רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק ג

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ג[עריכה]

בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח והכל נלקח בכסף מעשר (דף רי"ף ז:) חוץ מן המים ומן המלח הנודר במזון מותר במים ובמלח מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ולא בתרומה ולכהן בבית הפרס רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות מפני שהוא יכול (לצאת) לחוץ ולאכול:

גמ' א"ר יוחנן אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ:

אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח והא איכא כמהין ופטריות דאין מערבין בהן אלא לאו ש"מ אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ ש"מ:

חוץ מן המים והמלח:

ודוקא מים בפני עצמן ומלח בפני עצמו אבל מים ומלח כאחד מערבין. תניא כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס וכמזון שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין סבר רב יוסף למימר הא דתניא וכמזון שתי סעודות לעירוב עד דאיכא סעודתא מהאי וסעודתא מהאי א"ל רבה אפילו למחצה לשליש ולרביע:

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא תפוחין בכמה ואסיקנא א"ל רב נחמן תפוחין בקב תניא ר"ש בן אלעזר אומר עוכלא תבלין וליטרא ירק וי' אגוזים וה' אפרסקין וב' רמונים ואתרוג אחד וכן לעירוב.פירוש הא דתניא עוכלא תבלין וכו' כענין ששנינו במשנתנו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וחצי קב שעורין וכו' תניא ר"ש בן אלעזר אומר יין כדי לאכול בו מזון שתי סעודות חומץ כדי לטבל בו זיתים ובצלים כדי לאכול בהן ב' סעודות ויין דאמרן יין מבושל אבל יין שאינו מבושל מערבין בשתי רביעיות ובצלים נמי דאמרן באמהות אבל בעלין לא ועלין נמי דאמרן אין מערבין בהן דלא אבצול זרתא זרתא אבל אבצול זרתא זרתא מערבין אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהוא לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות וכל שאינו לפתן אלא נאכל כמו שהוא כדי לאכול ממנו שתי סעודות בשר חי כדי לאכול ממנו מזון שתי סעודות בשר צלי רבה אמר כדי לאכול בו שתי סעודות ורב יוסף אמר כדי לאכול ממנו והלכה כרבה:

אמר רב שימי בר חייא מערבין בביצים חיות וכמה אמר ר"נ בר יצחק סיני אמר שתים:

(דף רי"ף ח.)

מתני' מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו:

השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב:

גמ' השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן אוקימנא בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות השולח ביד חרש שוטה וקטן הוי עירוב דקיימא לן כרב הונא דאמר קטן גובה עירוב:

ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב:

וליחוש דילמא לא ממטי ליה בעומד ורואהו וליחוש דילמא לא שקיל ליה מיניה חזקה שליח עושה שליחותו:

מתני' נתנו באילן למעלה מי' טפחים אינו עירוב למטה מי' טפחים הרי זה עירוב נתנו בבור אפי' עמוק מאה אמה ה"ז עירוב:

נתנו בראש הקנה או בראש הקונדוס כל זמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה (דף רי"ף ח:) מאה אמה הרי זה עירוב נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אין זה עירוב:

גמ' האי אילן היכא קאי אילימא דקאי ברה"י מה לי למעלה מה לי למטה רשות היחיד בוקע ועולה עד לרקיע ואלא דקאי ברשות הרבים דנתכוין לשבות היכא אילימא נתכוין לשבות למעלה הוא אלא דנתכוין לשבות למטה הא קא משתמש באילן לעולם דקאי ברשות הרבים ונתכוין לשבות למטה והא מני רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות:

נתנו בבור:

האי בור היכי דמי אילימא דקאי ברשות היחיד פשיטא כי היכי דרשות היחיד בוקע ועולה עד לרקיע הכי נמי נחית לתתא אלא דקאי ברשות הרבים דנתכוין לשבות היכא אילימא דנתכוין לשבות למעלה הוא במקום א' ועירובו במקום אחר אי למטה פשיטא הוא ועירובו במקום אחד הוא אלא הכא בבור העומד בכרמלית עסקינן ונתכוין לשבות למעלה ורבי היא דאמר כל דבר שהוא משו' שבות לא גזרו עליו בין השמשו':

נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס :

תלוש ונעוץ אין שאינו נעוץ ותלוש לא גזירה שמא יקטום:

נתנו במגדל ונעל בפניו:

אמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא אביי ורבא דאמרי תרוייהו הכא במנעול דקטיר במתנא עסקינן ובעי סכינא למפסקיה ור' אליעזר סבר לה כרבי נחמיה דאמר אפילו תרווד ואפי' טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישן לפיכך אסור ורבנן סברי כל הכלים ניטלין בין לצורך בין שלא לצורך:

(דף רי"ף ט.)

מתני' נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב ואם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק עירוב כשר אמר רבי יוסי העיד ר' זכריה בן אבטולס משום חמשה זקנים שספק עירוב כשר:

גמ' אמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לד' אמות אבל נתגלגל בתוך ד' אמות הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות:

מתני' מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו עובדי כוכבים למזרח עירובי למערב ואם באו עובדי כוכבים למערב עירובי למזרח ואם באו לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא באו לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי ואם בא חכם למזרח עירובי למזרח בא למערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא בא לכאן ולכאן הריני כבני עירי ר' יהודה אומר אם היה א' מהן רבו ילך לו אצל רבו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך:

גמ' ורבנן זימנין דניחא ליה לאיניש בחבריה טפי מרביה:

מתני' ר' אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין לפניה בין לאחריה מערב אדם שני עירובין ואומר אם עירובי הראשון למזרח השני למערב ואם עירובי הראשון למערב השני למזרח ואם עירובי בראשון ובשני הריני כבני עירי ואם עירובי בשני (דף רי"ף ט:) ובראשון הריני כבני עירי וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו נאכל בראשון עירוב לראשון ואינו עירוב לשני אמר להם רבי אליעזר אי אתם מודים לי שהן שתי קדושות:

גמ' לרוח אחת מאי ניהו לשני ימים לשני ימים מאי ניהו לרוח אחת היינו חדא הכי קאמרי ליה רבנן לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון וחציו לדרום אמר להם כשם שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון וחציו לדרום כך אין מערבין לשני ימים אחד למזרח ואחד למערב ורבי אליעזר התם קדושה אחת הכא שתי קדושות:

אמר להם רבי אליעזר אי אתם מודים לי שאם עירב ברגליו בראשון שמערב ברגליו בשני נאכל עירובו בראשון אינו יוצא בו בשני אמרו לו אבל הא לאיי שתי קדושות הן וחכמים הכא לחומרא והכא לחומרא אמרו לו לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין מיום טוב לשבת אמר להם אבל הא לאיי קדושה אחת היא ורבי אליעזר התם משום הכנה אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר דאמר שתי קדושות הן ומי אמר רב הכי והא איתמר שבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה אמר אביי התם משום הכנה מאי הכנה כדתניא (שמות, טז) והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין שכת מכינה ליום טוב ואין יו"ט מכין לשבת ואלא הא דתנן כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו והא קא מכין מיו"ט לשבת א"ל מי סברת סוף היום קנה עירוב תחלת היום קנה עירוב ושבת מכינה לעצמה אלא מעתה יערבו בלגין בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא אלא הא דתנן רבי אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין (דף רי"ף י.) מלאחריה מערב שני עירובין וכו' הא בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים אמה לכאן ובסוף אלפי' אמה לכאן לא דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן ואלא הא דאמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני הא קא מכין מיום טוב לשבת מי סברת דאזיל ואמר מידי דאזיל ושתיק וקאים ואע"ג דלא אמר מידי כיון דאי בעי מצי אמר כמאן דאמר דמי והא דתניא לא ילך אדם לתוך שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס לבית המרחץ מיד לא קשיא מידי דהתם מוכחא מילתא הכא לא מוכחא מילתא דאי צורבא מרבנן הוא אמרי שמעתיה משכתיה ואי עם הארץ הוא אמרי חמרא אירכס ליה גופא אמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני עירב בפת בראשון מערב ברגליו בשני עירב ברגליו בראשון אין מערב בפת בשני שאין מערבין בתחלה בפת:

עירב בפת בראשון מערב בפת בשני אמר שמואל ובאותה הפת:

מתני' ר' יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר אם עירובי בראשון למזרח בשני למערב בראשון למערב בשני למזרח ואם עירובי בראשון בשני הריני כבני עירי ואם עירובי בשני בראשון הריני כבני עירי ולא הודו לו חכמים:

גמ' מאן חכמים רבי יוסי דסבר דשני ימים של ר"ה קדושה אחת הן שהרי אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו היום קדש ולמחר קדש וכן הלכה אבל בשני ימים טובים של גליות מודה ר' יוסי לחכמים שהן שתי קדושות כדבעינן למימר קמן:

מתני' ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט הראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני ולא הודו לו חכמים:

גמ' ת"ר כיצד מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביו"ט ראשון ואוכלה בשני היו לפניו שתי כלכלות של טבל אומר אם היום חול ולמחר קדש תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ומניחה ולמחר הוא אומר אם היום חול תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ואוכלה והלכתא כר' יהודה בב' ימים טובים של גליות אבל בב' ימים טובים של ראש השנה לא:

ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאיתציד ביו"ט ראשון של גליות ואשתחיט ביו"ט שני רב נחמן ורב חסדא אכלי דקסברי שתי קדושות הן ורב ששת לא אכל דקסבר קדושה אחת הן.אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר מידי בקדושות א"ל תנינא מודה ר' יוסי לחכמים בשני ימים טובים (דף רי"ף י:) של גליות א"ל אי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי:

ההוא ליפתא דאתא למחוזא חזייה רבא דכמישא אמר רבא הא ודאי מאתמול עקרוה מאי אמרת דמחוץ לתחום אתא הבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש זה דאדעתא דנכרי' אתא שרא להו רבא למזבן מיניה כיון דחזא דמייתי ומפשי אסר להו הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביומא טבא לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אתו ושיילוהו ליה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו וכן הלכתא:

מתני' רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש ולא הודו לו חכמים:

גמ' אמר רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא להו מהו להזכיר של ר"ח בר"ה כיון דחלוקין במוספין אמרינן או דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ומסקנ' מאי הוי עלה רב חסדא אמר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכן אמר רבא זכרון א' עולה לכאן ולכאן ואמר רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן מהו לומר זמן בר"ה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן לא הוה בידיה כי אתא לבי רב יהודה אמר אנן אקרא חדתא נמי אמרי' זמן א"ל רשות לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן חובה מאי ואסיקנא והלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ והלכתא אומר זמן אפילו בשוק ולא בעי' ליה כוס:

סליקו להו בכל מערבין