רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ח[עריכה]

(דף רי"ף כ"ז ע"א) כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה כל מי שקבל עליו מבעוד יום מותר משחשכה אסור שאין מערבין משתחשך:

גמ' אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קמ"ל מתניתין היא לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה מהו דתימא אורחא דמילתא קתני קמ"ל לדבר מצוה דוקא אמר רב אשי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו הא יתר על בן שש צריך לערב לעצמו ת"ר מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן אבל אינו מערב לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן:

מתני' וכמה הוא שיעורו מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונין להקל רבי יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע רבי שמעון אומר שתי ידות בככר משלש לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה:

גמ' תנא וקרובין דבריהם להיות שוין.דבריהם דמאן אילימא דבריהם דרבי יוחנן בן ברוקה ור' שמעון.מי דמי דר' יוחנן בן ברוקה ארבע סעודות (דף רי"ף כ"ז ע"ב) לקבא ואי רבי שמעון תשע סעודתא לקבא אמר רב חסדא צא מהן מחצה לחנוני אכתי למר תמני ולמר תשע היינו דאמר וקרובים דבריהם להיות שוין הלכך כדהויין תמני סעודתא לקב והקב יש בו ת' זוז במשקל אלקירוא"ן הויין ב' סעודות מאה זוז כי לבל סעודה נ' זוז קמח דאינון חמשה ושבעים במשקל ספרד ת"ר (במדבר, טז) ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם וכמה כדי עריסותיכם כדי עיסת מדבר וכמה עיסת מדבר (שמות, טז) והעומר עשירית האיפה הוא מכאן אמרו שבעה רבעים קמח ועוד חייבין בחלה שהן שש לירושלמית וחמש לצפורית מכאן אמרו האוכל במדה זו הרי הוא בריא ומבורך יתר מכאן ה"ז רעבתן פחות מכאן הרי זה מקולקל במעיו:

מתני' אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר חולית הבור והסלע שגבוהין עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר בד"א בסמוכה אבל במופלגת אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר איזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ד' טפחים:

(דף רי"ף כ"ח ע"א) גמ' ת"ר אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו אנשי חצר משתמשין בעשרה התחתונים ואנשי עלייה משתמשין בעשרה העליונים כיצד זיז יוצא מן הכותל למטה מעשרה בני חצר משתמשין בו למעלה מי' בני עלייה משתמשין בו:

מתני' הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אין עירובו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו בבית התבן בבית הבקר ובבית העצים ובבית האוצרות הרי זה עירוב והדר שם אוסר עליו רבי יהודה אומר אם יש א) עליו תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו:

גמ' אמר רב יהודה אמר (בגמ' הגי' שמואל) רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום פת שעל השולחן סומכין עליה משום עירוב ואמרי לה משום שיתוף אמר (בגמ' הגי' רבה) רבא ולא פליגי כאן שמסובין בבית כאן שמסובין בחצר דתניא עירובי חצרות בבית שבחצר ושיתופי מבוי בחצר שבמבוי:

רבי יהודה אומר אם יש עליו תפיסת יד וכו':

היכי דמי תפיסת יד כגון חצרו של בן נינם פירוש בן נינם היה עשיר וכל בית שהיתה בחצרו היה לו בה סחורה ומיני פרקמטיא ורבה בר (בגמ' בר בר חנא) חייא אמר אפי' יתד של מחרישה אמר רב נחמן הני דבי שמואל תאנו דבר שניטל בשבת אוסר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר תניא נמי הכי יש לו טבל ועששית וכל דבר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר:

מתני' המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר אינו אוסר רבי יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר שאין דרך ישראל לבוא בשבת ר' שמעון אומר אף המניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיח מלבו:

גמ' אמר רב הלכה כר' שמעון ודוקא אצל בתו אבל אצל בנו לא כדאמרי אינשי נבח בך כלבא עול נבח בך גורייתא פוק:

מתני' בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה י' טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו (דף רי"ף כ"ח ע"ב) אמר רשב"ג ב"ש אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם:

גמ' אמר רב הונא למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אמר למטה למטה מן המים כלומר יהיו הקנים משוקעין למטה מן המים ט' טפחים ונראים ראשי הקנים למעלה מן המים טפח.למעלה למעלה מן המים ט' טפחים וצריך לשקוע מחיצת הקנים בתוך המים טפח שלא יהא זה דולה מרשות זה ולא יהא זה דולה מרשות זה וסוגיין כרב יהודה:

מתני' אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה(דף רי"ף כ"ט ע"א) רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה א"ר יהודה מעשה באמת המים של אוכל שהיו ממלאין ממנה מים על פי זקנים בשבת אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור:

גמ' תנו רבנן עשו לה מחיצה ככניסה ולא עשו לה מחיצה ביציאה ביציאה ולא בכניסה אין ממלאין ממנה אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה:

רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה.א"ר יהודה מעשה באמה של אובל שהיתה מביאה מים מאובל לצפורי והיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת אמרו לו משם ראיה שמא לא היתה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה פירוש מחיצה של אמת המים צריכה להיות משוקעת בתוך אמת המים כדי שתחלוק בין המים שברה"ר למים שברשות היחיד כמחיצה של כור שצריכה להיות משוקעת בתוכו לחלוק בין רשותו לרשות חבירו:

מתני' גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה ובין מלמטה וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו:

גמ' אמר (בגמ' הגי' רבה בר"ה) רבי אבא אמר רב הונא לא תימא למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור אלא אפילו לשפוך נמי שרי אמר רב שיזבי פשיטא היינו עוקה מהו דתימא התם תיימי מיא הכא לא תיימי מיא קמ"ל:

וכן ב' גזוזטראות וכו':

אמר רב הונא (אמר רב) לא שנו אלא בסמוכה אבל במופלגת אפי' גבוה עשרה טפחים עליונה מותרת:

מתני' חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אא"כ עשו לה עוקה שהיא מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה בין מבפנים ובין מבחוץ אלא שמבחוץ צריך לקמור ומבפנים אין צריך לקמור(דף רי"ף כ"ט ע"ב) רבי אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכים לתוכו מים בשבת וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך הוא לגג והן יורדין לביב והחצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות וכן שתי דיוטות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין ואת שלא עשו עוקה אסורין:

גמ' חצר שפחותה מד' אמות וכו':

מאי טעמא אמר (בס"י הגי' רבא) רבה מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום בד' אמות אדם רוצה לזלפן פחות מד' אמות אדם רוצה לשפכן אי איכא עוקה שרי ואי לא אסיר פירוש שנעשה כשופך לרשות הרבים רבי זירא אמר ארבע אמות תיימי מיא פחות מד' אמות לא תיימי מיא אלא נפקי לרה"ר מאי בינייהו אמר אביי אריך וקטין איכא בינייהו לרבה אסור כיון דקטינא לא מזלפי לר' זירא כיון דאריכא תיימי ביה מיא ולא נפקי לרשות הרבים:

וחכ"א אפילו גג וכו':

תנא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע מאי טעמא אדם רוצה שיבלעו מים במקומן מאי איכא למימר צנורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צנורות מקלחין הן אמר ר"נ בימות הגשמים עוקה מחזקת סאתים נותנין לה סאתים סאה נותנין לה סאה בימות החמה מחזקת סאתים נותנין לה סאתים סאה אין נותנין לה כל עיקר גזירה דילמא אתי למעבד בה סאתים אי הכי בימות הגשמים נגזור נמי התם למאי ניחוש אי משום קלקול חצרו הא מיקלקלא וקיימא אי משום שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צנורות מקלחין הן אמר אביי הלכך אפילו כור אפילו כוריים שרי:

וכן שני דיוטאות אמר רבא לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו מותרין וכי לא עירבו אמאי אסורין אמר רב אשי גזירה דילמא אתי לטלטולי מאני מבית לחצר:

סליקו להו כיצד משתתפין