורה משום היכר והיכר של מטה כהיכר שלמעלה וכשם שלמעלה דיה טפח כדתנן דיה לקורה שתהא רחבה טפח כך הקורה שממעט בה למטה ממנה דיה שתהא רחבה טפח.ואם היה גבהו פחות מעשרה טפחים חוקק בו ארבע אמות על ארבע אמות כדי להשלימו לעשרה טפחים כאביי ואע"ג דפליג עליה רב יוסף דהוא רביה ואמר חוקק בו ארבעה על ארבעה כיון דסוגיין כאביי דאמר משך מבוי בארבע אמות הלכתא כותיה:

איתמר מבוי שנפרץ מצדו וכלפי ראשו (דף רי"ף א:) איתמר משמיה דרב אמי ורב אסי אם יש שם פס ד' מתיר פרצה עד י' ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתיר ואוקימנא (דף ו.) הא דרב אמי ורב אסי בדאית ליה גדודי כלומר במקום שנפרץ יש לו גדודין כמו מסגרת שהן מונעין בני רה"ר:

אמר רמי בר אבא אמר רב הונא לחי הבולט מדפנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו.ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו. הא שמעתא חזינא בה תרין פירושי דלא דייקי משום דאית בהו פירכא ולהכי לא כתיבנא להו והכי פירושא לחי הבולט מדפנו של מבוי כגון שיש ע"פ המבוי כותל רביעי משוך כלפי רחבו אם אינו משוך אלא פחות מד' אמות נידון משום לחי לפי שאין בו שיעור משך מבוי לפיכך א"צ המבוי לחי אחר להתירו ואם יש בו ד' אמות שיעור משך מבוי אינו נידון משום לחי אלא נידון כותלי מבוי ופתחו של מבוי הרי הוא עומד בלא לחי ולפיכך צריך לחי אחר להתירו ואותו לחי מוקים ליה באידך גיסא אי נמי מוקים ליה בהדה ומטפי ביה פורתא על פותייה דקמא או דמבציר ביה פורתא מפותייה דקמא כי היכי דליהוי ליה היכרא.אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שרחבו ח' אמות דהוה ליה ההוא כותל רביעי פרוץ שבו כעומד שבו שהעומד ד' והפרוץ ד' אבל במבוי שרחבו שבע אמות כיון שהעומד ד' והפרוץ ג' ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד' ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ואינה צריכה פס.מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שיותר בעומד מרובה על הפרוץ וא"צ לחי ובא רב אשי ואמר אפילו במבוי שמנה א"צ לחי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש כיון שאין במשך הבולט ד' אמות נידון משום לחי מאי אמרת דכי הדדי נינהו הוה ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל והלכתא כרב אשי האי הוא פירושה דהאי שמעתא פירושא ברירא ונהירא הוא ואין בו קושיא ולא ספק:

איתמר מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתום (דף רי"ף ב.) וניתר בלחי או קורה תנו רבנן כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה"ר עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן חנניה אומר בית שמאי אומרים עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל ובית הלל אומרים עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כחנניה ואליבא דב"ה והלכה כרב בתרוייהו במבוי עקום דאמר תורתו כמפולש ובמבואות המפולשין דקסבר הלכתא כת"ק דקי"ל הלכתא כרב באיסורי והני מילי מבואות המפולשין לרה"ר הוא דסגי להו בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן אבל ברה"ר גופה לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן והוא דננעלות בלילה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר דאלמא כל שאין דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר וההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא ורמו עליה (בס"י איתא חומרא דשמואל) חומרא דרב ושמואל ואצרכוה דלתות לא קשיא משום דנהרדעא אתריה דשמואל הוה אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרה"ר חצר מותרת ומבוי אסור חצר מותרת אע"ג דבקעי בה רבים דתניא חצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ומבוי אסור משום דהוה ליה מבוי המפולש לרה"ר איתמר מבוי העשוי כנדל פירוש נדל שרץ שיש לו רגלים הרבה לכאן ולכאן כדתניא (חולין סז, ב) (ויקרא, יא) כל מרבה רגלים זה נדל וכן זה המבוי יש לו שבילים הרבה לכאן ולכאן והן מפולשין אמר אביי עושה צורת פתח לגדול ואינך כולהו משתרו בלחי וקורה א"ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום והא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וחשו ליה לדרב אלא אמר רבא עושה צורת פתח לכולהו מחד גיסא ואידך גיסא תשתרי בלחי או קורה מהא שמעינן דהלכתא כרב דאמר הלכה כת"ק דהא רבא כרב ס"ל וקי"ל דכל אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם:

איתמר משום רב כהנא רבה מבוי שצדו אחד ארוך וצדו א' קצר פחות מד' אמות מניח הקורה באלכסון.ד' אמות אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר פי' שאם היה הארוך עודף על הקצר ד' אמות הוה ליה כמבוי בפני עצמו וצריך מחיצה כנגדו ואם לא היה הארוך עודף על הקצר אלא פחות מד' אמות אינו כמבוי בפני עצמו ולפיכך מניח את הקורה עליו באלכסון רבא אמר אחד זה ואחד זה אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר מ"ט קורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר ואם יש באלכסון יותר מי' אמות (דף רי"ף ב:) דברי הכל אינו מניח אלא כנגד הקצר והלכתא מותר להשתמש תחת קורת המבוי ובין לחיים נמי מותר כרבא והני מילי דפתוח לרה"ר אבל פתוח לכרמלית לא דאמר רב חנין בר אבא אמר רבא תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו בין דאית ביה ארבעה בין דלית ביה ארבעה ואוקימנא בדפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו ונעור והיכא דנעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי והניח הקורה עליהם לא מהניא ולא מידי דבעינן קורה על גבי מבוי וליכא איתמר נראה מבפנים ושוה מבחוץ נידון משום לחי נראה מבחוץ ושוה מבפנים רבי חייא ור"ש ברבי חד אמר נידון משום לחי וחד אמר אינו נידון משום לחי והלכתא נידון משום לחי.מבוי שהוא רחב כ' אמה אביי אמר (בגמרא איתא אמר שמואל משמיה דלוי עושה כו'.) עושה פס גבוה י' טפחים במשך ד' אמות ומעמידו לאורכו של מבוי באמצע אי נמי עביד כדרב יהודה דאמר מבוי שהוא רחב חמש עשרה אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות והיכא דרחב עשרים אמה עביד הכי מהאי גיסא ומהאי גיסא וליחוש דילמא שביק פיתחא רבה ועייל בפתחא זוטא אמר רב יהודה בר מתנה (דף י: ע"ש) חזקה אין אדם מניח פתח גדול ויוצא ונכנס בפתח קטן:

ואם יש לו צורת פתח אף על פי שרחב מעשר אמות אינו צריך למעט:

אמר רב חסדא צורת פתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום פי' רבינו האיי גאון ז"ל כגון שעשאה מצדו של כותל דהויא ליה פיתחא ופיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:

ואמר רב חסדא צורת פתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לקבל דלת ואפי' דלת של קשין:

תאנא צורת פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. (דף רי"ף ג.) צריכין ליגע או אין צריכין ליגע פי' אלו הקני' שבמזוזות המבוי אם היו גבוהין עשרה טפחים ולא הגיעו לקורה של מעלה מהו רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע והלכתא כרב נחמן דתניא כותיה מאי היא דתניא כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין בשיש ברגליה עשרה שחייבת אלמא כיון שיש ברגליה עשרה אע"פ שאין הקירוי שבשמי הכיפה מגיע לרגליה פתח הוי וחייב במזוזה הכא נמי כיון שיש בקנים עשרה אע"פ שאינן מגיעין לקורה פיתחא הוי:

מתני' הכשר מבוי בש"א לחי וקורה וב"ה אומרים או לחי או קורה ר"א אומר לחיים משום (גי' ד"ת ר' ישמעאל וכ"ה בס"י) ר"ש אמר תלמיד אחד לפני ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על המבוי שהוא פחות מד' אמות שניתר בלחי או בקורה על מה נחלקו על שהוא מד' אמות ועד י' שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה אמר ר"ע על זה ועל זה נחלקו:

גמ' כמאן לא כחנניה ולא כת"ק אמר רב יהודה הכי קאמר הכשר מבוי סתום כיצד ב"ש אומרים לחי וקורה וכו' ופלוגתא דחנניה ותנא קמא במבוי מפולש היא.אמר רבי אסי א"ר יוחנן חצר צריכה שני פסין משתי רוחות כל פס במשהו ואם מרוח אחת צריך שיהא הפס ד' טפחים:

ת"ר לשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בד"א שפרצתה ביתר מעשר אבל עשר א"צ כלום ממלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן והלא נפרצה החצר למקום האסור לה הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי שהם כמו פסין ואותן הפסין הם מב' רוחות ולמעלה מן המים מכשירות לטלטל בחצר אבל מחיצה צריכה תוך המים להכשיר ולהוציא ולמלאות המים מתוכו:

אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח א"ר זירא כמה מכוונן שמעתתא דסבי כיון דארכו כרחבו הוה ליה חצר וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד':

א"ר נחמן נקטינן איזהו מבוי שניתר בלחי (דף רי"ף ג:) וקורה כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחות לתוכו ואי זו היא חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד' כל שאין ארכה יתר על רחבה אבל ארכה יתר על רחבה ואפי' משהו הויא לה כמבוי ומבוי בלחי וקורה סגי:

מתני' הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו רחבה לקבל אריח ובריאה לקבל אריח ר' יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת אם יש בהיקפה שלשה טפחים יש בה רוחב טפח:

גמ' אמר רבה בר רב הונא קורה שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח ומעמידי קורה אין צריכין שיהו בריאין כדי לקבל קורה ואריח ורב חסדא אמר אחד זה ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח:

ת"ר קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאה בכותל זה ואחת יוצאה בכותל זה ואין מגיעין זו לזו פחות מג' אין צריך להביא קורה אחרת ג' צריך להביא קורה אחרת רשב"ג אומר פחות מד' א"צ להביא קורה אחרת ד' צריך להביא קורה אחרת וכן שתי קורות המתאימות לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח ומקבלות אריח לרחבו טפח א"צ להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות אריח לארכו שלשה א"צ להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:

היתה אחת למטה ואחת למעלה רבי יוסי ברבי יהודה אומר רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה ותחתונה למטה מעשרה:

רבי יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה:

וליתא לדר' יהודה דבעינן רחבה ובריאה וכן הא דא"ר יוסי ברבי יהודה רואין את העליונה כאלו היא למטה ליתא:

היתה של קש או של קנים רבי יהודה היא ולית הלכתא כותיה :

אמר ר' זירא היא בתוך מבוי ועקמימותה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמימותה למעלה מעשרים היא למעלה (דף רי"ף ד.) מעשרה ועקמימותה למטה מעשרה רואין כל שאילו תנטל עקמימותה ואין בין זה לזה שלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:

מתני' לחיים שאמרו גבהן עשרה טפחים ורחבן ועביין כל שהוא רבי יוסי אומר רחבן ג' טפחים. בכל עושים לחיים אפי' בדבר שיש בו רוח חיים ור"מ אוסר ומטמא משום גולל ור"מ מטהר וכותבין עליו גיטי נשים ורבי יוסי הגלילי פוסל:

גמ' ורחבן ועביין כל שהוא:

וכמה כל שהוא תאני ר' חייא אפי' כחוט הסרבל:

תנא עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי פי' אם בא לחצי מבוי הפנימי ועשה בו לחי והניח החצי החיצון בלא לחי יש לו להשתמש באותו החצי הפנימי מן הלחי ולפנים ומן הלחי ולחוץ אסור להשתמש דכמבוי בפני עצמו דמי אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע ג' טפחים או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה ולא כלום ואפי' לרשב"ג דאמר אמרי' לבוד הני מילי למעלה אבל למטה כיון דהויא לה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא:

ר' יוסי אומר רחבן ג' טפחים:

א"ר יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי לא בהלמי ולא בלחיים א"ל רב הונא בר חיננא בהלמי אמרת לן בלחיים לא אמרת לן רב רחומי מתני הכי אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים אמרי ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט הדר ביה משום דרבי יוסי נמוקו עמו א"ל רבא בר רב חנין לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי עמא דבר כלומר כרבנן נהוג עלמא ולא כר' יוסי:

איתמר לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי ורבא אמר לא הוי לחי היכא דלא סמכי עליה מאתמול כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי כי פליגי היכא דסמכי עליה מאתמול אביי אמר הוי לחי דהא סמיכי עליה מאתמול ורבא אמר לא הוי לחי דאע"ג דסמיכי (עליה) מאתמול כיון דלאו אדעתא דהכי עבדיה לא הוי לחי והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו.ובלחי בלחוד הוא דפליגי אבל מחיצה העומדת מאיליה דברי הכל הוה מחיצה:

מתני' שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא גדר גבוה י' טפחים ולא יהיו פרצות יתירות על הבנין וכל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור:

גמ' איתמר פרוץ כעומד (דף רי"ף ד:) רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור רב פפא אמר מותר הכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובה רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובה והלכתא כרב פפא דדייקא מתני' כוותי' דקתני ובלבד שלא יהו פרצות יתידות על הבנין הא כהדדי נינהו שרי:

מתני' מקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים עביין יתר על טפח כדי שיהא הבל עשרה טפחים מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי ר' יוסי ברבי יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים. וארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:

גמ' דרש רב נחמן משום רבינו שמואל חצר שתשמישה לאויר ואינה מוקפת שתי וערב אלא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי יחיד נותנין לו בית סאתים שהן מאה אמה על חמשים אמה כי בית סאה חמשים על חמשים בית סאתים מאה על חמשים שהם שבעים אמה ושירים על ע' אמה ושירים כחצר המשכן כדכתי' (שמות, כז) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ונקראת חצר והיא של עמודים ועליהם קלעים כדרך הולכי מדברות וכל מילי דשבת ממשכן ילפינן להו הלכך יחיד נותנין לו בית סאתים שלשה נעשו שיירא ונותנין להם כל צרכן ואע"פ שהוא שתי בלא ערב וכן הלכה:

(דף יז. ע"ש נ"א) אמר רב גידל אמר רב שלשה מותרין בשבע ואסורין בחמש ופירשה רב אשי הכי הוצרכו לשש כלומר לבית (דף רי"ף ה.) שש סאין סאתים לכל אחד ואחד והוקפו לשבע מותרין שהרי לא נשאר פנוי אלא בית סאה לא הוצרכו אלא לחמש והוקפו לשבע אפילו בחמש אסורין שהרי בית סאתים פנוי שאין צריכין להן ואקשינן ואלא הא דקתני וחכמים אומרים אחד יחיד ואחד שיירא נותנין להן כל צרכן ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי מאי לאו מאדם וכיון שהן שלשה וכל אחד ואחד יש לו בית סאתים הרי יש להן שש סאין ולא נשאר פנוי מאדם אלא סאה אחת ואמאי אמרת אסורין אפילו בחמש ופרקינן לאו פנוי דקתני מאדם אלא מכלים וכיון שלא היו צריכין לכלים אלא חמש והוקפו לשבע הרי שנים פנוים מכלים ולפיכך אסורין אפילו בחמש דבטלה הקפתן. היו שלשה והקיפו בית שש סאין וקנו שביתה ואחר כך מת אחד מהן הרי הן מותרין כדמעיקרא ולא חיישינן לזה שמת ואם קנו שנים שביתה ואח"כ נתוספו עליהן הרי הן אסורין כדמעיקרא ואע"פ שנתוספו עליהן מאי טעמא שבת גורמת ולא דיורין:

וחכמים אומרים אחד משני דברים:

חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו יחיד בישוב דרבנן בתראי סברי יחיד בישוב שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או של ערב כדין המדבר והלכתא כוותיהו :

ופטורין מרחיצת ידים אמר אביי לא שאנו אלא מים ראשונים אבל מים אחרונים חובה דאמר רב יהודה מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני מלח סדומית שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכחא כקורטא בכורא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כייל מילחא מאי אמר ליה לא מבעיא כלומר שצריך נט"י:

ומלערב:

אמרי דבי דבי ינאי לא שנו אלא עירובי חצרות אבל עירובי תחומין חייבין דתאני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה קשיא ליה לרבי יונתן וכי לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אמר רב אשי מי כתיב (שמות, יז) אל יוציא איש אל יצא איש כתיב כלומר יציאה ברגלים בלבד היא ואין בה משום מיתת בית דין אלא באזהרה בלבד היא ולפיכך לוקין עליה וקשיא לן היכי אמרינן הכא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ואנן קיימא לן דליתא לדרבי עקיבא דאמר (סוטה ל, ב) תחומין מדאורייתא ואשכחינא בגמ' דבני מערבא דגרסינן הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין לך דבר תורה ר' מנא בעא ניחא אלפים אמה אינו מחוור ד' אלפים אמה מחוור הוא ר"ש בר ביסנא בשם רבי אחא אמר אין לך מחוור מכולם אלא תחום י"ב מיל כמחנה ישראל נמצאו עכשיו תחומי שבת מהן דרבנן ומהן דאורייתא מאלפים אמה ולמעלה עד י"ב מיל לוקה עליהן מדרבנן ולר"ע לוקה עליהן מדאורייתא דכתיב מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו' וכתיב (במדבר, לה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים וגו' אי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר שם אלף אמה אלא אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת ורבנן סברי אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים מי"ב מיל ולמעלה לוקה עליהם מדאורייתא לדברי הכל דכתיב אל יצא איש ממקומו והיינו י"ב מיל כנגד מחנה ישראל אבל מאלפים אמה ולמטה מותר לדברי הכל ועדיין הקושיא במקומה עומדת שאין לנו עירובי תחומין אלא עד סוף אלפים אמה בלבד ואם הניח עירובו חוץ לאלפים אמה אין עירובו עירוב ואסור לו לצאת חוץ לאלפים אמה אפי' אמה אחת ואם איסור זה מדרבנן הוא לא ילקה עליהם דבר תורה אלא לדברי ר"ע והאי תירוצא לא סליק אליבא דגמרא דילן וקושיא בדוכתיה עד השתא כדקאי קאי :

סליקו להו מבוי