רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ה[עריכה]

כיצד מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא פגום נכנס פגום יוצא היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין את המדה כנגדן ועושין אותן כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות:

גמ' ת"ר כיצד מעברין את הערים ארוכה כמות שהיא עגולה עושין לה זויות מרובעת אין עושין לה זויות היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו היא שוה היה בית אחד יוצא ממנה כמין פגום או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין רואין אותה כאילו חוט מתוח עליהן ומודדין ממנה ולהלן אלפים אמה היתה עשויה כמין קשת או כמין גא"ם רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות:

אמר מר ארוכה כמות שהיא פשיטא לא צריכא דאריכא וקטינא מהו דתימא ניעביד פותייה כארכה קמ"ל דלא:

מרובעת אין עושין לה זויות:

פשיטא לא צריכא דמרבעא ולא מרבעא בריבוע עולם דצפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם מהו דתימא נירבעה בריבוע עולם קמ"ל דלא:

(דף רי"ף ט"ז ע"א) אמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר ואם יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אמה מודדין לה מן הקשת:

היו שם גדודיות גבוהות וכו':

מאי גדודיות אמר רב יהודה שלש מחיצות שאין עליהן תקרה:

תנו רבנן אלו שמתעברין עמה נפש שיש בה ד' אמות על ד' אמות והגשר והקבר שיש בהן בית דירה ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן ובית ע"ז שיש בה בית דירה לכומרים והאוריאות והאוצרות שבשדות שיש בהן בית דירה והבורגנין שבתוכה והבית שבים הרי אלו מתעברין עמה ואלו שאין מתעברין עמה נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך והגשר והקבר שאין בהן בית דירה וכית הכנסת שאין בה בית דירה לחזן ובית ע"ז שאין בה בית דירה לכומרים והאוריאות והאוצרות שאין בהן בית דירה ובור ושיח ומערה וגדר ושובך שבתוכה והבית שבספינה אין אלו מתעברין עמה אמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן:

ת"ר הבא לרבעה מרבעה לריבוע עולם צפונה לצפון עולם דרומה לדרומה של עולם וסימניך עגלה בצפון עקרב בדרום:

מתני' נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין נותנין קרפף אלא לשתי עיירות בלבד אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים עושה קרפף את שתיהן להיות כאחת וכן שלשה כפרים המשולשים אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עושה אמצעי את שלשתן להיות אחד:

(דף רי"ף ט"ז ע"ב) גמ' איתמר רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו ר' חייא בר רב אמר אין נותנין אלא קרפף א' לשתי עיירות. גרסי' בנדרים (דף נו:) הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס בעיבורה מנא לן דעיבורה דמתא כמתא דמי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אלימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא שמע מינה בעיבורה:

מתני' אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יותר ולא ימדוד אלא כנגד לבו היה מודד ובא והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו והולך לו הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום ואם אינו יכול להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי א"ר ינאי שמעתי שמקדרין בהרים:

גמ' תנא לא יפחות מפני שמרבה ולא ירבה מפני שממעט תני רב יוסף שלשה חבלים הן של מגג ושל נצרים ושל פשתן של מגג לפרה דתנן כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גבי מערכתה של נצרים לסוטה דתנן אחר כך מביא חבל המצרי וקושרה למעלה מדדיה ושל פשתן למדידה:

היה מודד ובא והגיע לגיא וכו':

מדקתני חוזר למדידתו מכלל דאם אינו יכול להבליעו הולך למקום שהוא יכול להבליעו ומבליעו וצופה כנגד מדתו וחוזר תנינא להא דת"ר היה מודד והגיע לגיא אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו ואם לאו הולך למקום שיכול להבליעו ומבליעו וצופה וחוזר למדתו ואם היה גיא מעוקם מקדר ועולה מקדר ויורד הגיע לכותל אין אומרים יקוב את הכותל אלא מודד והולך לו ואי ניחא תשמישתיה מודדו מדידה יפה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת (דף רי"ף י"ז ע"א) יורד כנגדו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה וכמה עומקו של גיא אמר רב יוסף אלפים איתיביה אביי עמוק מאה אמה ורחב חמשים מבליעו ואם לאו אין מבליעו הוא דאמר כאחרים דתניא אחרים אומרים אפילו עמוק אלפים ורחב חמשים מבליעו איכא דאמרי אמר רב יוסף אפילו יותר מאלפים כמאן לא כרבנן ולא כאחרים התם בשאין חוט המשקולת יורד כנגדו הכא בשחוט המשקולת יורד כנגדו ואם חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אביי וכן תני רמי בר יחזקאל ד' אמות:

הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו:

אמר רב הונא בריה דרב נתן לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות אבל בהר המתלקט י' טפחים מתוך חמש אומדו והולך לו וכן הלכתא:

ובלבד שלא יצא חוץ לתחום:

מאי טעמא אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו מדת תחומין באה לכאן פי' שלא יבאו לטעות הרואין ויאמרו מדת תחומין באה לכאן:

ואם אינו יכול להבליעו וכו':

כיצד מקדר תאנא תחתון כנגד לבו ועליון כנגד מרגלותיו אמר אביי נקטינן אין מקדרין אלא בחבל של ד' אמות אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה מפני שהן של תורה:

מתני' אין מודדין אלא מן המומחה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר שומעין למקום שריבה ריבה לאחד ומיעט לאחד שומעין למרבה (דף רי"ף י"ז ע"ב) ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל:

גמ' פי' מומחה מלשון ומחה כלומר מקום שוה ומישור:

למקום שריבה אין למקום שמיעט לא אימא אף למקום שריבה:

ריבה לאחד ומיעט לאחד:

היינו קמייתא הכי קאמר ריבה אחד ומיעט אחד שומעין לזה שריבה אמר אביי ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר ואלכסונה:

מתני' עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא אם כן עשו חוצה לה שיור כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורין דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר ג' חצרות של שני שני בתים:

גמ' ת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים ורשות הרבים עוברת בתוכה כיצד מערבין אותה עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו ואם היתה של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה:

האי דקתני עושה לחי מכאן ולחי מכאן אוקימנא כרבי יהודה דאית ליה האי סברא דתניא יתר על כן אמר רבי יהודה מי שיש לו שני בתים משני צדי רשות הרבים עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך:

ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו מאי שנא חצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי הכא (דף רי"ף י"ח ע"א) במאי עסקינן דעביד דקה כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא אחד מבני מבוי שעשה דקה על פתחו אינו אוסר על בני מבוי.פי' דקה אצטבא רבי זירא עירבה לכולה מתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור א"ל אביי מאי טעמא עביד מר הכי א"ל דאמרו לי הנהו סבי דידה דרבי חייא בר אשי הוה מערב לה לכולה ואמינא שמע מינה עיר של יחיד ונעשית של רבים היא א"ל לדידי אמרו לי הנהו סבי אשפה הוה התם מחד גיסא השתא דאשתקילא לה ההיא אשפה הויא לה כשני פתחים ואסיר א"ל לאו אדעתאי אמר ר"נ ((בגמ' וברא"ש ליתא) בר יצחק) אמר רב סולם מכאן ופתח מכאן סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו תורת מחיצה עליו ולא בעי שיור ש"מ דכל היכא דאיכא שני פתחים לא מערבינן ליה עד דעבדי ליה שיור וטעמא דשיור כדי שיכירו שהעירוב הוא שהתיר את הטלטול ולפיכך אסור השיור כדי להזכיר העירוב תורת פתח עליו בכותל שבין שתי חצרות רצה מערב אחד רצו מערבין שנים:

ר' שמעון אומר ג' חצרות של שני שני בתים:

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כרבי שמעון:

רבי יצחק אומר אפי' בית אחד וחצר אחת:

בית אחד וחצר א' ס"ד אלא אימא בית אחד בחצר אחת אמר אביי לרב יוסף הא דרבי יצחק גמרא או סברא א"ל גמרא גמור זמורתא תהא והלכתא כרבי יצחק:

מתני' מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן מותר לעירובו ואסור לביתו הנותן את עירובו לעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד:

(דף רי"ף י"ח ע"ב) גמ' חוץ לתחום סלקא דעתך אלא אימא חוץ לעיבורה של עיר מה שנשכר הוא מפסיד כיצד כגון שנתנו למזרח העיר בסוף אלף אמה נמצא מהלך לרוח מזרח שלש אלפים והרי נשכר אלף אמה למזרח ואינו מהלך לרוח מערב אלא אלף אמה בלבד נמצא האלף שנשכר ברוח מזרח הפסיד ברוח מערב ואקשינן מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא כלומר אבל העיר כארבע אמות דמיא והתניא הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי' אמה אחת נשכר אותה אמה ומפסיד את כל העיר מפני שאמרו מדת העיר עולה לו למדת התחום אמר רבה בר שילא לא קשיא כאן שכלתה מדתו בחצי העיר וכאן שכלתה מדתו בסוף העיר.פירוש מתני' דקתני מה שנשכר הוא מפסיד בתחומין בלבד אבל בעיר לא הפסיד כלום כשכלתה מדת אלפים אמה של תחום בסוף העיר דאמר רב אידי בר אבין אמר רבי יהושע בן לוי היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מדתו בסוף העיר נעשית העיר כולה כארבע אמות ומשלימין לו את השאר וכולהו דכוותא פסקו דהכי הלכתא ואע"ג דאמר רב אידי אין אלו אלא דברי נביאות לא איכפת לן בהכי דהא רבא דייק אמתני' ואמר תרוייהו תננהי אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה מאי טעמא לאו משום דאנשי עיר גדולה כלתה מדתן בסוף העיר לפיכך מהלכין את כולה ואנשי עיר קטנה כלתה מדתן (נ"א בחצי) בתוך העיר לפיכך אין מהלכין את כולה אמר רמי בר חמא אמר רב הונא עיר היושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ארבע אמות מודדין לה אלפים אמה משפת הנחל פירוש כי רוב העתים הנחל מתייבש ומשתמשין בו שאינו מתמלא אלא בשעת הגשם וכיון שאינו ומשתמשים בו נעשה בכלל העיר ואם אין לפניה דקה אין מודדין לה אלא מפתח בתיהן ומאי שנא דכל דקה בעלמא ארבעה טפחים והאי דקה ארבע אמות משום דהאי שתיא על שפת הנחל בעיתא תשמישתא הלכך אי הויא ארבע אמות אין ואי לא לא:

מתני' אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה (ואין) אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה או מי שהיה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אמר ר"ע אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה אמר להם ר"ע אי אתם מודים לי בנותן את עירובו במערה שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה נמצא קל תוכה מעל גבה ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה ואפי' סוף מדתו כלה במערה:

(דף רי"ף י"ט ע"א) גמ' ולית דחש לה לדרבי עקיבא אלא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה כת"ק:

תנו רבנן שבת בעיר גדולה אפילו כאנטוכיא ובמערה אפילו כמערת צדקיהו מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה:

סליקו להו כיצד מעברין